PROFILBARU.COM

פוסטר מ-1941 של אלפרד ג'וזף קאסון לגיוס כסף לאיגרות חוב

If Day הייתה סימולציה של פלישה גרמנית נאצית לויניפג והאזורים הסובבים אותה ב-19 בפברואר 1942, במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא אורגן כקידום איגרות חוב מלחמה על ידי ארגון הלוואת הניצחון של ויניפג הגדולה, האירוע היה התרגיל הצבאי הגדול שהתקיים ביותר בויניפג^[1].

If Day כלל קרב מבוים בין חיילים קנדיים ל"חיילים גרמנים" וכלל כליאה של פוליטיקאים מקומיים בולטים, החלת שלטון נאצי ומצעד צבאי. האירוע היה גיוס כספים למאמץ המלחמתי: למעלה מ-3 מיליון דולר נאסף בוויניפג באותו יום. המארגנים האמינו שהפחד שעורר האירוע יעזור להגביר את יעדי גיוס התרומות.

רקע

If Day היה קמפיין משוכלל לקידום רכישת איגרת חוב מלחמה. איגרות חוב אלו, שהיו הלוואות לממשלה כדי לאפשר את הגדלת הוצאות המלחמה, נמכרו ליחידים ולתאגידים ברחבי קנדה. If Day הייתה מסע הלוואת הניצחון השני של מלחמת העולם השנייה. המערכה החלה ב-16 בפברואר 1942, ונמשכה עד 9 במרץ. יעד הגיוס בפרובינציית מניטובה היה כ-45 מיליון דולרים^[2] ובפרט כ-24.5 מיליון דולרים מויניפג עצמה^[2]^[3]^[4]. המארגנים האמינו שהבאת המלחמה (או, ליתר דיוק, הדמיה שלה) לבתיהם של אנשים תגרום לשינוי גישה בקרב אלו שמרגישים שהם אינם מושפעים ישירות מהמלחמה^[3]^[4].

הוועדה הכינה מפה של מניטובה, שחולקה לכ-45 חלקים, שכל אחד מהם מייצג מיליון דולר מיעד הגיוס שלהם^[5], המפה פורסמה בפינת פורטאז' ומיין, הצומת המרכזי של העיר^[6]. הקמפיין פורסם בעיתונים המקומיים במשך כמה ימים לפני האירוע, אם כי "הפלישה" הפתיעה אזרחים רבים^[7]^[5]. תושבי צפון מינסוטה השכנה, הוזהרו על ידי הרשויות האמריקאיות (מכיוון שניתן לקלוט שידורי רדיו הממחזים את האירוע באזור זה) כדי למנוע ריצה למקלטי חירום^[5]. מטוסי חיל האוויר המלכותי הקנדי שנצבעו כדי להיראות כמו מטוסי קרב גרמניים, טסו מעל העיר ב-18 בפברואר 1942^[8]. ב-18 בפברואר 1942, כהכנה לאירוע המרכזי של If Day, סלקירק, עיירה קטנה צפונית מזרחית לוויניפג, ערכה הדמיית גיוס כספים משלה, במסגרת ההדמיה, "הופצצה" העיר במשך שעה^[9].

אירועים

ההדמיה כללה כ-3,500 אנשי צבא קנדי, מה שהפך את If Day לתרגיל הצבאי הגדול ביותר שנערך בוויניפג^[10]^[11]. הכוחות המגינים היו בפיקודו של הקולונלים אי פרידהים ודאס מקיי^[12].כוחות ה'נאציים' היו מתנדבים של מועצת הסחר הצעירים שהשתמשו במדים שנשכרו מהוליווד ולאחר שמאפרות ציירו צלקות מלחמה על פניהם^[13]^[8]. המפקד של הכוחות הנאציים היה אריך פון נירנברג.

סיורים "נאציים" בעיר החלו לפני השעה 05:30. כוחות 'נאציים' התחילו להתאסף בצד המערבי של העיר חצי שעה לאחר הסיורים הראשונים^[11]. חיילים קנדיים נאספו בקסרקטין פורט אוסבורן ובשריונות מינטו ומקגרגור בשעה 06:30 בבוקר, ובשעה 07:00 נשמעו לראשונה בעיר אזעקת מלחמה הושמעו והחלה האפלה כהכנה לפלישה מצד הנאצים^[5]^[12]. מלחמת בזק אווירית החלה מעט לפני 07:00 עם הפצצות מדומות על העיר^[11]. החל מ־07:03 בבוקר, החלו "החיילים הגרמנים" את ההתקפה המדומה שלהם על העיר, אשר הוגנה על ידי קבוצה קטנה של חיילי מילואים פעילים בסיוע קבוצות קהילתיות מקומיות. המגינים יצרו קו חזית היקף סביב אזורי התעשייה ומרכז העיר והגיעו לכ-5 קילומטרים מבית העירייה של ויניפג.

