במהלך הקריירה שלו חילק את עבודותיו לשני ז'אנרים עיקריים תחת שני שמות עט - בשם "גיר" ("Gir") כתב קומיקס מערבונים שזכה להצלחה עצומה ברחבי העולם, ואילו בשם "מוביוס" ("Mœbius") פרסם קומיקס מדע בדיוני ופנטזיה שאופיין בסגנון אמנותי חדשני ויוצא מן הכלל אותו פיתח ז'ירו במשך השנים.
ז'ירו נחשב לאחד מהקומיקסאים המשפיעים בדורו ובהיסטוריה של הקומיקס הצרפתי-בלגי, וכונה על ידי רבים כאמן רצועות הקומיקס האירופאיות המשפיע ביותר מאז ארז'ה[1]. היצירות המפורסמות ביותר שלו הן בין היתר "אוכמניות" (נוצרה יחד עם הסופר ז'אן מישל שרלייה), המציגה את אחד האנטי-גיבורים הראשונים בקומיקס המערבי. תחת שם העט "מוביוס" הוא יצר עשרות חוברות, רצועות וספרי קומיקס העוסקים במדע בדיוני ופנטזיה בסגנון ציור סוריאליסטי מאוד ואף מופשט, בהן עיני החתול, המחר הארוך וארזך. במהלך חייו שיתף פעולה עם אישיוּיוֹת תרבות מובילות, ביניהן גם הקולנוען אלחנדרו חודורובסקי, אשר עמו יצר את הגרסה המוקדמת לעיבוד הקולנועי של חולית והקומיקס "The Incal" שזכה לתשואות.
בנוסף לתרומתו הענפה לתעשיית הקומיקס העולמית, ז'ירו היה מעורב עד מאוד בתעשיית הקולנוע ובפרט תעשיית המדע הבדיוני והפנטזיה; הוא לקח חלק חשוב בסרטי מדע בדיוני רבים במשך שנות הקריירה שלו, בהם הנוסע השמיני, טרון והאלמנט החמישי.
ראשית חייו
ז'ירו נולד בנוז'אן-סור-מארן, צרפת, ב-8 במאי1938[2][3], כבן יחיד לריימונד ז'ירו, סוכן ביטוח, ופולין וינצ'ון, שעבדה בסוכנות של בעלה[4]. כאשר היה בן שלוש התגרשו הוריו והמשמורת עליו עברה בעיקר לסבתו וסבו שגידלו אותו בפרברי פריז. הקרע בין אמו לאביו יצר אצל ז'ירו הצעיר טראומה נפשית מתמשכת שלטענתו הובילה אותו לשימוש בשמות עט במקום שמו האמיתי[5]. לאחר מלחמת העולם השנייה עבר ז'ירו להתגורר חלקית אצל אמו, בעוד שאת אביו לא ראה עד גיל 15.
ז'ירו, ילד מופנם וביישן, מצא נחמה לאחר מלחמת העולם באולם קולנוע קטן אשר פעל בפינת הרחוב בו התגוררה אמו, וסיפק לו בריחה מהאווירה העגומה ששררה בצרפת בזמן השיקום מהמלחמה[6]. באולם הקטן הוקרנו לעיתים קרובות מערבונים אמריקאים, וז'ירו, שנהג לפקוד את המקום בכל זמן פנוי שמצא, פיתח תשוקה עזה לז'אנר, יחד עם חברו ושותפו לדרך ז'אן קלוד מז'יר[7].
לקראת גיל 10 החל ז'ירו לצייר קומיקס להנאתו בעת לימודיו בפנימיית סנט ניקולאס שבמערב פריז, רחוק מביתו הקודם. בפנימייה הוא נחשף למגזיני קומיקס בלגיים כמו טינטין וספירו[8]. בשנת 1954, כאשר היה בן 16 בלבד[9], החל ז'ירו ללמוד בבית הספר לאמנויות יישומיות דופררה, שם יצר רצועות קומיקס מבדרות עבור חבריו. מוריו השמרנים של ז'ירו לא ראו בעין יפה את רצועות אלו[10]. בזמן לימודיו במכללה הוא התיידד עם כמה אמנים צעירים שגם הם יהפכו בעתיד ליוצרי קומיקס מוערכים, וביניהם ז'אן קלוד מז'יר, אשר הכיר אותו עוד קודם לכן, ופט מלט. ידידותו עם מז'יר בלטה במיוחד, לא מעט בגלל התשוקה המשותפת שלהם למדע בדיוני, מערבונים והמערב הפרוע. ז'ירו פיתח עמו חברות לכל חייהם, ובמשך השנים כינה אותו "ההמשך של הרפתקאות החיים"[11]. בשנת 1956 עזב ז'ירו את בית הספר לאמנות בלי שסיים את לימודיו כדי לבקר את אמו במקסיקו, שם התחתנה בשנית עם מקומי. ז'ירו נשאר במקסיקו במשך 9 חודשים והתחיל את לימודיו מחדש רק כשחזר לצרפת.
המדבר המקסיקני, השמיים הכחולים והמישורים רחבי הידיים וה"אינסופיים", השאירו בז'ירו רושם עצום, שכן הוא הוקסם מהחוויה האמיתית של מה שנהג לראות בסרטי המערבונים. חוויותיו במדבר הותירו בו זיכרונות בל נשכחים, שהשפיעו על כמעט כל עבודה מאוחרת שלו[12]. לאחר שובו לצרפת החל לעבוד כאמן קבוע במשרה מלאה עבור המו"ל הקתולי "Fleurus presse", יחד עם ידידו מז'יר.
בשנים 1959–1960 היה אמור ז'ירו להתגייס לצבא צרפת, ולשרת באלג'יריה הצרפתית כחלק ממלחמת העצמאות של אלג'יריה[13]. הוא הצליח לחמוק מחובת הגיוס בזכות היותו המגויס היחיד בעל רקע מוצק באמנות וגרפיקה. במקום לשרת בחזית, גויס ז'ירו לאייר את כתב העת הצבאי "5/5 Forces Françaises". על כן, הוא נשלח לאלג'יריה לתקופה ארוכה על מנת לאייר קריקטורות של מבצעים שונים בחזית, ובכך נחשף בפעם השנייה בחייו לתרבות שונה ואקזוטית מזו שהכיר בצרפת. בדומה לביקורו במקסיקו, הוא ספג את החוויה וניצל את הניסיון שצבר שם לעבודותיו העתידיות. שהותו הצבאית באלג'יריה עשתה עליו רושם כביר, והותירה את עקבותיה בקומיקס המאוחר שלו, ובייחוד אלו שכתב בשם "מוביוס".
קריירה
קומיקס מערבונים
כבר בגיל 18 צייר ז'ירו את הקומיקס ההומוריסטי הראשון שלו, אשר היה מושפע עד מאוד מהקומיקס הפופולרי לאקי לוק. הקומיקס, שהיה באורך שני עמודים בלבד, נשא את השם "Frank et Jeremie" ופורסם במגזין המערבונים "המערב הרחוק" הצרפתי. הקומיקס הושפע מאוד מסרטי מערבונים ומהתרבות האמריקאית, ולכן זכה לשם "קומיקס מערבי", כינוי שילווה את סגנונו של ז'ירו בהמשך. הקומיקס היה לעבודה העצמאית הראשונה שביצע ז'ירו עבור תשלום[14][15]. עורך המגזין, ז'אק דיומה, חשב שז'ירו הצעיר ניחן בכישרון לקומיקס הומוריסטי, אך לא לקומיקס ריאליסטי ורציני. לכן הוא הציע לז'ירו לאייר קומיקס בסגנון "פרנק וג'רמי" הצרפתי[8]. עם זאת, ז'ירו בחר שלא להישמע לו, סירב להצעה, ועזב את העיתון.
הוצאת פלורוס (1956–1958)
בין השנים 1956–1958 ולאחר מכירת יצירותיו הראשונות, ז'ירו שימש כצייר הקבוע של הוצאת "פלורוס" הצרפתית, ובמקביל המשיך ליצור קומיקס מערבי ריאליסטי, בניגוד לעצתו של דיומה, לצד כמה רצועות וחוברות קומיקס בעלות אופי היסטורי צרפתי. בזמן עבודתו בהוצאה הוא אייר מספר פעמים עבור מגזינים מפורסמים, אך הפסיק כאשר ציורי הקומיקס העצמאיים שלו הביאו לו הכנסה סדירה ומספיקה. בין סיפורי המערבונים הריאליסטיים שלו ראויים לציון הסיפור "Le roi des bisons" ("מלך הבופאלו" - אף פורסם באנגלית[16]) ו-"Un géant chez lez Hurons" ("ענק עם ההורונים")[17].
כבר בתקופה זו, סגנונו הושפע רבות מהאמן שיהפך בעתיד למנטור שלו, אמן הקומיקס הבלגי ז'וזף ז'ילן ("ז'יז'ה"), שהיה באותה תקופה מקור השראה גדול עבור דור שלם של כותבי קומיקס בצרפת, ובין היתר גם לז'ירו וחברו מז'יר. שני הצעירים הושפעו מסגנון הקומיקס הריאליסטי שלו עד מאוד, וגם הזכירו אותו כהשפעה עיקרית על עבודתם[16]. את ההשפעה הגדולה של ז'ילן על ז'ירו ניתן לראות בפרסומים שהגיש ל"פלורוס", שהיו בעלי דמיון רב לקומיקס שפרסם האמן הבלגי.
באותן שנים המשיך ז'ירו ללמוד במכללה לאמנות, אך ככל שעבר הזמן הוא התאכזב יותר ויותר מהאווירה, הקורסים והמשמעת האקדמית ששררו בה. משכורתו המספקת ועבודתו כמאייר בעל חופש יצירתי גבוה יחסית הובילו את ז'ירו לעזוב את לימודיו לצמיתות לאחר שנתיים בלבד. באותו הזמן נראתה לו ההחלטה הגיונית, אך בבוא הימים טען כי התחרט על כך שנטש את לימודיו[18].
ז'אן קלוד מז'יר, חברו ושותפו לדרך של ז'ירו, 2007
ז'ילן כמנטור (1961–1962)
מעט לפני שגויס לצבא כדי לשרת בעיתון הצבאי בזמן הלחימה באלג'יריה, פגש לראשונה ז'ירו את המנטור שלו - אמן הקומיקס הבלגי ג'וזף ז'ילן. הפגישה הראשונה של השניים הייתה בנוכחותם של חבריו הוותיקים של ז'ירו - מז'יר ומלט. לאחר פגישתם הראשונה, הזמין ז'ילן את ז'ירו לבוא לראות כיצד הוא עובד. בשנת 1961, כשחזר ז'ירו מהשירות הצבאי, הוא לא רצה לחזור לביתו שבפרברי פריז, והרגיש כי הוא "צריך לעשות משהו אחר, אם אי פעם ירצה להתפתח". תוך זמן קצר הוא הוזמן על ידי ז'ילן להיות החניך שלו וללמוד ממנו שיטות וטכניקות ליצירת קומיקס. ההזמנה של ז'ילן הגיעה לאחר שראה את השיפור בעבודותיו של ז'ירו בזמן שהותו בצפון אפריקה, וראה את הפוטנציאל הגדול שבו[19].
ז'ילן היה אז אחד מאמני הקומיקס המובילים באירופה, והיה ידוע בנטייתו האדיבה לשמש ללא תשלום כמנטור לאמנים צעירים ושאפתנים, שהביעו פוטנציאל בעבודתם. הוא הרחיק לכת עד כדי כך שהתיר כניסה חופשית של אמנים צעירים לבית משפחתו כדי ללמוד ממנו ולצפות בעבודתו. אחד מן האמנים הצעירים הללו היה ז'ירו[20]. מנהגו של ז'ילן לקבל תלמידים לביתו דמה לזה של אמן קומיקס מפורסם אחר בן גילו, ארז'ה. אלא שארז'ה ראה בלימוד האמנים הצעירים עסק רווחי, ואילו ז'ילן היה פותח את דלתו בחינם ובהתנדבות.
כדי להרשים את מורהו, ז'ירו יצר שני סיפורי קומיקס קצרים והומוריסטים אותם פרסם במגזין "Bonux-Boy" הצרפתי. שני סיפורים אלה היו רצועות הקומיקס ההומוריסטיות האחרונות שכתב ז'ירו לפני יצירת הקומיקס "אוכמניות"[21]. ז'ילן ידע להשתמש בכשורונו של חניכו המבריק, ונעזר בו כדי לצייר את ציורי הדיו לסיפורי הקומיקס שלו. ניתן למצוא דוגמה לכך בסדרת המערבונים "ג'רי ספרינגס" של ז'ילן, שבה ציורי הדיו היו עבודתו של ז'ירו. ז'ילן אף הוסיף לסדרה את דמותו של ארט האוול - דמות קומיקס החוזרת בכמה וכמה ספרי קומיקס של ז'ירו[14]. ז'ילן הכווין את ז'ירו למצב בו יצייר ויכתוב סיפורי מערבונים שלמים, אך ז'ירו, שהתרגל לעבודות המזדמנות והנינוחות של הוצאת פלורוס, ניצב המום אל מול לוחות הזמנים המחמירים שחברת הפרסומים דרשה ממנו לעמוד בהם. שנים מאוחר יותר, התייחס ז'ירו ללחץ שהחזיק בו באותה תקופה, וסיפר כי "התחלתי את הסיפורים לבד, אבל אחרי שבוע הספקתי לסיים בסך הכל חצי, ומלבד שהייתי ספוג זיעה, זה היה אסון מוחלט. אז ז'וזף (ז'ילן) ביצע את העפרונאות, ואילו אני עשיתי רק את הדיו"[8].
בסוף שנת 1962 ניתק הקשר בין ז'ירו למורהו. אף על פי כן, הוא מעולם לא שכח את הטכניקות והעקרונות שהמנטור סיפק לו, "הן אסתטית והן מקצועית"[22]. ז'ירו, שגדל ללא אב, התייחס לטיב היחסים עם ז'ילן בבוא השנים, וסיפר כי "[הוא] כאילו שאל אותי "האם אתה רוצה שאהיה אבא שלך?", ואם בדרך נס, קיבלתי אחד ולא פחות!"[20].
הוצאת האצ'ט (1962–1963)
לאחר תקופת החונכות אצל ז'ילן, פנו פעם נוספת ז'ירו וחברו מז'יר לעבודה משותפת, הפעם כדי לאייר את ספר העיון ההיסטורי של הוצאת האצ'ט, "L'histoire des civilisations"[23]. תחילה קיבל את העבודה מז'יר, והזמין את ז'ירו לעבוד איתו בשותפות. ז'ירו קיבל את ההצעה בחיוב, וחשב כי זוהי הזדמנות ללמוד מחברו את הטכניקות שלו. אף על פי שהעבודה על הספר הייתה קשה מאוד והשניים היו צריכים לצייר ציורי שמן על בסיס תמונות היסטוריות ולתאר באופן חזותי אירועים היסטוריים, הייתה זו העבודה המשתלמת ביותר שביצע ז'ירו עד אז[20]. במסגרת עבודתו בהאצ'ט, גילה ז'ירו כי הוא ניחן בכישרון מיוחד לציור בגואש, צבעי מים ושמן. כישרון זה יתרום לו בהמשך כשישתמש בטכניקות אלו לאיור מגזין "אוכמניות"[24].
בשנת 1963 המשימה בהאצ'ט נקטעה לאחר שהוזמן על ידי ז'אן מישל שרלייה לאייר את ספר המערבונים שלו "Fort Navajo", ובכך השאיר את העבודה למז'יר. ז'ירו לא חזר לעבוד על הכרך האחרון מתוך ארבעת הכרכים של הספר של האצ'ט משום שהיה עמוס מדי בעבודה על ספרו האחר, אך את הכישורים שהשיג בזמן העבודה לא נטש: בתקופה בה כתב עבור מגזין 'פילוט', ז'ירו יצר בגואש וצבעי שמן שתי עטיפות לתקליטי ויניל[25] וכן צייר יצירות בצבעי גואש שהופיעו על כריכות שבעה ספרים מאת לואיס מאסטרסון. חלק גדול מיצירות האמנות שלו בתקופה זו נאסף בספר "Le tyreur solitaire" מ-1983[26]. כמעט כל יצירותיו של ז'ירו באותן שנים צוירו בסגנון "מערבי", וניכרה בהם ההשפעה של סרטי המערבונים שנהג לצפות בהם בתור ילד.
מלבד החשיבות המקצועית שהיוותה הוצאת האצ'ט עבור ז'ירו, הייתה לה גם חשיבות אישית – בזמן עבודתו בהוצאה פגש בקלודין קונין, חוקרת מערכת בהוצאה ואשתו לעתיד[27]. השניים שיתפו פעולה רבות, והיא אף ניהלה את עסקיו. בנוסף, היא כתבה את סיפור הפנטזיה הפמיניסטי "La tarte aux pommes" שיצא לאור בשנת 1976 ואוייר על ידי ז'ירו. לקונין הייתה השפעה גדולה על ז'ירו, והיא התבטאה אפילו בספר הקומיקס "אוכמניות" שיצר, שם מופיעה דמותה של צ'יוואווה פרל, אשר המראה שלה התבסס חלקית על המראה של קונין[28].
