למרות שהערבים הם בין העמים השמיים – המונח "אנטישמיות" בישראל, וכן ברחבי העולם – מתייחס, אך ורק, לאפליות ולדעות קדומות ושליליות נגד העם היהודי[א].
רקע
האנטישמיות הערבית התרחבה החל מהמאה ה-19. יהודים, כמו קבוצות מיעוט אחרות בעולם המוסלמי, היו כפופים למגבלות שונות הרבה לפני כן (ראו: ד'ימי). עם זאת, למרות הצביון המגביל, הוענק מעמד של בני חסות ל"עם הספר", בתנאי שהם לא נאבקו במעמד החברתי והחוקי הנחות שהוטל עליהם, ובכך הם זכו לביטחון יחסי נגד רדיפה ולרווחה במשך רוב הזמן - הגנה שלא הייתה קיימת לעמים הלא-נוצרים ברוב אירופה עד רעיונות הנאורות, השוויון והחילון שלאחר המהפכה הצרפתית - כך שהתאפשר ליהודים ליהנות מכיבוד החוקים הדתיים שלהם ואורחות חייהם.
לפי החוקרת אלה שוחט, השקפת הלאום הכוזבת והפיקטיבית בקרב העמים הערביים כלפי זהותם של "יהודים-ערבים" הושפעה מהרעיון הציוני שלאומיות ערבית ביחד עם לאומיות יהודית – אמורות לבטל ולסתור זו את זו. סברה שגויה זו ממשיכה לחלחל במשך שנים במשך מאותה עת בעולם המוסלמי והערבי בה נטען כי היה מחד ניסיון של היהודים עצמם להכחיש את זהותם כיהודים או כציונים, ומאידך גם ניסיון של אותם יהודים להעביר את האשמה של גירוש היהודים מארצות הערב והאסלאם כגד מדינת ישראל והציונות – כך או כך, כל הטענות הללו נחשבות שקריות ואף פוגעניות בקרב כלל יהודי ישראל.
עלייתו של האסלאם הפוליטי במהלך שנות ה-80 ולאחר מכן, יצרה זן חדש של אנטישמיות האסלאמית, אשר נתנה לשנאת היהודים מרכיב דתי. אנטישמיות זו מופיעה גם בקרב ציבורים מוסלמים שאינם ערבים כולל פרסים, טורקים, עמים אפריקאים, מוסלמים באיחוד האירופי ובצפון אמריקה.
לפי היסטוריוןברנרד לואיס, במשך רוב 1,400 השנים האחרונות, הערבים לא היו אנטישמים כפי שהמילה אנטישמיות משמשת במערב. לדעתו, ברוב המקרים, ההבדל נבע משום שהערבים אינם נוצרים, הם לא גדלו על סיפורים של רצח האל על ידי היהודים. באסלאם, סיפורים כאלה נדחו על ידי הקוראן כאבסורד וחילול קודש. מאחר שמוסלמים אינם רואים את עצמם כ"בני ישראל האמיתיים", הם לא מרגישים מאוימים על ידי הישרדות העם היהודי. משום שהאסלאם לא שומר את הברית הישנה, אין התנגשות פרשנויות בין שתי הדתות ולכן שתיהן יכולות להתקיים זו לצד זו. אין, לפי לואיס, מחלוקת תאולוגית בין מוסדות הדת המוסלמיים למוסדות הדת היהודיים. סטיבן ה. נורווד טוען כי מאז מלחמת סיני, השמאל הקיצוני נוהג להתעלם מהאנטישמיות המוסלמית. בשמאל הקיצוני האירופאי והאמריקאי תקפו לעיתים קרובות את הציונות ואת ישראל, תוך שימוש בפולמוס המתמשך מהתאולוגיה הנוצרית. זאת בזמן שבאותו הזמן הוא מתכחש לכך שלאנטישמיות השפעה מתמשכת על ההשקפות הערביות והאיראניות.
על פי ברנרד לואיס, עד שנות ה-80, נראה שהיקף הספרות האנטישמית שפורסמה בעולם הערבי, והסמכות של יוזמיה, מצביעה על כך שהאנטישמיות הקלאסית הפכה לחלק חיוני מהחיים האינטלקטואליים הערביים, הרבה יותר מאשר בסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים בצרפת.
בדו"ח משנת 2008 של מרכז המידע למודיעין ולטרור על אנטישמיות ערבית-מוסלמית עכשווית, קובע כי תאריך תחילת תופעת התפשטות האנטישמיות הנוצרית-אירופאית הקלאסית לעולם הערבי החלה בסוף המאה ה-19. בשנת 2014הליגה נגד השמצה פרסמה את מדד האנטישמיות בעולם, סקר גלובלי של עמדות אנטישמיות ברחבי העולם, אשר דיווח שבמזרח התיכון, 74% מהמבוגרים הסכימו עם רוב מאחת עשרה הצעות אנטישמיות שהועלו בסקר כולל "ליהודים יש יותר מדי כוח בשווקים הפיננסיים הבינלאומיים", וכי "היהודים אחראים למרבית המלחמות בעולם".
ימי הביניים
היו תקופות בהן יהודים, יחד עם נוצרים וזורואסטרים, זכו למעמד המשפטי של ד'ימי (מיעוט מוגן) באדמות שנכבשו על ידי הערבים המוסלמים, שלרוב הוחל על המיעוטים הלא-מוסלמיים. היהודים נראו בדרך כלל כקבוצה דתית (לא גזע נפרד), ובכך, חלק מ"המשפחה הערבית".
