חנה מונטג נולדה בטורקה שבאימפריה האוסטרו-הונגרית (בתחומי אוקראינה של ימינו) לאברהם ואטיה מונטג. חנה ואחותה מרים עלו לארץ ביולי 1920, כחלק מקבוצה של 131 "שומרים" שבאו מקינים של ארגון השומר הצעיר. בראש קבוצה זו עמד בעלה לעתיד אבא שנלר - ומשהחליט לעלות לארץ החליטה חנה בת ה-17 לעלות עמו. בליל עלייתם ארצה כינס אבא שנלר את הקבוצה ודרש מכולם לשרוף את דרכוניהם (זאת עשו שתי האחיות) וכן לעברת את שמם, כפי שהוא עשה. לאחיות הציע את השם "רׁקעית" - מאחר ש"מונטג" הוא "יום שני" שבו נברא הרקיע. חנה סירבה. אחיה משה, לימים מייסד חטיבת גולני ומפקדה הראשון, שעלה לארץ זמן קצר לאחר מכן, עיברת את שמו ל"מן".
חנה עבדה בגדוד העבודה בסלילת כבישים, עבדה בבניית כביש העפר שבין ראש פינה ומחניים, בכבישחיפה - ג'דה וכחברה בגדוד שומריה שאבא חושי עמד בראשו והייתה (יחד עם אבא) ממייסדי קיבוץ בית אלפא שבעמק יזרעאל. חנה ואבא חיו יחד מספר שנים, מאחר שבאותה עת לא היה מקובל להתחתן בקיבוצים, אולם עם עליית משפחתו ארצה בשנת 1926 דרשו הוריו כי יינשאו. חנה ואבא נישאו בל"ג בעומר בשנת 1926 (תרפ"ו) בפני רב העיר חיפה - הרב קניאל, ונולדו להם רות ב-29 במרץ1927, וגד ב-26 בספטמבר1931. גד נכווה קשה ונפטר חודש לאחר מכן, ב-12 בדצמבר 1931. ב-31 בינואר1933 נולד להם בן נוסף - דן. לחנה שישה נכדים: פרופ׳ שי לין, ד״ר רן לין, עו״ד ארנה לין, דפנה חושי-סביר תמר חושי-הדר ובן חושי.
פעילויות ציבורית
הקמת ארגון אמהות עובדות
חנה הקימה את ארגון אמהות עובדות יחד עם תשע מקימות נוספות בשנת 1929. ארגון זה הציב לנגד עיניו את המטרה של סיוע לנשים עובדות, בין היתר על ידי הקמת גני ילדים. לאורך השנים, הקים ארגון אמהות עובדות ברחבי חיפה, בטירת כרמל ובדלית אל-כרמל למעלה מ-40 מעונות יום, מוסדות הכשרה מקצועית ופנימיות נוער, שבהם למדו למעלה מ-5,100 ילדים בכל שנה ושנה.
הקמת מעונות יום
אחת הפעולות הראשונות של הארגון הייתה לייסד מעון יום לתינוקות בשותפות עם ארגון ויצו - מעון הקיים עד ימינו בשם "אוהל שרה". בשנת 1930 הוקם גן הילדים הראשון על ידי הארגון, ברחוב פרישמן, שבחיפה.
בשנת 1935, שכנע אבא חושי את פועלי הנמל היהודים של סלוניקי לעלות לחיפה ולעבוד בנמל חיפה במקום הפועלים הערביים (החורניים) ששבתו על פי הנחיית מנהיגי המרד הערבי הגדול. חנה יזמה הקמת גן הילדים עבור ילדיהם, ובהיעדר כספים להקמת הגן לקחה את כל הצעצועים של ילדתה על מנת שיהיו לילדי הגן.
בשנת 1937, הקים הארגון בית תינוקות לילדים שהוריהם נהרגו במהלך המאורעות בשנת 1936–1939. כמו כן יזמה חנה הקמת קייטנות קיץ לילדים ממשפחות מצוקה, והייתה פעילה בקליטת עולים חדשים ובהפגנות נגד הבריטים.
בסיום מלחמת העולם השנייה, כשרבים מחיילי הבריגדה היהודית שבו לארץ ולא מצאו עבודה, גילתה חנה כי אלה נאלצו להוציא את ילדיהם מגני הילדים והמעונות משלא היו יכולים לשלם עבורם - ועל כן הקימה הסדר מימוני לפיו ארגונים שונים "אימצו" את גני הילדים של ותיקי הבריגדה - וכך ארגון המלצרים של חיפה מימן את גני הילדים של ותיקי הבריגדה בעיר.
הקמת מעונות לעולים ומטבחים ציבוריים
בשנת 1947, יזמה חנה הקמת מטבחים ציבוריים שהביאו מזון ושתייה לחיילי "ההגנה" שהגנו על השכונות היהודיות שבעיר - פעילות שהייתה משותפת לארגון אמהות עובדות, ויצו, נשי המזרחי וארגוני נשים דתיות.
לאחר הקמת המדינה חנה הקימה את גוף "נשות ראשי הערים", וכן יזמה מפעל של קייטנה לילדי ערים שנפגעו מהפגזות - קייטנה שנערכה ב-"בית שמעוני".
חנה צפתה את העלייה הגדולה שלאחר הקמת המדינה ו"תפסה" מספר בתים נטושים בחיפה על מנת להקים בהם מעונות לעולים שיגיעו, ויזמה הקמת גני ילדים במעברות ובשכונות חיפה שבהן התגוררו העולים החדשים בבתים נטושים (משרד החינוך באותה עת לא מימן את הגנים), וכן יזמה מפעל הזנת הילדים במעונות של הארגון - תוך מתן ארוחות בוקר וצהרים לילדים. ייחוד המעונות שיזמה היה הפעלת המעונות עד שעות הערב מתוך ידיעה שאם העובדת במפעלים באזור חיפה לא שבה לביתה עד שעות אחר הצהריים המאוחרות, ולכן לא די בגנים הפועלים עד שעות הצהריים בלבד.
השוק השנתי
על מנת לממן את פעילות ארגון האמהות העובדות (שאף שהיה חלק רשמי מההסתדרות לא קיבל ממנה מימון מספיק), הקימה חנה שוק שנתי, שבו תרמו נשות חיפה יצירות שונות וחפצים שמכירתם מימנה את הארגון.
יוזמות נוספות
חנה יזמה מפעלים לשיפור איכות החיים של נשות חיפה ויזמה מפגשים של נשים בשכונות השונות, כגון מפגשים עם נשים נערצות וימי משפחה.