באוקטובר 1963 יצרו ז'ירו והסופר ז'אן מישל שרלייה את הקומיקס "פורט נאוואחו" (Fort Navajo) עבור כתב העת "פילוט" שהיה בבעלות שרלייה, והופיע בגיליון 210[29]. באותה תקופה הקשר בין ז'ירו לז'וזף ז'ילן, מורהו לשעבר, התהדק שוב, ובהתאם הסגנון האמנותי של כל אחד מהם הלך ודמה יותר ויותר לסגנון של השני. ציוריהם היו עד כדי כך דומים, שכשז'ירו ערק מצרפת לזמן מה, ז'ילן החליף אותו בציורי העיפרון.
"פורט נאוואחו" היה קומיקס מערבונים שעסק בניסיונם של שני מפקדים אמריקאים למנוע מלחמה עם האינדיאנים, לאחר שאלה חטפו ילד לבן מתוך שנאה לאירופאים. מכשהקומיקס החל להתפרסם התקבלו במערכת העיתון כמה וכמה מכתבים זועמים שהאשימו את ז'ירו ושרלייה בגנבה ספרותית, אך ז'ילן צפה זאת מראש ועודד את תלמידו לשעבר להמשיך לפרסם את הקומיקס בכל זאת, כדי לחזק את ביטחונו העצמי[20]. הפעם הראשונה בה נאלץ ז'ילן להחליף את ז'ירו הייתה במהלך הפקת האוגדן השני של הקומיקס, שנקרא "רעם במערב". חוסר הניסיון והביטחון העצמי ובנוסף גם הלחץ שהפעילו לוחות הזמנים הצפופים שהציב המגזין הובילו את ז'ירו להתמוטטות עצבים קשה, וז'ילן מיהר להחליף אותו כדי לפרסם את הקומיקס בזמן. הפעם השנייה התרחשה בשנה שאחרי כן, במהלך הפקת הספר "המשימה למקסיקו", כאשר ז'ירו עזב במפתיע וללא הודעה מוקדמת לארצות הברית[30] ומשם עבר למקסיקו. ז'ילן העצבני נותר שוב לצייר את סוף הקומיקס, ופעם נוספת הציל את עבודתו של ז'ירו[31].
בעוד שבספר "רעם במערב" לא ניתן היה להבחין בין ציוריו של ז'ירו לאלו של ז'ילן, בספר הבא "המשימה למקסיקו" כבר נראה הבדל בין הסגנונות של השניים. הדבר הצביע על פריצה בסגנון הציור של ז'ירו, פריצה שבסופו של דבר תוביל אותו לעלות על יכולותיו של מורהו. ז'ילן, מתרשם מיכולותיו הנדירות של תלמידו, כינה אותו לימים "רמבו של הקומיקס הצרפתי-בלגי"[20].
אחת הדמויות בקומיקס "פורט נאוואחו" היה "סגן אוכמניות", דמות שתווי פניה התבססו על אלה של השחקן ז'אן-פול בלמונדו. הדמות פותחה ונוצרה בשנת 1963 על ידי שרלייה וז'ירו[32]. תחילה הופיע "סגן אוכמניות" בסדרה כדמות משנית בלבד, אך בתוך כמה שנים מהופעתו הראשונה (אנ') הפך "סגן אוכמניות" לדמות הראשית בקומיקס שעתיד להיקרא על שמו, "אוכמניות". הרפתקאותיו של הסגן אוגדו במרוצת השנים למספר רב של ספרים, והפכו ליצירתם המפורסמת ביותר של שרלייה וז'ירו באירופה.
בשנת 1967 נישא ז'ירו לקלודין קונין ולבני הזוג נולדו שני ילדים, הלן (ילידת 1970) וג'וליין (ילידת 1972). בתו הבכורה הלן ירשה ממנו את יכולות הגרפיקה, וביססה בהמשך חייה קריירה מפוארת בתחום האנימציה[33] ובשנת 2014 זכתה לתואר מסדר האמנויות והספרות הצרפתי[34], בדומה לאביה שזכה לו בשנת 1985. מלבד גידול הילדים, אשתו של ז'ירו, קלודין, ניהלה את עסקיו ואף ביצעה את הצביעה לחלק מספריו[35].
בתחילת יצירת הקומיקס של אוכמניות היו הציורים דומים מאוד בסגנונם לאלה של ז'ילן, הן בשרטוטים הריאליסטים והן בהשפעות המערביות, אך בהדרגה ז'ירו פיתח סגנון צלול יותר, ריאליסטי יותר ואפל יותר, המתאפיין בשימוש רב בצבע השחור. הסגנון החדש שפיתח הושפע רבות ממערבוני ספגטי שיצאו באותן השנים[36]. בספר החמישי בסדרת פורט נאוואחו, "שביל הנאוואג'וס", קיבע ז'ירו את סגנונו והחל לצייר סצינות אלימות יותר וברוטליות יותר, שלא אפיינו את סגנונו המוקדם והקומי. במחאה החברתית שהתרחשה בצרפת במאי 1968 מצב האמנים היה רע מאוד, ולא היו להם קרנות פנסיה, ביטוח לאומי או משכורת יציבה. גם חוקי הצנזורה שהונהגו עד אז היו קשים ודיכאו את החופש האמנותי של האמנים. הצנזורה, כמו גם היחס לעובדים, השתנה לטובה רבות הודות ללחץ שהפעילו אמני קומיקס רבים על כתבי העת בהם פרסמו, וביניהם גם ז'ירו. הוא עצמו דרש מהמוציא לאור של 'פילוט' להקל את הצנזורה על חופש הביטוי האמנותי שהיה בעיתון ובסופו של דבר גם ניצח במאבק, כשיו"ר המערכת רנה גוסיני[א] הסכים בלית ברירה לתנאים שהציב איגוד העובדים. על אף שמרד האמנים ברחבי המדינה הפך למעשה לנקודת המוצא של ה'אמנציפציה' של עולם הקומיקס הצרפתי, ז'ירו הודה כי הוא גם גרם להתדרדרות חדה ביחסיו החמים עד אז עם גוסיני, אשר לא השתקמו לחלוטין מאז[37].
עמוד קומיקס של "אוכמניות", מתוך "המכרה של הגרמני האבוד", הספר ה-11 בסדרה.
הספר הראשון של "אוכמניות" נכתב על ידי שרלייה וצויר על ידי ז'ירו, ונשא את השם "Nez Cassé" (אף שבור). האמנות של ז'ירו בספר זה סימנה את תחילתו של סגנון חדש שפיתח בשם "מוביוס", אם כי את הספר הנ"ל, וגם הספרים הבאים בסדרה, נשאו את שם העט "גיר" ששימש את ז'ירו גם בתקופת פילוט. באותו הזמן עוד פרסמו שרלייה וז'ירו את "פורט נאוואחו" במגזין, במקביל ליצירת הקומיקס של אוכמניות. אך המצב לא נמשך זמן רב.
בשנת 1974 עזב ז'ירו את פילוט ואת הקומיקס של פורט נאוואחו בגלל סיבות שונות: הלחץ הרב שהציבה לו מערכת פילוט, התמלוגים המעטים שקיבל עבור יצירותיו ובעיקר מכיוון שרצה לחקור ולפתח את סגנונו האמנותי החדש שיצר, בשם "מוביוס". הוא ושרלייה המשיכו לכתוב את "אוכמניות" ולפרסם את ספריהם, אך בתדירות נמוכה יותר משום שז'ירו עבר להתגורר בארצות הברית. הסיבה שבגללה עבר ז'ירו לאמריקה הייתה הזמנתו של הקולנוען אלחנדרו חודורובסקי ליצור איתו את הגרפיקה לסרטיו בלוס אנג'לס לאחר שהתרשם מיכולותיו של ז'ירו. ז'ירו התלהב מההצעה, עבר לארצות הברית, ושימש כיועצו הגרפי של חודורובסקי בסרטי המערבונים שלו. בזמנים שבהם העבודה על הסרטים הופסקה, ז'ירו היה נלהב כל כך מהפרויקט שהוא האיץ את עבודתו על ספר אוכמניות החדש, "Angel Angel", והקדים את סיום העבודה המשוער בשבועות[38]. בסוף שנת 1974 סיימו ז'ירו וחודורובסקי להפיק את הפרויקט עליו עבדו, והשניים נפרדו כל אחד לדרכו.
בסוף 1974 חזר ז'ירו לצרפת והחל ליצור רצועות קומיקס קומיות חדשות בשם מוביוס, אותן פרסם במגזין שהקים, "מטאל אירלאן". המגזין החל את דרכו בדצמבר 1974 וחולל מהפכה בעולם הקומיקס הצרפתי-בלגי. הוא היה מורכב מסוגים רבים של קומיקס, בהם אף קומיקס שיצר קרלוס קסטנדה אודות דמותו הבדיונית של דון חואן מאטוס, העובר הכשרה אצל בני שבט ילידים מקסיקנים כדי להפוך לשמאן. הקומיקס שפרסם קסטנדה במגזין הותיר רושם עצום ובלתי נשכח על ז'ירו[ב], שכבר הרגיש זיקה רבה לעמים הילידים במקסיקו אותם פגש בשלוש הפעמים שביקר במדינה. עבודותיו של קסטנדה השפיעו עליו גם אמנותית, בעיקר שימושיו ב"פלשבקים" והצגת חלומות ככלי לקידום העלילה, אם כי ז'ירו לא היה מסוגל להשתמש בכלים הללו בסיפורי "אוכמניות"[39]. ההשפעה של קסטנדה על ז'ירו התחדשה רק עם מותו של שרלייה בשנת 1999, באמצע כתיבת הספר "Geronimo l'Apache", כאשר ז'ירו נאלץ לכתוב את המשך הספר. הוא רצה להכניס בסיפור אלמנטים שלמד מהקומיקס של "דון חואן מאטוס" אך עם זאת הוא לא הוציא את תוכניתו לפועל מסיבות שונות[40][41][42].
ז'ירו ניסה מספר פעמים לשכנע את שרלייה להכניס ל"אוכמניות" אלמנטים שהופיעו בסיפוריו של קסטנדה, אך שותפו השמרני, בן לדור קודם, לא ראה בעין יפה את האיורים הסוריאליסטים והמעברים ה'לא יציבים' שרצה ז'ירו לצייר. שרלייה לא הבין מה מנסה ז'ירו להשיג בתור "מוביוס", ולא הסכים לשתף פעולה - הוא התעקש להמשיך לכתוב בצורה הקבועה והקלאסית של הקומיקס. אף על פי כן, הוא מעולם לא ניסה לעצור את ז'ירו לכל הפחות, מכיוון שהבין כי אמן כמוהו זקוק מפעם לפעם ל"מקלחת נפשית". יתר על כן, שרלייה העריך מאוד את החידושים הגרפיים שז'ירו ניסה להעביר לקומיקס, ובייחוד בספר הבכורה "Nez Cassé", מה שהפך אותו בעיניו ל"אחד האמנים הגדולים בכל הזמנים במדיום הקומי"[43].
האמן מישל רוז' (צר'), שבשנת 1980 יצר עם ז'ירו את הספר "La longue marche" ("הצעדה הארוכה"), ראה את היחסים בין שרלייה לז'ירו באור אחר, והעיד כי שרלייה היה נרגז מאוד מכך שז'ירו שכר עוזר, מחשש שזהו צעד מקדים לעזיבתו לטובת ניסויי האמנות של "מוביוס". בעוד שז'ירו שכר עוזר כדי להקל על עבודתו, שרלייה האמין כי אמן צריך להיות מסור באופן בלעדי ליצירתו, וראה בפעולותיו של ז'ירו זלזול ביצירה שהייתה למעשה שלו[44].
גם ז'ירו נאלץ להודות בהמשך חייו כי היחסים עם שרלייה היו מתוחים, וכי שרלייה ראה בעבודותיו הצדדיות של ז'ירו זלזול ואף "בגידה", אם כי ציין כי הסופר תמיד שמר על "ראש פתוח" בהקשר הזה. עמדתו לכאורה של שרלייה השפיעה לרעה על בנו פיליפ, שחשב על ז'ירו כנוכל, מה שגרם ליחסים שלהם להתדרדר במהירות לאיבה גלויה, לאחר מות אביו של פיליפ[40][45].
סוף קריירת המערבונים (1979–2007)
בשנת 1979 המשיכו שרלייה וז'ירו לפרסם את "אוכמניות" כפרילנסרים, אך הם נתקלו בבעיה כשהוצאת הספרים דארגאוד, חברת האב של פילוט, הקשתה עליהם את הפרסום. בתגובה, הם החלו לפרסם באופן צדדי את קומיקס המערבונים ג'ים קוטלס כאמצעי להפעיל לחץ על דארגאוד[40]. פעולתם לא עבדה, והשניים נאלצו לנטוש סופית את ההוצאה, שהיוותה עבורם 'בית' פרסומי במשך כל שנות הקריירה שלהם. שרלייה וז'ירו עברו מחוץ לפריז, שם עבדו על יצירות משותפות נוספות ופרסמו אותם בתדירות נמוכה ובאופן מקומי. בשנת 1989 נפטר שרלייה בבית חולים בפריז, בגיל 64 בלבד. לאחר מותו, לקח על עצמו ז'ירו לכתוב את העלילות לסדרה המתחדשת של "אוכמניות", בעוד שעל האיור הופקד לצידו כריסטיאן רוסי
מפטירתו של שרלייה כתב ואייר ז'ירו מספר ספרים נוספים של הסדרה המרכזית, כשהאחרון שבהם היה "אפאצ'ים", שיצא בשנת 2007, והפך לכותר האחרון שיצר ז'ירו עבור הוצאת דארגאוד. ספרי "אוכמניות" תורגמו לכ-19 שפות, כאשר התרגום הראשון לאנגלית הופיע בשנת 1977 על ידי המו"לים הבריטים אגמונט ומת'ואן, אף שפרסומו נקטע לאחר ארבעה כרכים בלבד. לאחר המוות של שרלייה נוהל מאבק משפטי על הזכויות על הסדרה, כשבסופו חזרו הזכויות להוצאת דארגאוד בסוף שנת 1993.
בעוד שז'ירו זכה לשבחים והערכה אוניברסלית על פרסום הסדרה בתור "מוביוס" (במיוחד בארצות הברית, בריטניה ויפן), תחת שם העט "גיר" (הספרים המוקדמים ביותר), אוכמניות נותרה מאז ומתמיד יצירתו המצליחה והמוכרת ביותר בצרפת מולדתו, וארצות אירופה נוספות. על אף ש"אוכמניות" הותירה לו כסף רב וזמן להתעסק בשכלול ביצועיו כמוביוס, ז'ירו הודה בשנת 1979 כי: "אם אוציא ספר בתור מוביוס, כ-10,000 אנשים יהיו מעוניינים בכך. אם אוציא ספר של אוכמניות כגיר, 100,000 אנשים יהיו מעוניינים [בצרפת]"[46].
קומיקס מדע בדיוני ופנטזיה
בחזרה לתחילת קריירת הקומיקס של ז'ירו, השם הבדוי "Mœbius", בו השתמש ז'ירו בעיקר עבור סיפורי המדע הבדיוני והפנטזיה שלו, נולד כבר בשנת 1963[13], בזמן שעבד על הפרויקט של הוצאת האצ'ט. שם העט הומצא כדי לתת לו חופש לפרסם קומיקס אחר, כאשר דימה את עצמו ל"אלכוהוליסט הזקוק לאלכוהול שלו", בהקשר של ציור[47]. בין השנים 1963 ל-1964 עבד ז'ירו במגזין סאטירי בשם חרה-קירי, שם פרסם רצועות קומיקס קומיות קצרות בשם החדש שלו "מוביוס" (שרבות מהן נאספו באוגדן "Mœbius ½" שיצא בהוצאת Epic). אף על פי שז'ירו נהנה מאוד מהחופש והאווירה האמנותית במגזין, הוא ויתר על עבודתו שם לטובת "פורט נאוואחו". העורך הראשי של המגזין, פרנסואה קבאנה (אנ'), זעם על התפטרותו של ז'ירו, ולא הצליח להבין מדוע שאמן כמוהו יבזבז את כישרונו על "קומיקס מטורף"[47]. במשך כמעט שני עשורים ז'ירו לא השתמש כלל בשם הבדוי, מכיוון שאת הקומיקס שלו עם שרלייה הוא פרסם בשם "גיר". רק בשנות השבעים החל ז'ירו להשתמש בשם מוביוס, כאשר יצר ספרי מדע בדיוני צדדיים, בהם השתמש כדי לשכלל ולחדד את סגנונו האמנותי. בנוסף, בתקופה זו יצר ז'ירו מספר עטיפות לאלבומי מוזיקה שעליהם חתם כמוביוס, ואפיין אותם הסגנון הפנטסטי ומושפע ממדע בדיוני. חלק ניכר מאיורי העטיפות הללו הופיעו בספר האמנות הראשון של ז'ירו, שכותרתו "Mœbius", אשר פורסם בשנת 1980[48].
