קונראד השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (בגרמנית: Konrad, באיטלקית: Corrado, בלטינית: Conradus; 1093 – 15 בפברואר 1152) היה קיסר האימפריה הרומית הקדושה בשנים 1138–1152. קונראד היה ראשון שליטי האימפריה הרומית הקדושה לבית הוהנשטאופן שמקורו בדוכסות שוואביה. אף על פי שמעולם לא הוכתר רשמית בתור קיסר האימפריה הרומית הקדושה, קונראד אחז בסמכויות תואר זה בכך שנשא בתארים של מלך הרומאים וקודם לכן גם מלך איטליה. טענתו של קונראד לכתר מקורה בהיותו מקורב להיינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, סבו מצד אמו.
ביוגרפיה
שנותיו הראשונות
תאריך לידתו של קונראד מוערך בין 1093–1094. הוא היה בנו של פרידריך הראשון, דוכס שוואביה, ונכדו של היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. קונראד מונה לדוכס פרנקוניה (באזור צפון מערב בוואריה של היום) על ידי דודו, היינריך החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, בשנת 1115. בשנת 1116 יצא הקיסר היינריך החמישי למסע לעבר רומא ליישב סכסוך עם האפיפיור פסקליס השני. בזמן שהותו באיטליה מינה את קונראד, ביחד עם אחיו הבכור פרידריך השני, דוכס שוואביה, בתפקיד העוצרים של "ממלכת גרמניה" (החצי הצפוני של האימפריה הרומית הקדושה הכוללת בתוכה גם את ממלכת איטליה בנוסף לו).
כאשר הקיסר נפטר בשנת 1125, בחרו שליטי הנסיכויות הבוחרות, שדחו את העיקרון התורשתי, בלותאר, דוכס סקסוניה, לרשת אותו. בסוף השנה יצאו פרידריך וקונראד במרד נגד לותאר; ב-18 בדצמבר 1127, קונרד הוכתר בידי תומכיו לאנטי-מלך בנירנברג וביוני 1128 הוכתר כמלך איטליה במונצה. בשובו לגרמניה בשנת 1132, הוא נלחם בלותאר על הכס עד שנת 1135, כאשר הכיר בתבוסתו ולבסוף קיבל חנינה מידי הקיסר לותאר, אשר במסגרתה השיב לקונראד את כל נחלותיו האישיות אשר כבש לאורך המאבק.
מלך גרמניה
לאחר מותו של לותאר בדצמבר 1137, נפגשו הנסכים הבוחרים בקובלנץ וב-7 במרץ 1138 בחרו בקונראד לקיסר האימפריה הרומית החדש בנוכחות שליחו של האפיפיור. קונראד הוכתר רשמית באאכן בתואר מלך הרומאים (או מלך הגרמנים) כעבור שישה ימים, ובהמשך קיבל בבמברג הכרה מצדם של חלק מנסיכי דרום גרמניה. היינריך "הגאה", דוכס בוואריה וסקסוניה, חתנו ויורשו המיועד של לותאר, סירב לתת נאמנותו לקונראד, ועל כן פרצה מלחמה בבוואריה ובסקסוניה. קונראד שלל מהיינריך את דוכסות סקסוניה והעביר את השלטון בה לידי אלברכט הראשון, מרקיז ברנדנבורג. היינריך נפטר באוקטובר 1139, וקונראד הביס את אחיו בדצמבר 1140. הסדר רשמי בין הצדדים נועד רק במהלך מאי 1142. על אף שלום זה השפיעה היריבות של שושלת וולף ובית הוהנשטאופן רבות על ההיסטוריה הגרמנית במשך שארית המאה ה-12 והמשיכה גם לתקופת יורשיו של קונראד.
ירושתו של קונראד הייתה בעייתית מכיוון שהתקשה להצדיק את טענתו לכתר, שכן היה הקיסר הראשון מבית הוהנשטאופן. לאורך סדרת ההפרעות הממושכת לשלטונו נחל קונראד הצלחה מרכזית כאשר יצא בראש משלחת צבאית לבוהמיה בשנת 1142, שם החזיר את גיסו ולדיסלב השני למעמד הנסיך לאחר מאבק סמכויות פנימי. משלחת נוספת של קונראד להשיב את ולדיסלב השני, "הגולה", למלכות ממלכת פולין, נכשלה. מרכז ההתנגדות לשלטונו של קונראד התמקדה בבוואריה וסקסוניה, אך מכיוון שהאופוזיציה לא הייתה מאורגנת ומאוחדת, לא צלחה האופוזיציה בניסיונה לערער את מעמדו של קונראד.
במהלך שנות ה-40 של המאה ה-12 הכין קונראד רבות את הכתר לקראת יציבות גדולה ככל האפשר במצב של היעדרותו. לבסוף, בשנת 1147 הוא יצא לארץ ישראל במטרה להשתתף במסע הצלב השני. הוא עזב את ארץ ישראל ללא הישגים רבים בספטמבר 1148 ובילה את החורף בקונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית. בהיותו שם כרת ברית עם מנואל הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית נגד ממלכת סיציליה ששליטיה סירבו להכיר בעליונותו. לאחר מכן הגיעו חדשות על ברית בין האופוזיציה הגרמנית לקונראד, סיציליה וממלכת צרפת בהנהגת לואי השביעי, מלך צרפת. עם הגעת הידיעה לאוזניו של קונראד, מיהר האחרון לשוב לגרמניה ולא עבר דרך רומא, כך שלא ניתן לו כתר האימפריה הרומית הקדושה בהכתרה רשמית.
מרד נגד שלטונו של קונראד לא צלח לאחר שובו והסדרת סמכותו בגרמניה. קודם מותו בשנת 1152, הכיר קונראד באחיינו פרידריך השלישי, דוכס שוואביה, כיורשו, שלאחר מכן נודע בתור פרידריך הראשון "ברברוסה", קיסר האימפריה הרומית הקדושה.
קישורים חיצוניים