קרב עם "אש חיה" החל בסביבות השעה 07:00, חיילים קנדים "פוצצו" (בפועל זרקו אבק פחם ודינמיט שימשו ליצירת פיצוצי דמה) גשרים מרכזיים בדרך לעיר^[14]^[13]. טנקים קלים הוצבו בצמתי כבישים ובצמתי מסילות כדי להגביר את תחושת הלחימה בעיר^[3]^[14]^[13]. שלושים כלי נ"מ ירו עשרות כדורי סרק לעבר מטוסי קרב שחגו מעליהם וזאת בסיוע כוחות תותחנים שהוצבו על גגות בניינים במרכז העיר. הדיווח על ה"הרוג ראשון" היה בסביבות ה-08:00. בפועל, החיילים טיפלו בשני הנפגעים האמיתיים של האירוע: חייל שנקע את קרסולו ואישה שחתכה את אגדולה לאחר שהכינה טוסט במהלך ההאפלה שהחלה בבוקר^[12].

בסביבות השעה 09:30 נכנעו "המגינים" האחרונים לכוחות "הנאציים" ונסוגו למרכז העיר. העיר הוכרזה ככבושה והנאצים החלו במסע "הטרדות" נרחב שבמסגרתו הם שלחו חיילים חמושים בהמוניהם לרחובות העיר. מספר אנשים נלקחו ל"מחנה מעצר" בפאתי העיר, בניהם ראש ממשלת מניטובה, ג'ון בראקן (אנ'), סגנו, רולנד פיירבארן מקוויליאמס (אנ'), ראש העיר ג'ון קווין (אנ') ושגריר נורווגיה בארצות הברית, וילהלם דה מורגנשטירן. חבר מועצה אחד, דן מקליין, "נמלט" אך נתפס על ידי הכוחות "הנאציים" לאחר סריקות אינטנסיביות. דגלי הממלכה המאוחדת שהיו באזור הוחלפו לדגל גרמניה הנאצית. החיילים הכריזו על שינוי שמה של העיר ל"הימלרשטאדט" (על שם ראש האס אס, היינריך הימלר) ושמו של הרחוב הראשי שונה ל"היטלרשטראסה" (על שם קנצלר גרמניה, אדולף היטלר)^[15].

"צו הכיבוש"

אריך פון נורנברג הוכרז כגאולייטר והוא נעזר בג'ורג' וייט, שמונה לראש הגסטפו המקומי^[8]. מטרתם המוצהרת של "הנאצים" הייתה לסייע להיטלר בתוכניותיו לנצל את צפיפות האוכלוסין הנמוכה יחסית של קנדה כדי ליישב את המדינה על ידי גרמנים, כדי להשליט את מרותם של "הנאצים" בויניפג, פון נורנברג הוציא את הצו הבא:

טריטוריה זו היא כיום חלק מהרייך הגרמני הגדול והיא תחת תחום השיפוט של אל"ם הגאולייטר המקומי, אריך פון נוירנבורג.
לא תתאפשר יציאת אזרחים לרחובות בין 21:30 ועד הזריחה.
כל המקומות הציבוריים הם מחוץ לתחום עבור אזרחים, לא יותר מ-8 אנשים יכולים להתאסף במקום מסוים בו-זמנית.
כל בעל בית חייב לספק אירוח ל-5 חיילים גרמנים.
כל הארגונים בעלי אופי צבאי, צבאי למחצה או תנועתי מפורקים והפעילות שלהם אסורה על פי החוק. ארגוני נוער יישארו קיימים אך יפעלו בהנחיית חיילי הגאולייטר.
כל הבעלים של מכוניות, משאיות או אוטובוסים חייבים להירשם במטה הכיבוש, שם יעבירו אותם לרשות הצבא הגרמני.
כל חקלאי חייב לדווח באופן מיידי על כל מלאי התבואה ובעלי החיים ונאסר עליו למכור תוצרת חקלאית אלא דרך משרדו של מפקד האספקה הנאצי. הוא לא יכול לשמור דבר לצריכה האישית שלו ומחויב לקנות אותו דרך רשות האספקה המרכזית.
כל תושב יצויד בכרטיס קצבה ויורשה לרכוש מזון וביגוד רק בהצגת כרטיס זה.
יש להשמיד מיד את כל הסמלים הלאומיים בעיר למעט דגלי גרמניה הנאצית וצלבי קרס.
העבירות הבאות יגרמו להוצאה להורג ללא משפט:
1. ניסיון לארגן התנגדות נגד צבא הכיבוש
2. כניסה או יציאה מהמחוז ללא רשות
3. אי דיווח על כל הסחורה המוחזקת
4. החזקת נשק חם