"הצל של הסאוואנה" (1974)
בשנת 1974 החיה ז'ירו לחלוטין בפעם הראשונה את השם "מוביוס" עם סיפור המדע הבדיוני הראשון שלו, בן 12 עמודים. הסיפור נקרא "Cauchemar Blanc" ("סיוט לבן") ונכתב בזמן שהפקתו של אלחנדרו חודורובסקי הייתה בהפסקה וז'ירו הנלהב שהה חסר מעש בארצות הברית. הסיפור פורסם בהמשך במגזין הצרפתי הצעיר שיקים ז'ירו באותה שנה, "L'Écho des savanes"[49]. הקומיקס, שצויר בשחור-לבן, עסק ברצח על רקע גזעני של מהגר ממוצא צפון-אפריקאי, והוא מהווה את אחד מהסיפורים המחאתיים והפוליטיים היחידים שכתב ז'ירו[50].
באותה תקופה ז'ירו הוקסם מסגנון המערבונים האמריקאי, ועל כן גם קוראיו התרגלו לקומיקס מערבי על הילידים באמריקה, עם סיפורים כמו "Wounded Knee" (מאנגלית: ברך פצועה)[51] או "Discours du Chef Seattle" (מצרפתית: הנאום של השף סיאטל)[52] שהיו סיפורים קצרים בסגנון מערבי והתפרסמו מאוד בצרפת בפרט וביבשת אירופה בכלל. לכן, קהל הקוראים האירופי הופתע כאשר ז'ירו פרץ לתעשיית הקומיקס כ"מוביוס" עם סיפורי מדע בדיוני ופנטזיה. בתור מוביוס הוא זכה לאהדה רבה יותר משהייתה לו כ"גיר" באותה התקופה, בעיקר מחוץ לצרפת. בקרוב נסיונותיו האמנותיים כמוביוס ישפיעו על עבודתו ב"אוכמניות", ולבסוף ז'ירו ייאמץ את השם גם עבור עבודותיו עם שרלייה.
באמצע אותה שנה פעל ז'ירו יחד עם אמנים נוספים שפרשו מעבודתם ב'פילוט' בעקבות המחאה החברתית ליצירת מגזין הקומיקס האלטרנטיבי הצרפתי הראשון, L'Écho des savanes ("הצל של הסוואנה") (אנ'). במגזין זה עלה ז'ירו עם הרעיון לקומיקס המדע בדיוני המוכר הראשון שלו, "Le bandard fou" ("השד החרמן"), במהלך סיעור מוחות עם חברי המערכת. הקומיקס, שפורסם בשם "מוביוס", פורסם במגזין ובהמשך גם נאסף לכדי ספר בעל אותו שם שיצא בהוצאת העיתון[53]. העלילה ההומוריסטית והסאטירית של הקומיקס עוקבת אחר סיפורו של גבר בעל תשוקה עזה למין המתגורר בכוכב הלכת סולדאי (Souldaï), ויוצא למסע בחלל כדי למצוא את הדרך לזקפה נצחית. הקומיקס רווי בדיחות גסות ופרובוקטיביות, מיניות מפורשת והומור שחור. עם זאת, הקומיקס היה חדשני מבחינת איוריו ועיצובו, כאשר ז'ירו, שזכה לחופש יצירתי יוצא דופן במגזין, השתמש בו כניסוי אמנותי. שלא כמו בקומיקס המערבונים שכתב עם שרלייה, במדע הבדיוני היה הדמיון שולט ולא הייתה כל מחויבות לאיורים ריאליסטיים. אדרבא, ז'ירו אייר את הקומיקס בתור "מוביוס" בצורה פורצת דרך, כשיד הדמיון שולטת בסגנון האמנותי. חידוש נוסף שהוצג בספר היה שהסיפור עצמו התרחש רק בעמודים הימניים בכל צמד דפים; העמודים השמאליים הוקדשו לפאנל של עמוד שלם, ובו מתואר אדם המבצע פעולה מגונה בידיו.
הקומיקס, יש שיאמרו בצדק, אכן הרים גבות בקרב המבקרים, שחלקם האשימו את ז'ירו באותה תקופה בפורנוגרפיה ואף בסטייה מינית. רק מבקר אחד באותו הזמן שם את הדברים בפרופורציות, כשאמר: "פורנו אולי, אבל יצירת אמנות, בוודאות!"[54].
לקראת סוף שנת 1974, לאחר שתפקידו של ז'ירו בארצות הברית תם והוא שב לצרפת, התחבר ז'ירו עם כמה אמני קומיקס פריזאים שהתייאשו מן המגזינים שבהם עבדו, ויחד הם הקימו כתב עת לקומיקס עצמאי, שנקרא "Les Humanoïdes Associés" (אנ'). בין האמנים הנוספים נמנו ז'אן פייר דיוננט ופיליפ דרואילט, שניהם יוצאי "פילוט", ומנהל הכספים החיצוני ברנרד פרקס.
למעשה, המגזין הפך עד מהרה לכלי של האמנים להפעיל לחץ על "פילוט", ואף היה לו השפעה ישירה על ההוצאה. עם זאת, הוא לא שרד זמן רב בצורתו הנוכחית, והאמנים התפזרו. יוצאי עיתון פילוט ומנהל הכספים הקימו כתב עת נוסף, בעל נושא ממוקד יותר, בשם "מטאל אירלאן" ("Métal hurlant" - משמע "מתכת צורחת")[55]. כתב העת עסק במדע בדיוני ופנטזיה וצרך עבודה כה רבה עד כי ז'ירו עזב באופן זמני את העבודה על "אוכמניות". המגזין הצליח די מהר, וגרסה מתורגמת שלו לאנגלית החלה לצאת כבר באפריל1977, עם התרגום "Heavy Metal" ("מתכת כבדה"). הייתה זו הפעם הראשונה שעבודותיו של ז'ירו הגיעו לקהל הקוראים הצפון אמריקאי, שהיה מורגל לסגנון הריאליסטי של תעשיית הקומיקס האמריקאית ועל כן קיבל באהדה את סגנונו הייחודי של "מוביוס"[56].
שתיים מסדרות הקומיקס המפורסמות ביותר של ז'ירו פרצו דרך במסגרת כתב העת - The Airtight Garage ו-Arzach. בשונה ממגזינים קודמים שכתב בהם ז'ירו כמו חרה-קירי ו-L'Écho des savanes, אשר למרות החדשנות הגרפית שהייתה בהם הם עדיין היו קשורים למודלים של קומיות וסאטירה חברתית, דווקא הקומיקס שפרסם במטאל אירלאן ביצע מהפכה של ממש בעולם הקומיקס הצרפתי-בלגי, כאשר ניסויי האמנות שביצע כ"מוביוס" הגיעו לידי ביטוי ביצירה[57].
"מטאל אירלאן" נתן לז'ירו לפרסם כמעט כל דבר העולה על רוחו, וזאת הייתה הזדמנות עבורו לפרסם את הקומיקס "Arzach" (ארזך), קומיקס ללא מילים ומלא צבע, שמטרתו הייתה להפיח חיים בז'אנר הקומיקס הקומי בארצות הברית, שנרמס באמריקה תחת חברות הקומיקס הגדולות וגיבורי העל שלהן. הסיפור עוקב אחר דמותו של ארזך, הרוכב על גבי הפטרודקטיל שלו ויוצא למסעות ביקום, ומשלב מדע בדיוני, פנטזיה עתידית ואלמנטים מימי הביניים. בניגוד לרוב קומיקס המדע הבדיוני הרווי בדרך כלל בבלוני דיבור, אפקטים 'קוליים' והסברים מתומללים, "ארזך" הוא לחלוטין ללא מלל. חלק מהמבקרים טענו כי חוסר המילים ברצועה מספק תחושה של נצחיות, ומגדיר את מסעו של ארזך כחיפוש אחר אמיתות נצחיות ואוניברסליות[1].
ישנם כמה סיפורי קומיקס נוספים שז'ירו צייר מידית בצבע, ללא שלב הדיו המקדים. ביניהם בלטו הסיפורים הקצרים "L'Homme est-il bon?"[58] ("האם האדם טוב?". הסיפור פורסם במקור בעיתון פילוט ולכן חלק מהתמלוגים הלכו אל המו"ל המקורי, מה שגרם לז'ירו לרתוח על המחשבה הבלתי נסבלת בעיניו שהוא "מעשיר" את חברת דארגאוד גם לאחר עזיבתו[59]), "Ballade The Ballade" ("הבלדה לבלדה". נכתב בהשראת השיר "Fleur" מאת המשורר הצרפתי ארתור רמבו[60]), "Ktulu"[61] ו-"Citadelle aveugle" ("הטירה הלבנה", באופן יוצא דופן על הקומיקס הזה חתום "Gir")[62].
סדרת הקומיקס המוכרת שלו, "The Airtight Garage", הופיעה בפעם הראשונה בגיליון מס' 6, שיצא בשנת 1976, והיא בולטת במיוחד בזכות העלילה הלא-ליניארית שלה. כלומר, ניתן לעקוב אחר התנועה ורצף הזמן של הקומיקס מכמה כיוונים שונים, בהתאם לפרשנות של הקורא. הסדרה עוקבת בכלליות אחר סיפורו של מייג'ור גרוברט הבדיוני, שבונה יקום רב שכבתי על האסטרואיד, "פלר". ביקום הזה הוא נתקל בדמויות שונות ומשונות, כולל יצירות של אמנים אורחים, בהם בין היתר גם מייקל מורקוק[63].
בשנת 1978 פרסם ז'ירו יחד עם אלחנדרו חודורובסקי את אחד מסיפורי הקומיקס הפסיכולוגיים והמפחידים ביותר בקריירת הקומיקס שלו, "Les yeux du chat" ("עיני החתול")[64], בן 54 העמודים. הסיפור האפל, המטריד והסוריאליסטי עסק בנער עיוור המשוטט בעיר ריקה וחסרת קווי מתאר, אשר לצידו נשר המשמש לו חיית מחמד. הנשר מביא לבעליו עיניים שעקר מחתול רחוב, כדי שישמשו לו עיניים. אמנם הנער אסיר תודה, אך הוא לא מסתפק בכך והולך לחפש עיניי ילד. הרעיון לסיפור הגיע מישיבה שערך חודורובסקי עם חבריו ל'תנועת פאניק', קבוצה שהוקמה על מנת ליצור אמנות סוריאליסטית וכיאוטית כתגובה להפיכת הסוריאליזם למיינסטרים[65]. חודורובסקי חידד את הרעיון וכתב ממנו תסריט, אותו שלח לידידו ז'ירו בשנת 1977 כדי שיעבד אותו לקומיקס. בתחילה, חודורובסקי תוסכל מכך שהקומיקס קצר מדי, ולכן ז'ירו הציע ליצור את הקומיקס בסגנון "לה בנדארד פו" - כלומר פאנל אחד בכל עמוד.
בהמלצתו של חודורובסקי, ז'ירו עידן את הפורמט ויצר בעמודים השמאליים קומיקס בפורמט המוכר שלו העוקב אחר מסעותיו של הנשר, בעוד שבעמודים הימניים מופיע הילד בפאנלים יחידים ממתין לשובו של הנשר. עבור הקומיקס ז'ירו השתמש בטכניקות רבות, וירד לפרטים עד מאוד. לכם כך, הוא השתמש בפעם הראשונה בשיטת סקרינטון[66].
"עיני חתול" נחשב ליצירת מופת בידיי מבקרים רבים, הן מבחינת תוכנו המילולי והן מבחינת איוריו, וזיכה את חודורובסקי בתואר "יוצר קומיקס"[67]. האמנות בקומיקס מזכירה מאוד תחריטי עץ מהמאה ה-19 שיצר גוסטב דורה, אשר ז'ירו נחשף אליהם עוד בילדותו המוקדמת כאשר הביט בהם בספריו של סבו. עם זאת, הייתה זו הפעם היחידה שבה ז'ירו ירד לפרטים קטנים כל כך בקומיקס[68].
הקומיקס, שהודפס על נייר צהוב להדגשת האמנות בשחור-לבן, פורסם במקור ב-5000 עותקים בלבד במהדורה מוגבלת, בתור מתנה מהמו"ל לז'ירו וחודורובסקי[69]. רק לאחר שהחלו להימכר מהדורות פיראטיות של הספר בשנת 1981, החל המו"ל למכור את הספר בקנה מידה מסחרי[70][71]. חדורובסקי אף תכנן שהספר יהווה רק אחד מתוך טרילוגיה שלמה, אך התכנית לא יצאה לפועל[72].
באופן מסוים "עיני החתול" סיימו שלב אמנותי בחייו של ז'ירו, וכפי שטבע המו"ל, אחת מהאנתולוגיות האחרונות של "עידן מטאל אירלאן"[73]. למעשה, האנתולוגיה האחרונה שפרסם ז'ירו בתקופת "מטאל אירלאן" הייתה "מוביוס", אשר נוצרה בין 1980–1985, וחולקה ל-מספר כרכים כאשר שניים מהם, כרך מס' 4 "La Complainte de l'Homme Programme"[74] וכרך מס' 5, "Le Désintégré Réintégré"[75], הם למעשה ספרי אמנות בלבד[76]. רבים מהסיפורים שפרסם באותה תקופה של אמצע שנות השמונים היו קודרים ואפלים, וחלקם הגדול נגמרים במוות והרס. הסיבה היא תחושת הפסימיות והדיכאון שחש ז'ירו באותו זמן לגבי המשך חייו[77]. הבולט בסיפורים אפלים אלה הוא "הבלדה", סיפור קומיקס קודר וטרגי במיוחד, בו הרג ז'ירו את שתי דמויות הגיבורים.
בגיליון 58 של המגזין החל ז'ירו לפרסם את סדרת הקומיקס המפורסמת שלו, L'Incal (אנ'), בשיתוף הפעולה השלישי שלו עם חודורובסקי. עם זאת, ז'ירו חש שעזב את פילוט כדי לקבל חופש אמנותי מוחלט לכתוב בו את סיפורי "מוביוס", אך גם ב'מטאל אירלאן' החופש היצירתי של ז'ירו הלך והצטמצם, והיה "מחניק כמו שהיה בעבר עם אוכמניות", כפי שהודה ז'ירו בשנת 1982 ואף הוסיף מבחינה פילוסופית, "ככל שתשתחרר יותר, כך אתה נהיה יותר חסר אונים!"[78]. על כמה שהרגשה זו אחזה בז'ירו ניתן ללמוד מראיון שנתן למגזין ופורסם בגיליון 82 מאוחר יותר באותה שנה, בו אמר כי "אני אסיים את סדרת 'אוכמניות', אני אסיים את סדרת 'ג'ון דיפול' [עם חודורובסקי] ואז אני אפסיק עם הקומיקס!". ז'ירו לא מימש את כוונותיו לנטוש את הקומיקס. לעומת זאת הוא אכן פעל כדי להימלט מסצנת הקומיקס הפריזאית הקדחתנית של שנות השמונים, בכך שלקח את משפחתו ויצירותיו ועבר לעיירה השקטה פו למרגלות הפירנאים, שם עבד מהבית ותוך כך גידל את ילדיו (ראו: חייו האישיים)[79].
בעזיבה זו את פריז עזב ז'ירו גם את המגזין, וכך תם עידן 'מטאל אירלאן'.
מתוך ראיון עם ז'ירו, 1996:
"בזמן לימודיו אצל אפל-גווי, הוא עודד את ז'ירו להיכנס לאזורים החיוביים יותר של תת-המודע שלו. 'רוב האנשים שלמדו לצידי על הנשמה עם אפל-גווי לא ידעו הרבה על קומיקס, אך הם מיד הבינו את המסרים המחלחלים והחולניים שאפפו את העבודות שלי. זה גרם לי להתבייש, והחלטתי לעשות משהו ממש אחר, רק כדי להראות להם שאני מסוגל'"[80]
טהיטי (1983–1984)
בין השנים 1985–2001 יצר ז'ירו את סדרת הפנטזיה בת 6 הכרכים "Le Monde d'Edena", שהופיעה באנגלית בשם "The Aedena Cycle". הסיפורים הושפעו מאוד מתורתו של סופר המדע הבדיוני ז'אן פול אפל-גווי אשר הקים קומונה באי טהיטי. למעשה, ז'ירו ראה בו מדריך ומורה דרך, והוא ומשפחתו עברו לטהיטי כדי לחיות בקומונה שלו בשנת 1983. ז'ירו ומשפחתו נותרו שם עד שנת 1984, אז היגרו לארצות הברית שם הקים את הסטודיו שלו בקליפורניה[81].
