BA-10 פותח בשנת 1938 במשרד תכנון של מפעל "איז'ורסקי" הנמצא במחוז לנינגרד. היא הייתה למעשה דגם מתקדם של השריונית BA-3, אשר נבנתה על בסיס מרכב של משאית 2 טון מדגם GAZ-AAA, תוצרת חברת גא"ז.
שריונית BA-10 הייתה בעלת הנעה 4X6. היא מוגנה בלוחות שריון משופע בעובי עד 10 מ"מ. חימוש השריונית כלל תותח בקוטר 45 מ"מ, שהותקן בצריח המסתובב ושני מקלעי 7.62 מדגם DT. צוות של השריונית הורכב מ-4 לוחמים: מפקד, תותחן, מפעיל רדיו (אשר תפקד גם כמקלען) ונהג.
כדי לשפר את עבירות הרכב כל שריונית כללה בסט הכלים שלה זוג זחלים מתפרקים. במידת הצורך היה ניתן להפוך את הרכב לזחל"מ על ידי הרכבת הזחלים על 4 הגלגלים האחוריים שלה.
השריונית יוצרה בשנים 1938–1941 במפעל איז'ורסקי בלבד ב-3 דגמים עיקריים:
BA-10 – הדגם הראשון.
BA-10M – הדגם המשופר. השיפורים התבטאו בהתקנת מכלי דלק בנפח גדול יותר לעומת הדגם הראשון ובשינויים במיקום מכשיר הרדיו וכלי עבודה בתוך החלל הפנימי של הרכב.
BA-10ZhD – בדגם זה הגלגלים של הרכב הותאמו לנסיעה על פסי הרכבת.
בסך הכול יוצרו 3,392 רכבים מכל הדגמים, מה שהפך את BA-10 לשריונית בינונית הכי נפוצה בצבא האדום.
שימוש
השימוש הקרבי הראשון בשריוניות BA-10 היה בקרב חלקין גול בשנת 1939. השריוניות השתתפו בכל הקרבות והמבצעים של הצבא האדום בשנים 1939–1941 – הן במשימות סיור והן במשימות תקיפה. רוב השריוניות אבדו בקרבות עם הגרמנים כבר בשנת 1941. את תפקידם כרכבי סיור תפסו טנקים קלים T-60 וT-70.
האזור היחיד, בו שריוניות BA-10 "שרדו" עד לאמצע שנת 1943 הייתה העיר לנינגרד, בה באחד ממפעלי הרכב בוצע תיקון והרכבה של BA-10 משריוניות פגועות. הצבא הפיני והצבא הגרמני השתמשו בשריוניות BA-10, שנפלו שלל לידיהם, כרכבי שיטור ואבטחה בשטחים הכבושים.
נכון להיום מספר BA-10 ששרדו מוצגים במוזיאון השריון בעיר פרולה, פינלנד ובמוזיאונים בתחום רוסיה.