ד'ימי היו נתונים למספר ההגבלות, היישום והחומרה השתנו עם הזמן והמקום. הגבלות כללו מגורים ברבעים נפרדים, חובה ללבוש בגדים ייחודיים, התרפסות ציבורית בפני המוסלמים, איסורים על הטפה נגד התאסלמות ונגד נשיאת נשים מוסלמיות, וגישה מוגבלת למערכת המשפטית (עדותו של יהודי לא נחשבה אם נסתרה על ידי עדותו של מוסלמי). ד'ימי נאלצו לשלם מס גולגולת מיוחד (ה"ג'זיה"), אשר פתר אותם משירות צבאי ומתשלום זכאה כפי שנדרשו המוסלמים. בתמורה, לד'ימי הוענקו זכויות מוגבלות, כולל מידת סובלנות, אוטונומיה קהילתית בעניינים אישיים, והגנה מהרג. הקהילות היהודיות, כמו הנוצריות, בדרך כלל היוו ישויות אוטונומיות למחצה אשר ניהלו חוקים והנהגה משלהן, אשר נשאו באחראיות לקהילה כלפי השליטים המוסלמים.
על פי אמות מידה של ימי הביניים, התנאים של היהודים תחת שלטון האסלאם היו בדרך כלל יותר רשמיים וטובים יותר מאלה של היהודים בארצות הנוצריות, בין היתר, בשל שותפות מעמד המיעוט עם הנוצרים בארצות אלה. יש ביסוס לטענה שמעמדם של היהודים בארצות ללא מיעוט נוצרי היה לרוב גרוע ממצבם בארצות עם מיעוט כזה. לדוגמה, היו מקרים רבים של מעשי טבח וטיהור אתני של יהודים בצפון אפריקה, במיוחד במרוקו, לוב ואלג'יריה שבסופו של דבר נאלצו היהודים לחיות בגטאות. גזירות המצווים על הריסת בתי כנסת נגזרו בימי ביניים במצרים, סוריה, עיראק ותימן. בתקופות מסוימות בתימן, מרוקו ובגדד, יהודים נאלצו להתאסלם או למות.
המצב שבו יהודים נהנו משגשוג תרבותי וכלכלי לעיתים, אבל נרדפו בזמנים אחרים, סוכם על ידי גוסטב פון גרונבאום:
לא יהיה קשה להרכיב את השמות של מספר מאוד גדול של נתינים או אזרחים יהודים של האזור האיסלמי אשר השיגו דרגה גבוהה של כוח, השפעה כלכלית גדולה, הישג אינטלקטואלי משמעותי ומוכר, ואותו הדבר ניתן לעשות עם הנוצרים. אבל זה גם לא יהיה קשה להרכיב רשימה ארוכה של רדיפות, הפקעות שרירותיות, ניסיונות המרה כפויים, או פוגרומים.
העידן המודרני
ישנם חוקרים כמו מרק ר. כהן הטוענים כי האנטישמיות הערבית בעולם המודרני התעוררה במאה ה-19, על רקע הלאומיות היהודית הסותרת את הלאומיות הערבית ויובאה לעולם הערבי בעיקר על ידי ערבים נוצרים לאומניים, ורק לאחר מכן אנטישמיות זו עברה לערבים המוסלמים. לדברי ברנרד לואיס:
ההיקף של הספרים והמאמרים האנטישמיים שפורסמו, בגודל ובמספר המהדורות וההופעות, המעמד הגבוה והסמכות של הכותבים, המפרסמים ונתוני החסות, המקום שלהם בבתי הספר ובתוכנית הלימודים במכללה, תפקידם בתקשורת ההמונים, ככל הנראה מצביע על כך שאנטישמיות קלאסית היא חלק חיוני מהחיים האינטלקטואליים בזמן הנוכחי, כמעט כמו שהיה בגרמניה הנאצית, והרבה יותר מאשר בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 בצרפת.
המאה ה-19
עלילת דמשק בטיימס, 18 אפריל 1840האב תומאסו ומשרתו
עלילת דמשק הייתה פרשה אשר עסקה בהיעלמותם של נזירנוצרי ומשרתו המוסלמי בשנת 1840 ובעקבות זאת התפתחה עלילת דם אשר האשימה את היהודים ברציחתם לצורך אפיית מצות. הרקע לעלילה היה היעלמותו של נזיר בשם תומאסו, מיסיונראפוסטולי וכומר במנזר הקאפוצ'יני הצרפתי, יחד עם משרתו המוסלמי, איברהים עמארה, אחרי שתלו מודעה בשוק היהודי בדמשק. ב-5 בפברואר 1840, נזיר פרנצ'יסקני ומשרתו דווחו כנעדרים, ולא נראו שוב. המושל הטורקי והקונסול הצרפתי, ראטי-מנטון, האמינו כי מדובר ברצח פולחני, והאשימו את היהודים בכך שכן הרצח לכאורה התרחש לפני חג הפסח. החלה חקירה מבוימת, וספר יהודי בשם שלמה נגרין הודה תחת עינויים והאשים יהודים אחרים. שני יהודים נוספים מתו בעינויים ואחד (משה אבולעפיה) התאסלם כדי להתחמק מהעינויים. כמו כן, התקיימו התקפות המוניות נגד קהילות יהודיות ברחבי המזרח התיכון.
...ולאהבה שאנו נושאים לנתינים שלנו, אנחנו לא יכולים להרשות שהאומה היהודית, אשר חפותם מהפשע שנטען נגדם, תהיה מודאגת ומיוסרת כתוצאה מהאשמות שאין להן בסיס אמת...
לפרשת דרייפוס בסוף המאה ה-19 היו השלכות בעולם הערבי. בפרשה, הואשם אלפרד דרייפוס, קצין תותחנים צרפתי בדרגת סרן, כי בגד במדינתו וריגל לטובת גרמניה על אף היותו חף מפשע ומתוך מניעים אנטישמיים.[2] התפרצויות הנלהבות של אנטישמיות בצרפת הדהדו באזורי ההשפעה הצרפתית, במיוחד בלבנון המרונית. העיתונות הערבית המוסלמית, לעומת זאת, סיקרה באופן אוהד את הקצין המואשם דרייפוס, ומתחה ביקורת על רדיפת היהודים בצרפת.