בזמן שהותו של ז'ירו בקומונה יצרו הוא ואפל-גווי עצמו ספר קומיקס יחדיו, שנקרא "La nuit de l'étoile"[82] והיה הביטוי האמנותי הבולט ביותר לשהותו של ז'ירו בטהיטי, לצד ספרי הציור שלו מאותה שנה, שנקראו "La memoire du futur"[83] ו-"Venise celeste"[84]. אמן נוסף ששיתף עם ז'ירו ואפל-גווי פעולה בספר היה מארק באטי, איתו שמר ז'ירו על קשר גם לאחר שעזב את טהיטי ואף יצר איתו את הספר Altor בזמן מגוריו של ז'ירו בארצות הברית[85].
בטהיטי למד ז'ירו אצל אפל-גווי על רוחניות ונשמה יחד עם תושבים נוספים של הקומונה, שם עודד אותו הסופר לטפח את החלקים ה"חיוביים" של תת-המודע שלו. כחלק מהשינוי שעבר ז'ירו, הוא הגה שם בדוי שלישי במספר - ז'אן גיר. השם החדש פורסם לראשונה כ"Jean Gir, Le Nouveau Mœbius" (מצרפתית: ז'אן גיר, המוביוס החדש) בספרו של ז'ירו, "Venise celeste". בשם הבדוי הזה השתמש בכל היצירות שביצע בזמן שהותו בטהיטי, וגם בעבודות מזדמנות מאוחר יותר. בקומונה גילה ז'ירו אמנים נוספים, בהם בלטה הסופרת פאולה סלומון-לינדברג (אנ'), אשר ביניהם נוצר קשר מהותי ואמנותי, והוא אף אייר בהמשך את ספרה "La parapsychologie et vous" שכתבה בשנת 1980[86].
למרות החוויה העצומה של ז'ירו בקומונה, הוא החל להתאכזב מהצורה בה אפל-גווי ניהל את הקומונה שלו, ובנוסף התעוררו בין השניים מחלוקות לגבי הכיוון האמנותי שאליו צריך ז'ירו לפנות בשם הבדוי החדש. לפני שיחסיו עם אפל-גווי התפוצצו, ז'ירו נתקל בהצעת עבודה מאמריקה, והשתמש בה כ'תירוץ' לעזוב את הקומונה, בתזמון טוב שלא גבה ממנו מחיר אישי. בשנת 1984 עזבו ז'ירו ומשפחתו את טהיטי ועברו לקליפורניה. עם זאת, לשהותו של ז'ירו בקומונה היו השלכות מעשיות על חייו האישיים; הוא ויתר על אכילת בשר, עישון, קפה, אלכוהול ובאופן חלקי גם מסמים פסיכדליים וחומרים מרחיבי דעת אחרים. מלבד האחרונים, ז'ירו שמר על התנזרותו החדשה למשך כל מהלך חייו[39].
היו אלפי אנשי מקצוע שהכירו את עבודותי. תמיד הפליא אותי כי בכל פעם שנכנסתי לאולפן גרפיקה או אנימציה, במארוול או אפילו אצל ג'ורג' לוקאס, אזכור השם ז'אן ז'ירו לא גרם לאף אחד מהעפרונאים, הצבעים או אמני הסטוריבורד להניד עפעף. עם זאת, בכל פעם שהצגתי את עצמי כ"מוביוס", כולם קפצו ללחוץ את ידי. זה היה מדהים!
לאחר שז'ירו ומשפחתו עברו מטהיטי לקליפורניה, אשתו באותה תקופה, קלודין, הקימה את הוצאת הספרים "Giraud Starwatcher Graphics" אשר התמקדה, בין היתר, בספריו של ז'ירו, והחלה לפעול כבר בשנת 1985[88]. כך יצא במהדורה מוגבלת מאוד ספר האספנים האמנותי "La Cité de Feu" של ז'ירו, שהיה פרויקט אמנותי משותף שלו האמן ג'ף דארו (אנ'). עם זאת, בשל חוסר היכרותה של קלודין עם תעשיית הספרים האמריקאית, ההוצאה כשלה והרווחים שלה היו נמוכים מאוד. בניסיון לתקן את המצב קלודין שכרה את זוג העורכים הצרפתים-אמריקאים ז'אן מארק ורנדי לופיצייר, אותם פגשה בקיץ 1985 בפסטיבל קומיק-קון, סן דייגו בתור העורכת הראשית של ההוצאה, והשניים הפכו גם לבעלי מניות בחברה[89].
כניסת הצמד לחברה הוכרז כהישג מזהיר, הן בעקבות העלייה החדה שהביאו לשווי החברה, והן בעקבות ניסיונם בתעשייה האמריקאית. השניים, שאהדו את עבודותיו של ז'ירו כ"מוביוס", פנו לעורך הראשי של חברת מארוול קומיקס, ארצ'י גודווין (אנ') כדי שיפרסם את ספריו של ז'ירו אשר תורגמו כבר לאנגלית. גודווין שוכנע, והסכים לפרסם את מרבית עבודותיו של מוביוס שהופקו עד אז בקנה מידה גדול יחסית בארצות הברית - אולם ללא מהדורות הקומיקס הקצרות יותר שפורסמו ב'מטאל אירלאן'.
עבור פרסומיו במארוול, נבחר שם העט "מוביוס" לכל יצירותיו שפורסמו, הן המדע הבדיוני והפנטזיה והן ספרי ה"אוכמניות" המערביים שלו. מעתה ואילך יפרסם ז'ירו את כל עבודותיו בשם "מוביוס", בעיקר ביפן וארצות הברית אך גם בצרפת מולדתו, שם פורסמו ספרי "אוכמניות" בשם הבדוי הראשוני שלו, "גיר" (Gir).
בשנים 1988–1989 יצרו יחד ז'ירו ואמן הקומיקס המוערך סטן לי מספר גיליונות של הגולש הכסוף בשם "Silver Surfer: Parable", כאשר לי משתמש בשם העט שלו "סטנלי", וז'ירו משתמש בשם העט שלו, "מוביוס". על פי עדותו של ז'ירו, הייתה זו הפעם הראשונה שנתקל בתסריט בשיטת מארוול ולא בתסריט מלא כפי שהיה רגיל. הוא הודהם מכך שקיבל את תקציר העלילה המפורט יומיים בלבד לאחר שפגש את לי, כאשר השניים שוחחו על האפשרות ליצור קומיקס יחד וז'ירו קיבל את מה שחשב להצעה ראשונית גרידא[55].
למרות ההלם הראשוני מהמהירות שבה התנהלה תעשיית הקומיקס באמריקה, ז'ירו הראה מיומנות ושליטה רבה. בשנת 1989 זכתה הסדרה בפרס אייזנר היוקרתי, בקטגוריית הסדרה במהדורה מוגבלת הטובה ביותר. הקומיקס צלח את השוק האמריקאי במהירות ואמריקאים רבים החלו לבחון את עבודותיו של ז'ירו. בהשפעתו על השיח האמריקאי ניתן להבחין במותחן הקולנועי "כוננות מיידית" שיצא בשנת 1995. בסרט שני ספנים שיושבים בצוללת בה מתרחשת העלילה דנים בעניין איזה מאייר מארוול טוב יותר - ז'ירו (מכונה שם "מוביוס") או ג'ק קירבי. בסופו של הדיון הדמות הראשית אותו מגלם דנזל וושינגטון קובע כי קירבי הוא הטוב מבין השניים. מאוחר יותר, בשנת 2005, שוחח ז'ירו עם במאי הסרט, טוני סקוט, שסיפר לו כי הוא זה שכתב את הסצנה על בסיס ויכוחיו עם אחיו, מעריץ גדול של "מוביוס"[90].
כחלק מהשתלבותו בתעשייה האמריקאית, התעמק ז'ירו בהיסטוריה והכרונולוגיה של ז'אנר גיבורי העל, ויצר ציורי אמנות ענקיים שהדגישו את המיתולוגיה של גיבורי העל, תוך שילוב דמויות של מארוול ושל DC קומיקס[91]. תוך כך, התקרב ז'ירו גם לצד של DC. בתור אמן אירופאי שהתפרסם בזכות ספריו הזרים, הרשה לעצמו ז'ירו לעבוד עבור מארוול ועבור DC, שתי החברות הגדולות והיריבות המרות בתעשיית הקומיקס האמריקאית והעולמית. בסוף 1997 יצר ז'ירו אמנות עטיפה לשתי חוברות קומיקס של DC, הארדוור (אנ') (כרך א', גיליון 49, מרץ 1997) וסטטיק (אנ') (כרך א', גיליון 45, מרץ 1997). זאת לאחר שיצר עטיפה מוקדמת יותר עבור הקומיקס של מארוול "מארוול טלס" (אנ') (כרך 2, גיליון 253, ספטמבר 1991).
בשנת 1993 יצאו לקהל האמריקני קלפי אספנות של ז'ירו המציגים דמויות מכל היקום הרחב של "מוביוס", בעוד שקומיקס המערבונים שלו לא נכנס. את האיורים שעל הקלפים יצר ז'ירו במיוחד עבורם, מה שהפך אותם ליקרי ערך יותר.
אף על פי שז'ירו התגורר בארצות הברית במשך חמש שנים באמצעות אשרת שהות יוצאת מן הכלל תחת קטגוריית 0–1 (המאשרת את שהותו במדינה בעזרת הגדרתו כ"אמן בינלאומי" ו"בעל יכולת יוצאת דופן"[92]), הוא שמר על אורך חיים 'נודד' כאשר שב לצרפת מדי כמה חודשים (על מנת לשמור על ביתו בפריז), וגם שהה ביפן לתקופות ממושכות. תקופת מגוריו בארצות הברית היוותה השראה לספר האמנות "Made in LA", כשמו כן הוא עוסק בעיר לוס אנג'לס מנקודת מבטו של אזרח אירופאי[93]. רבים מציורי האמנות שלו בתקופה זו נאספו בספר "Fusions", שתרגום אנגלי שלו פורסם על ידי הוצאת Epic[94].
בזמן עבודתו בארצות הברית זכה ס'ירו לשבחים ופרסים רבים, בהם פרס "Inkpot Ink" לשנת 1986, פרס אייזנר לשנת 1991 ושלושה פרסי הארווי בין השנים 1988–1991, כולם על פרסומיו בחברת מארוול קומיקס. במשך חמש שנים אלו, עד שעזב חזרה לצרפת ב-1989, סיגל לעצמו ז'ירו אנגלית משובחת למדי, לצד ידיעת השפה הצרפתית והשפה הספרדית, אותה סיגל לעצמו בזמן שהותו במקסיקו[95].
כמאייר וסופר
כפי שצוין כבר לעיל, ז'ירו בלט באיוריו עבור מגזינים, עיתונים, ספרים ואף הפקות מוזיקליות (הוא התמחה גם בנגינה בגיטרה ופסנתר, אם כי לא הצליח ליצור מוזיקה מקורית. זאת לעומת בנו, רפאל, שעשה קריירה מרשימה בעולם המוזיקה[96]). בנוסף, ז'ירו אייר פרסומות וסמלילים לבנקים ותאגידים גדולים ברחבי העולם. דוגמה ראשונית לפרסומת של ז'ירו התרחשה בשנת 1978, אז יצר ז'ירו כמה דפי קומיקס של "אוכמניות" עבור יצרנית הג'ינס הספרדית Lois Jeans & Jackets; במהלך חייו הופיעו ציוריו של ז'ירו כפרסומות לחברות שונות ורבות, בעיקר צרפתיות, על שלטי חוצות, כרזות, מודעות וכדומה.
כמאייר לספרים, ז'ירו צייר עבור ספרים רבים מסגנונות רבים, כמו ספר המדע הבדיוני המפורסם "Project Pendulum" מאת רוברט סילברברג[97], והמהדורה הצרפתית של האלכימאי מאת פאולו קואלו[98]. בשנת 1995 אייר ז'ירו את המהדורה הצרפתית המחודשת לספרו "בלאדס" של הסופר בן ימי הבינייםפרנסואה ויון[99]. חלק ניכר מהאמנות הלא-קומית כלל שהופיע בספר זה, כמו גם בספרים נוספים, נאספו במשך השנים לכדי ספרי אמנות.
בשנים האחרונות לחייו המשיך לאייר ז'ירו לעיתונים ומגזינים, כשהתרומה היוצאת דופן ביותר שלו הופיעה בעיתון הבלגי "לה סואר", בגיליון יום חמישי, 6 במרץ2008. כל כתבה שפורסמה בעיתון לוותה באיורים של "מוביוס", שנתנו נקודת מבט, לרוב קומית, שונה על אירועי היום בצמוד לכתבה עצמה. במקום לקחת תשלום עבור איוריו בגיליון זה, הסתפק ז'ירו בשני מאמרי מערכת של חצי עמוד, בהם כתב על עצמו ועל עבודתו, לצד איורים מקוריים שלו.
כסופר תחת שמות העט "ז'ירו", "גיר" ו-"מוביוס" הוא כתב מספר תסריטי קומיקס עבור אמנים אחרים, בהם גם ז'אק טרדי (אנ')[100] וקלוד אוקלייר (אנ')[101]. בין ספרי הקומיקס שכתב ואויירו על ידי אמנים אחרים נכללים "Les Maîtres du temps", "Internal Transfer", "Little Nemo: Adventures in Slumberland" ו-"Thru the Moebius Strip".
עם שמו האמיתי כתב, מלבד תסריטי קומיקס בדיוניים, גם שירהפילוסופית שליוותה את ספרי האמנות של "Mœbius" בשנות השמונים והתשעים. בשנת 1998 כתב את האוטוביוגרפיה שלו, Moebius-Giraud: Histoire de mon double[102].
קריירה קולנועית
טרון לא היה להיט גדול. הוא יצא בדיוק בשבוע שיצא אי טי, זה היה אסון גדול עבורו. באותו קיץ יצאו גם בלייד ראנר ומסע בין כוכבים אז היה ממש קרב ענקים. טרון היה רק פיסת אנרגיה שניסתה לשרוד [...] הסרט החדש היה למעשה מה שסטיבן [ליסברגר] רצה ליצור קודם לכן, אבל היה מאוד מוזר והיינו חלוצים. כמעט עשיתי אז את הפיצ'ר הראשון באנימציה ממוחשבת [...] [הסרט] נקרא 'Star Watcher'. היה לנו את הסיפור ואת הסקיצות, היינו מוכנים להתחיל. אבל זה התפרק; החברה לא נתנה לנו את האישור. זה היה מרחיק לכת מדי, הרעיון לעשות הכל באנימציה ממוחשבת. חיכינו וחיכינו לאישור, אך אז המפיק שלנו נהרג בתאונת דרכים. הכל קרס. הייתה זו האנימציה השלישית שעשיתי בחיי והחוויה האיומה ביותר [...] אחרי כן עשינו את "Les Maîtres du temps". זה סיפור מוזר, עם סרט קצר וזול - זול להפליא - אבל הוא היה יותר עצמאי. כשראיתי את הסרט בפעם הראשונה התביישתי. זה בהחלט לא סרט של דיסני. אבל מכיוון שלסרט יש אולי טעם, קסם, הוא עדיין חי אחרי כל הזמן הזה. כבר יותר מ-35 שנה והוא עדיין כאן.
— ז'אן ז'ירו, 2011, בהתייחס לחוויות סרטי האנימציה שלו[103].
חברו הטוב של ז'ירו, ז'אן קלוד מז'יר, קבע כי החוויה הראשונה של השניים מעולם הקולנוע התרחשה באולם הקטן בפריז, בו צפו השניים לראשונה בסרט מערבוניםמונפש בשנת 1957, וכי זה לא מפתיע מאוד בהתחשב בתשוקתם המשותפת לז'אנר. לאחר הטיול של ז'ירו במקסיקו, השניים חברו לצמד חברים נוסף ויחד הם תכננו ליצור סרט אנימציה משלהם. "ז'ירו, ביוקרתו החדשה שרכש במהלך טיולו במקסיקו, התחיל קריירה מקצועית ב-'Cœurs Valiants', ובמקביל התמודדנו שינינו יחד עם שני חברים נוספים עם פרויקט רציני: סרט מערבונים מצויר בהנהגתו של ז'ירו. הוא צייר את כל התפאורות והדמויות הראשיות. למרבה הצער והאכזבה, היינו צריכים לעצור את ההפקה אחרי 45 שניות של סרט בלבד!" אמר לימים[104].