פעולות נוספות

הכותרת הראשית של Winnipeg Tribune, ששונתה בעקבות "הכיבוש הנאצי"

על כנסיות פורסמו מודעות האוסרות על פולחן דתי, כמרים שהתנגדו לצו נעצרו. אוטובוסים שנסעו ברחובות העיר נעצרו וחיילים חמושים ערכו חיפושים על נוסיעהם. שמו של העיתון המקומי, Winnipeg Tribune, שונה ל"Das Winnipeger Lügenblatt" (בגרמנית: "גיליון השקרים של ויניפג"), טורים רבים בעיתון "צונזרו" וכל העמוד הראשון נכתב כמעט כולו בגרמנית. טור סאטירי שנכתב בעיתון סיפר כי "זה יום נהדר עבור מנטובה, הנאצים הם סבלניים, סובלניים ואדיים אך סבלנותם נגמרת במהירות", עמוד אחר כלל בדיחה, שבסופה נכתב שכל הקוראים צריכים לצחוק ואם לא, הם ייכלאו. הנרי וופלר, מוכר עיתונים ב-Winnipeg Free Press, הותקף והעיתונים שלו נקרעו^[8]. עיתון מקומי אחר הציג כתבה בעמוד הראשון על "הפלישה", שתיאר בפירוט רב את ההרס שגרמו הנאצים בויניפג^[7].

"הנאצים" שרפו ספרים מול הסניף הראשי של הספרייה הציבורית של ויניפג (הספרים שנשרפו נבחרו מראש לשרפה מאחר שהיו פגומים או ישנים)^[16], חיילים נכנסו לקפטיריה באחד ממקומות העבודה בעיר וגנבו ארוחות צהריים מהעובדים. מנהל בבית ספר יסודי בעיר נעצר והוחלף במחנך "נאצי", שהוכשר להוראת "האמת הנאצית"; "הנאצים" הכינו שיעורים מיוחדים עבור תלמידי אחד התיכונים של העיר^[8]^[6]. מספר חנויות ובתים נבזזו על ידי החיילים והמטבע הקנדי הוחלף ברייקסמארקים גרמניים מזויפים, שהיו בפועל פתקי התעמולה היחידים שקנדה יצרה במהלך המלחמה^[14]. תאגיד השידור הקנדי שידר תוכנית בשם "צלב קרס מעל קנדה" ברדיו ברחבי המחוז, בו הושמו קטעים מנאומיו של היטלר יחד עם מוזיקה צבאית.

"הפלישה" הסתיימה סביבות 17:30 בערב, עם מצעד צבאי בסימן שחרור חגיגי של ה"אסירים" - הפוליטיקאים המקומיים ש"שוחררו מהשבי הנאצי". אנשי הוועדה המארגנת של אירוע יחד עם אנשי עסקים מקומיים צעדו בשדרות העיר עם כרזות עליהן נכתב "זה לא חייב לקרות כאן!" ו"קנה איגרות חוב!". לאחר המצעד, נערך משתה חגיגי בבניין חברת מפרץ הדסון המקומי. השגריר הנורווגי סיפר למארחיו על הדמיון הרב בין אירועי ה-If Day לבין האירועים שהתרחשו במציאות במהלך המערכה בנורווגיה וכיבושה על ידי הנאצים ב-1940^[17].

