בורדו (בצרפתית: Bordeaux) היא עיר השוכנת סמוך לחופי האוקיינוס האטלנטי בדרום-מערב צרפת, בחבל אקיטן החדשה. העיר, המרוחקת כ-500 ק"מ מפריז, בנויה על גדותיו של נהר הגארון ומחולקת לשני חלקים – הגדה הימנית במזרח והגדה השמאלית במערב. מבחינה היסטורית, הגדה השמאלית מפותחת יותר. הגדה השמאלית היא מישור נמוך שחלקו ביצתי.
העיר מכוּנה גם "פנינת אקיטן" ו"היפהפייה הנרדמת" בזכות מרכז העיר העתיק שהקירות בו בצבע שחור בשל זיהום האוויר.
ארגון אונסק"ו הכיר בחלקה העתיק של העיר כאתר מורשת עולמית, בהיותו "מתחם עירוני וארכיטקטוני יוצא מן הכלל" של המאה השמונה עשרה.
המוטו של העיר הוא: "הפלר דה ליס לבדו שולט בירח, בגלים, בטירות ובאריה".[1]
בורדו מוּכּרת ברחבי העולם כ"בירת היין", בעיקר בזכות הכרמים הרבים שמסביבה, ובזכות יין בורדו המיוצר באזור. אחת לשנה נערך בעיר יריד יינות בין-לאומי, וינאקספו, ומבקרים בו כ-50,000 איש מ-150 מדינות.
אקלים
בבורדו שורר אקלים ממוזג: הקיץ בעיר נוטה להיות חם יותר (ממוצע של 20 מעלות צלזיוס) והחורף קר יותר (ממוצע של 7 מעלות) לעומת רוב האזורים עם אקלים דומה.
אוכלוסייה
במפקד האוכלוסין ב-1999 היו בעיר 215,000 תושבים. במפקד של 2005 נצפתה עלייה חדה ומספר התושבים הגיע ל-230,000 איש. במפקד של 2010 שוב עלה מספר התושבים והגיע ל-240,000 תושבים. רוב התושבים הם צרפתים, אך יש בעיר גם קבוצות גדולות של איטלקים, ספרדים (כחמישית מתושבי העיר טוענים למורשת ספרדית במידה זו או אחרת), פורטוגזים, טורקים, גרמנים, וצפון-אפריקאים.
בורדו היא העיר הראשונה בצרפת שהקימה, בשנת 1980, תערוכה ומרכז מחקר לארכיטקטורה בשם Arc en rêve ("קשת בענן"). בעיר מספר רב של בתי קולנוע, תיאטראות, והאופרה הלאומית של בורדו. יש אתרים רבים למופעי מוזיקה. מדי שנה מתקיימים בעיר מספר פסטיבלים.
תחבורה
בורדו מהווה צומת חשוב של מסילות רכבת בין פריז לספרד. העיר מחוברת לרשת הרכבות המהירות TGV. שדה התעופה של בורדו הוא החמישי בגודלו בצרפת, ועוברים בו כארבעה וחצי מיליון נוסעים בשנה. בעיר גם פעילות ימית חשובה. בנמל בורדו עוגנות מדי שנה כ-1,600 אניות המובילות 4 מיליון טון סחורות.
יהודים
בעיר בורדו יש שרידי מבנים המעידים על קיום קהילה יהודית כבר במאה הרביעית. במאה ה-16 הגיעו לעיר יהודים 'פורטוגזים', שבאו מחצי האי האיברי, במסווה של 'נוצרים חדשים', וכן יהודים מקהילות שונות בפרובאנס, בעיקר אביניון. במהלך המאה ה-18 נעשתה העיר לאחד הנמלים החשובים ביותר במסחר הצרפתי עם הקולוניות הצרפתיות באמריקה ומספר משפחות יהודיות שהתגוררו בעיר הרוויחו הון רב מהמסחר הימי הנרחב. יהודי בורדו החלו לצבור זכויות באופן הדרגתי לאורך המאה ה-18 וחלקם אף זכו במעמד של אזרחים. בשנת 1776 קיבלו יהודי העיר כתב חסות מהמלך שאיפשר להם חופש תנועה ומגורים בכל רחבי צרפת. הקהילה היהודית בעיר (ובעיר באיון השכנה) מנתה ערב המהפכה כ-3,500 תושבים והייתה לקיבוץ היהודי השני בגודלו בצרפת אחרי יהדות אלזס ולורן.[2]
עם ראשיתה של המהפכה חששו יהודי בורדו שזכו כבר למעמד כמעט זהה לאזרחים ולא נהנו מאוטונומיות משפטיות שהמהפכה תחיל חוק מיוחד על היהודים שאו יקנה להם זכויות חלקיות בלבד או יאזרח אותם באופן מדורג ובכך תפגע בזכויותיה.[3] לבסוף ב-28 בינואר 1790 זכו יהודי העיר באזרחות צרפתית מלאה והפכו לקהילה היהודית הראשונה לקבל שוויון אזרחי מבין יהודי צרפת, במסגרת המהפכה הצרפתית.[4] במרוצת המאה ה-19 פרחה הקהילה ויהודיה השתלבו בחיי המסחר והרוח בעיר. אברהם פורטדו, מראשי הקהילה כיהן כסגן ראש העיר.
הנוסע מבורדו הוא כינויו של מחבר אלמוני של הספר – מסע מבורדו (Itinerarium Burdigalense), יומן מסע המתאר את עלייתו לרגל בסביבות שנת 333 (בזמן כתיבת החיבור העיר בורדו הייתה הפרובינציה הרומית גאליה אקוויטניה).
תיאור המסע מתחיל בעיר בורדו, ומתאר מסע לארץ ישראל, ביקור באתרים בה וחזרה ממנה לבורדו. המסע לארץ ישראל ובחזרה מתואר בצורה יבשה, ומצוינים בה רק שמות המקומות בהם הנוסע החליף את סוסו, את המקומות בהם עצר ללינת לילה ואת שמות הערים שעבר בדרך. המרחק בין כל תחנה ותחנה מצוין במילים, ורק לעיתים רחוקות מצוין אתר בעל עניין בנתיב המסע, כגון קברו של חניבעל או עיר הולדתו של אלכסנדר מוקדון.
התיאור מפורט יותר לגבי אתרים בארץ ישראל, ביהודה וירושלים ובין השאר מתאר את הר ציון, הר הזיתים, קבר רחל, מעיין אלישע ובית אל, אם כי הוא לא חף מטעויות.
ערים תאומות
לבורדו 14 ערים תאומות (בסוגריים – שנת חתימת ההסכם):
.svg)
.svg)
