אמפיתיאטרון ארלמפת מרכז ארלחורבות בתיאטרון הרומי בארלהתיאטרון בארל - מראה פנימי
גאוגרפיה
נהר הרון (Rhône) מתפצל לשתי זרועות בארל, ויוצר את דלתתקאמארג. בשל העובדה שהקאמארג מהווה מבחינה אדמיניסטרטיבית חלק מארל, העיר היא הגדולה בצרפת מבחינת שטחה, למרות שאוכלוסייתה קטנה יחסית - רק מעט יותר מ-50 אלף איש. שטחה הוא 759 קילומטר רבוע, פי שבעה משטח פריז.
היסטוריה
ארל היא עיר עתיקה, שהוקמה כבר על ידי היוונים במאה השישית לפנה"ס תחת השם "תלינה". היא נכבשה על ידי הקלטים בשנת 535 לפנה"ס, ששינו את שמה ל"ארלאטה". כשהרומאים כבשו את העיר בשנת 123 לפנה"ס הם הרחיבו אותה והפכו אותה לעיר חשובה, ובשנת 104 לפנה"ס הקימו תעלה שקישרה בינה לבין הים התיכון. חרף חשיבותה, היא ניצבה בצל מסליה שנמצאה במורד הנהר.
שינוי במעמדה בא כאשר תמכה בשנת 50 לפנה"ס ביוליוס קיסר במאבקו בפומפיוס, בעוד שמסליה תמכה בפומפיוס. כאשר ניצח קיסר, הוא נישל את מסליה מכל רכושה והעבירו לארלאטה כפרס. העיר הפכה לקולוניה של ותיקי הלגיון השישי פראטה, שהקימו בה את בסיסם.
לעיר נודעה חשיבות לא מבוטלת בפרובינקית גאליה נארבוננסיס של הרומים והוקמו בה אמפיתיאטרון, קשת ניצחון, קרקס וחומה. באותה תקופה הייתה העיר קרובה יותר לים ושימשה כנמל חשוב, ושכן בה (ועדיין שוכן) הגשר הדרומי ביותר על הרון.
העיר הגיעה לשיא חשיבותה במהלך המאה הרביעית והמאה החמישית, כאשר שימשה עיר הבירה והמטה הראשי של הקיסרים הרומיים במהלך מסעות המלחמה שלהם. בשנת 395 הפכה למושב הפרפקטורה הפראיטוריאנית של גאליה ומשלה על כל שטח גאליה, היספניה (ספרד) וארמוריקה (בריטני). העיר הייתה חביבה על הקיסר קונסטנטינוס הראשון, שבנה בה מרחצאות חמים, ששרידיהם קיימים עד היום. בנו, קונסטנטינוס השני, נולד שם. הקיסר קונסטנטיוס השלישי הכתיר בה את עצמו כשליט המערב (בין השנים 407 ו-411) וקבע בה את בירתו.
ארל הפכה למרכז תרבותי ודתי חשוב בשלהי האימפריה הרומית. בעיר נולד הפילוסוף הסקפטיקןפברוניוס ובה שכנה הבישופות הראשית של גאליה, שבראשה עמדה שורה ארוכה של בישופים בולטים, החל בטרופימוס בשנת 225, עבור בהונורה הקדוש ולאחר מכן הילריוס במחצית הראשונה של המאה החמישית.
למרות העימות בין הנצרות האריאנית של הפולשים הוויזיגותים לבישופות הקתולית בעיר, ודעיכתה ההדרגתית במהלך המאה החמישית, נותרה ארל מרכז דתי חשוב בדרום צרפת, ונערכו בה מספר כינוסים וסינודים חשובים.
פלישותיהם של המוסלמים, הסרצנים והפרנקים לפרובנס גרמו לנזק קשה. העיר הפכה בשנת 855 לבירת הממלכה הפרנקית של ארל, שכללה את דוכסות בורגונדיה וחלק מפרובנס, אך נפגעה שוב ושוב על ידי פשיטות של הסרצנים והוויקינגים. בהדרגה, הלכה ממלכת ארל והתמזגה לתוך צרפת, ואוכלוסייתה הלכה והידלדלה. היא צורפה בשנת 1239 למחוז פרובנס, אך חשיבותה הלכה ודעכה בהשוואה לזו של יריבתה הוותיקה, מרסיי. בשנת 1378 ויתר הקיסר קרל הרביעי על שארית ממלכת ארל לדופן צרפת (מאוחר יותר שארל השישי) והממלכה חדלה מלהתקיים גם על הנייר.
בעיר זו גם נולדה, וחייתה את כל חייה עד מותה, ז'אן לואיז קלמן (1875-1997) שהגיעה לגיל 122 (האדם המבוגר וודאית אי פעם), וכשהייתה סביב גיל 12/13 פגשה את האמן האלמוני יחסית דאז, וינסנט וואן גוך, שהתגורר באזור באותה תקופה, בזמן שהגיע לחנות של אביה של קלמן, ככל הנראה לפני שהייתה לו התקרית פציעה באחת מאוזניו.
לפי המסורת היהודית הגיעה לארל אחת משלוש ספינות שנשאו עליהן גולים יהודים לאחר חורבן בית המקדש השני. כמו כן מסופר כי היהודים שרו מזמורים בהלוויה של הבישוףהילריוס מארל בשנת 449. התיעוד הראשון המתייחס ליהודי העיר (508) מספר כי ההגנה של חלק מהחומה הופקד בידם במהלך מצור.
בסוף המאה השביעית התקיים הסחר בין המערב למזרח התיכון בעיקר באמצעות סוחרים יהודים, כנראה רדהנים. אלו היוו את הקשר היחיד בין האסלאם והנצרות, והשתמשו בנמלי ארל ומרסיי. בארל היו חיי תורה מאורגנים במקביל למרכז של חכמי פרובנס שבנרבונה. בשנת 1306 קלטה העיר יהודים שגורשו מלנגדוק. עם סיפוחה של העיר לממלכת צרפת ב-1484 החלו רדיפות נגד היהודים וכעבור כמה שנים גורשו כולם.
ארל המודרנית
ארל נותרה מרכז כלכלי חשוב בהיותה נמל מרכזי על הרון, אך מעמד זה דעך כאשר הרכבת החליפה את רוב הסחר על הנהרות והפכה את העיר לעיירה זנוחה. כיום, מהווה ארל אחד ממוקדי התיירות הבולטים במחוז פרובנס בצרפת, במיוחד בשל המגוון הרחב של מבנים רומיים שנשמרו בה. מבנה האמפיתיאטרון שבה שמור במצב כה טוב, עד שניתן היה לקיים בו גם קרבות שוורים, בלי שיידרש שינוי במבנה.
ארל ידועה גם כעיירה חשובה בתולדות הציור הפוסט אימפרסיוניסטי. זאת משום שהציירים המרכזיים בזרם, וינסנט ואן גוך ופול גוגן, גרו שם (יחדיו), בפרק חשוב מתולדות חייהם והתפתחות יצירתם.
