אנטי-מלך (בגרמנית: Gegenkönig) הוא אציל המייעד את עצמו להיות מלך, או המיועד לכך בידי אחרים, בשל טענה לכתר או מאבק עם מלך או שליט מכהן.
אנטי-מלכים נמצאים בעיקר במונרכיות שבהן המלך נבחר ולא בכאלה שבהן המלוכה עוברת בירושה (כגון אנגליה וצרפת). המבקשים להחליף מלך קיים במונרכיה ירושתית נקראים בדרך כלל "טוענים לכתר". המונח "אנטי-מלך" נפוץ בפוליטיקה של האימפריה הרומית הקדושה. מונח זה דומה ל"אנטי-אפיפיור" - מועמד יריב לתפקיד האפיפיור - ואכן שתי התופעות קשורות זו לזו; כשם שמלכים גרמנים וקיסרים קידמו אנטי-אפיפיורים כנגד אפיפיורים חלשים שאיתם היו מסוכסכים, כך אפיפיורים קידמו אנטי-מלכים כנגד מלכים או קיסרים עמם היו מסוכסכים או חלוקים בדעות.
מספר אנטי-מלכים הצליחו לזכות בכתר והוכרו כשליטים החוקיים, בהם: הקיסר קונרד השלישי, פרידריך השני וקרל הרביעי. מעמדן של דמויות אחרות (כגון הנרי השני, דוכס בוואריה) כ"אנטי-מלכים" שנוי במחלוקת עד ימים אלה. מלבד באימפריה הרומית הקדושה, אנטי-מלכים היו קיימים גם בבוהמיה ובהונגריה.
