היינריך השישי, אשתו קונסטנסה ובנם פרידריך (השני קיסר האימפריה הרומית הקדושה) בטקס ההטבלה. כתב יד גרמני מהמאה ה-15היינריך השישי חוגג את ניצחונו בסיציליה, מתוך כתב יד משנת 1196
היינריך השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (נובמבר 1165 – 28 בספטמבר1197) היה מלך גרמניה לבית שטאופן (הוהנשטאופן) - משנת 1190 עד ליום מותו, ובנוסף קיסר האימפריה הרומית הקדושה משנת 1191 ומלך סיציליה משנת 1194. הוא היה שליט אגרסיבי ופעיל, שבתקופת שלטונו הקצרה יחסית הרחיב את השפעתה של הקיסרות תוך שהוא ממשיך את מפעלו של אביו לביסוס האימפריה ככוח החילוני העיקרי באירופה. בקרב נתיניו האיטלקים היה ידוע היינריך בכינוי "האכזר", שניתן לו לאחר כיבוש סיציליה.
היינריך היה איש משכיל, ששלט בלטינית. ההיסטוריון אלבריק מטרואיפונטיין מתאר אותו כאדם משכיל, רהוט ובעל ידע בחוק הקאנוני והרומי. פטרון של אמנות שלזכותו נזקף חיבור הפואמה "היינריך הקיסר"[1].
קורות חייו
עד להכתרה כקיסר
היינריך השישי נולד בשנת 1165 בניימכן, בנו של פרידריך הראשון "ברברוסה", קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ושל ביאטריס מבורגונדי. בגיל ארבע נבחר והוכתר למלך גרמניה. על פי החוק הנהוג בגרמניה, התואר מלך הטווטונים (בלטינית: Rex Teutonicorum) ניתן לאציל שנבחר על ידי האלקטורים הגרמנים כמלך. משנבחר למלך גרמניה נערך טקס הכתרה בקתדרלת העיר אאכן על ידי הארכיבישוף של העיר. הכתר הגרמני זיכה את השליט בתואר מלך הרומאים (בלטינית: Rex Romanorum).
נישואים
חתונת היינריך השישי וקונסטנס מסיציליהכס המלכות של היינריך השישי
בשנת 1184התארס היינריך השישי לקונסטנצה, מלכת סיציליה שהייתה מבוגרת ממנו בעשר שנים, והם התחתנו ב-27 בינואר1186. דודה של קונסטנס, מלך סיציליה גוליילמו השני, נפטר ללא יורש בשנת 1189 והותיר אותה כטוענת העיקרית לכתר הממלכה הנורמנית של סיציליה. הן ערי המדינה האיטלקיות והן האפיפיור ראו בהתרחבות שליטת הקיסרות באיטליה איום ישיר על האינטרסים הכלכליים ועל העצמאות שלהם ומאידך, הנסיכים הנורמנים של סיציליה לא היו מוכנים לוותר על עצמאותם למען מלך גרמני. על מנת לקדם את פני הרעה ובניסיון למנוע את אובדן העצמאות של כתר ממלכת סיציליה, הוכתר טנקרד מלצ'ה, נכדו הלא חוקי של רוג'ר השני, מלך סיציליה כמלך[2]. היינריך השישי לא היה מוכן לוותר על כס ממלכת סיציליה, עמדת כוח שנועדה להרחיב ולבסס את שלטון האימפריה הגרמנית בכל איטליה, פרויקט בו החל אביו, פרידריך ברברוסה. ניגוד אינטרסים זה הוביל באופן בלתי נמנע לסדרת עימותים שבסופה נכבשה סיציליה על ידי הקיסר ונסתם הגולל על שושלת השליטים הנורמנים של האי.
