הכנסייה (קפלה) שנתנה את שמה לגשר הקפלה (Kapellbrucke)
לוצרן (בגרמנית: Luzern, האזנהⓘⒾ; בצרפתית: Lucerne; באיטלקית: Lucerna) היא עיר הבירה של קנטון לוצרן במרכז שווייץ. העיר, שהייתה בעבר כפרדייגים קטן, שוכנת לחופיו הצפון-מערביים של אגם לוצרן, הנקרא גם ימת ארבעת הקנטונים, מאחר שהוא גובל בארבעה קנטונים שונים. לוצרן היא אחד ממרכזי התיירות הפופולריים ביותר בשווייץ, בשל מיקומה המרכזי, האטרקציות התיירותיות שהיא מציעה ואפשרויות הטיול המגוונות באזורים הסמוכים לה. בסוף שנת 2016, התגוררו בה 81,592 תושבים.
היסטוריה
היישוב הראשון במקום נוסד בתקופה הרומית. באמצע המאה ה-8 הוקם באזור מנזרבנדיקטיני וישוב קטן בשם לוצ'יאריה. נראה שזה המקור של השם לוצרן. בשנת 1178, היישוב יצא משליטת המנזר והעיר לוצרן נוסדה רשמית. בשנים 1230–1240 הומצאה השיטה לבנית גשרי עץ מעוגנים בקירות סלע תלולים. בטכניקה זו נבנה גשר השטן מעל קניון שלנן, ומעבר סנקט גוטהארד הפך עביר לבהמות משא. כך נפתח נתיב מסחר בין אירופה הצפונית לאיטליה, אשר שילב את אגם לוצרן. מהלך זה הביא פריחה כלכלית ללוצרן, אשר בסוף המאה ה-13 הגיעה לאוכלוסייה של למעלה מ-3000 איש. בעיר שלטו שליטים מבית הבסבורג, ועוררו התנגדות בקרב התושבים המקומיים, כפי שמתואר גם באגדת וילהלם טל. בשנת 1332 העיר השיגה סופית את שחרורה[1]. בתקופה זו הוקמו ביצורי העיר, כולל חומה אשר כללה מעל 40 מגדלים ושערים. גם הגשר הנקרא קפלבריקה הוקם בתקופה זו ושימש כחלק מביצורי העיר, לכיוון האגם.[2] העסקתם של עד 13000 מצעירי האזור כשכירי חרב במדינות זרות, הזרימה כספים רבים לעיר ותרמו להתפתחותה. אולם, באמצע המאה ה-14, כתוצאה ממלחמות דת ומגפת דבר, האוכלוסייה התדלדלה והגיעה לפחות מ-2000 איש. בתקופת הרפורמציה, רוב מחוזות שווייץ קיבלו את הנצרות הפרוטסטנטית, בעוד לוצרן נותרה נאמנה לנצרות הקתולית, ובשל כך מעמדה נפגע. רק ב-1860, בעקבות חיבורה של לוצרן לערים בזל ואולטן במערכת רכבות, עבר אזור לוצרן תיעוש נרחב, והעיר חזרה לשגשג. ב-50 השנים הבאות, היקף האוכלוסייה הוכפל פעמיים. המצב הכלכלי השתפר ואיפשר שיפור תשתיות והקמת מבנים נאים.[1] כבר בשנת 1873 לוצרן כבר הייתה יעד תיירותי מוערך. היא היוותה יעד בתוך הסיור הגדול (אנ') ונכללה במדריכים לתיירים אמריקאים עשירים. [3] לוצרן זכתה לביקור אישים מפורסמים רבים וביניהם המלכה ויקטוריה, גתה, מרק טויין.[4]
אתרים בעיר
לוצרן היא אתר תיירות פופולרי, בשל מיקומה במרכז שווייץ, לצד אגם לוצרן והרי האלפים, ובשל העובדה שהעיר העתיקה, שממנה צמחה, השתמרה במלואה, לצד העיר המודרנית. אזור הבילויים המרכזי של העיר, לחוף האגם, הוא קטן יחסית וניתן לטייל בו ברגל. העיר העתיקה מהווה מדרחוב ובו מסעדות וחנויות רבות, בעיקר לשעונים ותכשיטים. נהר הרויס (Reuss) חוצה את העיר ומפריד בין העיר העתיקה לזו החדשה.