החיבור תורגם לראשונה לערבית על ידי כומר מרוני, והודפס במצרים ב-1925, אך זכה לתפוצה גוברת בשנות ה-30.[3]
בהמשך הפרוטוקולים תורגמו ויצאו לאור במהדורות רבות נוספות בערבית, יותר מאשר בכל שפה אחרת, והפיצו את תיאורית הקונספירציה ברחבי העולם הערבי. בשנת 1958נשיא מצריםגמאל עבד אל נאצר המליץ על הפרוטוקולים כראיה היסטורית אמינה לכוונותיהם של היהודים.[4] הפרוטוקולים שימשו כדי לתדלק שנאה הן כנגד ישראל והן כנגד יהודי ארצות ערב שבתקופה זאת נתקלו באפליה ואלימות גוברת שהביאה לבריחתם מארצות אלו.
עלילות על רצונם של היהודים להשתלט על המקומות הקדושים
בערב יום כיפור ה'תרפ"ט, 23 בספטמבר 1928, הקימו יהודים מחיצה ליד הכותל המערבי, לצורך חציצה בין הגברים והנשים. אנשי המועצה המוסלמית העליונה הזעיקו למחרת את אנשי השלטון הבריטי ואלה פירקו את המחיצה בכוח.[5]
בעקבות האירוע, כינס המופתי אמין אל-חוסייני אספות ברחבי הארץ בהן שולהבו ההמונים, ויזם משלחות מחאה שטענו בדבר מזימה של היהודים להשתלט על הארץ ועל המקומות הקדושים. המופתי אף טען כי קדושת הכותל ליהודים היא המצאה ("בדעה") של מנהיגיהם כדי לקשור את כל היהודים בעולם למרכז אחד, "במטרה לחזור ולבנות את ההיכל במקום מסגד אל-אקצא".[6] לדברי יהושע פורת, פרשת הכותל אפשרה לו לספק ממד דתי למאבק הלאומי נגד היהודים ובדרך זו לגייס את תמיכת השכבות העממיות, שהסיסמאות הלאומיות לא דיברו אל לבם עד אז.[7]
קשרים בין מנהיגים ערבים לבין גרמניה הנאצית בשנות ה-30
אמין אל-חוסייני
ב-28 במאי 1930 יצר המופתי אמין אל-חוסייני קשר עם משרד החוץ הגרמני, מסר לו את מחאתו על התנהלות הבריטים בארץ ישראל וטען כי הם מגינים רק על האינטרסים של עצמם ושל הציונים.[8]
ב-31 במרץ 1933, חודשיים לאחר מינויו של אדולף היטלר לקנצלר גרמניה, ביקר המופתי את הקונסול הגרמני החדש, ד"ר היינריך וולף (דיפלומט גרמני), בלשכתו בירושלים, והיה הראשון לברכו בבואו.[9] במברק ששלח באותו היום אל משרד החוץ, מסר הקונסול כי אל-חוסייני אמר לו ש"המוסלמים בתוך פלסטין ומחוצה לה מקדמים בברכה את המשטר החדש בגרמניה ומייחלים להתפשטות שיטת הממשל הפשיסטית, האנטי דמוקרטית, גם לארצות אחרות".[10] וולף ציטט את המופתי, שהביע בפניו, בשם הערבים, רצון להצטרף לחרם הנאצי נגד היהודים:[11] "ההשפעה היהודית על הכלכלה והמדיניות מזיקה בכל מקום ויש להילחם בה. כדי לפגוע ברווחת היהודים, מצפים הערבים כי גרמניה תכריז חרם על היהודים בגרמניה, שאליו יצטרף בהתלהבות העולם המוסלמי כולו". אל-חוסייני הביע לפיכך את ציפייתו מהגרמנים שייצאו את סחורותיהם לארץ ישראל דרך יבואנים לא-יהודים.[9]
אל-חוסייני הצליח לשכנע את הנציבים העליונים בכך שהוא מתון, וככזה נהנה מתמיכתם המדינית והכספית, אולם במקביל, תגבר בחשאי את התעמולה הלאומנית, בין היתר באמצעות היומון שלו "אל-גא'מעה אל-ערבייה".[10] ב-26 באפריל 1933 החל הביטאון שלו[12] לגנות את יהודי מצרים על הצטרפותם לחרם שהכריזו הארגונים היהודיים נגד גרמניה לאחר עליית הנאצים לשלטון. הביטאון פרסם ידיעות על זרם ההגירה היהודית לפלסטין מכל העולם ולצדן סיפורים מפוקפקים על יהודים במצרים ובעיראק.[13]
ב-28 באפריל 1933 נפגש וולף עם אל-חוסייני ומנהיגים נוספים בחגיגות נבי מוסא. אלה הביעו בפניו את הערצתם לגרמניה החדשה, ואת תמיכתם במדיניות האנטי-יהודית בגרמניה, אולם ביקשו ממנו שגרמניה לא תרשה ליהודים להגר לארץ ישראל.[9] בשנת 1934 ביקר בארץ ישראל וילהלם פריק, ובעיתונות העברית פורסם שהעביר לאל-חוסייני 120,000 פונט לתעמולה נאצית.[14]
בשנת 1935 קיבל אל-חוסייני מימון בשווי מיליוני דולרים משר החוץ בממשלת מוסוליני, גליאצו צ'אנו, על מנת להרעיל את בארות המים של תל אביב. הפעולה לא יצאה לפועל כמתוכנן, והסתכמה בנזק מינורי לצינורות, שתוקן במהרה.[15]
קשר לתנועות בעיראק
בין השנים 1932-1941 עמד בראשות שגרירותגרמניה בבגדאד המזרחן ד"ר פריץ גרובה. השגרירות בראשותו פעלה על מנת לבסס קשרים עם האליטה ותמכה באופן נדיב בפעילות פאשיסטית ואנטישמית. אינטלקטואלים ואנשי צבא הוזמנו לביקור בגרמניה כאורחי המפלגה הנאצית. ניסיונות ההשפעה של גרמניה הנאצית התבטאו, מלבד השפעה על אישי ממשל שונים, בהחדרת חומרי תעמולה אנטישמיים לעיתונות. השגרירות הגרמנית רכשה את העיתון הנוצרי "אל-עאלם אל-ערבי" (العالم العربي, "העולם הערבי") וחוץ מחומרי תעמולה, החל מאוקטובר 1933 פרסם בו עורכו, סלים חסון, מדי יום בהמשכים, את ספרו של אדולף היטלר, "מיין קמפף", בתרגום לערבית.
