PROFILBARU.COM

אהרן קלאוס
	אין תמונה חופשית
לידה	6 בינואר 1914; ח' בטבת ה'תרע"ד; ז'וסלה, ליטא, האימפריה הרוסית
פטירה	19 ביוני 1961 (בגיל 47); תל אביב, ישראל
מקום קבורה	בית הקברות נחלת יצחק
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	1939–1961 (כ־22 שנים)
עיסוק	עורך, עיתונאי
מעסיק	מעריב
פרסים והוקרה	פרס ספורטאי וכדורגלן העונה בישראל של מעריב;

אהרן קלאוס (ח' בטבת ה'תרע"ד, 6 בינואר 1914 – 19 ביוני 1961) היה עיתונאי ועורך ישראלי, פעיל בתנועה הרוויזיוניסטית בליטא ובישראל, חבר מערכת "מעריב" ועורך החדשות של העיתון מ-1949 ועד מותו, ומראשי אגודת העיתונאים בתל אביב.

ביוגרפיה

אהרן קלאוס נולד בראשית שנת 1914 בעיירה ז'וסלה (בפולנית: Żośle; בליטאית: Žasliai) שבליטא (כעבור מספר שנים בפולין), בנם של איידל לבית קראייר ומשה יוסף קלאוס (הוריו נספו בשואה, לאחר עלייתו לארץ ישראל). התחנך ב"חדר", בבית הספר שבעיירתו ובפרו-גימנסיה העברית באוטיאן, וסיים את לימודיו בגימנסיה העברית בווילקומיר בשנת תרצ"א. מנעוריו היה ציוני ופעל בחוגים להפצת השפה העברית. היה חבר בית"ר, תנועת הנוער והצעירים של התנועה הרוויזיוניסטית, ולקח חלק בכינוסיה ובפעילויות התרבות שלה. עם הפילוג בצה"ר ב-1933 עבר לבית"ר א' (האגף שנפרד מבית"ר בליטא), שלאחר מכן היה לחלק מברית הקנאים (בר"ק), ארגון הנוער של מפלגת המדינה העברית שבראשות מאיר גרוסמן. הוא היה חבר מראשוני הארגון, חבר במפקדה הארצית שלו ומזכירו הכללי. באותה תקופה השתתף בעיתונות של המפלגה, וערך את הדו-שבועון שלה "דער אידנשטאט" (יידיש: 'מדינת היהודים') שיצא לאור בקובנה מאוקטובר 1933.

בשנת 1936 עלה לארץ ישראל והצטרף לקיבוץ של חברי מפלגת המדינה העברית בהרצליה. כעבור מספר חודשים הוזמן לעבור למזכירות המפלגה בתל אביב, ועבד בה עד אמצע שנת 1939. באותה תקופה כיהן כמזכיר המפלגה העליונה של ברית הקנאים.
ב-1939 נישא לחוה לויט, ילידת 1914 שעלתה ארצה ב-1938,^[1] ובני הזוג היו הורים לשניים.

את עבודתו המקצועית בעיתונות החל ב-1939, כאשר הצטרף למערכת היומון "המשקיף", ביטאונה של המפלגה הרוויזיוניסטית בארץ ישראל, ועבד בו כעורך-לילה במשך כעשור. עם הקמת הבריגדה העברית במלחמת העולם השנייה השתתף בעריכת "במחנה", ביטאונם של חיילי הבריגדה שהשתייכו לתנועה הלאומית, שיצא בשנים תש"ב–תש"ג.

היה חבר מועצת העובדים של הסתדרות העובדים הלאומית (הע"ל) בתל אביב. ערך ביחד עם יוסף מלחי את קובץ ההסתדרות והשתתף בעריכת כתבי עת שונים.
במשך תקופה קצרה בסוף שנות ה-40 היה עורך חדשות ב"ידיעות אחרונות". בסוף שנת 1949 הצטרף למערכת "מעריב" באותו תפקיד, וכיהן בו עד שכרע ליד שולחן עבודתו באמצע שנת 1961. עשרים ושתיים שנה עסק בעריכת חדשות, ו-12 מהן – בעמוד הראשון של מעריב.

במשך שנים רבות היה חבר הוועד של אגודת העיתונאים בתל אביב, ובתקופה שלפני מותו כיהן כסגן יו"ר האגודה. בשנת 1961 נבחר כחבר הנהלת האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל.
לקח חלק ב"ספר השנה של העיתונאים" מראשית הופעתו בתש"ב – בתחילה ככותב סקירות, מגיה ומסדר מפתחות, בהמשך כמגיה ולבסוף במערכת. החל בתש"י כיהן כמזכיר מערכת, ומשנת תשט"ו היה חבר מערכת קבוע, ובפועל היה עורכו הראשי.
השתתף בעריכת שני הכרכים הראשונים של האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו של דוד תדהר. בשנת תש"ך הופיע בהוצאת ספרית מעריב "אלבום הרצל", שערך עם שמואל שניצר.

על פי עדותם של רבים מעמיתיו, אחת מתכונותיו הבולטות הייתה צניעותו הרבה. כך, לדוגמה, על אף שהיה העורך הראשי בפועל של ספר העיתונאים, דחה את הצעתם של חבריו למערכת, א. ב. יפה ואברהם שאנן, ששמו יופיע כעורך הראשי ושמותיהם כעורכי-משנה.^[2]

באמצע שנת 1961 כרגע ליד שולחנו ב"מעריב", והובהל לבית החולים. כעבור מספר שבועות, בחודש יוני, נפטר לאחר מחלה קשה. בן 47 במותו. הותיר את אלמנתו חוה קלאוס (נפטרה ב-1993)^[1] ושני ילדיו: זאבה (חסונה) לב ועמירם קלאוס (בעת פטירתו תלמיד כיתה י"ב בגימנסיה גאולה), וכן שתי אחיות.
נקבר בבית העלמין נחלת יצחק.^[3]

לאחר מותו קבע "מעריב" את פרס אהרן קלאוס לספורטאי השנה ולכדורגלן העונה בישראל.

בתו זאבה (חסונה) נישאה ב-1960 לחבר מערכת "מעריב" יגאל לב,^[4] ובשנת 1963 נולד בנם הראשון.^[5]
בנו עמירם קלאוס היה מנהל השירות לנוער וצעירים במשרד הרווחה.^[6]