קפלבריקה-גשר הקפלה
קטע מגשר הקפלה (קפלבריקה)גשר הקפלה המכונה גם "גשר העץ", ומגדל המים המתומן.
האתר הידוע ביותר של העיר הוא קאפלבריקה (גשר הקפלה)- גשר עץ מקורה באורך 204 מטרים שנבנה על נהר הרויס ב-1333. מקור השם הוא בקפלת סנט פטר הסמוכה אליו. את חלקו הפנימי של הגשר מעטרים ציורים המתארים אירועים מההיסטוריה של שווייץ. רוב חלקי הגשר המקורי, כולל הציורים, הוחלפו ושוחזרו לאחר שרפה שאירעה ב-1993. הגשר עובר ליד מגדל מים עתיק בצורת אוקטגון. הוא הוקם 100 שנה לפני הגשר עצמו, אך שולב במערכת הביצורים של העיר, יחד עם הגשר. במשך השנים שימש כבית כלא, חדר עינויים וגם מקום מושבו של משמר האוצר.[5] היום חלקו מוזיאון וחלקו משמש את מועדון התותחנים.[6]
גשר שפרוייר-גשר הטחנה
גשר מפורסם אחר הוא גשר שפרוייר (אנ'), אשר בעבר נקרא גם גשר הטחנה. השם הנוכחי פירושו גשר המוץ, משום שממנו נהגו עובדי הטחנות להשליך לנהר את הפסולת, שכללה מוץ ועלים. זהו גשר עץ עתיק, מקורה, המיועד להולכי רגל. הגרסה הראשונה של הגשר, אשר הוקמה במאה ה-13, חיברה בין כיכר הטחנה שבעיר העתיקה לבין הטחנות שפעלו על אי, באמצע נהר הרויס. החלק הזה של הגשר קדם לקפלבריקה, ולכן הוא גשר העץ העתיק ביותר באירופה. בשנת 1408 נבנה החלק השני שלו, אשר השלים את הגשר עד לגדה הנגדית.[7]הגשר עצמו מעוטר בסדרת ציורים מהשנים 1616–1637, אשר צויורו על ידי הצייר השווייצרי קספאר מגלינגר (גר') . הסדרה כללה במקור 67 ציורים, מהם נשמרו 45, והם יוצרים את סדרת מחול המוות, ומתארת את שליטת המוות בכל אדם, ללא קשר למעמדו.[8] באשר לטחנות הקמח, האחרונה בהן פורקה ב-1890.
