בסיס חיל האוויר לוד (בח"א 27) היה בסיס טיסה ותובלת אוויר של חיל האוויר הישראלי. הבסיס שכן בצמידות לנמל התעופה בן-גוריון והשתמש באותם מסלולי הטיסה של השדה האזרחי. בשנת 2008 החלה סגירתו של הבסיס בשלבים, עד שבינואר 2010 נסגר סופית ורוב יחידותיו הועברו לבסיס נבטים.
היסטוריה
הקמת שדה התעופה
שדה התעופה המשמש את נמל התעופה האזרחי בן-גוריון ואשר שימש גם את הבסיס הצבאי בח"א 27, תוכנן והוקם על ידי שלטונות המנדט הבריטי בשנות ה-30 של המאה ה-20. בשנת 1934 החלה בניית השדה ובשנת 1937 נחנכו מסלולי הבטון הראשונים שאורך כל אחד מהם עמד על 800 מטר ורוחבם הגיע ל-100 מטר.[1] הבריטים העניקו לשדה את השם "שדה התעופה וילהלמה", על שם המושבה הטמפלרית הסמוכה וילהלמה (לימים מושב בני עטרות).
ציוני דרך בהיסטוריית שדה התעופה והבסיס
בתחילה שימש שדה התעופה כשדה אזרחי בלבד, אולם במחצית שנת 1942, נסלל בשדה מסלול נוסף על ידי כוחות אמריקאים ומחודש יולי 1942 ועד נובמבר שנת 1943, הוצבו והופעלו מהשדה מטוסי B-17 מבצר מעופף ו-B-24 ליברייטור של "חיל האוויר המזרח־תיכוני של צבא ארצות הברית" (US Army, Middle East Air Force) (ראו פירוט נוסף).
בחודש אפריל 1948 נפסקה פעילותו האזרחית של השדה במסגרת המנדט הבריטי והוא הועבר לידי הלגיון הערבי.
בחודש יולי 1948, במהלך מלחמת העצמאות (במסגרת "מבצע דני"), נכבש שדה התעופה מידי הלגיון הערבי על ידי חטיבה 8 בפיקודו של יצחק שדה.
בחודש נובמבר 1948 נפתח השדה, כשדה התעופה הרשמי של מדינת ישראל ושמו שונה ל"שדה התעופה לוד".
ב-15 במאי 1963 הוקם בשדה התעופה לוד, גף טיסה צבאי (כשלוחה של טייסת 103) שהיה כפוף לבסיס תל-נוף ושכלל חמישה מטוסי סטרטוקרוזר ("ענק") מדגם אזרחי שנרכשו בארצות הברית, וזוג מטוסי דקוטה. ב-1 ביולי 1964 (טרם הקמת הבח"א) הפך הגף לטייסת "הבינלאומית", היא טייסת 120.
בשנת 1965 הוקם בח"א 27 ונפתח באופן רשמי לצד נמל התעופה האזרחי.
בחודש מאי 1967, שבועיים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, הובאה טייסת 107 לפריסה בבסיס, כדי שלמטוסי האוראגן קצרי הטווח יהיה קל יותר להגיע לחזית המצרית.
טייסת 200 הצרפתית הזמנית[11] – הטייסת הורכבה מ-18 מטוסי F-84 ת'אנדרג'ט צרפתיים. המטוסים סומנו ברונדל של חיל האוויר הישראלי, אך נשאו על זנבם את סמלי הטייסות הצרפתיות (ראו תמונות: (1)(2)). המטוסים וטייסיהם הצרפתיים הגיעו מבסיס אווירי סיינט דיזייה (אנ')[12] מלהקי היירוט הצרפתיים:[13]EC. 1/2 Cigognes, EC. 2/2 Côte-d'Or, EC. 3/2 Alsace. טייסת 200 הוצבה בשדה לצורך מבצעיי קדש ומוסקטר והתקיימה לזמן קצר (27 באוקטובר 1956 עד דצמבר 1956) בדומה לאחיותיה, טייסת 199 וטייסת 201 הצרפתיות הזמניות, שכללו מטוסי דאסו מיסטר 4 והוצבו בבסיס רמת דוד.[14][15][16]
סגירת הבסיס
ב-25 באוגוסט 2008, כחלק מהמגמה הכלל־צה"לית של העברת בסיסים מהמרכז לנגב, הועברו כמעט כל טייסות התובלה של חיל האוויר וכמעט כל היחידות אשר פעלו בבח"א 27, לבסיס נבטים שבנגב הצפוני.[17][18]
הבסיס היה החלוץ בצה"ל בירידה לנגב, ועלוּת העברתו, ובכך העברת מרבית יחידותיו אל בסיס נבטים, הוערכה ב-1.62 מיליארד שקל נכון לחודש אוגוסט 2008.[19]
הבסיס נסגר בהדרגה. בשלב ראשון, עד 27 באוגוסט 2008 (תאריך שבו התקיים טקס הסגירה הרשמי[20][21]), עברו רוב טייסות ויחידות הבסיס (למעט טייסת 122, יחשת"פ וי"ק 533) אל בסיס נבטים. בשלב שני, ב-8 בפברואר 2009, הועברה גם טייסת 122 לנבטים. בשלב שלישי, עד תחילת ינואר 2010, הועברו היחידות הנותרות משטח הבסיס. יחשת"פ עברה לשני מיקומים חדשים, לבנין הכנרית במטה חיל האוויר ולבסיס פלמחים. י"ק 533 עברה ל"בית הספר להגנה אווירית" (ביסנ"מ לשעבר).