באותה תקופה ננקטו בעיראק צעדים להצרת צעדיהם של היהודים, שהיו בעלי השפעה פוליטית ונהנו משגשוג כלכלי. בשנת 1934 פוטרו עשרות פקידי ממשל יהודים ממשרדי הכלכלה והתחבורה, החל משנת 1935 החלו להגביל באופן לא רשמי את מספר התלמידים היהודים בבתי הספר הממשלתיים, ובשנת 1936 פוטרו 300 פקידי ממשל יהודים, בהם בכירים רבים.
התעמולה האנטישמית הובלה על ידי תנועות פשיסטיות בראשות בכירים עיראקים.[16]
בשנת 1935 נוסד בבגדאד "מועדון אל-מות'אנא" (نادي المثنى, "נאדי אלמֻתַ'נא"), אגודה ערבית־נאצית שבראשה עמד מנהל בית החולים הממשלתי בבגדאד, ד"ר צאיב שווכאת.
המועדון נקרא על שם אל-מות'אנא אבן חארית'ה, מצביא ערבי מוסלמי שהנהיג כוחות שעזרו להביס את הפרסים של האימפריה הסאסאנית בקרב אל-קאדסיה. המועדון, שהושפע מן הפאשיזם האירופי ונשלט על ידי ערבים לאומנים קיצוניים, היה ידוע מאוחר יותר כ"המפלגה הלאומית הדמוקרטית" ונשאר פעיל עד כישלון ההפיכה של רשיד עאלי אל-כילאני הפרו-נאצי במאי 1941.
תחת השפעתו של השגריר הגרמני פריץ גרובה, פיתח מועדון "אל-מות'אנא" ארגון נוער צבאי למחצה בשם "אל-פֻתֻוַה" (الفُتُوَّة, "עלומים", "בחרות" או "גבורה"; במקור שם למסדר אבירים מוסלמים[17]), שעוצב על פי דגם הפאשיזם האירופי והנוער ההיטלראי. הארגון נוסד באוקטובר 1935 על ידי הפעיל הפאן-ערבי ואחד ממייסדי מועדון אל-מות'אנא, סאמי שַוְכַּת, שהיה אז המנהל הכללי של משרד החינוך העיראקי (בשנים 1933 ו-1939, וב-1940 היה שר החינוך).
ב-1 במאי 1938 השתתפה משלחת של הארגון בוועידת המפלגה הנאצית בנירנברג, ומנהיג הנוער ההיטלראי, באלדור פון שיראך, הגיע לביקור בבגדאד. במאי 1939 חויבו כל תלמידי בתי הספר העל-יסודיים ומוריהם, ואף הסטודנטים ותלמידי הסמינר למורים, להצטרף לארגון ולעבור אימונים צבאיים על פי תוכנית של משרד ההגנה. בסוף שנות ה-30 מנה הארגון כ-63,000 חברים. סאמי שוכת ביטא את דעתו האנטי-יהודית בגלוי וב-1939 הכריז: "היהודי מאוהב בזהב ואין לו קיום בלעדיו".[18]
היטלר והאידאולוגיה הנאצית והפשיסטית היו תחת מחלוקת גדולה בעולם הערבי, עם תומכים רבים ומתנגדים. תוכניות תעמולה מאסיביות הושקו בעולם הערבי, תחילה על ידי איטליה הפשיסטית ואחר כך על ידי גרמניה הנאצית. הנאצים התמקדו במיוחד בהשפעה על הדור החדש של הוגים ופעילים פוליטיים.[19] מפקד קורפוס אפריקה, ארווין רומל, היה פופולרי כמעט כמו היטלר. "הייל רומל" הייתה ברכה נפוצה במדינות ערב. היו שהאמינו[דרושה הבהרה] שהגרמנים יעזרו להם להשיג עצמאות משלטון צרפת ובריטניה. לאחר תבוסת צרפת על ידי גרמניה הנאצית בשנת 1940, היו ערבים שהשמיעו קריאות פומביות נגד הצרפתים והבריטים ברחובות דמשק: "לא עוד מִסְיֶיה, לא עוד מִיסְטֵר, אללה בשמיים והיטלר עלי אדמות". כרזות בערבית בהן נכתב "בשמיים אלוהים הוא שליטך, עלי אדמות היטלר" הוצגו לעיתים קרובות בחנויות בעיירות סוריה.[20]
כמה ערבים עשירים שטיילו בגרמניה בשנות השלושים חזרו עם אידיאלים פשיסטיים ושילבו אותם בלאומיות הערבית. זכי אל-ארסוזי, אחד המייסדים העיקריים של הבַּעַתִּ'יזְם (אנ'), מחשבת מפלגת הבעת', הצהיר כי הפשיזם והנאציזם השפיעו רבות על האידאולוגיה של הבעת'. תלמידו של אל-ארסוסי, סמי אל-ג'ונדי (אנ'), כתב: "היינו גזעניים, הערצנו את הנאציזם, קראנו את ספריו ואת מקור מחשבתו, במיוחד את "כה אמר זרתוסטרא" מאת ניטשה, נאומיו של פיכטה לאומה הגרמנית, ויסודותיו של יוסטון סטיוארט צ'מברלין מהמאה התשע עשרה, הנסובים סביב גזע. היינו הראשונים שחשבו לתרגם את המיין קאמפף. מי שחי בתקופה זו בדמשק יעריך את נטייתו של העם הערבי לנאציזם, שכן הנאציזם היה הכוח שיכול לשמש כאלוף שלו, ומי שמובס מטבעו יאהב את המנצח. אבל האמונה שלנו הייתה שונה למדי".[21]