Reusswehr - סכר המחטים
סכר המחטים בלוצרן
ליד גשר שפרוייר נמצא סכר הסטורי הנקרא "סכר המחטים"- Reusswehr. הסכר מווסת את גובה המים באגם לוצרן ואת זרימת נהר הרויס, למניעת הצפות. ברוב המקומות בהם היו סכרים ממין זה, שונתה השיטה למערכות אוטומטיות, אך בלוצרן נשמר המנגנון הידני של ויסות הזרימה על ידי שליפת המוטות ("מחטים"). במקרה של עליה בגובה המים באגם לוצרן, דרושה עבודה ידנית, מפרכת ומסוכנת, של 4–5 אנשים, השולפים חלק מהמוטות, שאורך כל אחד הוא 3.5 מטר. הסכר נבנה בשנים 1859–1861 ונוצל להפקת חשמל כבר בשנת 1888, שודרג בשנת 1926 ושודרג שוב ב-1996.[9] ההצפות נמשכו ועבודות חידוש בוצעו ב-2009 וב 2011. עבודות אלו הגדילו בשליש את יכולת מעבר המים מאגם לוצרן אל נהר הרויס, בעת הצורך.[10]
אתר נוסף בעיר הוא מוזיאון ובו תמונת פנורמה, הנקראת פנורמת בורבקי (Bourbaki Panorama). זהו ציור עצום ממדים מאת הצייר קאסטרס, המתאר את נסיגת צבא צרפת מפני צבאו של ביסמרק במלחמת צרפת–פרוסיה, בשנת 1871. מקום ההתרחשות הוא הצד השווייצרי של הרי היורה, ונראים בו התושבים המקומיים מטפלים בפצועים הצרפתים. בדי הציור מודבקים זה לצד זה במעגל באולם גדול ולבדי הציור מחוברים חפצים אמיתיים, המשתלבים בתוכן הציורים. כתוצאה מטכניקה זו, הצופה ניצב במרכז האולם מקבל רושם של צפייה בהתרחשות אמיתית.
בסמוך לפנורמת בורבקי ניצבת אנדרטת "האריה הגוסס". זו יד זיכרון לאנשי המשמר השווייצרי של לואי ה-16, מלך צרפת, שנפלו על משמרתם בהגנה על ארמון טווילרי בצרפת, בשנת 1792, במהלךהמהפכה הצרפתית.[11] כ-650 מחיילי המשמר נהרגו בפשיטת ההמון אל ארמון הטוילרי ו-200 נוספים נתלו, אחרי משפטים בפני אנשי המהפכה. יוזם האנדרטה היה אחד מחיילי המשמר, אשר היה בחופשת מולדת בעת הטבח, וכך ניצל. לזכר חבריו, הוא גייס כספים ואת הפסל הדני תורדוולסן (אנ') להקמת אנדרטה. האנדרטה נחצבה בקיר הסלע המקורי, במקום ששימש קודם מחצבה, ומתארת אריה פצוע, אשר חנית נעוצה בגבו, והוא שומר על מגן המעוטר בסמלי מלכי צרפת.
גן הקרחון
אתר נוסף, הסמוך לאנדרטת "האריה הגוסס", הוא גן הקרחון[12] - מוזיאון המציג את התהוות הקרחונים והשינויים המתרחשים בהם במורדות ההרים. כן מוצגים ממצאים לגבי התקופה הפרה-היסטורית של אזור לוצרן, לפני כ-20 מיליון שנים. בגן של המוזיאון מוצגות עדויות לקרחונים שכיסו פעם את האזור. המוזיאון כולל גם מבוך מראות רחב.
תחנת הרכבת
תחנת הרכבת הנוכחית היא השלישית בסדרה של מבנים אשר שימשו בתפקיד זה. התחנה הראשונה נבנתה מעץ ונחנכה בשנת 1856. היא שרתה קווים שהגיעו מצרפת ומגרמניה ללוצרן. התחנה עמדה על שפת האגם, בסמוך לרציפי הספינות. המהדורה השנייה של התחנה נבנתה ב-1896 והמבנה שלה קורה בכיפת זכוכית מרשימה. מבנה זה עמד בזווית של 90 מעלות לעומת המבנה הקודם, כך שפסי הרכבת כבר לא חצו כבישים בתוך העיר. אולם, ב-5 בפברואר 1971 התלקחה אש בתחנה, והכיפה התמוטטה. מספר גופים שווייצריים התאחדו לשם הקמת תחנה מחודשת ובחרו בסנטיאגו קלטרווה לתכנונה. היא נחנכה ב-1991. השער ההסטורי של התחנה הראשונה הוצב בכיכר התחנה ופניו שוב אל האגם. מעל השער הועמד פסל, יצירתו של ריכרד קיסלינג (אנ') גדול הפסלים המודרניים של שווייץ.