ב-11 במאי1189 יצא הצבא הגרמני בראשות פרידריך ברברוסה ובנו פרידריך השישי, דוכס שוואביה למסע הצלב השלישי - חלק מהמאמץ האירופי להסב לאחור את גלגל החורבן של ממלכת ירושלים הצלבנית לאחר קרב קרני חיטין. לאחר מסע מתיש ורצוף קרבות, ב-10 ביוני 1190 טבע הקיסר פרידריך ברברוסה בנהר קאליקאדנוס (לטינית: Calycadnus) הידוע גם בשם גק-סו (טורקית: Göksu).[3] עם מותו של הקיסר התפזר המחנה הגרמני. כוח קטן המשיך לסוריה בפיקוד בנו הדוכס פרידריך כשהוא נושא איתו את גופתו של הקיסר משומרת בחומץ. ב-20 בינואר1191 מת הדוכס במהלך המצור על עכו וכך בא המסע הגרמני לקיצו.
בעת מסע הצלב נותרו מושכות השלטון בגרמניה בידי היינריך, שנאלץ להתמודד עם מרד שהנהיג היינריך "הארי", דוכססקסוניה ובוואריה. המאבק הוכרע לטובת היינריך השישי, אך הניצחון לא היה מוחלט, והעימות חזר והתפרץ בשנת 1191, משיצא היינריך דרומה לאיטליה, לתבוע את זכותו על כתר סיציליה.
היינריך השישי על כס המלוכה, ציור מכתב היד ספר הכבוד לקיסר או המרד הסיציליאני (לטינית: Liber ad honorem Augusti sive de rebus Siculis) משנת 1196 המתאר את היסטוריית בית שטאופןהכתרת היינריך השישי, מתוך "ספר הכבוד לקיסר"
מלך סיציליה
באפריל 1191 הוכתר היינריך כקיסר האימפריה הרומית על ידי האפיפיורסלסטינוס השלישי, ובשנת 1192 יצא היינריך בראש צבא גרמני חזק מלווה באשתו במטרה להוציא את כתר סיציליה מידי טנקרד. הערים בצפון איטליה פתחו את שעריהן בפני הקיסר וכך גם הערים הנורמניות שבחצי האי האפניני ובהן סלרנו, בירתו האיטלקית של רוג'ר השני. בעוד קונסטנס יושבת בארמון הנורמני בסלרנו יצא היינריך לצור על נאפולי. המצור נכשל והקיסר נאלץ לחזור לגרמניה לדכא מרידה נוספת של היינריך הארי, בעוד הקיסרית נותרה בסלרנו עם גדוד קטן של שומרי ראש. עם נסיגת הצבא הגרמני, חזרו הערים האיטלקיות והכריזו על נאמנותן לטנקרד. אזרחי סלרנו, מתוך רצון לרכוש חזרה את אמונו של טנקרד, הסגירו את קונסטנס לידיו. טנקרד, ששלטונו בסיציליה היה נתון בסימן שאלה מבחינה חוקית, ומעמדו בקרב האצילים הנורמנים רעוע בהיותו בן לא חוקי וללא זכויות ירושה, החליט להשתמש בקיסרית כקלף מיקוח להכשרת מעמדו ונכנס למשא ומתן עם האפיפיור. על פי הסכמת הצדדים תשוחרר קונסטנס תמורת הכתרתו של טנקרד כמלך סיציליה על ידי האפיפיור. כך היה זוכה טנקרד לחותמת הכשר והאפיפיור היה מסלק את הסכנה של איחוד כתר סיציליה עם הקיסרות. התוכנית עלתה על שרטון משהצליחו גדודים קיסריים לשחרר את קונסטנס ולהחזירה לגרמניה.