ז'ירו לא עסק בקולנוע שוב עד שנת 1974, אז הוזמן על ידי ז'ירו לעזור לו בהפקת העיבוד הקולנועי לחולית מאת פרנק הרברט[105] (הפקתו הנכשלת של חודורובסקי תועדה בסרט הצרפתי-אמריקאי חולית של חודורובסקי אשר יצא בשנת 2013[106]). ז'ירו, אז דובר אנגלית רעועה ביותר, הודה מאוחר יותר כי ההזדמנות לגור פרק זמן לא ידוע בלוס אנג'לס מילאה אותו באימה, ובתחילה התמהמה עם ההצעה של חודורובסקי. היה זה דווקא חברו פיליפ דרויל (שעמו בין היתר הקים בהמשך אותה שנה את מגזין מטאל אירלאן) שהפציר בו לעבור לאמריקה. מאוחר יותר ז'ירו היה אסיר תודה על שדרויל דחף אותו לעבור, כאשר גילה שהוא מתענג על חווייתו ההוליוודית[105].
אף שההפקה ארכה תשעה חודשים מלאים, נוכחותו של ז'ירו לא הייתה נחוצה כל הזמן. הדבר איפשר לו לחזור לפרקי זמן ארוכים לצרפת, וכך הצליח להמשיך לעבוד במגזין L'Écho des savanes אותו אייר באותו זמן, אך יתרה מזאת הצליח לסיים מוקדם מן הצפוי את הספר "פני המלאך" בסדרת 'אוכמניות', מה שבא בתזמון טוב עם פרישתו ממערכת פילוט[38].
על אף שהפרויקט של חודורובסקי כשל, ניסיונו ליצור סרט מדע בדיוני מצולם באותה עת טמן השראה בליבם של יוצרי סרטים רבים. אחד מאותם יוצרים צעירים היה רידלי סקוט, אשר הושפע מההפקה של חודורובסקי וניסה את מזלו עם סרט מדע בדיוני חדש שכתב יחד עם דן או'בנון, הנוסע השמיני. סקוט גייס לשם כך כמעט את כל הצוות של חודורבסקי, כולל ז'ירו עבור הגרפיקה.
משום שבתקופה זו היה ז'ירו עמוס עד הגג בעבודות בצרפת, הוא השתתף רק במספר ימי הפקה של הסרט בארצות הברית. עם זאת, העיצוב שלו עבור לבוש הצוות של חללית ה"נוסטרומו", ובפרט חליפות החלל שלהם, נכנס לסרט הסופי כמעט ללא שינויים. הגרפיקה שסיפק ז'ירו לסרט הופיעה בסרט המלא[107]. אמנם ז'ירו לא זכה לקרדיט בכתוביות הסיום של הסרט, אך כן הוכר תודה על ידי סקוט בסרט התיעודי Alien Quadrilogy שעקב אחר הפקת הסרט.
סקוט ציין בהמשך את ספר האמנות של ז'ירו "המחר הארוך" כהשפעה על סרטו הגדול השני, "בלייד ראנר", מ-1982. על כן, הוזמן ז'ירו ליצור חלק מהגרפיקה גם עבור "בלייד ראנר" וגם עבור סרטו המצליח השלישי של סקוט, "אגדה", מ-1985, כאשר בשני המקרים נאלץ לדחות את ההצעה בצער רב בשל מחויבויות קודמות בצרפת. הוא הצטער במיוחד על שלא עלה בידו לעבוד על "אגדה", לאחר שצפה בו והגדיר אותו "טוב מאוד"[105]. בשנת 2010 החרטה עדיין ליוותה אותו, כאשר הוא הזכיר זאת באופן מפורש בספרו "החד קרן".
בשנת 1981 יצא סרט האנימציה "רוק בחלל" (באנגלית: "Heavy Metal") בארצות הברית, שמבוסס על הקומיקס שפרסמו ז'ירו וחבריו למערכת "מטאל אירלאן" והופק על ידי איוואן ריטמן. בעשיית הסרט לא היו שותפים כלל אף אחד מארבעת המייסדים של המגזין, אך עם שחרור הסרט התבססה שמועה בארצות הברית כי ז'ירו היה אמון על יצירת הדמויות וחלק מהסצנות, זאת בניגוד לעובדה שז'ירו בכלל שהה בצרפת בזמן הפקת הסרט[108][109]. בשנת 1982 התראיין ז'ירו והבהיר כי אין לו קשר ליצירת הסרט, אך הוסיף כי יוצרי הסרט קיבלו השראה מסדרת הקומיקס שלו "ארזך".
בשנת 1982 מעורבותו בעשיית הסרט הנוסע השמיני, גם אם מזערית, הובילה אותו לשני פרויקטים קולנועיים נוספים, כגרפיקאי וכסטוריבורדר. האחד היה סרט המדע הבדיוני האמריקאי מבית דיסני, טרון, אליו הגיע לאחר שבמאי הסרט סטיבן ליסברגר ביקש אותו מפורשות, זאת לאחר שגילה את עבודותיו במגזין "מטאל אירלאן". הפרויקט השני היה היצירה המשותפת והניסיונית של ז'ירו והבמאי רנה לאלו (אנ') - סרט המדע הבדיוני הארוך והמונפש "Les Maîtres du temps"[ג] (שיצא באנגלית בשם "Time Masters") אשר בוסס על רומן בעל שם זהה מאת סטפן וול. הסרט הוצג כולו באנימציה ממוחשבת, והיה מוזר וזול מאוד. עם זאת, הוא נחשב לפורץ דרך בתחום האנימציה הממוחשבת, וזיכה אותו ואת לאלו בפרס לסרט הילדים הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים פאנפסטיבל באותה שנה[109]. באותו סרט, ז'ירו היה אחראי גם על העיצוב הגרפי והעיבוד הקומי, כשחלק מאיורי הסטוריבורד שלו הופיעו מאוחר יותר בספר "making-of" שיצא בעקבות הסרט[110].
מלבד מעורבותו בתעשיית הסרטים בפועל, ז'ירו עסק ביצירת כרזות ופרסומות לסרטים רבים, רובם אירופאים. את רוב היצירות מהסוג הזה יצר בין 1980 ל-1982, אותן שנים בהן היה מעורב גם בהפקת סרטים דה פקטו. את שנים אלו, בהן היה שקוע עד צוואר בתעשיית הקולנוע האמריקאית, כונתה על ידי ז'ירו "התקופה ההוליוודית הראשונה", במיוחד מאז שהפרויקט הבא שאותו התחיל כרוך בסרט בו הוא היה. את התקופה הזו הוא תחם בין עבודתו הראשונית ב"הנוסע השמיני" לבין ההגירה שלו ושל משפחתו לטהיטי. בתקופה זו ז'ירו יזם, הפיק וכתב עבור סרטים שונים, זאת בניגוד לתקופות קודמות בהן שימש רק כגרפיקאי שכיר.
הקומונה בטהיטי ו-"Starwacher"
בזמן שהתגורר ז'ירו בקומונה של ז'אן פול אפל-גווי, הוא העלה, יחד עם אפל-גווי וחברתם לקומונה פאולה סלומון, רעיון לסרט מדע בדיוני מונפש שכותרתו "Starwatcher". השלושה פיתחו את הרעיון לכדי תסריט והציעו את תפקיד המפיק לחבר נוסף בקומונה, ארני וונג, שהכיר את ז'ירו עוד מהתקופה בה עבדו יחד על הסרט "טרון" (וונג גם היה בצוות האנימטורים בהפקת "רוק בחלל", ויצר את האנימציה לאחד הסיפורים בשם "Taarna", אשר בוסס על קומיקס של ז'ירו). וונג לא היה הראשון לקבל הצעה לתפקיד זה, מאחר שז'ירו פנה קודם לכן לחברת וולט דיסני בהצעה להפיק את הסרט. אמנם זאת סירבה משום שלא האמינה בכדאיות של ההשקעה. בשלב מסוים ז'ירו מאס בחיים בקומונה, וכאשר ההפקה הועברה לאולפן האנימציה של וונג בלוס אנג'לס השתמש בכך, בין היתר, בתור "תירוץ" להגירתו לקליפורניה.
למרבה האכזבה, פרויקט "Starwatcher" התפרק בסופו של דבר מכמה סיבות שונות, אך בעיקר מפאת חוסר מימון[105]. אולם הניסיון הביא לשיתוף פעולה בין ז'ירו לגיאף דרוו, שיתוף פעולה שיתחזק בהמשך כשהשניים ייצרו יחד את הספר "עיר האש" משנת 1985. בנוסף, חלק מדפי האמנות והעיצוב שז'ירו יצר עבור הסרט הודפסו מחדש לאחר מכן, ונאספו בספר האמנות "Made in L.A"[52].
התקופה ההוליוודית השנייה והשלישית
למרות הכישלון המוחץ של "Starwacher", ההפקה פתחה עבור ז'ירו דלת של הזדמנויות לשיתופי פעולה אפשריים, ומעברו לקליפורניה הוביל אותו למה שכינה "התקופה ההוליוודית השנייה" שלו. במקביל לקריירה שלו כקומיקסאי בארצות הברית, הוא קיבל הצעות עבודה כמעצב גרפי ואמן קונספט בסרטים רבים, בהם "שליטי היקום" (1987), "ווילו והנסיכה" (1988) ו"מצולות" (1989). בנוסף, הוא שימש כמעצב, סטוריבורדר ותסריטאי בסרט האנימה היפני של יוטאקה פוג'וקה, "ליטו נמו: הרפתקאות בסלומברלנד" משנת 1989. בעקבות ההשקעה הרבה שהייתה נחוצה בעשיית הסרט, ז'ירו עבר לגור ביפן למשך תקופה ממושכת[109].
אחרי שהתגורר ביפן למשך מספר חודשים, חזר סופית לגור בפריז, קרוב לבית ילדותו. חזרתו לצרפת סימנה את תחילתה של "התקופה ההוליוודית השלישית" של ז'ירו, על אף שלא היה בהוליווד או אפילו בארצות הברית באותו זמן. באותה תקופה הוא החל לעבוד באופן קבוע בחברת "האחים וורנר" ויצר אנימציה ועיצוב לדמויות שונות. הסרט המוכר ביותר בו עבד כאנימטור היה "Space Jam" מ-1996. הסרט התייחד בכך שהוא שילב תמונות חיות עם אנימציה, מה שיצר מצד אחד סרט ייחודי ומעניין אך מהצד השני עבודה קשה מאוד. עם זאת, הצלחתו של הסרט הובילה אותו להפקות אמריקאיות נוספות, זאת בזמן שהוא בכלל עובד מביתו שבצרפת. בשנת 1997 עבד כאמן קונספט באפוס המדע הבדיוני של לוק בסון "האלמנט החמישי", אשר היה בעל חשיבות אישית רבה עבור ז'ירו משום שפירושו היה לעבוד בצמוד לחברו הטוב ז'אן קלוד מז'יר. עבודתם המשותפת על הסרט היוותה עבור ז'ירו מעין השלמת מעגל לסרט הקולנוע שניסו ליצור בשנת 1957 יחד. בשנת 2005 יצא סרט תיעודי אודות הפרויקט, ובו ניכרה הידידות האיתנה בין השניים. באותו המזן, בתו הבכורה של ז'ירו, הלן, עבדה על האנימציה גם כן, וזאת אף על פי שלא זכתה לקרדיט על כך. אף על פי כן, ז'ירו הצהיר בגאווה כי "היא שיתפה פעולה בצורה מסורה מאוד. היא התחילה עם שחר, וחזרה הביתה רק בערב, לאחר שכל הצוות כבר הפסיק לעבוד".
בשנת 2005 יצא לאקרנים הסרט הסרט הסיני "Thru the Moebius Strip", המבוסס על סיפור חייו של ז'ירו, אשר שימש גם כמעצב ומפיק שותף יחד עם ידידו הוותיק ארני וונג. בשנת 2012, שנת מותו, השתתף ז'ירו כאמן קונספט בסרט אנימציה משנת 2012 "Strange Frame", מה שהפך לעבודתו האחרונה בתחום הקולנוע[111].
עיבודים לסרטים
רבות מיצירותיו של ז'ירו עובדו למדיום הקולנועי, בשנת 2002 ערוץ הטלוויזיה המקובל France 2 יצר סדרה קצרה שכללה ארבעה-עשר פרקים מונפשים באורך של כארבע דקות, המבוססות על דמותו המכוננת של ז'ירו, אשר ביצע בסדרה גם את האנימציה, הכתיבה וההפקה. בתו הצעירה נאוסיקה אף דיבבה כמה דמויות בשלושה מהפרקים יחד עם אביה[112].
בשנת 2004 עובדה סדרת הקומיקס המפורסמת של ז'ירו "אוכמניות" לטלוויזיה על ידי הבמאי יאן קונן, והסדרה המצולמת זכתה לשם "L'expérience secrète" כשמו של אחד מן הספרים. שני ניסיונות קודמים להביא את אוכמניות למסך הגדול בשנות השמונים נפלו; באחד מהניסיונות הוחתם השחקן מרטין קוב לגלם את סגן אוכמניות[113] ואפילו, כפי שהתברר כעבור עשרות שנים, נסע לאירופה כדי לצלם כמה סצנות בתפקיד זה במטרה לגייס משקיעים פוטנציאליים. משוכנע שהפרויקט היה בר-קיימא, קוב התאכזב לגלות שהפרויקט קרס מפאת חוסר מימון[114].
בשנת 2010 ז'ירו עיבד בעצמו לאנימציה את הרומן הגרפי "La planète encore" ("הכוכב הדומם") - מה שזיכה אותו בפרס אייזנר בשנת 1991 לסרט האנימציה הקצר הטוב ביותר. "מוביוס הפקות" שימשה כחברת ההפקה, ואשתו השנייה של ז'ירו, איזבל, הייתה שותפה מרכזית ביצירה. ז'ירו אף היה אחד משני הבמאים של הסרט הקצר, והוא הוקרן בבכורה בתערוכת "Mœbius transe forme" בפריז.
שנות חייו המאוחרות
בסוף קיץ 1989 חזר ז'ירו לצרפת, באופן סופי כפי שיתברר בעתיד, אם כי בתחילה לא זו הייתה כוונתו. לפני כן משפחתו חזרה למדינה עוד לפניו, מכיוון שילדיו רצו להתחיל את לימודיהם במכללה קרוב לבית ילדותם, בפרוורי פריז. אשתו קלודין ליוותה אותם ויחד הם שיקמו את ביתם הישן והפריזאי. ז'ירו באותו הזמן שהה במדינות שונות, בעיקר ארצות הברית, צרפת ויפן, במסגרת עבודתו, ולא השקיע זמן מספיק באשתו וילדיו. אורך חייו הנדודי הוביל למשבר בנישואיו עם קלודין, ובסופו של דבר השניים עברו לחיות בנפרד עם שובו של ז'ירו לצרפת באופן תמידי. הפרידה בין השניים אמנם פגעה בילדיהם, אך היא הובילה את שניהם ל"חופש עצום" ו"כנות ללא דרישות או תסכול" על פי דבריו של ז'ירו[115].
בפברואר 1984 פגש לראשונה באיזבל צ'מפבל בכנס אמנות באיטליה, והחל לפתח איתה קשר ידידותי בשנת 1987. בשנת 1989, לאחר שנפרדו ז'ירו וקלודין, בנו צ'מפבל וז'ירו מערכת יחסים רומנטית זה עם זה, ולשניים נולד הבן רפאל. הזוג לא התחתן משום שחוקית ז'ירו היה עדיין נשוי לאשתו הראשונה, ורק בשנת 1994 התגרשו השניים באופן חוקי[13]. נישואיהם הסתיימו ללא איבה או מרירות, בהסכמה של שני בני הזוג. על פי ז'ירו, "פשוט הבנו שאנחנו רוצים דברים שונים". קלודין זכתה לקרדיט על תרומותיה בספרי "אוכמניות" הרלוונטיים ואף רואיינה לסרט דוקומנטרי אודות הקומיקס משנת 1994. ז'ירו ואיזבל נישאו ב-13 במאי1995, והביאו יחד את בתם השנייה, נאוסיקה[4]. איזבל היוותה השראה עצומה על ז'ירו, ולאחר נישואיהם הגדיר את חייו לשני חלקים - החלק שלפני איזבל והחלק שאחרי איזבל. הוא אף תיאר אותה כ"מפתח לכל עיצוב גדול שלי"[116]. אחותה של איזבל (גיסתו של זירו), קלייר, הפכה לצבעית העיקרית של עבודותיו מנישואיהם ועד מותו בשנת 2012[117].
השינויים בחייו האישיים השפיעו גם על חייו העסקיים, כאשר חברת הקומיקס שלו ושל קלודין, "Giraud Starwatcher Graphics", פשטה את הרגל בעקבות המשבר ביחסיהם, במקביל למגמת ירידה תלולה ברכישת עבודותיו בארצות הברית. בשנת 1989 מכר ז'ירו את מניותיו בחברת 'Les Humanoïdes Associés' אשר הייתה המוציאה לאור העיקרית של "מטאל אירלאן", ובכך ניתק רשמית את קשרי בעלות שלו למגזין. בשנת 1990, יחד עם בת זוגו לשעבר קלודין, הוא הקים את העסק המשפחתי האמיתי הראשון שלו ללא השתתפות חיצונית, בשם Stardom[118], ודרכו החל לפרסם קומיקס בספטמבר אותה שנה[119]. מלבד היותו של העסק הוצאה לאור, הוא שימש גם כגלריית אמנות עבור "מוביוס",אך גם עבור אמנים אורחים.