מוזיאון רוזנגרט לאומנות
במרכז לוצרן, ליד תחנת הרכבת, מצוי מוזיאון קטן,[13] אך מעניין. מוצגות בו עבודות של פיקאסו, אשר היה ידיד אישי של משפחת רוזנגרט וראשה, סיגפריד רוזנגרט (אנ'), אשר היה סוחר אומנות. במוזיאון מוצגות עבודות של אומנים אימפרסיוניסטים ומודרניסטים נוספים, ביניהם פול קלה ומקס ליברמן. האוסף התחיל את דרכו כאוסף פרטי של סיגפריד רוזנטל ובתו, אנגלה.[14] בשנת 1985 אנגלה רוזנגרט רכשה מבנה של סניף הבנק הלאומי של שווייץ. הבניין, בסגנון ניאוקלאסי, מארח את האוסף ונפתח לקהל במרץ 2002. כהוקרה לפעילות המשפחה, בשנת 2002 כיכר קטנה ליד הקפלבריקה קיבלה את השם " כיכר רוזנגרט".[15]
מרכז התרבות והקונגרסים-KKL
מרכז התרבות KKL
ראשי תיבות של המרכז -KKL, מקורן בשמו של המרכז בשפה הגרמנית Kultur- und Kongresszentrum Luzern. הוא נבנה על פי תוכניותיו של האדריכל הצרפתי ז'אן נובל, בין השנים 1995 ו-2000. שתי תעלות מים מחברות בין אגם לוצרן הסמוך לבין המבנה ומחלקות את המבנה לשלושה חלקים נפרדים.[16] החלקים הללו מאוחדים על ידי גג נחושת ענק, משופע ובולט 20 מטר מהחזית הראשית. את הפן האקוסטי של המתחם תכנן מהנדס אקוסטיקה אמריקאי מפורסם, בשם ראסל ג'ונסון, בעוד האפקטים המיוחדים של התאורה הם יצירה של אינגו מאורר .
באולם הקונצרטים הראשי יש קרוב ל-2000 מקומות ישיבה, אורכו 46 מטר, רוחבו וגובהו 22 מטר. מעל הבמה ניצב עוגב בעל 4387 קנים.[17] אולם זה נחנך כבר בשנת 1998, בטרם השלמת המבנה, בהופעה של התזמורת הסימפונית של ברלין, בניצוחו של קלאודיו אבדו. תודות לאקוסטיקה המיוחדת שלו, אשר עברה גם שדרוג בשנים האחרונות[17], האולם מוכר כאחד הטובים באירופה.
באגפים האחרים של המרכז מתקיימים כנסים, וועידות ותערוכות.
אירועים
פסטיבל המוזיקה
תהלוכת תחפושות ב"פאסנכט" ברחובות לוצרן
לוצרן ידועה בפסטיבל המוזיקה שלה, המתקיים מדי שנה, החל מאמצע חודש אוגוסט, במשך למעלה מחודש. הוא נקרא "קיץ של מוזיקה קלאסית". תחילת דרכו בשנת 1938 וידוע כאחד הפסטיבלים האיכותיים באירופה. המנצח הידוע קלאודיו אבאדו יסד בשנת 2003 את תזמורת הפסטיבל של לוצרן[18] והיה המנהל המוזיקלי של האירוע השנתי עד מותו, בשנת 2014. רוב הקונצרטים של הפסטיבל מתקיימים במרכז התרבות והקונגרסים של לוצרן, ה-KKL.
מדי שנה, בחודשים פברואר- מרץ, מתקיים בעיר הקרנבל הידוע בשם "פאסנכט" (Fasnacht), בו נהוגים מסיבת תחפושות, מוזיקה רועשת ותהלוכות המוניות ברחובות העיר העתיקה. מקור החגיגות בתקופה הפגאנית ונועדו לגרש את שדי החורף ולזרז את בוא האביב.[19] בנצרות, ובעיקר בזו הקתולית, הקרנבל קיבל פן של חגיגות פרועות לפני צום הלנט, המהווה תקופה של איפוק וחשבון נפש. בלוצרן החגיגות סובבות סביב דמותו האגדית של פריצ'י, אך אין תמימות דעים לגבי מקור הדמות.