לאחר שמשטר ריבוע הזהב בעיראק הובס על ידי הבריטיים, ראשיד עלי, אל-חוסייני וכן וטרנים עיראקיים אחרים, מצאו מקלט באירופה. באירופה הגולים הערבים תמכו באינטרסים של מדינות הציר. הם הצליחו במיוחד לגייס כמה עשרות אלפי מוסלמים לאס אס ושימשו כתועמלנים לעולם דובר הערבית. מגוון הפעילויות המשותפות היה רחב. לדוגמה, אנואר סאדאת, לימים נשיא מצרים, היה מוכן לשתף פעולה עם גרמניה הנאצית, על פי זיכרונותיו שלו.[19]
אמין אל-חוסייני נפגש עם היטלר ב־28 בנובמבר 1941. ההערות הגרמניות הרשמיות של אותה פגישה מכילות התייחסויות רבות למאבק ביהודים באירופה ומחוצה לה. הקטעים הבאים מאותה פגישה הם הצהרות של היטלר לאל-חוסייני:
גרמניה עמדה למלחמה בלתי מתפשרת נגד היהודים. היא כללה באופן טבעי התנגדות פעילה לבית הלאומי היהודי בפלסטין, שלא היה אלא מרכז, בצורת מדינה, למימוש השפעתם ההרסנית של האינטרסים היהודיים. [...] זה היה המאבק המכריע; במישור הפוליטי, הוא מציג את עצמו בעיקר כסכסוך בין גרמניה לאנגליה, אך מבחינה אידאולוגית זה היה קרב בין הנאציונל-סוציאליזם ליהודים. מובן מאליו שגרמניה תעניק סיוע חיובי ומעשי לערבים המעורבים במאבק המשותף, משום שהבטחות ידידותיות לא יועילו במלחמת הישרדות או חורבן, בה היהודים הצליחו לגייס את כל כוחה של אנגליה למטרותיהם. [...] הפיהרר בעצמו ייתן לעולם הערבי את ההבטחה ששעת השחרור שלו הגיעה. מטרת גרמניה תהיה אך ורק השמדת היסוד היהודי השוכן במרחב הערבי בהגנת הכוח הבריטי. באותה שעה המופתי יהיה הדובר המוסמך ביותר של העולם הערבי. אז תהיה משימתו להוציא לפועל את הפעולות הערביות, אותן הוא הכין בחשאי. כשיגיע הזמן הזה, גרמניה תוכל להיות אדישה גם לתגובה הצרפתית להצהרה כזו.[27][28][29]
אמין אל-חוסייני הפך למשתף הפעולה הערבי הבולט ביותר עם מעצמות הציר. הוא פיתח קשרי חברות עם נאצים בכירים, כולל היינריך הימלר[30] ויואכים פון ריבנטרופ[31] ואדולף אייכמן.[32] הוא תרם לשירותי התעמולה של הציר ולגיוס חיילים מוסלמים וערבים לכוחות המזוינים הנאצים, כולל שלוש דיוויזיות אס אס המורכבות מבוסניאקים מוסלמים.[33] הוא היה מעורב בתכנון פעולות מלחמתיות בארץ ישראל ובעיראק, כולל תוכנית להצנחת סוכנים גרמניים וערביים, אשר ילבו את ההתקפות על היהודים בארץ ישראל.[34] הוא סייע לכניסה הגרמנית לצפון אפריקה, במיוחד לכניסה הגרמנית לתוניסיה ולוב[דרוש מקור]. רשת הריגול שלו סיפקה לוורמאכט אזהרה מדויקת מפני פלישת בעלות הברית לצפון אפריקה.[35] ד"וח מפורט שהעביר, ככל הנראה מידי מלך מרוקו, אף הגיע לווילהלם קנריס, ראש האבווהר, אך הוורמאכט התעלם ממידע זה.[35] חוסייני התערב ומחה בפני רשויות הממשלה במטרה למנוע מהיהודים להגר לארץ ישראל המנדטורית. ישנן עדויות שהוא היה מודע לפתרון הסופי.[36] עוזרו הבכיר של אדולף אייכמן, דיטר ויסליצני, טוען כי בכל פגישותיו של המופתי עם בכירי הנאצים, חוסייני חזר והציע את השמדת היהודים.[32] לעומת זאת, חוסייני עצמו טען לאחר סיום המלחמה כי מעולם לא ידע על מחנות ההשמדה, או על תוכניות הנאצים לרצח עם ביהודי אירופה. לדבריו, הראיות נגדו זייפו על ידי אויביו היהודים, והוא אף הכחיש שפגש בכלל את אייכמן. אמין אל חוסייני עדיין דמות שנויה במחלוקת בעולם הערבי, לעומת אלו הרואים בו מושחת, פלגים פוליטיים אחרים בעולם הערבי המודרני רואים בו דמות מכובדת.[37]
בעוד שהאנטישמיות הערבית גברה בעקבות הסכסוך הערבי-ישראלי, היו פוגרומים ביהודים לפני הקמת מדינת ישראל במאי 1948, כולל פוגרומים בהשראת הנאצים באלג'יריה בשנות ה-30, והתקפות על יהודים בעיראק ולוב בשנות הארבעים.
