ביתין הוקם בשנות ה-40 של המאה ה-19 בידי פליטים קייסים מהכפר בורקה שעזבו את כפרם בגלל לחץ הימנים מהכפר דיר דיבוואן הסמוך.[דרוש מקור] בשנת 1838 תיאר אדוארד רובינסון את המקום כמכיל רק רועים שגרו באוהלים בין החורבות של בית אל, אך בראשית שנות ה-50 של המאה ה-19 הוא כבר תואר ככפרון על ידי הנוסע ואן דה ולדה ופליסיאן דה סוסי תיארו כמקבץ בקתות חרֵבות. בסביבות 1860 תיאר פטרמן את הכפר ככולל כ-50 גברים מוסלמים והבחין שהכפר צעיר יותר מהכפרים שבסביבה, אף שהעריך את גילו בכ-200 שנה.[3]
החוקר הצרפתי ויקטור גרן ביקר בביתין בשנת 1863, וכתב כי מספר תושבי הכפר לא עולה על 400. בתי הכפר היו בנויים בנייה גסה מאוד, ורובם היו רעועים וממוטטים חלקית. על פסגת הגבעה הוא זיהה שרידים של מגדל, ובחלק אחר של הכפר מגדל עוז דומה לו.[4]
בראשית המאה ה-20 התגוררו בכפר[5] כ-400 תושבים אשר "נודעו בגבורתם ובעוצמתם".[6]
במהלך המאה ה-20 היגרו לארצות הברית רבים מבני הכפר ושלחו כסף לסייע לבני משפחותיהם שנותרו בכפר.[9] בשנות ה-60 של המאה ה-20 היו בכפר שתי שכונות: שכונת יוקרה בדרום מערב הכפר, שבה נבנו בתים מודרניים, ושכונה ענייה יותר במזרח ובצפון מזרח, שבה רבים מהבתים היו בנויים מבוץ ואבנים בלתי מסותתות. בכפר לא היו חשמל ושירותי טלפון, אך היו מכשירי רדיו מופעלי סוללות.[10]
לאחר מלחמת ששת הימים
מאז מלחמת ששת הימים ב-1967 נמצא ביתין תחת שלטון ישראלי. בעקבות התפשטות הכפר לאורך הכביש הראשי הוא יצר לעצמו צורה קווית במחצית השנייה של המאה ה-20. בשל מיקומו הנוח על כביש 60 הישן, התנועה הרבה שעברה בו וקרבתו לרמאללה, הוקמו בו עסקים רבים והושקעו כספים בבנייה למגורים ובפיתוח שירותים רפואיים.[11] בשנת 1995 אושרה לכפר תוכנית מתאר מקומית לפי תחזיות גידול האוכלוסייה עד לשנת 2015.[12]
צומת הכניסה לכפר מכביש 446 וכביש 60 "צומת ה-T", חסום מאז 2001 על ידי מאחז גבעת אסף
בתחילת האינתיפאדה השנייה, בשנת 2001, לאחר שמחבלים שרצחו אזרחי ישראל נמלטו לכיוון ביתין,[13] חסם צה"ל את שתי הכניסות לכפר: הכניסה הראשית, הפונה לכביש 466 ולאל-בירה, ושדרך הגישה אליה מובילה גם לכביש לבית אל, נחסמה בשער ברזל וחסימת עפר.[14] חסימת עפר הוצבה גם על הכניסה הדרום מזרחית, הפונה לכביש 60 החדש "כביש עוקף רמאללה" (בשנת 2002 הוקם בצומת זו גם מאחזגבעת אסף[15]) בדרך בין הכפר לאל-בירה הוצב גם מחסום מנהלת התיאום והקישור, שבו מתאפשר רק מעבר של פלסטינים המחזיקים בתעודת VIP ושל עובדים בארגונים בין-לאומיים. כיום ניתן להגיע אל הכפר ולצאת ממנו רק דרך הכניסה הצפונית המובילה לכפר עין יברוד. מסלול הנסיעה מהיציאה הצפונית של הכפר ועד לאל-בירה מתפתל בין כפרים ואורכו כ-15 ק"מ.[16] ב-27 במאי 2015, יום לאחר פתיחתו החלקית ולאחר שהיה חסום במשך כ-15 שנה, סגר צה"ל את כביש ביתין–רמאללה מחדש. לטענת "בצלם", הסגירה נעשתה כעונש על אי מתן זכות קדימה למתנחלים.[17]
ב-8 בספטמבר 2022, מחבל תקף חייל בעמדה צבאית בכפר בעזרת פטיש. החייל ירה במחבל והרגו.[18] על גופתו של המחבל נמצאה סכין.[19]
בסקר שערכו שלטונות המנדט הבריטי בשנת 1945, נמצא ששטח הכפר הוא 4,764 דונם.[8] מהם: 3,201 דונם שימשו לחקלאות, הכפר עצמו היה בנוי על 38 דונם, ויתר השטח – 1,525 דונם – היה אדמות בּוּר.[21]
בשנת 2012 נמצא שהשטחים החקלאיים היו כ-2,644 דונם והשטח הבנוי היה 508 דונם.[25]
^דוד גרוסמן, יציבות היישוב בשומרון במאה התשע עשרה, בתוך אבשלום שמואלי, דוד גרוסמן, רחבעם זאבי (עורכים), יהודה ושומרון - פרקים בגאוגרפיה יישובית, בית הוצאה כנען, תשל"ז, עמ' 391
^ויקטור גרן, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ-ישראל - כרך ראשון: יהודה (ג), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1983, עמ' 11-12
^דוד גרוסמן, התפשטות היישוב הכפרי ברמות בית אל, בתוך אבשלום שמואלי, דוד גרוסמן, רחבעם זאבי (עורכים), יהודה ושומרון - פרקים בגאוגרפיה יישובית, בית הוצאה כנען, תשל"ז, עמ' 432
^Abdulla M. Lutfiyya, Baytīn, a Jordanian village, Mouton, 1966, pages 19-20
^משה ברור, זחילת והתפרסות כפרים ביהודה ושומרון, בתוך אבשלום שמואלי, דוד גרוסמן, רחבעם זאבי (עורכים), יהודה ושומרון - פרקים בגאוגרפיה יישובית, בית הוצאה כנען, תשל"ז, עמ' 376–379
_.-PHG-1015350.png)