בסביבה
הר פילאטוס
מוזיאון התחבורה (אנ') - המוזיאון השוכן על גדות האגם הוא מוזיאון התחבורה הגדול ביותר באירופה. במקום יש מקבץ מגוון של למעלה מ-3,000 כלי תחבורה עתיקים וחדשים: מכוניות עתיקות, קטרים, חשמליות, ספינות ומטוסים, וכן תצוגות על התפתחות התחבורה בעולם.[20]
לא הרחק מלוצרן מתנשא הר פילאטוס, שהוא אחד מאתרי הסקי והטיול המפורסמים ביותר של שווייץ. הגישה אל ראש ההר היא באמצעות רכבל או רכבת הרים על גלגלי שיניים (cogwheel railway), ששיפועה הוא הגדול בעולם.
עיריית לוצרן
במועצת העיר, שהיא הרשות המבצעת, חברים 5 חברי מועצה. בפרלמנט של העיר, שהוא הגוף המחוקק שלה, 48 מושבים.
יהדות לוצרן
בית הכנסת של הקהילה היהודית בעיר לוצרןחוגגים חנוכה במרכז העיר
הקהילה היהודית בלוצרן נוסדה בשנת 1867, אך מנתה כעשרים משפחות בלבד ולא קיימה שירותי קהילה מסודרים. לאחר מספר שנים הגיע למקום אברהם ארלנגר שארגן את יהודי המקום לכדי קהילה ממוסדת, בנה מקווה (בין היחידים בשווייץ כולה בתקופה זו), בנה סוכה בחג הסוכות ובשנת 1912 יזם את הקמת בית הכנסת של העיר (הפעיל עד היום). ארלנגר גם שימש כנשיא החברה קדישא בלוצרן. לאחר פטירתו נכתב עליו כי היה המייסד והמנהיג של הקהילה. בשיאה מנתה הקהילה כ-150 משפחות, אך כיום חיות בה משפחות יהודיות בודדות. הקהילה היהודית מפעילה ישיבה בבית הכנסת הישן ברחוב Bruchstrasse 51, מקווה לנשים ולגברים, וכן מספקת מזון כשר.[21] נוסף לקהילה המקומית קיים בלוצרן מאז 2003 בית חב"ד הנמצא ברחוב Pilatusstrasse 20.
בעבר התקיימה בעיר ישיבה ותיקה מיסודו של הרב משה סולובייצ'יק (בהתחלה מקום מושבה היה בלוגאנו), שהתפרסמה בעיקר בזכותו של מחליפו בתפקיד, הרב יצחק דוב קופלמן, שנפטר בשנת 2011. הישיבה נסגרה בסוף שנת הלימודים תשע"ה (2015), עקב חובות. באייר תשע"ו נפתחה ישיבה קטנה בבית הכנסת של הקהילה היהודית אשר מטפלת בכל ענייני הדת, מארגנת תפילות בחגים ושבתות ותפילות בכל יום עם מניינים ושיעורים.[22] במשך תקופה מסוימת עמדה הישיבה תחת הנהגתו של הרב אברהם אשי בוללאג בוגר ישיבת לוצרן הישנה ותלמידו של הרב יצחק דוב קופלמן.[23] בחשוון תשפ"ב נפתחה הישיבה שוב לצעירים תחת הנהגתו של רה"י ר' יעקב יוסף יודקאווסקי (רב ק"ק אמנדינגן בגרמניה).
בלוצרן התקיימה ועידת הקונגרס הציוני העולמי ה-19 בשנת 1935. ואף קודם לכן התקיימו בו ועידות ציוניות שונות.