ב-1–2 ביוני 1941 התרחש הפרהוד - פוגרום שנעשה ביהודי בגדאד בחג השבועות. במהלך הפרעות נרצחו, לפי הערכות שונות, בין 180 למעל ל-1,000 יהודים, לפחות 2,118 נפצעו, לפחות 242 ילדים היו ליתומים ורכוש רב נבזז. ארבע מאות יהודים נפצעו בהפגנות אלימות במצרים ב-1945 ורכוש יהודי הושחת ונבזז. בלוב נהרגו 130 יהודים ו-266 נפצעו. בדצמבר 1947 נהרגו בדמשק 13 יהודים, בהם 8 ילדים, ו-26 נפצעו. בחלב גרמו המהומות לעשרות נפגעים יהודים, נזק ל-150 בתים של יהודים, והצתת 5 בתי ספר ו-10 בתי כנסת. בתימן נרצחו 97 יהודים ו-120 נפצעו.[39]
בשנת 1954 פורסם מאמר מאת המנהיג הפלסטיני חאג' אמין אל-חוסייני, בו כתב על "האופי היהודי המושרש ביהודים מאז ראשית קיומם. אופי זה היה מהסיבות החשובות לכישלונם בכל שלבי ההיסטוריה שלהם, וגרם לכך שהבריות ישנאו וירדפו אותם. אחד הצדדים הבולטים ביותר של האופי היהודי הוא היהירות והאנוכיות המופרזת, שמקורן באמונתם שהם העם הנבחר של האל. אין גבול לחמדנותם ולרצונם למנוע מאחרים את הטוב... אין בלבם רחמנות והם ידועים באיבתם, ביריבותם ובקשיחותם הרבה, כפי שתיאר אותם אללה בקוראן... כתוצאה מכך התייאשו העמים מלחיות איתם בכל שלבי ההיסטוריה. לדעתי, אופי זה הוא 'זעם האל' הדבק בהם, וסופו להרבות את אויביהם, לקומם נגדם את האומות".[40]
קריקטורות אנטישמיות בעולם הערבי
בשנת 1967, דובר צה"ל פרסם מבחר קריקטורות מעיתונאים בערבית שפורסמו מלפני מלחמת ששת הימים תחת הכותרת "חייבים להשמיד את ישראל". הקריקטורות מציגות מגוון דימויים אנטישמיים, ודימויים של רצח-עם שיש לבצע כלפי יהודים בישראל.[41] עטיפת חוברת "סאלם הולך לצבא" שנועדה לימוד קרוא-וכתוב לחיילים סורים מציגה את החיילים כובשים את מדינת ישראל, תוך שהיהודים שוחים בים ומתחננים על חייהם. קריקטורה מהיומון הירדני אל-מנאר משנת 1964 מציגה יהודי עם מגן דוד גבו כאשר ראשו נתון בגיליוטינה. קריקטורה אחרת של העיתון המצרי אלגומהוריה מציגה אגרוף המתאר את "רצונם של הערבים" המרסק דמות של יהודי-שטן (אף גדול וסכין ביד יחד עם זנב וקרניים). העיתון המצרי רוז אל-יוסף, הציג קריקטורה שמתארת יהודי תלוי מצד אחד ואת המשקלות של כוח הערבים מצד שני. לאחר סגירת מפרץ עקבה לספנות ישראלית, כתב העת הלבנוני אל-ג'רידה, פרסם קריקטורה ב-25 במאי 1967, המתארת את נאצר בועט בדמות של "יהודי נצחי" לים, עם צבאות עיראק, לבנון וסוריה בהישג יד. דמות היהודי דומה לציורה בידי הנאצים ואנטישמים אחרים - אף גדול, אוזניים גדולות, לבוש של חרדי וכו'.
במאה ה-21
הפצת ספרות אנטישמית ונאצית
בימינו בארצות ערב, בייחוד במצרים, סוריה והרשות הפלסטינית, הפרוטוקולים של זקני ציון מופצים בעידוד השלטונות ואף נלמדים בבתי הספר ובמערכת החינוך. ארגוני טרור דוגמת חמאס וחזבאללה אף משתמשים בהם להצדיק את מאבקם להשמדת היהודים בישראל.[42]
סדרת טלוויזיה בשם "פרש בלי סוס", שעלילתה סבבה סביב הפרוטוקולים, שודרה בטלוויזיה המצרית ב-2002. בהתייחסו לאמינות הפרוטוקולים, אמר מפיק הסדרה והשחקן הראשי בה מוחמד סובחי: "בין אם ה'פרוטוקולים' אותנטיים או לא, הציונות קיימת ושולטת בעולם משחר ההיסטוריה. רוב נבואותיו של הספר התאמתו. זה טיפשי לפסול את האפשרות שהספר אמיתי, אפילו אם הסיכוי הוא אחד למיליון".[43]
השופטת לשעבר הדסה בן-עתו, מחברת הספר "השקר מסרב למות, מאה שנות הפרוטוקולים של זקני ציון", טוענת כי לפרוטוקולים במדינות ערב ישנה השפעה מכרעת וגדולה ביחסם של הערבים לישראל. לתפיסתה, רובו של הציבור הערבי, אף האינטלקטואלים, מאמינים בעלילה זו, המכינה את הקרקע שוב להשמדת יהודים. מנגד היא טוענת שמדינת ישראל והיהודים בכללם מצויים במחדל בנושא הזה, וכמעט שלא פועלים כדי להפריך את העלילה. לדעתה, הם צריכים לפעול נגדה באופן נחוש יותר במאבק משפטי, פוליטי, ציבורי ופרסומי, בכל אמצעי אפשרי ברחבי העולם.