השפעה

ה-If Day דחף את מכירות איגרות החוב המלחמתיות הרבה מעבר למטרה של אנשי ויניפג והביא לתשומת לבם של אנשים רבים ברחבי צפון אמריקה את הסכנה בכיבוש ושלטון נאצי. ב-If Day הצליחו לגייס כ-3.2 מיליון דולרים ביום אחד^[18], בכל המדינה, הצליחו הרשויות לאחר האירוע לגייס כ-2 מיליארד דולר עבור המאמץ המלחמתי. בעקבות כך, If Day נחשב לאורך ההיסטוריה כאחד מאירועי גיוס התרומות המוצלחים ביותר שנעשו^[19]. עם זאת, הצבא הקנדי ציפה לעלייה משמעותית במספר המתגייסים, אך לא להצליח לעמוד ביעדיו - רק כ-23 אנשים מויניפג התגייסו ביום לצבא הקנדי במחצית השנייה של פברואר, לעומת 36 ביום במחצית הראשונה של פברואר. עיתונים בניו זילנד כללו סיפורים על האירוע^[13] ומגזין לייף פרסם גיליון על פעילויות If Day בוויניפג וביישובים נוספים ברחבי מניטובה. גם כתבים מהניוזוויק והניו יורק טיימס כתבו על האירוע.

קישורים חיצוניים

מה יש בזה - פרק 143 - הנאצים משתלטים על וויניפג, סרטון בערוץ "מה יש בזה", באתר יוטיוב (אורך: 35:13)

הערות שוליים

^ Perrun, Jody (2014). The Patriotic Consensus: Unity, Morale, and the Second World War in Winnipeg. University of Manitoba Press. pp. 108, 128–129, 133. ISBN 978-0-8875-5749-1.
^ ¹ ² "Inflation Calculator". Bank of Canada. נבדק ב-20 באוגוסט 2011. {{cite web}}: (עזרה)
^ ¹ ² ³ Cassidy, Christian (19 בפברואר 2017). "When war came to Winnipeg". Winnipeg Free Press. {{cite news}}: (עזרה)
^ ¹ ² Newman, Michael (Spring 1987). "19 February 1942: If Day". Manitoba History (13). נבדק ב-1 באוקטובר 2011. {{cite journal}}: (עזרה)
^ ¹ ² ³ ⁴ "Sirens will wail and guns roar as IF DAY dawns". Winnipeg Free Press. 18 בפברואר 1942. p. 1. {{cite news}}: (עזרה)
^ ¹ ² Werier, Val (17 בפברואר 1942). "Winnipeg to be 'occupied'". Winnipeg Tribune. pp. 1, 10. נבדק ב-22 ביולי 2011. {{cite news}}: (עזרה)
^ ¹ ² "What if Nazis invaded city? See for yourself on CTV special". Winnipeg Free Press. 18 בפברואר 2006. נבדק ב-21 ביולי 2011. {{cite news}}: (עזרה)
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Groom, Kick (5 בינואר 1985). "If". Winnipeg Free Press. p. 1. {{cite news}}: (עזרה)
^ "War's nightmare staged in vivid Selkirk raid to boost Victory Loan". Winnipeg Free Press. 18 בפברואר 1942. p. 1. {{cite news}}: (עזרה)
^ "If ...the Nazis came to Winnipeg". Winnipeg Tribune. 19 בפברואר 1942. p. 1. {{cite news}}: (עזרה)
^ ¹ ² ³ Burch, Ted (10 בספטמבר 1960). "The day the Nazis took over Winnipeg". Maclean's: 46–47. {{cite journal}}: (עזרה)
^ ¹ ² ³ "Grim realism marks arrest at legislature". Winnipeg Free Press. 19 בפברואר 1942. pp. 1, 10. {{cite news}}: (עזרה)
^ ¹ ² ³ ⁴ Aaron Floresco (director/writer) (2006). If Day: The Nazi Invasion of Winnipeg (DVD). Past Perfect Productions.
^ ¹ ² ³ Sanburn, Dick (19 בפברואר 1942). "On a black morn Winnipeg fell under Nazi heel". Winnipeg Tribune. pp. 1, 16. {{cite news}}: (עזרה)
^ Morton, Lisa; Adamson, Kent (2010). Savage detours. McFarland & Co. p. 175. ISBN 978-0-7864-4353-6.
^ "More about Victory Loan". Winnipeg Free Press. 17 בפברואר 1942. p. 5. {{cite news}}: (עזרה)
^ "Norwegian minister says If Day authentic". Winnipeg Tribune. 20 בפברואר 1942. p. 3. {{cite news}}: (עזרה)
^ "Record day for war loan". Winnipeg Free Press. 19 בפברואר 1942. p. 1. {{cite news}}: (עזרה)
^ Perrun, Jody (2014). The Patriotic Consensus: Unity, Morale, and the Second World War in Winnipeg. University of Manitoba Press. p. 113. ISBN 978-0-8875-5749-1.