המבצע הורכב משני תת-מבצעים: מבצע אולימפיק ומבצע קורנט. מבצע אולימפיק היה אמור להתחיל באוקטובר1945, ומטרתו הייתה כיבוש שלישו הדרומי של קיושו, האי היפני הדרומי, תוך שימוש באיי אוקינאווה, שנכבשו מעט לפני כן. מבצע קורנט אמור היה להתחיל באפריל1946, בפלישה של בעלות הברית סמוך לטוקיו הבירה שעל האי הונשו. סיוע אווירי היה מתוכנן להגיע מבסיסי טיסה שאמורים היו להכבש במבצע אולימפיק. אילו מבצע נפילה היה יוצא לפועל, היה זה המבצע האמפיבי הגדול בהיסטוריה.
הגאוגרפיה של יפן גרמה לכך שגם היפנים ידעו מה תהיה תוכנית הפלישה של בעלות הברית למדינה. הם חזו בדיוק רב את תוכנית הפלישה וכך התאימו לה את תוכנית ההגנה שלהם, "מבצע קטסוגו". היפנים תכננו להשקיע את רוב משאביהם בהגנה על קיושו, ולהשאיר חלק מכוחות המילואים שלהם לתוכניות הגנה אחרות.
כל ההערכות למבצע חזו אבדות כבדות לשני הצדדים, בכפוף למידת ההתנגדות האזרחית היפנית לפלישה. ראשי המטות המשולבים העריכו תחילה כי המבצע לכיבוש קיושו יעלה ב-100,000 חיילים הרוגים, וכי המבצע לכיבוש הונשו יעלה ב-250,000[2]. ההערכות הגיעו אף לכמיליוני נפגעים בצד בעלות הברית ולעשרות מיליונים בצד היפני, אזרחים וחיילים כאחד[3].
מבצע קורנט תוכנן לכיבוש טוקיומבצע אולימפיק תוכנן לתקיפת דרום יפן
.svg){kind=small}