בחודש מרץ 2010, הועבר שטחו של הבסיס (כ-1,500 דונם) לאחריותו של משרד הביטחון, לצורך שיקום המקרקעין והמים, ולאחר מכן לידי מינהל מקרקעי ישראל.[22]
בדצמבר 2014, הודיע משרד הביטחון כי פינוי הבסיס הושלם. במסגרת הפינוי נהרסו חלק מהמבנים וכן פונו 50 אלף מ"ר של גגות אזבסט.[23]
נכון לשנת 2023, עדיין בוצעו סקרי קרקע ובדיקות להמצאות גזים וכימיקלים בעומק האדמה, בכל שטח הבסיס שפונה. בבדיקות וסקרים אלה, נמצאו חריגות של עשרות אחוזים מעל התקנים, בקיומם של כימיקלים וגזים רעילים בקרקע. נכון לחודש אוקטובר 2023, טרם הסתיימה החקירה הכוללת בשטח.[24]
לפי החלטות ממשלה והסכמים בין הגופים השונים, חולק שטח הבסיס בין התעשייה האווירית, שקיבלה את כל השטח הבנוי (כ-500 דונם), ורשות שדות התעופה, שקיבלה את כל שטח רחבות המטוסים ומסלולי ההסעה, מהכביש המנהלתי המקביל למסלול המזרחי, ומערבה (כ-1,000 דונם).[25]
יחידות הבסיס טרם סגירתו ובעבר
שמות היחידות והגדרתן, מופיעים ברשימה זו כפי שהיו בתקופת היותן בבח"א 27
אס"מ 5708 – יחידת מודיעין לאיסוף וסימון מטרות.[29] היחידה עסקה בתחום מודיעין אותות אלקטרוניים (SIGINT) על ידי הפעלה של מערכות "אלינט" (ELINT) שהותקנו במטוסי בואינג 707 וכונו בחיל האוויר "ברבור". מערכות אלה מאתרות ומזהות מכ"מים (לרבות סוללות טק"א ומערכות נ"מ אחרות), כמו כן, עסקה היחידה בהפעלת נח"אים (נציגי חיל האוויר) במטוסי בואינג 707 שכונו "טופז" שהיו מטוסי "סיגינט" (SIGINT) של אמ"ן – פלטפורמות המטוסים תוחזקו והוטסו על ידי חיל האוויר, אך המערכות שבתוכן הופעלו על ידי יחידה של אמ"ן ובסיסי יחידה 8200. שני סוגי המטוסים הופעלו מבח"א 27.[30][31]
יחידת בינוי 305 – "יחידת בינוי מחוזית" של חיל האוויר שהייתה כפופה פיקודית למפקד בח"א 27, ומקצועית לרמ"ח בינוי במפקדת חיל האוויר. היחידה נתנה שירותי בינוי, אחזקת מבנים ומערכות לבח"א 27 ולבסיסים במרחב המרכז: שדה דב, פלמחים, סירקין, ביסל"ח 314, מחנה "מגדל צדק" (ליד ראש העין), ביסנ"מ 883 בהרצליה, מטה חיל האוויר ומגדלי ה"כנרית" בתל אביב. היחידה נסגרה ב-21 באוגוסט 2008.[32][33]
יטנ"מ 136 (יחידת טילי נ"מ 136 או "או גדוד 136") – 2 סוללות טילי "הוק" – סטנ"מ א' (סוללת טילי נ"מ) וסטנ"מ ב', החל משנת 1965, גם בתקופת מלחמת יום כיפור.[35][36]
גדוד נ"מ 935 – הובא לפריסה בעת מלחמת יום כיפור. לגדוד צורפו שתי סוללות 40 מ"מ מילואים מגדוד 883 וארבע סוללות תותחים 20 מ"מ נגרר משלו.[37]
טייסת 107 – הובאה לפריסה בחודש מאי 1967, שבועיים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, כדי שלמטוסי האוראגן קצרי הטווח יהיה קל יותר להגיע לחזית המצרית.
^Jefford, Wing Commander C.G., MBE,BA,RAF (Retd). RAF Squadrons, a Comprehensive Record of the Movement and Equipment of all RAF Squadrons and their Antecedents since 1912. Shrewsbury, Shropshire, UK: Airlife Publishing, 2001. ISBN 1-84037-141-2.
^Sturtivant, Ray, ISO, and John Hamlin. RAF Flying Training And Support Units since 1912. Tonbridge, Kent, UK: Air-Britain (Historians) Ltd., 2007. ISBN 0-85130-365-X.
^המילים Escadron ו-Chasse מקוצרות כאן ל-EC.; בעברית אין מילה מקבילה שמתארת במדויק את המונח הצבאי הצרפתי Escadron. המשמעות היא "טייסת־על" או להק המורכב ממספר טייסות־משנה או גפים (המכונים בצרפתית Escadrille או SPA) שייעודם הוא אחיד, כמו להק־יירוט (Escadron de Chasse), להק־סיור (Escadron de Reconnaissance) או להק־תובלה (Escadron de Transport). שיטת הארגון של חיל האוויר הצרפתי השתנתה מספר פעמים מאז הוּקם החיל, כך שטייסות־על אלו, הורכבו לעיתים מ-2 טייסות משנה ולעיתים מ-3 טייסות משנה.
^בנוסף לאובייקטים הגרפיים המאפיינים כמעט את כל סמלי בסיסי הטיסה של חיל האוויר – רונדל חיל האוויר וכנפיים; מופיעים בו גם קווי מסלולי טיסה, גלגל שיניים שסימל את תחזוקת מטוסי חיל האוויר במפעל "בדק מטוסים" שהיה בשטחו של הבסיס, וטיל הוק, שסימל את יטנ"מ 136 – יחידת טילי נ"מ ששכנה בבסיס בעת הקמתו ושנים הלאה.[35][36]