בשנת 1997 שונה שמו של העסק ל-"Moebius Production", כלומר "הפקת מוביוס" ולא הפקות, אף על פי שביצע מספר כאלה במסגרת העסק. בהמשך נטשה קלודין את החברה, בעיקר בשל נישואי ז'ירו-איזבל, ואשתו השנייה של ז'ירו לקחה פיקוד על הניהול וההפקה. עם זאת, הבעלות הייתה עדיין משותפת בין איזבל, ז'ירו וקלודין. גם לאחר מותו של ז'ירו המשיכה איזבל לנהל את העסק ולערוך תערוכות בגלריה, ובשנת 2017 הצטרפו לניהול גם אחותה קלייר וילדיה עם ז'ירו, רפאל ונאוסיקה[120].
במקביל לעבודתו של ז'ירו על אחד מספרי 'אוכמניות' האחרונים, "OK Corral", שיצא בשנת 2005[121], הוא התחיל לעבוד על סדרת המשך לקומיקס המיתולוגי שלו, 'Incal', שנקראה "Après l'Incal" ואותה כתב חודורובסקי. עם זאת, כאשר שרטט את קווי העיפרון לספר הראשון בסדרה המתוכננת,"Le nouveau rêve"[122], הוא נתקל ב"יותר מדי דברים שמושכים אותי, יותר מדי רצונות אמנותיים". ההתחבטות בנושא הקו האמנותי שעליו לבחור מנע ממנו "להתמסר לציור כיאה לאיש מקצוע במובן המסורתי". אחרי עבודה קשה ורבה הצליח ז'ירו לצייר ספר אחד באורך של 58 עמודים, אך סירב להמשיך גם לספרים הבאים. למרות הניסיונות לשכנע אותו אחרת, לבסוף נאלץ חודורובסקי להמשיך את הסדרה עם אמן אחר[123]. להחלטה הזאת של ז'ירו הייתה השפעה רבת משמעות על המשך הקריירה שלו, שכן לאחר שסיים את "OK Corral" החליט להפסיק לצייר באופן מסחרי לזמן רב.
למרות החלטתו להפסיק את הציור המסחרי, הוא כן המשיך לעבוד על הפרויקט הגדול שלו באותו זמן - הקומיקס האוטוביוגרפי "Inside Mœbius" (על אף הכותרת האנגלית הטקסט היה בצרפתית - תרגום אנגלי יצא בשנת 2018), אותו יצר בין השנים 2000 ל-2010. הספרים, שחולקו ל-6 כרכים שאורכם למעלה מ-700 עמודים, הכילו פנטזיה אוטוביוגרפית מאויירת, שחלקה הקטן מבוסס על חייו של ז'ירו ואילו רובה מכילה פנטזיה דמיונית, בה מככבת דמותו הקרטונית של ז'ירו[124]. בקומיקס הוא מופיע בצורה קריקטורית לצד דמותו הצעירה מן העבר, ומוצג גם כיוצר וגם כדמות הכלואה בתוך סיפורי העבר שלו, יחד עם דמויות ותיקות כדוגמת סגן אוכמניות, ארזך, מייג'ור גרוברט ואחרים.
בשנים האחרונות לחייו החליט ז'ירו להחיות את דמותו של אזרך דרך סדרת הרפתקאות חדשה ומסעירה; הכרך הראשון (והאחרון בדיעבד) של הטרילוגיה המתוכננת הופיע לראשונה בצרפת בשנת 2010, ונקרא "Arzak l'arpenteur"[125]. במקביל לעבודתו על הספר הוא החליט ליצור שני סיפורים נוספים לקומיקס המצליח השני שפרסם לראשונה ב'מטאל אירלאן' (לצד ארזך), "Airtight Garag", אשר נשאו את השמות "Le chasseur déprime"[126] ו-"Major"[127]. בשנת 2011 הוציא את ספר האמנות "La faune de Mars"[128], אשר פורסם במהדורה מוגבלת של 1,000 עותקים בלבד על ידי ההוצאה לאור של אשתו, Mœbius Production. בשלב זה היה ז'ירו במצב בריאותי כושל מאוד, ונאלץ להשתמש במשטח רישום דיגיטלי עבור איוריו בשל ראייתו הנחלשת.
מותו
ז'אן ז'ירו נפטר בפריז ב-10 במרץ2012, בן 73 היה, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן[129][130][131][132][133]. סיבת המוות הרשמית הייתה תסחיף ריאתי הנגרם על ידי לימפומה. הקולגה שלו, פרנסואה בוק, הצהיר עם הודעת המוות הראשונית, טרם הספיקו כלי תקשורת לפרסם את הידיעה, כי ז'ירו היה "אמן ריאליסטי עם כישרון אמיתי להומור, אותו הוא עדיין החזיק כאשר התלוצץ עם האחיות במיטתו בבית החולים לפני כשבועיים"[134]. ז'ירו נקבר ב-15 במרץ בבית העלמין במונפרנאס[135], זאת לאחר טקס ההלוויה, שנערך בבזיליקת קלוטילדה הקדושה שבפריז. חברים קרובים יותר או פחות, כמו גם נציגים רבים מעולם הקומיקס הצרפתי-בלגי ומחוצה לו, השתתפו במסע ההלוויה והספידה, ויחד סיכמו את הקריירה הענפה של ז'ירו. גם שר התרבות הצרפתי, פרדריק מיטראן, הגיע להלוויה כנציג הממשלה הצרפתית[136]. מיטראן, אחיינו של נשיא צרפת לשעבר פרנסואה מיטראן, העניק באופן אישי לז'ירו את תואר האבירות של מסדר ההצטיינות הלאומי, 27 שנים קודם לכן[137]. ז'ירו השאיר אחריו את "מוביוס הפקות" שבעלותה עברה לאשתו איזבל, ואת אחוזתו אותה הוריש לאשתו וארבעת ילדיו[138]. הזכויות על יצירותיו עברו להוצאות הספרים השונות.
העיתונאי נומה סדוול, שביצע את הסיקור הנרחב ביותר של חייו ועבודתו של ז'ירו
הביוגרפיה של נומה סאדול
לאורך כל הקריירה שלו, ז'אן ז'ירו העניק ראיונות רבים לעיתונאים מפורסמים הן באירופה והן בארצות הברית, אך דווקא הסיקור הנרחב שהעניק לו העיתונאי ומבקר הקומיקס נומה סאדול ראוי לציון יותר מהשאר. סאדול התעניין באמן באופן ניכר, וסיקר את הקריירה שלו בקביעות החל משנות ה-70 המוקדמות ועד מותו בשנת 2012. במהלך תקופה זו הוא ערך איתו מספר רב של ראיונות עומק נרחבים, שנאספו לבסוף לכדי שלושה ספרים מסודרים כרונולוגית: "Mœbius: Entretiens avec Numa Sadoul", "Das grosse Moebius Buch" ו-"Docteur Mœbius et Mister Gir: Entretiens avec Jean Giraud" (ראו פרק לקריאה נוספת). כל אחד מהכרכים מכיל גם איורים בלעדיים של ז'ירו. למעט חלקים קטנים מן הספר הראשון, אף אחד מהראיונות לא ראה פרסום קודם, בין אם באופן חלקי או מלא. הספר האחרון יצא בשנת 2015, שלוש שנים לאחר מותו של ז'ירו.
ראויים לציון גם העדויות שאסף סאדול מאנשי מפתח בחייו ובקריירה של ז'ירו, שכללו בין היתר את אמו, אשתו הראשונה קלודין, המנטור שלו ז'וזף ז'ילן ורבים אחרים. כמו כן, הראיונות שהעניק ז'ירו לסאדול אופיינו בשחרור ופתיחות יוצאת דופן, אולי משום הפורמט הלא-גנרי שבו נערכו הפגישות של השניים. הספר משנת 2015 פורסם לאחר מותו של ז'ירו ואושר על ידי אלמנתו איזבל (שאף כתבה את ההקדמה לספר בה שיבחה את סאדול על עבודתו, והוסיפה תמונות משפחתיות ואישיות של ז'ירו, כמו גם יצירות אמנות שלא פורסמו בשום מקום עד אז). הספרים, ובפרט זה האחרון, מהווים את הדבר הכי קרוב ל"ביוגרפיה רשמית" של האמן. הדבר השני הקרוב ביותר היו טרילוגיית הרומנים הגרפיים של ז'ירו "Inside Moebius".
על פי הספר האחרון בטרילוגיה של סאדול וז'ירו מ-2015, הראיונות למהדורה הראשונה ארכו כשלושה ימים בלבד, בשנת 1975, אז רק החל ז'ירו את קריירת הקומיקס שלו כ"מוביוס". הראיונות אז נערכו בביתו שפריז. אמנם סאדול הבהיר כי התאריכים אינם מדויקים, משום שהוא לא ערך תיעוד חיצוני לראיונות. עם זאת, המהדורה השנייה כבר תועדה בצורה מפורטת יותר, כאשר הראיונות ארכו בסך הכל 19 שעות ו-45 דקות בין התאריכים 18–21 באוקטובר1988, הפעם בביתו של סאדול בעיר הדרומית קאנייה סור מר, מה שאילץ את ז'ירו ובת זוגו לעתיד איזבל לקחת חופשה ארוכה מעיסוקיהם. הספר השני גם כלל שעתיים נוספות של ראיון, שנערכו בביתו של ז'ירו בפריז ב-17 באוגוסט 1989, שנה מאוחר יותר.
המהדורה השלישית והגדולה ביותר כללה 10 ראיונות שהושגו במשך 10 שעות ו-48 דקות, בין התאריכים 15 בספטמבר 2000 ל-28 בדצמבר 2011, חלקם בביתו של ז'ירו בפריז וחלקם בטלפון. סאדול הודה לימים כי שלושת הספרים היוו תיעוד של ז'ירו בחלקים שונים מאוד בחייו, מה שגרם לו לסתור את עצמו מדי פעם. לכך התייחס ז'ירו באופן הומוריסטי בקומיקס שלו "Inside Moebius" כאשר צייר את ההתמודדות של ז'ירו הצעיר עם ז'ירו המבוגר.
שני איורים המדגישים את ההבדל בין ציוריו של ז'ירו כ"גיר" לציוריו כ"מוביוס". מימין פאנל מתוך הקומיקס "אוכמניות"; משמאל ציור מתוך ספר אמנות מאוחר יותר שפרסם, בשם "מוביוס". גם בתפיסה האמנותית וגם בטכניקה עצמה ישנו הבדל שמים וארץ, מה שמדגיש את הרבגוניות של ז'ירו כצייר.
סגנון ציור
ז'ירו נודע בעבור שיטות וטכניקות האיור הייחודיות לו אותן פיתח במהלך השנים. הוא השתמש בכלים שונים ורבים המותאמים לרוח היצירה, החל מתחריטים ואיור שחור-לבן, כלה בשרטוט, שימוש במכחולית או עט נובע ועד לשימוש בצבעי מים ושמן[139]. על יצירות הסולו של ז'ירו במסגרת "אוכמניות", הוא ספג לא פעם ביקורת מצד מעריצי הסדרה מכיוון ששינה באופן דרסטי את גוון סגנון הציור והצביעה ובכלל את האופי של הסדרה, זאת כחלק ממעברו משם העט "גיר" שאפיין את ציוריו הריאליסטיים לשם העט "מוביוס" שאפיין את ציורי המדע הבדיוני והפנטזיה שלו, שלעיתים גבלו בסוריאליזם מוחלט[140].
כדי ליצור הבחנה ברורה בין יצירותיו של ז'ירו כ"גיר" לבין יצירותיו כ"מוביוס", הוא השתמש רבות במברשות ייחודיות בשם העט האחרון, בעוד שהשתמש בעיקר בעט עם דיו ליצירותיו הריאליסטיות. ז'ירו גם נודע כמשרטט מהיר להפליא, מה שעזר לו להגיע במהירות אל שלב הצביעה[141]. פעמים רבות צלל ז'ירו עמוק כל כך אל הסגנונות הלא-אופייניים לקומיקס עד כי סגנונו הובחן לעיתים כריאליזם חדש. סגנון הציור המשתכלל של ז'ירו השווה לא פעם לסגנון המהודק והייחודי של ארז'ה, אם כי ז'ירו שילב גם סצינות של יחסי מין, אלימות ואלמנטים אפלים, מה שלא אפיין את הז'אנר[1].
סגנונו האמנותי של ז'ירו מתחלק לשניים: גיר ומוביוס. בתקופה המוקדמת של קריירת הקומיקס שלו השתמש ז'ירו בשם העט "גיר", ושם עט זה זוהה עם קומיקס המערבונים של "פורט נאוואחו" ו"אוכמניות". בהתאם לכך, גם סגנון האמנות זוהה עם השם גיר. בשם עט זה ציוריו היו מאוד ריאליסטים, בעלי הצללה רבה וירידה דייקנית לפרטים[142] - לדוגמה, "אוכמניות", ובפרט דמותו של סגן אוכמניות, מאופיינת בסגנון ציור מציאותי מאוד ומושפע מאוד ממערבונים אמריקאים. כך גם עיצוב הדמויות ותנועותיהם, כולם לקוחים מן תרבות המערב הפרוע האמריקאית. לעומת זאת, סגנונו המוכר יותר של ז'ירו, ובפרט בצרפת, הוא דווקא סגנון המדע הבדיוני והפנטזיה המאפיין את איוריו כ"מוביוס", איתו התפרסם בעיקר בזכות מטאל אירלאן. הסגנון הייחודי שפיתח הוא תוצאה של השפעות רבות, מצד אמנים כמו ארז'ה ואלבר אודרזו מצד אחד, ופבלו פיקאסו מן הצד השני. שילוב של איורים ריאליסטים עם סוריאליסטים, צבעים עזים והצללות חדות ופירוט קווי רב לצד משטחים גדולים ואחידים, כל אלה הם המאפיינים של סגנון "מוביוס"[143].
ז'ירו הסתייע מספר עמים בחומרים מרחיבי דעת בקריירה המוקדמת שלו, וחומרים אלו הובילו את האמנות שלו לשדר מחשבות פילוסופיות שונות בדומה לניו אייג'[6]. עם זאת, הוא ויתר על השימוש בסמים לאחר המהפך באורך חייו אותו לקח על עצמו בטהיטי, כאשר ז'אן פול אפל-גווי, הגורו שלו, שכנע אותו לוותר על כך. לימים סיפר ז'ירו כי העדיף למצוא את המחשבות בתוך עצמו, מאשר בסמים[144]. השימוש של ז'ירו בחומרים הללו גם השפיעו לרעה על יחסיו עם פיליפ שרלייה, בנו של ז'אן מישל שרלייה, אשר היה היורש של זיכיון "אוכמניות". לשרלייה הבן לא הייתה סבלנות כלשהי לנטיותיו של ז'ירו להכניס אלמנטים של העידן החדש לקומיקס, ובמיוחד לא ראה בעין יפה את השימוש בסמים. בתור הבעלים של 50% מהקומיקס, שרלייה הבן הטיל וטו על כמה הצעות של ז'ירו שכללו אלמנטים אמנותיים מודרניים ופסיכדליים. היחסים המדורדרים של השניים בעקבות המחלוקת הובילו לכדי כך ששרלייה הבן איים בתביעה משפטית נגד ז'ירו, על כך שהוא מפר את הסכם הבעלות על הסדרה[145].
הכרה והשפעה
היו שאמרו ששיניתי את חייהם. 'שינית את חיי', 'בגלל עבודותיך הפכתי לאמן'. אה, זה משמח אותי. אבל אתה יודע שבמקביל אני צריך לנקות את הנפש מדברים כאלה. זה יכול להיות מסוכן להאמין בכך. מישהו כתב, 'מוביוס הוא אמן אגדי' וכבר שמתי מעין "מסגרת". אגדה - עכשיו אני כמו חד קרן.
— ז'ירו, 2011, בהתייחס לתגובות שקיבל ממעריצים[146]
ז'ירו נחשב לאחד מהקומיקסאים פורצי הדרך והחשובים ביותר בתעשיית הקומיקס האירופאית, ועל כן אמנים רבים מרחבי העולם הזכירו את ז'ירו כהשפעה ישירה על יצירתם. העדות רבת ההשפעה האחרונה לכך הייתה פרסום שני גליונות הוקרה מיוחדים עבור ז'ירו בכתבי העת הצרפתיים 'Casemate' ו-'dBD', חודש לאחר מותו. לאחר המוות ובמשך מספר חודשים, למעלה ממאה אמני קומיקס מכל רחבי תבל הקדישו יצירות אמנות מקוריות לזכרו ורבים מהם ציינו אותו כהשראה הגדולה על עבודתם[147]. קשה לתאר את ההשפעה הרבה שהייתה לז'ירו על אמנים רבים ומפורסמים, אך ניתן לסמן קווי מתאר על כך באמצעות התייחסויות מצד האמנים הללו עצמם[148].