במצרים, הספר "מיין קאמפף" תורגם לראשונה לערבית בשנת 1937. היה לו תרגום חדש בשנת 1963 אשר הודפס מחדש בשנת 1995. יריד הספרים של קהיר, שהוא אירוע הספרים הוותיק והגדול ביותר מסוגו בעולם הערבי ומנוהל על ידי המדינה, מציג מגוון של ספרות אנשישמית כולל הפרוטוקולים של זקני ציון, מיין קאמפף, היהודי הבינלאומי מאת הנרי פורד, ויצירות פחות מוכרות על התלמוד, השואה ומשפחת רוטשילד. הפרסומים הופיעו ב-2007, 2021 ו-2023. מכתב מחאה של הליגה נגד השמצה לנשיא מצרים לא הועיל לשינוי המצב.[44]
אנטישמיות במערכות החינוך של הרשות הפלסטינית ואונר"א
במאי 2022 גינה האיחוד האירופי בהחלטה תקדימית את סוכנות הפליטים על שימושה בחומרי חינוך המסיתים לשנאה ולאלימות נגד ישראל ונגד יהודים בבתי הספר של האו"ם בגדה המערבית ובעזה,[46] וקיצץ כ-40% מתמיכתו השנתית בארגון.[47] ביולי 2022 פרסם ארגון UN WATCH דו"ח המתעד 113 מקרים של הסתה לאנטישמיות וטרור בקרב מורים ופעילים באונר"א, רבים מהם מורים מהרשות הפלסטינית, בהם גם פרסום תכנים נאו-נאצים.[48]
במרץ 2023 יצא ד"וח של United Nations Watch, ארגון זכויות אדם בלתי-ממשלתי עצמאי, והמכון לניטור שלום וסובלנות תרבותית בחינוך בית ספרי (IMPACT-se), מכון מחקר ומדיניות בינלאומי המנתח תוכניות לימודים בבתי ספר באמצעות אונסק"ו. הדו"ח מצא כי מורים ובתי ספר של אונר"א קוראים בקביעות לרצוח יהודים וליצור חומרי הוראה המפארים את הטרור, מעודדים מות קדושים, עושים דמוניזציה לישראלים ומסיתים לאנטישמיות, שנאה ואלימות. הדו"ח חשף 47 מקרים חדשים של הסתה על ידי צוות אונר"א, תוך הפרה של המדיניות המוצהרת של הסוכנות שהיא אפס סובלנות לגזענות, אפליה או אנטישמיות בבתי הספר ובחומרי החינוך שלה. הדו"ח הוצג בפגישה בקונגרס האמריקני, ששוקל חקיקה חדשה בבית הנבחרים ובסנאט לקיצוץ המימון לאונר"א.[49]
קריקטורות אנטישמיות
קריקטורות אנטישמיות ערביות ממשיכות להציג את ישראל ואת היהודים בדימויים אנטישמיים כולל תמנון המנסה להשתלט על העולם או הצגת היחס של ישראל לפלסטינים כשווה ליחס של הנאצים ליהודים.[50] תעמולה נוספת היא מול ג'ורג' סורוס לדוגמה כדמות המנסה להשתלט על העולם.[51]
^Stefan Wild (1985). "National Socialism in the Arab near East between 1933 and 1939". Die Welt des Islams. 25 (1/4): 128. JSTOR1571079.
^Elie Kedourie (1974). Arabic Political Memoirs and Other Studies. London: Frank Cass. pp. 199–201.
^Mallmann, Klaus-Michael; Martin Cüppers (2010). Nazi Palestine: The Plans for the Extermination of the Jews in Palestine. Krista Smith (translator). Enigma Books. ISBN978-1-929631-93-3.
^Collins & Lapierre, pp. 49, 50 : "Fully aware of the Final Solution, he had done his best to see that none of the intended victims were diverted to Palestine on their way to Reichsfuhrer Heinrich Himmler's gas chambers."
This article includes a list of references, related reading, or external links, but its sources remain unclear because it lacks inline citations. Please help to improve this article by introducing more precise citations. (January 2016) (Learn how and when to remove this template message) This is a list of singles that have peaked in the Top 10 of the Billboard Hot 100 during 2010 (see 2010 in music). The date is when the song entered the top 10 for the first time. Fifty-seven singles reached ...
Эта страница требует существенной переработки. Возможно, её необходимо правильно оформить, дополнить или переписать.Пояснение причин и обсуждение — на странице Википедия:К улучшению/18 мая 2022. ДостопримечательностьГамбургская фондовая биржа 53°32′59″ с. ш. 9°59′28″...
هذه المقالة يتيمة إذ تصل إليها مقالات أخرى قليلة جدًا. فضلًا، ساعد بإضافة وصلة إليها في مقالات متعلقة بها. (يوليو 2023) هذه مقالة غير مراجعة. ينبغي أن يزال هذا القالب بعد أن يراجعها محرر مغاير للذي أنشأها؛ إذا لزم الأمر فيجب أن توسم المقالة بقوالب الصيانة المناسبة. يمكن أيضاً تق
Quartzo de impacto numa amostra da cratera de impacto da Baía de Chesapeake. Quartzo de impacto é uma forma de quartzo que tem uma estrutura microscópica que é diferente do quartzo normal. Sob pressão intensa (mas temperatura limitada), a estrutura cristalina do quartzo deforma-se segundo certos planos no interior do cristal. Estes planos, que são visíveis como linhas ao microscópio, são chamados estruturas de deformação planar (EDPs), ou lamelas de choque. Descoberta O quartzo de ...
العلاقات الأفغانية الإسبانية أفغانستان إسبانيا أفغانستان إسبانيا تعديل مصدري - تعديل العلاقات الأفغانية الإسبانية هي العلاقات الثنائية التي تجمع بين أفغانستان وإسبانيا.[1][2][3][4][5] مقارنة بين البلدين هذه مقارنة عامة ومرجعية للدولتين: و
Nikiforos LytrasΝikiforos Lytras, self-portraitLahir1832Tinos, GreeceMeninggal13 Juni 1904Athens, YunaniKebangsaanGreekPendidikanSekolah Seni Rupa, Athena (1850-60) Akademi Seni Rupa Kerajaan, MunichDikenal atasPelukis dan anggota fakultasGerakan politikOrientalis Sekolah Munich Genre seniSuami/istriIrene Kyriakidi Nikiforos Lytras (bahasa Yunani: Νικηφόρος Λύτρας; 1 Januari 1832 – 13 Juni 1904) adalah pelukis Yunani pada abad kesembilan belas. Ia lahir di ...
