מבצע פליקס (בגרמנית: Unternehmen Felix) הוא שם תוכנית צבאית להשתלטות משותפת של גרמניה הנאצית והמדינה הספרדית על גיברלטר. חשיבותו הייתה בהשתלטות על מצר גיברלטר מתוך כוונה לחסום את הים התיכון בפני הצי המלכותי הבריטי. לבסוף מבצע זה לא יצא אל הפועל בשל חוסר הסכמות בין אדולף היטלר ופרנסיסקו פרנקו.
רקע
בסוף אוקטובר 1940 נערכה "פגישת אנדיי" בין קנצלר גרמניה אדולף היטלר ושליט ספרד פרנסיסקו פרנקו. בפגישה, שנערכה בקרון הרכבת של היטלר באנדיי, על הגבול בין צרפת הכבושה לספרד, דנו השניים על הצטרפות ספרד למדינות הציר. זאת לאחר שעד אז, שמרה המדינה הספרדית, שזה עתה יצא ממלחמת אזרחים עקובה מדם, על מדיניות נייטרלית. במהלך הפגישה, שארכה כ־7 שעות, הציב פרנקו מספר דרישות כתנאי להצטרפות ספרד אל מדינות הציר. הוא דרש מגרמניה את מרוקו הצרפתית, את עיר הנמל אוראן באלג'יריה, שטחים נוספים על אדמת אפריקה וכן דרישות נוספות. למשל, אספקה גרמנית לצבא הספרדי המשתקם:
כמה ימים לאחר מכן, אמר היטלר לבן בריתו מנהיג איטליה הפשיסטית, בניטו מוסוליני, כי היה מעדיף שיעקרו שלוש או ארבע משיניו, מאשר להיפגש שוב עם פרנקו. ההיסטוריונים חלוקים בדעתם בשאלה האם פרנקו דרש דרישות מוגזמות כתנאי לכניסתה של ספרד למלחמה, או נקב מלכתחילה במחיר לא מציאותי כדי לסכל את תוכניותיו של היטלר.
תוכנית
בנובמבר 1940, הוציא היטלר הנחיה המפרטת את פרטי מבצע פליקס, החל במשימות סיור של סוכנים גרמנים כדי לחקור את ההגנות ואת שדה התעופה של גיברלטר. יחידות מיוחדות של מחלקת המודיעין החוץ הגרמני, "בשיתוף פעולה מוסווה עם הספרדים", יגנו על האזור מפני ניסיונות בריטיים לגלות הכנות למתקפה. הכיבוש תוכנן ליום ה־39 מפלישת הכוחות הגרמניים לספרד. אסטרטגיית הקרב של היטלר הייתה בניית כוח התקפה משני קורפוסים, דיוויזיית SS וגיס אווירי. על הקורפוס ההררי ה-49 של הוורמאכט תוטל המשימה להתמודד עם חיל המצב של גיברלטר, המונה כ־11,600 חיילים. אגפי הקורפוס ה-39, יוגנו על ידי דיוויזיית ה-SS, שהייתה אמורה לעמוד מוכנה לכיבוש פורטוגל, במקרה של איום בעלות הברית ממערב. הלופטוואפה יכבוש שישה שדות תעופה בקו החוף האטלנטי וסביבתו, כדי לשגר מטח אווירי על הצי המלכותי. הפיקוד העליון של הוורמאכט מיפה את מבצע פליקס בדייקנות קפדנית: ארבעה תותחים להגנה על האגף המזרחי, עוד ארבעה מדרום, והסתערות במבנה של שלוש שדרות על העיירה. לבסוף יבצעו הסתערות על הסוללה המלכותית של הצי הבריטי. הגרמנים הקציבו משלוח של 13,000 טון של תחמושת, 7,500 טון דלק ו-136 טון מזון מדי יום כדי להאכיל את החיילים.
סיכול המבצע
המגבלה היחידה שמנעה מהיטלר את להוציא לפועל את מבצע פליקס ולכבוש את גיברלטר היה חוסר ההסכמה הספרדי. על פי התוכנית, פרנקו יאשר בחשאי להנהגה הנאצית מעבר חופשי של חיילים גרמנים דרך ספרד, אך באופן רשמי יציג מחאה דיפלומטית. בכך יסווה את שיתוף הפעולה שלו, מול האשמות הבריטיות על הפרת המחויבות הספרדית לנייטרליות. עם זאת, ממילא פרנקו לא יכל לשכנע את בריטניה שהמהלך נעשה בניגוד לרצונו, שכן המודיעין הבריטי כבר ידע לפרטים על תוכניתו של היטלר לכיבוש גיברלטר. להערכת המודיעין הבריטי לבמצע היו סיכויי הצלחה גבוהים, מה שהדאיג מאוד את ממשלת בריטניה מפני האיום הגרמני על גיברלטר. וינסטון צ'רצ'יל הודה ששני חששותיו הגדולים באותו שלב של המלחמה היו אובדן גיברלטר והתקפות על שיירות הספינות באוקיינוס האטלנטי. צ'רצ'יל חשש שאחרי אפריל 1941 עלולים הנאצים לאבד את סבלנותם, ולשלוח את הוורמאכט לכבוש את גיברלטר גם ללא הסכמת פרנקו, שממילא לא יכל להציג התנגדות צבאית אפקטיבית. צ'רצ'יל הבין שגיברלטר לא תוכל לעמוד מצור גרמני, ולכן דבק באסטרטגיה של מניעת ההתקפה הגרמנית.
על פי הצעתו של נספח הצי בשגרירות בריטניה במדריד, אלן הילגרת', פתח צ'רצ'יל באחד ההימורים הפוליטיים הנועזים ביותר של המלחמה: חלוקת שוחד של 13 מיליון דולר לראשי צבא ספרד[1]. אלה בתמורה יבטיחו שפרנקו יעמוד במחויבותו לנייטרליות, אם יהיה צורך בכך, על ידי הפיכה צבאית. הכסף החל לזרום כבר בקיץ 1940, לפני הפגישה של היטלר עם פרנקו.
באמצע 1941 פנה הצבא הגרמני מזרחה בעת הפלישה לברית המועצות. למקרה כיבוש גרמני של טריטוריית גיברלטר הכינו בעלות הברית תוכנית שכונתה "מבצע פילגרים" (אנ'), במסגרתה תכננו לכבוש את האיים הקנריים כדי להשיג אחיזה ימית כלשהי באזור.
הערות שוליים