אחד החברים הוותיקים שהכיר ז'ירו בזמן שהותו ביפן היה יוצר המאנגה והאנימה היפני הנודע, הייאו מיאזאקי. השניים השפיעו זה על זה רבות באופן הדדי, שהתבטא באופן הקיצוני ביותר כאשר קרא ז'ירו לבתו הקטנה נאוסיקה (Nausicaa) על שם הדמות המרכזית בסדרת המנגה של מיאזאקי, "נאוסיקה של הרוח"[149][150]. כשנשאל מיאזאקי על ידי ז'ירו בראיון כיצד גילה לראשונה את עבודתו, השיב מיאזאקי: "נחשפתי דרך 'ארזך', שיצא בערך ב-1975, אני מאמין. קראתי את זה רק בשנת 1980 וזה היה הלם גדול. לא רק בשבילי. כל חברי יוצרי המאנגה נדהמו מהיצירה. למרבה הצער, כשגיליתי את זה כבר היה לי סגנון אחיד ולכן לא יכולתי להשתמש בהשפעתו כדי להעשיר את הציור שלי. גם היום, אני חושב שיש לו [לקומיקס] תחושה מדהימה של מרחב. לכן עיצבתי את נאוסיקה בהשראת ז'ירו[151][152]."
אמן נוסף שהושפע מז'ירו היה מייק מיגנולה האמריקאי, יוצר הלבוי. בראיון הצהיר לימים כי בהקשר של 'ארזך': "התאהבתי בקומיקס המערבי, איבדתי עניין בגיבורי העל, והתעניינתי יותר בפנטזיה שראיתי באמנות האירופית[13]." גם מחבר הסייברפאנק החלוצי וויליאם גיבסון סיפר בהתייחס לספרו של ז'ירו, 'המחר הארוך', כי "זה לגמרי הוגן לומר, ואמרתי את זה כבר בעבר, שהדרך בה נוירומנסר "נראית" הושפעה במידה רבה מכמה מיצירות האמנות שראיתי בהאבי-מטאל [מטאל אירלאן]. אני מניח שזה אמור להיות נכון גם לגבי הבריחה מניו יורק של ג'ון קרפנטר, בלייד ראנר של רידלי סקוט, וכל שאר פיסות הסגנון שמכונה 'סייבר פאנק'[153]."
המבנה "Vaisseau Mœbius" שבשטח מוזיאון הקומיקס הלאומי 'Cité' בצרפת, ונקרא על שמו של ז'ירו
"המחר הארוך" שכתב ז'ירו אכן שימש כהשראה גם עבור רידלי סקוט, כאשר השפעות של הקומיקס ניכרו מאוד בסרט בלייד ראנר[153]. בהתייחס לשיתוף הפעולה בסרט הנוסע השמיני מ-1979, הצהיר סקוט בשנת 2010 על ההשפעה של חלקו של ז'ירו בסרט על הקולנוע העכשווי "אתה רואה את זה בכל מקום, זה מגיע לכל כך הרבה [סרטים] שאתה לא יכול להתרחק מזה[154]."
אמן הקומיקס, המו"ל והעורך סטיבן ר. ביסט, אשר היה האחראי על הפרסום הראשון של "עיני החתול" באנגלית, סיפר כי "כשראיתי לראשונה את עבודתו של מוביוס/גיר, שניהם בעצם ז'אן ז'ירו - אמנות הקומיקס המדע-בדיונית והפנטזיה הטרייה שלו שינתה לנצח את איך שאני תופס את מדיום הקומיקס[56]". גם ג'ורג' לוקאס, שהזמין את ז'ירו לעבוד איתו על סרט הפנטזיה שלו 'Willow' מ-1988, כתב בהקדמה לספר האמנות "The Art of Mœbius" משנת 1989 "בכל יצירותיו, מוביוס מציג שליטה בתחומים רבים של האמנות. הוא מאסטר בשרטוט, אמן מופלא ועוד: חזונו מקורי וחזק. מאז שראיתי לראשונה את האיורים של מוביוס ב"מטאל אירלאן" לפני שנים, התרשמתי והושפעתי מתחושת העיצוב החריפה והבלתי רגילה שלו ומהאופן הייחודי שבו הוא מצייר את הפנטזיה. אולי מה שמדהים אותי יותר מכל הוא היופי העצום שלה - יופי שתמיד הסב לי הנאה רבה[155]."
הסופר ואמן הקומיקס הבריטי ניל גיימן, שאיתו שאיתו אייר ז'ירו מספר ספרים בסדרת "סנדמן", אמר בעבר "קראתי את 'מטאל אירלאן' שוב ושוב וקינאתי בצרפתים כי היה להם כל מה שחלמתי עליו בקומיקס - קומיקס אמנותי, בעל חזון וכתוב למבוגרים. רציתי לעשות קומיקס כזה כשאהיה גדול[156]." בנוייט מובארט, המנהל האמנותי בפסטיבל הקומיקס הבינלאומי באנגולם, העריך את חשיבותו של ז'ירו לתחום הקומיקס: "צרפת איבדה היום את אחד האמנים הידועים ביותר בעולם. ביפן, איטליה וארצות הברית הוא היה כוכב מדהים שהשפיע על הקומיקס העולמי. מוביוס יישאר חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של הציור"[157].
הקולנוען האיטלקי פדריקו פליני אמר בראיון טלוויזיוני משנת 2002 כי: "[ז'ירו] הוא כישרון ייחודי שניחן בדמיון יוצא דופן שמתחדש כל הזמן ולעולם לא וולגרי [...] יש לו את היכולת להעביר אותנו לעולמות לא ידועים שם אנו נתקלים בדמויות מטרידות. ההערצה שלי אליו היא מוחלטת. אני רואה בו אמן דגול, גדול כמו פיקאסו ומטיס."
ביום מותו של ז'ירו הצהיר ז'יל רטייר, ראש אגודת מבקרי הקומיקס בצרפת, כי "כל עולם הקומיקס בהלם, הרוס לגמרי, אפילו שידענו שהוא חולה קשה"[158]. לאחר פטירתו אנשי תרבות רבים ספדו לו ברשתות החברתיות ובכלי תקשורת שונים. הסופר הברזילאי פאולו קואלו ספד לו ברשת החברתית טוויטר ואמר: "אני משתחווה בכבוד עבורך, מוביוס. גופך מת היום, אך עבודתך תחיה תמיד. אזכור לנצח את ביתך, את חיוכך[159]." חברת ביקורות הקומיקס האינטרנטית הפופולרית "אליאנס קומיקס" פרסמה מאמר אודות ז'ירו עם לכתו, שם נכתב "מוביוס משאיר אחריו עבודה שנמשכה 50 שנה, ובצורות שונות של ספרי קומיקס, קולנוע, אנימציה, איור, רישומים וציורים, על פני כל הפורמטים והשפות. אפילו עבור קוראיו המסורים ביותר, תמיד יהיו עולמות חדשים לגלות ביצירותיו[160]".
ג'ים לי, אשר שיתף פעולה עם ז'ירו מספר פעמים, אמר לאחר פטירתו כי "הוא היה השפעה אדירה וחזון אמיתי, איבדנו את הטוב ביותר"[161]. רבים נוספים בתעשיית הקומיקס והקולנוע ספדו לו ברשת החברתית טוויטר, בהם ג'ו קווסדה[162], בריאן מייקל בנדיס[163] וטוני מור[164][165].
פרסים ותארים
ז'ירו נודע כאמן משפיע ופורץ דרך בקומיקס הצרפתי-בלגי בפרט ובקומיקס העולמי בכלל, ועל כן במהלך שנות הקריירה שלו זכה בפרסים רבים. בין פרסים אלה זכה ז'ירו בשני פרסי אייזנר, שלושה פרסי הארווי, שני פרסי הילד הצהוב ומספר תוארי כבוד, בהם אף תואר האבירות האזרחית במסדר האמנויות והספרות.
עבור אוכמניות
1969 ו-1970: פרס הפרי פניקס[166] (תחת שם העט "גיר"), עבור 'אוכמניות' בקטגוריה "סדרת ההרפתקאות הטובה ביותר".
2011: תואר האבירות האזרחית הצרפתי עבור תרומותיו לתרבות הצרפתית[176].
2012: חניכת מבנה חדש במוזיאון הקומיקס הלאומי Cité, שייקרא "Le Vaisseau Mœbius" (בתרגום חופשי: "האונייה מוביוס") כאות הנצחה לפועלו של ז'ירו (מעט לאחר מותו)[177].
2018: האסטרואיד 109435 נקרא על שמו של ז'ירו כאות הוכרה לזכרו[178].
2020: הצטרפות להיכל התהילה של אגודת המאיירים[179].
'Hommes et cavernes: nos ancetres il y a 20,000 ans' (כרך אחד, 1957). אוייר ביידי ז'ירו ונכתב בידיי פרנסיסקו דספרז.
'Sept filles dans la brousse' (כרך אחד, 1958). נכתב בידיי פיליס מ. פאוור, אמנות שער מאת ז'ירו.
'Amérique an mille' (כרך אחד, 1959). נכתב בידיי ג. טראווליר, אמנות שער ואיורים מאת ז'ירו.
'L'histoire des civilisations' (ארבעה כרכים, 1961–1963). נכתב בידיי הוצאת האצ'ט, אוייר בידיי ז'ירו וז'אן קלוד מז'יר (לקריאה נוספת, ראו פרק הוצאת האצ'ט).
'Buffalo Bill: le roi des éclaireurs' (כרך אחד, 1968). נכתב בידיי ג'ורג' פרונבאל, אמנות שער ואיורים מאת ז'ירו.
'Olivier chez Les Cow-Boys' (כרך אחד, 1969). נכתב בידיי פייר כריסטין, אמנות מאת ז'ירו וצילומים מאת ז'אן קלוד מז'יר.
'La Fleur du désert' (כרך אחד, 1976). נכתב בידיי הרברט הארקר, אמנות שער מאת ז'ירו.
'מורגן קיין' (שבעה כרכים, 1979). נכתב בידיי קיל האלבינג, אמנות שער מאת ז'ירו.
'"L'univers de 1: "Gir' (כרך אחד, 1986). נכתב על ידיי מספר כותבים, צויר בין היתר על ידי ז'ירו[181].
בתור "מוביוס"
ספרי וסדרות קומיקס
'Le Bandard fou' (פורסם במגזין מטאל אירלאן בשנת 1974) כתיבה ואיורים מאת ז'ירו.
'Cauchemar blanc' (פורסם במגזין מטאל אירלאן בשנת 1974) כתיבה ואיורים מאת ז'ירו.
'Arzach' (פורסם במגזין מטאל אירלאן בשנת 1975) כתיבה ואיורים מאת ז'ירו.
'!!John Watercolor et sa redingote qui tue' (פורסם במגזין מטאל אירלאן בשנת 1976) כתיבה ואיורים מאת ז'ירו[182].
'?L'Homme est-il bon' (פורסם במגזין מטאל אירלאן בשנת 1977) כתיבה ואיורים מאת ז'ירו.
כולל בתוכו את הסיפור "המחר הארוך" שהצליח מאוד ואף פורסם כספר בפני עצמו.
'Le Garage Hermétique' (פורסם במגזין מטאל אירלאן בשנים 1976–1980) כתיבה ואיורים מאת ז'ירו.
'Moebius Arzach' (כרך אחד, 2000). נכתב בידיי ז'אן מארק לופיסייר, אמנות מאת ז'ירו.
'Après Jésus Christ 2001' (כרך אחד, 2000). נכתב בידיי ז'אן לוק קודריי, אמנות מאת ז'ירו[188].
בתעשייה האמריקאית
ז'ירו, רבות בזכות מיזם ענק של חברת דארק הורס קומיקס משנת 2016, הוא אחד מכותבי הקומיקס האירופאים היחידים שכמעט כל הביבליוגרפיה המלאה שלהם תורגמה ופורסמה בשפה האנגלית. על כן, ז'ירו הוא בין היוצרים האירופאים המוכרים והמוערכים ביותר בתעשיית הקומיקס האמריקאית, בה גם עבד במשך מספר שנים.
HM Communications
רבות מהגרסאות האמריקאיות לקומיקס של ז'ירו נאספו המשך השנים למהודורות שונות, מגמה שאותה החלה בסדרה קטנה של אוספים גרפיים חברת הקומיקס האמריקאית 'HM Communications'. החברה הייתה הראשונה שפרסמה אוגדנים שלמים של עבודותיו של ז'ירו, אשר היוו חלקים נכבדים מסיפורים שפרסם במגזין "Heavy Metal" (המקביל האנגלי למגזין הצרפתי 'מטאל אירלאן'). בשנות השבעים, הייתה זו החשיפה הראשונה של ז'ירו לקהל האמריקאי, שהיה רגיל לתעשיית קומיקס גיבורי על ומערבונים. עם זאת, איכות התרגומים הייתה ירודה, וטקסט רב שפרסמה החברה היה שגוי ושונה מהמקור, כמו גם לא מנוסח כראוי תחבירית וכדומה.
לחברת HM Communications מגיע קרדיט על היותה הראשונה לתרגם את עבודותיו של ז'ירו, אולם את מרבית התרגומים פרסמה דווקא חברת מארוול קומיקס, זאת בזכות היוזמה שלקחו על עצמם עורכי הקומיקס ז'אן מארק ורנדי לופיסייר. הכוונה שלהם הייתה לאסוף את כל ספרי ורצועות הקומיקס שפרסם ז'ירו עד כה באירופה בפורמט זהה (כלומר בגודל הדפסה זהה - לשם אחידות). במשך בנות השמונים והתשעים פורסמו בארצות הברית עשרות רבות של ספרי וחוברות קומיקס פרי עטו של ז'ירו בתרגום אנגלי,
Graphitti Designs
למעט מספר סדרות קומיקס, כל התרגומים לאנגלית של יצירותיו של ז'ירו יצאו מחדש בשלב זה או אחר על ידי חברת 'Graphitti Designs'. החברה פרסמה במהלך שנות התשעים כמעט כל ספר קומיקס של ז'ירו אשר תורגם לאנגלית קודם לכן, לרוב באיכות גבוהה יותר או בתרגום חדש. החברה פרסמה אנתולוגיות קומיקס שונות, סדרת אוכמניות והסדרות הנלוות לה (אוכמניות הצעיר, מרשל אוכמניות וכו'), ספרי אמנות רבים ועוד.
לאחר שיתוף הפעולה הראשוני עם חברת DC קומיקס באמצע שנות האלפיים, חברת הקומיקס 'Humanoids' (שהייתה למעשה עד שנת 2013 חברת הבת האמריקאית של ההוצאה הצרפתית Les Humanoïdes Associés אותה הקים ז'ירו עם ידידיו בשנת 1974 בצרפת, וכרבע ממניותיה היו שייכות לו) החלה להנפיק מחדש סדרות קומיקס שפרסם ז'ירו במהלך המאה ה-20. משום שהחברה הייתה בין היתר בבעלותו של ז'ירו, הוא בחר איזה סדרות להוציא מחדש ובאיזה סדר. ז'ירו החליט שהחוברות הראשונות שייצאו יהיו שתיים מיצירותיו המשותפות עם אלחנדרו חודורובסקי: "The Incal" ו-"Madwoman of the Sacred Heart".
החברה ממשיכה לתרגם מחדש ולהפיץ ספרים שכתב ז'ירו במשך השנים גם כיום, תשע שנים לאחר מותו. הספרים שמוציאה החברה לא חולקים פורמט זהה אך כולם נכללים בקטגוריית "רומנים גרפיים". מלבד הפרסומים בשפה האנגלית, 'Humanoids' מייבאת מדי פעם בפעם גם מהדורות מיוחדות אשר יצאו בצרפת, כמו גם מהדורות מוגבלות, אשר מתורגמות באופן בלעדי לאנגלית ומופצות בקנה מידה קטן בארצות הברית.
פילמוגרפיה
במהלך הקריירה שלו, החדשנות שהוביל ז'ירו בתחום הקומיקס הובילה אותו לא פעם להיות שותף לסרטי מדע בדיוני ופנטזיה, רובם הגדול נעשו בתקופה שבה התגורר בארצות הברית. ז'ירו אמנם כתב מספר תסריטים לסדרות או סרטי קולנוע, אך אף אחד מהם לא הופץ בקנה מידה גדול או בינוני. עם זאת, הוא שימש תפקידי מפתח בכמה סרטי קאלט אמריקאיים, לרוב כמעצב גרפי או סטוריבורדר.
Strange Frame (יצא לאקרנים מספר חודשים לאחר מותו של ז'ירו, 2012)
לצפייה
1987: "המאסטרים של אמנות הקומיקס" - סרט תיעודי מאת קן ויולה.
