התיאטרון היה אחד מהתיאטראות הרומיים בקולוניה הרומית ארוזיו, שהוקמה בשנת 40 לפנה"ס. לתיאטרון היה תפקיד חשוב בחיי התושבים, ומעבר להפצת התרבות הרומית ברחבי האימפריה הרומית, הוא שימש גם להסחת דעתם של התושבים מפעילות פוליטית. הבידור במקום לבש צורות שונות, וכלל מופעי פנטומימה, קריאת שירה ואטלנה, סוג של פארסה הדומה לקומדיה דל'ארטה. על הבמה הוצגו מחזות עם אפקטים מרשימים שכללו שימוש במכשור במה. אירועי התרבות שנערכו בתיאטרון היו בחינם, ותכולתו הייתה בין 9,000 ל-10,000 מושבים.
התיאטרון נחשב לאחד הגדולים ביותר בתקופתו, ומצב השימור שלו נחשב לטוב כיוון שקיר החזית, שאורכו 103 מטרים וגובהו 37 מטרים, וכן הבמה נותרו בשלמותם, אם כי ללא ציפוי השיש המקורי. מעט מאוד נותר מהתפאורה המקורית, אך פסל הקיסר אוגוסטוס הועבר אל שקע מרכזי גדול בקיר הבמה, והוא ניצב בו עד היום.
התיאטרון נסגר בצו רשמי בשנת 391 במקביל לשקיעתה של האימפריה ולעליית כוחה של הנצרות, כיוון שהכנסייה התנגדה לסוג האירועים שנערכו בו. לאחר מכן ננטש התיאטרון לחלוטין ונבזז על ידי הברברים. בימי הביניים שימש המקום כמוצב הגנתי, ובמהלך מלחמות הדת בצרפת של המאה ה-16 מצאו בו תושבי העיירה מקלט.
במאה ה-17 ספג התיאטרון נזקים לאחר שנוצל על ידי מוריץ מנסאו כמקור לאבני בנייה. הוא נבדק ב-1840 ולאחר מכן נערכו בו מספר עבודות שיפוץ. בחפירות שנערכו במקום על ידי האדריכל ז'יל פורמיז'ה (Jules Formigé) נחשפו יסודותיו של מקדש שככל הנראה נבנה בתקופתו של הקיסר אדריאנוס, וכן שרידים של קפיטול.
הפסטיבל הרומי
התיאטרון בעת מופע בשנת 2007
מעמדו של התיאטרון השתפר במהלך המאה ה-19, בין השאר בזכות מאמציו של פרוספר מרימה, שבאותה תקופה נשא בתואר מנהל "האתרים המונומנטליים ההיסטוריים". בניהולו של מרימה בוצעו עבודות שיפוץ במקום ב-1825 וב-1869, והתיאטרון החל לארח את "הפסטיבל הרומי" שציין את פארה של רומא וכלל ביצוע של האופרה יוסף מאת אטיין מאול. בשלהי המאה הופיעו בתיאטרון שחקנים צרפתיים, ובהם שרה ברנאר שגילמה את תפקיד פדר ב-1903.
בסוף המאה ה-19 שוקמו המושבים, והחל מ-1902 נקרא הפסטיבל בשם "שורז'י ד'אוראנז'" (Chorégies d'Orange), ונחגג פעם בשנה בקיץ. השם נגזר מהמילה הצרפתית "Chœurs" שמשמעותה "מקהלה". זו נלקחה בתורה מהמילה יוונית "Χορος"[1]. עד לשנת 1969 כלל הפסטיבל מחזות, שהיו מוחלפים לעיתים ביצירות מוזיקליות, באופרה ובסימפוניות. החל מאותה שנה הפך לפסטיבל אופרה בלבד, ואירועי התיאטרון הועברו אל העיר אביניון.
