המבנים, שצורתם לרוב עגולה, עשויים אבני גוויל מכורכר מקומי, וקוטרם כשניים עד שלושה מטרים. בתוך המבנים הונחו גלוסקמאות כורכר, אחת או שתיים במספר, אשר שימשו לקבורה משנית של המת. בנוסף נמצאו מבני קבורה בעלי מתאר סגלגל ומלבני. באתר נחשפו כ-50 מבנים שלרובם פתח מלבני חתום בלוח אבן הפונה לכיוון צפון, בהם נחשפו מצבות ממוקמות בתוך נישות הפונות מזרחה. המבנים מסודרים בשורות ישרות והמרווחים ביניהם רוצפו באבני כורכר קטנות, עובדות המעידות על תכנון מראש של האתר. לפי הממצאים, אתר הקבורה היה פעיל במשך כמה דורות. נחשפו ארבע-חמש שכבות של מבני קבורה. ייתכן שכל מבנה שימש כאתר קבורה של משפחה גרעינית[1].
סימני פולחן נוספים הם כלי חרס שנמצאו בגומחות שנחצבו סמוך למצבות, או בגומחות ששולבו בקיר לידן, במקצת המבנים. על רצפת אחד המבנים, קרוב לאחת המצבות, נמצאו סימני שרפה. גם בתוך אחד הכלים שהוצאו מהגומחות היו סימני שרפה.
תארוך המבנים לתקופה הכלקוליתית נעשה באמצעות הבזיכים שנמצאו באתר. הבזיך מהווה "מאובן מנחה" לתקופה הכלקוליתית. ייחודו של בית הקברות בנוסף למצב השתמרותו, הוא בגילוי מבני אבן לראשונה במישור החוף, שבתוכם קבורות עצמות הנפטרים בגלוסקמות כורכר.
מנהגי קבורה כלקוליתיים ידועים מאתרים רבים בישראל, כגון במערת הקבורה בפקיעין וחדרה. המאפיין העיקרי שלהם הוא קבורה בגלוסקמאות מחומרי גלם שונים, בגדלים ובעיטורים מגוונים.
.JPG)