Beach in Kerala, India Entrance to the Snehatheeram Beach Snehatheeram Beach or Love Shore is beach in Thalikulam of Thrissur District in Kerala State of India. It lies on the coast of Arabian Sea and attracts domestic tourists in every season. The beach was selected as the best beach tourism destination by the Department of Tourism (Kerala) during the year 2010. The beach is maintained by the Department of Tourism (Kerala).[1] Facilities There is children's park located near to the b...
Taktisches Zeichen der Raketenartillerietruppe Ein Raketenartilleriebataillon war im Heer der Bundeswehr ein Verband (Militär) der Artillerietruppe, der mit Raketenwerfern ausgestattet war. Inhaltsverzeichnis 1 Geschichte 1.1 Lehrbataillone 1.2 Raketenschulen 1.2.1 Raketenschule des Heeres 1.2.2 Raketenschule der Artillerie 1.2.3 Verbandsabzeichen 1.3 Ehemalige Raketenartillerie-Einheiten 2 Raketenartilleriebataillone 2.1 Raketenartilleriebataillon 62 2.1.1 Geschichte 2.1.2 Kommandeur 2.2 Ra...
American physician For other people named Charles West, see Charles West (disambiguation). Charles Fremont WestBiographical detailsBorn(1899-01-25)January 25, 1899Washington, Pennsylvania, U.S.DiedNovember 20, 1979(1979-11-20) (aged 80)Washington, D.C., U.S.Playing careerFootball1920–1923Washington & Jefferson Position(s)QuarterbackCoaching career (HC unless noted)Football1925Howard (assistant)1928Howard1934–1935Howard Head coaching recordOverall12–7–2Accomplishments and hono...
Acrodectes PeakAcrodectes Peak is on the left, viewed from the northHighest pointElevation13,187 ft (4020 m) NAVD 88[1]Prominence1,339 ft (408 m)[1]Coordinates36°51′39″N 118°22′30″W / 36.8607681°N 118.3750983°W / 36.8607681; -118.3750983[2]GeographyAcrodectes PeakFresno County, California Parent rangeSierra NevadaTopo mapUSGS Kearsarge PeakClimbingFirst ascent1935 by Norman Clyde and party[3]Easiest r...
Former Australian federal electoral division This article is about the federal electorate in New South Wales. For the Victoria electorate, see Electoral district of Nepean. For the NSW electorate, see Electoral district of Nepean (New South Wales). NepeanAustralian House of Representatives DivisionCreated1906Abolished1922NamesakeEvan Nepean The Division of Nepean was an Australian Electoral Division in the state of New South Wales. It was located in the western suburbs of Sydney. It originall...
West-east street in Manhattan, New York 23rd StreetWest 23rd Street from the High Line(2014)Maintained byNYCDOTLength1.9 mi (3.1 km)[1]LocationManhattan, New York CityPostal code10011, 10010Coordinates40°44′32″N 73°59′28″W / 40.7421°N 73.9911°W / 40.7421; -73.9911West endEleventh Avenue in ChelseaEast end FDR Drive / Avenue C in Kips Bay / Peter Cooper VillageNorth24th StreetSouth22nd StreetConstructionCommissionedMarch...
This article has multiple issues. Please help improve it or discuss these issues on the talk page. (Learn how and when to remove these template messages) This article needs to be updated. Please help update this article to reflect recent events or newly available information. (November 2010) This article needs additional citations for verification. Please help improve this article by adding citations to reliable sources. Unsourced material may be challenged and removed.Find sources: Huma...
У этого термина существуют и другие значения, см. Ацис и Галатея. ОпераАцис и ГалатеяAcis et Galatée Ацис и Галатея. Фрагмент фонтана Медичи в Люксембургском саду Композитор Жан-Батист Люлли Либреттист Жан-Гальбер Кампистрон Язык либретто французский Источник сюжета Метаморф...
American lawyer Katherine StonemanBorn1841 (1841)Busti, New YorkDiedMay 19, 1925(1925-05-19) (aged 83–84)Resting placeAlbany Rural CemeteryNationalityAmericanAlma materAlbany Normal School, Albany Law SchoolOccupationAttorneyKnown forfirst woman admitted to the New York State Bar Association Katherine Stoneman (April 1841 – May 19, 1925)[1] was an early 20th-century suffragist and the first woman admitted to the Bar Association in the State of New York. Early l...
أليكسيناتشكي رودنيك تاريخ التأسيس 1962 تقسيم إداري البلد صربيا التقسيم الأعلى ألكسيناتش خصائص جغرافية إحداثيات 43°33′17″N 21°41′17″E / 43.554722222222°N 21.688055555556°E / 43.554722222222; 21.688055555556 الارتفاع 197 متر معلومات أخرى التوقيت ت ع م+01:00 الرمز البريدي 18226 ...
Изделие «150»Riese (с нем. — «Великан») Бомбардировщик «150», 1952 год Тип дальний бомбардировщик Разработчик ОКБ-1 Производитель ОКБ-1 (Казань) Главный конструктор С.М. Алексеев[1][2]Бааде, Брунольф (автор аванпроекта)[3][4] Первый полёт 5 сентября 1952 года Ст...
_(%27my_Struggle!%27_(%27mein_Kampf!%27)_by_Adolf_Hitler,_the_Sculptor)_Art.IWMPST16148.jpg)
