יוחנן בוהם (כ"ז בתמוז ה'תרע"ד, 21 ביולי 1914 – י"ג באב ה'תשמ"ו, 18 באוגוסט 1986) היה מלחין, מנצח, פסנתרן ונגן קרן יער ישראלי.
ביוגרפיה
בוהם נולד בברסלאו (אז בגרמניה וכיום ורוצלב שבפולין) ב-1914. הוא החל ללמוד מוזיקה בכוחות עצמו ועם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, החל לנגן בקרן יער בתזמורת של איגוד התרבות היהודי (Kulturbund)[1], בניצוח ויליאם שטיינברג. בהמשך, ברח מגרמניה לצ'כיה. בשנת 1936 עלה לארץ ישראל באונייה לאחר שקיבל אישור עלייה מהשלטון הבריטי.
במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי ושימש נהג משאית במדבריות צפון אפריקה. במהלך המלחמה הועבר לבריגדה היהודית, והיה מפקד צוות הווי יהודי שהופיע לפני החיילים היהודים של הצבא הבריטי. בסיום המלחמה התגייס לארגון ההגנה בירושלים ועם פרוץ מלחמת העצמאות לחם בירושלים בקרבות "קטמון".
משנת 1938 עבד ברדיו ירושלים, כנגן קרן יער וכמנצח[1] וקורפטיטור של מקהלת קול ירושלים. בין השנים 1951 ל-1959 היה סגן המנהל של מחלקת המוזיקה קול ציון לגולה. יוחנן בוהם ייסד את תזמורת הנוער הירושלמית וניהל אותה ומשנת 1959 עד 1979. משנת 1966 עד שפרש לגמלאות בשנת 1979 עמד בראש מחלקת התרבות של עיריית ירושלים[1], שם המשיך לכהן כיועץ מוזיקלי לאחר פרישתו. הוא היה גם מבקר המוזיקה של ג'רוזלם פוסט ומאז 1968, גם ערך את מדור המוזיקה של העיתון.
בוהם היה חבר בוועדה הציבורית ובמועצה של פסטיבל ישראל ושל תחרות הנבל הבינלאומית ואף היה יושב ראש חבר השופטים של התחרות השביעית. כמו כן היה בין מייסדי קרן המוזיקה הישראלית, נציגת קרן המוזיקה של ארצות הברית. קרן זו מעודדת את פעילותן של תזמורות נוער, בהשאלת כלי נגינה ובקיום סמינרים למנצחי תזמורות כאלה ולמורי מוזיקה בבתי ספר.
נפטר בירושלים[1] ב-18 באוגוסט 1986, בגיל 72, ממחלת הסרטן, והובא לקבורה בהר המנוחות.[2]
ארכיונו שמור בספרייה הלאומית[3].
יצירתו
בוהם כתב מוזיקה טונאלית בלבד, כרומטית ומודאלית בחלקה. כל יצירותיו, מלבד שבעה שירים למילים של משוררים שונים, אינסטרומנטליות. הוא כתב בעיקר מוזיקה קאמרית, רובה לכלי נשיפה, וכן שתי סימפוניות.
- סימפוניה מס 1 (1952), ביצוע בכורה: תזמורת קול ישראל בניצוח גאורג זינגר, 1953. ניכרת בה השפעתם של ברוקנר ומאהלר.
- סימפוניה מס' 2 קיבלה את השראתה מ"שירים ומחולות של מוות" של מוסורגסקי.
- רביעיית מיתרים (1952), ביצוע בכורה באותה שנה, מזכירה בסגנונה את שוברט.
- "סוויטה קונטרפונקטית לשתי חליליות (1952)
- "סויטה לילדים" לשלוש חליליות (1953), ביצוע בכורה: 1954
- "דואו לחליל צד וקלרינט" (1962), ביצוע בכורה באותה שנה. שלוש היצירות האחרונות נכתבו למטרות לימוד.
- "סרנדה לאבוב, קלרינט, קרן יער ובסון (1953), ביצוע בכורה: 1953.
- קונצ'רטינו לאבוב ותזמורת כלי קשת (1953), ביצוע בכורה: ג'ורג' האז, אבוב עם תזמורת קול ישראל בניצוח היינץ פרוידנטל, 1953. ביצירה זו ניכרת השפעה צ'כית בשני הפרקים הראשונים ומזרחית בשלישי. היא מודאלית וכתובה בווריאציות קונטרפונקטיות בסגנון מחמיר.
- סוויטה לכלי קשת (1953), ביצוע בכורה: תזמורת קול ישראל בניצוח היינץ פרוידנטל, 1956. סגנון היצירה משתנה מפרק לפרק, מפוגה המזכירה קונצ'רטו גרוסו של הנדל בפרק הראשון לסקרצו בסגנון בארטוק בפרק השני, לשירת זמרים נודדים בצרפת של ימי הביניים בפרק השלישי ושוב למאה ה-20 בפרק הרביעי, המגלה השפעה של בריטן ומיו.
- "ארבעה פרלודים" לעוגב וכלי קשת (1956), ביצוע בכורה 1958, כתובים בסגנון ארכאי.
- דיוורטימנטו לשבעה כלי נשיפה (1957), ביצוע בכורה באותה שנה.
- קונצ'רטו לקרן אנגלית ותזמורת קאמרית (1958), ביצוע בכורה: 1959.
- "קינה" - רביעיית חליל (1951). הפרק השני מעובד ליצירה נפרדת לחליל ותזמורת כלי קשת.
- "סוויטה קטנה לתזמורת" (1954), ביצוע בכורה באותה שנה.
- "אלתור ומחול לתזמורת"(1961), ביצוע בכורה 1961
- מוזיקה קאמרית להרכבים שונים.
לקריאה נוספת
יהודה כהן, "נעימי זמירות ישראל", הוצאת עם עובד, 1990
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