בעוד העסקה קורמת עור וגידים קיבל היינריך לידיו את ריצ'רד הראשון מלך אנגליה (ריצ'רד לב הארי) שנפל לידיו של ליאופולד דוכס אוסטריה בעת שחזר מארץ הקודש בתום מסע הצלב השלישי. במשא ומתן נוקשה, ותחת נידוי שהוטל עליו על ידי האפיפיור, הצליח היינריך לסחוט מהאוצר האנגלי סכום עתק של 150,000 דינרים של כסף. סכום זה שרושש את אנגליה העשיר את קופת האימפריה ואיפשר להיינריך לגייס צבא גרמני חדש איתו יצא למסע כיבושים באיטליה.[4]
בינואר 1194 חתמו הקומונות האיטלקיות הסכם עם היינריך שאיפשר לו מעבר מהיר לעבר סיציליה, והסכם נוסף עם המורדים בגרמניה הבטיח שקט בעורפו. בפברואר של אותה שנה נפטר טנקרד ועל כס סיציליה עלה גוליילמו השלישי - בנו בן ה-4. צבאו של היינריך צעד ללא התנגדות לאורך איטליה ותפס את פלרמו ב-20 בנובמבר. מהלך שלטונו של היינריך כמלך סיציליה היה קצר וסוער. תושבי האי ובעיקר הערבים, תושבי דרום האי, מרדו נגד השליט הזר - מרידה שדוכאה בכוח על ידי חייליו הגרמנים של הקיסר. על פי הסיפורים עיניו של גוליילמו השלישי נעקרו בעוד אבירים סיציליאנים שנחשדו בחוסר נאמנות לשליט החדש הועלו על המוקד, מעשים אלו העניקו לו את הכינוי "היינריך האכזר" בקרב תושבי האי.
השליטה בסיציליה הפכה את היינריך למונרך החזק ביותר באירופה בכלל ובאגן הים התיכון בפרט, והכנסות האימפריה וההכנסות הפרטיות של היינריך גדלו פלאים.
לידת פרידריך השני
בנו של היינריך, פרידריך, נולד ב-26 בדצמבר1194. הקיסרית קונסטנס, בשלבים האחרונים להריונה, הייתה בדרכה דרומה לאורך קו החוף האיטלקי בדרכה אל בעלה בסיציליה. עם התגברות הצירים נאלצה לעצור בעיר יסי (איטלקית: Jesi). קונסטנס, אישה בת 40 שעצם יכולתה ללדת בגיל זה נחשבה לפלא, ילדה את פרידריך באוהל מיוחד שהוקם בכיכר העיר, והזמינה נשות אצילים מקומיים לחזות בלידה - על מנת למנוע לזות לשון לגבי נסיבות לידתו, ימים מספר לאחר הלידה חזרה קונסטנס לכיכר העיר והניקה את התינוק בפומבי[5].
במהלך שנת 1196 ניסה היינריך להעביר החלטה בקרב ועידת האלקטורים (הנסיכים הבוחרים) שלפיה יעבור כס הקיסר בירושה ולא בעוד בהליך של בחירה. מסע שכנוע זה היה בתחילתו וייתכן שהיה נושא פרי, אך בשנת 1197 נפטר היינריך השישי ממלריה[6], והיוזמה מתה איתו.
מותו של היינריך השישי ב-28 בספטמבר העביר את השלטון על האי חזרה לידי אשתו קונסטנס, בהיותה היורשת החוקית לכס המלוכה הנורמנית של סיציליה.
מבצע אחר שלא יצא אל הפועל בגין מותו הפתאומי של הקיסר היה מסע צלב שתוכנן לצאת מסיציליה במטרה כפולה - מילוי צוואתו הרעיונית של פרידריך ברברוסה שנפטר בדרכו לכנסיית הקבר, והרחבת מעגל ההשפעה של האימפריה לחופיו המזרחיים של הים התיכון - מהלך שהיה מגמד כל כוח ים תיכוני אחר והופך את ביזנטיון לגורם זניח באזור. כוחות חלוץ של הצבא הקיסרי הספיקו לנחות בקפריסין ולהפוך את האי לממלכה וסאלית של האימפריה, כוחות אחרים נחתו בעכו אך מותו של הקיסר הביא להתפוררות היוזמה.
^Steven Runciman.The Sicilian Vespers: a history of the Mediterranean world in the later thirteenth century. Cambridge University Press, 1958. ISBN 0521437741 page 10
^Thomas F. Madden The new concise history of the Crusades.Rowman & Littlefield, 2005
ISBN 0742538222, 9780742538221 page 83
