בָּאקַה אל-גַֿרְבִּיָּה (בערבית: باقة الغربية, תעתיק: "בַּאקַה אלעַ'רְבִּיַּה", משמעות השם: "באקה המערבית") היא עירערבית בצפון השרון בסמוך לקו הירוק. הוכרזה כעיר בשנת 1996.
ממזרח לבאקה אל-גרבייה (באקה המערבית) שוכן היישוב באקה א-שרקייה (באקה המזרחית). שני היישובים הוקמו במאה ה-17 כשני כפרים נפרדים[5]. תושבי הכפר השתתפו במרד הערבי הגדול (1936–1939), וביולי1938 נערכה בכפר פעולת תגמול בריטית שבמהלכה נהרסו בו עשרות בתים של חשודים בטרור. בשנות הארבעים עבדו תושבי הכפר[6], ביחד עם כפרים סמוכים ופועלים יהודים, בקמפים (מחנות הצבא הבריטי) ובראשם במנחת עין שמר (שנקרא בשעתו RAF Ein Shemer).[7] עם קביעת הקו הירוק לאחר מלחמת העצמאות, הפריד הגבול בין שני היישובים: באקה אל-גרבייה בצד הישראלי של הגבול ובאקה א-שרקייה בצד הירדני של הגבול.
לאחר מלחמת ששת הימים נוצרו מחדש קשרים בין שתי ה"באקות", המזרחית והמערבית, אולם אלו התערערו עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, כיוון שתושבי באקה א-שרקייה השתתפו באינתיפאדה, בשעה שתושבי באקה אל-גרבייה, שהם אזרחים ישראלים, נמנעו מכך. לאחר חתימת הסכמי אוסלו הוכפפה באקה א-שרקייה לרשות הפלסטינית. כיום מפרידה גדר ההפרדה בין שתי ה"באקות", ולפיכך שוב נוצר ביניהן מחסום פיזי, לראשונה מאז יוני1967.
ב-6 באוגוסט 1984 ארבעה מתושבי העיר חטפו, עינו והוציאו להורג את החייל משה תמם. לתמם עצר רכב קורטינה ובו ארבעת המחבלים: איברהים ראוק באדסה, וליד נימר עסעד דקה, ראש החוליה איברהים נאיף אבו מוך ורושדי חמדון אבו מוך; כולם חברי החזית העממית לשחרור פלסטין מבאקה אל גרביה, שהוטל עליהם לחטוף חייל ישראלי ולהעביר אותו לסוריה. החיפושים אחר תמם ארכו ארבעה ימים. ב-10 באוגוסט 1984 נמצאה גופתו על ידי חקלאי ערבי בפרדס סמוך ליישוב מבוא דותן שצפון השומרון, עם סימני חבלה קשים שהעידו על התעללות בסכין. תמם היה שעון על עץ זית היות שרוצחיו הניחוהו כך על מנת לשוות לו מראה של אדם ישן. בחזהו היה נקב של כדור חודר, ופצע יציאה בשמאל גבו.
בעיר 9 בתי ספר יסודיים, 4 חטיבות ביניים, 4 בתי ספר תיכוניים, בית ספר אזורי לחינוך מיוחד, בית ספר למחוננים ומכללת אלקאסמי ללימודים אקדמיים בחינוך (B.Ed). כמו כן ישנה המכללה להכשרת הנדסאים בתחומי מדעי המזון והביוטכנולוגיה. בבאקה ישנו מרכז פסג"ה (פיתוח סגלי הוראה) אזורי מקיף שבו יש חומרי עזר הדרושים למורה בית ספר כמו קלטות, תוכניות לימודים וסרטים לימודיים.
בבאקה פועל מזה שנים רבות מתנ"ס (מרכז קהילתי) תחת השם "עמותת בית אלשביבה". המתנ"ס עובד בקשר ישיר עם בתי הספר היסודיים בעיקר ונחשב לאחד המתנ"סים המובילים במגזר הערבי ובאזור השרון. בעיר פועל המרכז הקהילתי "נאדי הדאיה" (نادي هداية) המקיים פעילויות חינוכיות וחברתיות למגוון רחב של אוכלוסיות, ומקיים הרצאות שבועיות במגוון רחב של נושאים שמעניינים את החברה.
באר באקה (ביר באקה): באר עתיקה בעומק 37 מטרים שראשיתה בתקופה הכנענית ושימשה עד לשנות ה-50 של המאה ה-20 להשקיית שדות ולשתייה. בעיר עדיין מוכרים שירים עממיים שחוברו סביב הבאר ובטקסים הקשורים בה ומצביעים חשיבותה ומעמדה של הבאר בחיים במקום. עם חיבור העיר למערכת המים של חברת מקורות בשנות ה-50, הפסיקה הבאר לשמש את תושבי העיר ולאחר תקופה קצרה נאטמה ונקברה תחת ערימות אשפה. בשנת 2005, התאגדה קבוצת תושבים בשם "ידידי ושכני באר באקה" בכוונה להציל ולשקם את הבאר. הקבוצה בראשות איברהים מוואסי ששימש בשעתו כמנהל אגודת המים העירונית, אספה תרומות בסכום של כ-40 אלף שקלים לשיקום הבאר וסביבתה והמקום הפך לשטח ציבורי פתוח. במהלך עבודות שתילת הדקלים באתר, נחשפה שוקת עם טיח על בסיס חרס האופיינית לטכנולוגיית הבנייה מהתקופה הכנענית. הבאר מוזכרת בכתביו של הגאוגרף המוסלמי אל-מרקיזי שאף מציין שהמקום נקרא כבר בשנת 1265 בשם באקה אל-גרבייה. בסמוך לבאר ניצבת היום "אבן הכלה" שאליה הייתה מביאה החמות את כלתה הטרייה במהלך החודש הראשון לנישואיה.
ביר בורין: באר מים עתיקה ששימשה עד לשנות ה-50 להשקיית שדות ומטעים של תושבי היישוב. היום נמצאת במרכז העיר.
מקאם אל-עג'מי: מקאם הממוקם בלב השכונה הצפונית א-שמייה. המבנה המתנשא לגובה של כ-5 מטרים, מתוארך למאה ה-16 ועל פי המסורת הוקם כזיכרון ללוחם שהגן על הכפר מפני הכובש הצלבני. בשנת 1995 שופץ המבנה כחלק מפרויקט שיקום שכונות.
רחוב אל-קודס: רחוב המסחר הראשי של באקה אל-גרבייה. עד לאחרונה נקרא היה הרחוב על שם חיים ויצמן, אך במסגרת שינוי שמות הוענק לרחוב הראשי של העיר השם אל-קודס. הרחוב חוצה את העיר מצפון לדרום ואורכו מגיע ל-3.8 ק"מ.