1994: "La Constellation Jodorowsky" - סרט תיעודי מאת לואיס מאוצ'ט העוקב אחר ז'ירו וחודורובסקי בסרטם "האגודה" ועיבודם הנכשל לספר "חולית" של פרנק הרברט.
1994: "אוכמניות" - סרט תיעודי קצר מאת כריסטוף היילי.
1997: "Jean [Gir] aud's" - סרט תיעודי קצר מאת הרווה אפרבייה. הופק במקור לרגל תערוכת 'אוכמניות' בספטמבר 1996 בגלריית Stardom. שם הסרט הוא פרפרזה לשמו של ספר אוכמניות שיצא באותה שנה[189].
2000: "Mister Gir & Mike S. Blueberry" - סרט תיעודי מאת דמיאן פטיגרו.
2002: "פליני: אני שקרן נולד" - סרט תיעודי נוסף מאת דמיאן פטיגרו. הסרט עוקב אחר חייו של ז'ירו, כאשר את הכרזה לסרט בצפון אמריקה הוא עצמו צייר.
2005: "האלמנט החזותי" - סרט תיעודי אשר עוקב אחר עבודתם המשותפת של ז'ירו וז'אן קלוד מז'ייר במסגרת הסרט "האלמנט החמישי"[190].
2007: "Moebius Redux: A Life in Pictures" - סרט תיעודי ביוגרפי מאת חאסקו באומן[12].
2007: "ז'אן ואן האמה, וויליאם ואנס וז'אן ז'ירו באבייב דה אפאו" - סרט תיעודי שנוצר על ידי חברת FGBL Audiovisuel.
2010: "Métamoebius" - פורטרט אוטוביוגרפי שנכתב על ידי ז'ירו עצמו ובוים על ידי דמיאן פטיגרו. הסרט השתתף בפסטיבל 'Fondation Cartier for Contemporary Art'.
לקריאה נוספת
נומה סאדול (פברואר 1976). "Mister Mœbius et Docteur Gir" (בצרפתית). פריז: הוצאת אלבין מישל. ISBN 2226002669.
קיס דה ברי והאנס פרדריקס (1982). "tripschrift special 4: Blueberry, Arzach, Majoor Fataal, John Difool, de kleurrijke helden van Giraud/Moebius" (בהולנדית). הוצאת וונק.
אנדרס הילת-יורגנסן (1984). "Giraud/Moebius – og Blueberrys lange march" (בדנית). הוצאת סטבנסאגר. ISBN 8788455262.
קולקטיב (נובמבר 1986). "L'univers de 1: Gir" (בצרפתית). פריז: הוצאת דרגאוד. ISBN 2205029452.
נומה סאדול וז'אן ז'ירו (ינואר 1991). Mœbius: Entretiens avec Numa Sadoul(בצרפתית). טורני: הוצאת קסטרמן. ISBN 2203380152.
נומה סאדול (1992). Das grosse Moebius Buch(בגרמנית). המבורג: הוצאת מסת"ב 3551019002 .Carlsen Verlag.
ז'אן ז'ירו (ינואר 1999). Moebius-Giraud: Histoire de mon double(בצרפתית). פריז. ISBN 2226002669.
אריק סאוונה; מרטין סורמן; אלן לדוקס; מרטין ג'ורג'יט; הורסט ברנר; גרהרד פורסטר, (2003). Zack-Dossier 1: Blueberry und der europäische Western-Comic(בגרמנית). ברלין: הוצאת מסת"ב 393266759 .Mosaik.
פרדריק בוסר (יוני 2005). Les dossiers de la bande dessinée(בצרפתית). פריז: הוצאת מסת"ב 9 782723 431019 .DBD.
נומה סאדול (אוקטובר 2015). Docteur Mœbius et Mister Gir: Entretiens avec Jean Giraud(בצרפתית) טורני: הוצאת קסטרמן. ISBN 9782203041639.
פורטל הקומיקס הוא שער לכל התחומים, המובנים והנושאים של מדיית הקומיקס. בפורטל תוכלו למצוא תקצירים והפניות לנושאים רבים הקשורים בתחום, כדוגמת אישים חשובים בתעשייה, ספרי קומיקס נבחרים, חברות קומיקס גדולות, סרטי קומיקס, ומוסדות חשובים כדוגמת פרס אייזנר ופסטיבל קומיקון
^בהתייחס להתקוממות של עובדי פילוט אמר ז'ירו ב-1974: "זה היה חרא, חרא מוחלט! [...] הם התנהגו בצורה נוראית. כולם - ואני שוקל את דברי בזהירות - חזירים. ושמוקים. הדרך שבה הם התייחסו לאמנים שלהם - שמלכתחילה סיפקו להם את הלחם והחמאה שלהם - הייתה נתעבת, בלתי נסלחת. לא היה לנו ביטוח לאומי, לא היו קרנות פנסיה וכולי. אני מכיר אנשים שנפגעו בנסיבות בלתי נסבלות, שפוטרו וסיימו את חייהם במצוקה קשה [...] זה לא היה דבר חכם במיוחד מצד המו"ל. הם היו צריכים לטפח האמנים שלהם, ולו מסיבות אסטרטגיות. במאי 68' אנחנו, יחד עם האיגוד, כינסנו פגישה אליה הזמנו את העורכים האחראיים, אבל רק גוסיני הגיע. שם הוא עמד, לבד לגמרי, לפני אספסוף נסער שהלך אחריו במקום לנהל דיאלוג, לדון בבעיות. [...] היו אפילו כמה חבר'ה שקראו לו בשמות ואיימו על חייו. גוסיני באמת נקלע למצב נורא. הוא לקח את זה קשה מאוד, ואני לא יכול להאשים אותו, זה פשוט לא היה מוצדק. אני מאמין שהוא מעולם לא הצליח להניח את זה מאחוריו [...] דרשנו ממנו תשובות, הצעות, שיפורים. אבל אתה לא יכול לצפות לכך מאדם כמו גוסיני: כל התקפה פגעה בו עמוקות". מתוך הספר "Mœbius: Entretiens avec Numa Sadoul" (ינואר 1991), עמ' 33-34
^בשנת 1975 התייחס ז'ירו להשפעה של קסטנדה על עבודותיו, ואמר "אלחנדרו נתן לי את הספרים האלה, והקריאה הייתה שוק גדול, הלם מונומנטלי. הייתי מרותק, גיליתי חיים אחרים, דרך חשיבה חדשה [...] בכך שנתן לי את הספרים האלה, זו הייתה דרכו [של חודורובסקי] להשפיע עלי. פה משפיעים אחד על השני בעבודה היומיומית, שם לא מסכימים זה עם זה. אבל עם הספרים האלה הוא דפק לי את המסמר בראש, הטקסטים האלה הובילו אותי ליסוד! ונתתי לעצמי להיות מושפע [...] אני מאמין שאני נמצא בנקודת מפנה בחיי. חוויתי משהו דומה כשקראתי את "Steppenwolf" מאת הרמן הסה: יכולתי לקבל הרבה ממה שדיכאתי עד אז, או אפילו לא הכרתי, גם אם הן היו אמיתות בסיסיות במציאות. בספריו של קסטנדה המציאות מוטלת בספק כל הזמן - וזה מדהים ומטורף. אותה חוויה אפשר לחוות כאשר קוראים את הטקסטים הנוצריים המוקדמים, או טקסטים מיסטיים אחרים: ניתן למצוא נאורות דרך כל דבר, דרך הבודהיזם, או הנאציזם ואפילו. אני מצאתי את זה דרך קסטנדה".
^במהלך 1982 ז'ירו היה מעורב עד מאוד ביצירת סרט מדע בדיוני ניסיוני, שנקרא "Les Maîtres du temps". הסרט היה ניסיון ליצור סיפור מדע בדיוני באורך מלא שכולו יוצג באנימציה ממוחשבת. בסרט השתמשו המפיקים האמריקאים בקטעים שפרסם ז'ירו במגזין "מטאל הורלנט", מה שהוביל את ידידו והעורך הראשי ז'אן פייר דיוננט לתבוע את ההפקה. אמנם ז'ירו לא נהנה מהעניין, אך השתעשע מכך שצד שלישי תובע את האמריקאים על שימוש בעבודותיו, כשהוא עצמו עובד בהפקה. לבסוף הצליח ז'ירו לשכנע את דיוננט לתת לנושא לעבור, בטענה שכל עיניין עורכי הדין הוא מיותר ומה גם שהחברה האמריקאית קונה פרסומות לסרט במגזין.
^ 12קיס דה ברי והנס פרדריקס, Stripschrift special 4: Blueberry, Arzach, Majoor Fataal, John Difool, de kleurrijke helden van Giraud/Moebius, הולנד, 1982, עמ' 13
^ז'אן ז'ירו, Mœbius, entretiens avec Numa Sadoul, צרפת: Casterman, 1991. (בצרפתית)
^ 123קלוד מוליטרני, "ראיון עם ז'ירו, המאייר של אוכמניות", Stripschrift, 1972, עמ' 12-17, 39
^Blueberry L'integrale 1, הוצאת "Dargaud", פריז 2012, עמ' 6. ISBN 9782205071238. בתקופה זו קומיקס, ובפרט קומיקס אמריקאי (אנ'), היה נחשב לסגנון אמנותי נחות שמיועד לילדים. רק בעשורים האחרונים הקומיקס קיבל בצרפת מעמד של סגנון אמנותי ככל יתר הסגנונות.
^פרדריק בוסר, Les dossiers de la bande dessinée, יוני 2005, עמ' 65
^ארבעת הסיפורים הקצרים שהופיעו בשני עמודי הקומיקס התפרסמו במגזין "המערב הרחוק", גליונות 10, 14, 16 ו-17, בשנת 1956.
^ 12ז'אן ז'ירו, מבוא למלך הבופאלו מאת ז'אן ז'ירו, 1989, הוצאת Graphitti designs
^שני הסיפורים הללו היו היחידים שהפכו לסדרה מתמשכת באורך של חוברת קומיקס והתפרשו על יותר מגיליון אחד, בניגוד לרוב הסיפורים שכתב ז'ירו למגזינים, אשר היוו לכל היותר 4 עמודים והתפרסמו בגיליון אחד כל פעם באופן חד פעמי.
^Mœbius: Entretiens avec Numa Sadoul (ינואר 1991), עמ' 29-30
^קיס דה ברי והנס פרדריקס, Stripschrift special 4: Blueberry Arzach, Majoor Fataal, John Difool, de kleurrijke helden van Giraud/Moebius, 1982, עמ' 11
^ 12345Mœbius: Entretiens avec Numa Sadoul (ינואר 1991), עמ' 31–33, 136-137
^Mœbius: Entretiens avec Numa Sadoul (ינואר 1991), עמ' 86
^Mœbius: Entretiens avec Numa Sadoul (ינואר 1991), עמ' 130
^קומיקס זה הוא הראשון והיחיד לזמן מה של ז'ירו שפורסם אף באנגלית, בין מאי לאוגוסט 1965 במגזין Valian.
^גם חברו הקרוב מז'יר עזב לארצות הברית במקביל והשניים נפגשו שם. ז'ירו חזר זמן קצר לאחר מכן, ואילו מז'יר, נלהב מתחושת המערבונים, נשאר שם במשך כשנתיים ועבד כבוקר.
^ 12קיס דה ברי והנס פרדריקס, Stripschrift special 4: Blueberry Arzach, Majoor Fataal, John Difool, de kleurrijke helden van Giraud/Moebius, 1982, עמ' 24
^ 12Mœbius: Entretiens avec Numa Sadoul (ינואר 1991), עמ' 39-45
^ 123ז'אן פייר פורי, "Au nom du père, du fils et de St Blueberry", פורסם במגזין BoDoï הצרפתי בנובמבר 1999, עמ' 35–36, 38.
^אריק סוואנה, Zack-Dossier 1: Blueberry und der europäische Western-Comic(בגרמנית), עמ' 35 (2003).
^נומה סדוול, Docteur Mœbius et Mister Gir: Entretiens avec Jean Giraud, עמ' 220, ISBN 9782203041639
^קיס דה ברי והנס פרדריקס, Stripschrift special 4: Blueberry Arzach, Majoor Fataal, John Difool, de kleurrijke helden van Giraud/Moebius, 1982, עמ' 23, 41-43
^אריק סוואנה, Zack-Dossier 1: Blueberry und der europäische Western-Comic(בגרמנית), עמ' 69 (2003).
^נומה סדוול, Docteur Mœbius et Mister Gir: Entretiens avec Jean Giraud, עמ' 220–226, ISBN 9782203041639
^הנס פרדריקסון, "Een gespleten tekenaar ...", מגזין Stripschrift (בהולנדית), גיליון 33–34. ז'ירו אמר זאת מעט לפני הפריצה הגדולה של אוכמניות מחוץ לאירופה, תחת שם העט של מוביוס.
^ 12קיס דה ברי והנס פרדריקס, Stripschrift special 4: Blueberry Arzach, Majoor Fataal, John Difool, de kleurrijke helden van Giraud/Moebius, 1982, עמ' 12-13
^הנס פרדריקסון, "Een gespleten tekenaar ...", מגזין Stripschrift, גיליון 33, עמ' 82–84 (בהולנדית). הציטוט המקורי הוא "Peut-être Porno, mais Graphique!", שמתורגם באופן חופשי לציטוט המוזכר בפסקה.
^קיס דה ברי והנס פרדריקס, Stripschrift special 4: Blueberry Arzach, Majoor Fataal, John Difool, de kleurrijke helden van Giraud/Moebius, 1982, עמ' 9, 88
^קיס דה ברי והנס פרדריקס, Stripschrift special 4: Blueberry Arzach, Majoor Fataal, John Difool, de kleurrijke helden van Giraud/Moebius, 1982, עמ' 21-22
^קיס דה ברי והנס פרדריקס, Stripschrift special 4: Blueberry Arzach, Majoor Fataal, John Difool, de kleurrijke helden van Giraud/Moebius, 1982, עמ' 19
^מאל ברנס ומייק פרדריך, "Gir/Mœbius: Interview met Jean Giraud", מגזין 'סטריפפיל' (בהולנדית), עמ' 19–21
^רנדי לופיצייר וז'אן מארק לופיצייר, "Moebius Comics", כרך מס' 1, 1996, הוצאת Caliber Comics
^קיס דה ברי והנס פרדריקס, Stripschrift special 4: Blueberry Arzach, Majoor Fataal, John Difool, de kleurrijke helden van Giraud/Moebius, 1982, עמ' 59-69
^ז'אן ז'ירו וז'אן פול אפל-גווי, "La nuit de l'étoile", פריז 1986, 48 עמודים (בצרפתית). ISBN 2905035250
^ז'אן ז'ירו, "La memoire du futur", פריז 1983, 96 עמודים (בצרפתית). ISBN 2904300031
^ז'אן ז'ירו, "Venise celeste", פריז 1988, 102 עמודים (בצרפתית). ISBN 2905035013
^הציטוטים שנבחרו להל"ן הם רק מבחר ציטוטים אודות פועלו והשפעתו של ז'ירו, אך אין הם נבחרו בעקבות חשיבותם הגבוהה מזו של ציטוטים אחרים וסדר ההופעה שלהם היא אקראית.
الاحتجاجات الإيرانية 2017–18 التاريخ 28 ديسمبر 2017 – مستمرة (2158 أيام) المكان إيران الأسباب قضايا اقتصادية ومالية غلاء المعيشة[1][2] الفساد الحكومي[2] البطالة[1][2] اعتماد أنظمة صارمة لصندوق النقد الدولي معارضة الانخراط الإيراني في سوريا والعراق واليمن وحزب
Sungai KamaCiri-ciri fisikMuara sungaiSungai VolgaPanjang1.805 km (1.122 mi)Luas DASDAS: 507.000 km persegi[convert: unit tak dikenal] Kama atau disebut juga sungai Chulman adalah sungai yang mengalir di Rusia Eropa yang merupakan anak sungai kiri Volga. Panjang total sungai ini adalah 1.805 km dan daerah aliran sungai yang meliputi area seluas 507.000 km². Kama mengalir di sepanjang lereng barat Pegunungan Ural. Kursus sungai dibangun dengan bendungan besar yang dib...
Hồng y Egano Righi-Lambertini Thành viên phân bộ Ngoại thường Giáo triều Rôma (1979 - 1990) Giáo hộiCông giáo RômaTruyền chứcThụ phongNgày 25 tháng 5 năm 1929Tấn phongNgày 28 tháng 10 năm 1960Thăng Hồng yNgày 30 tháng 6 năm 1979Thông tin cá nhânSinhNgày 22 tháng 2 năm 1906MấtNgày 4 tháng 10 năm 2000 Cách xưng hô vớiEgano Righi-LambertiniDanh hiệuĐức Hồng YTrang trọngĐức Hồng YSau khi qua đờiĐức Cố Hồng YTh...
Голова Донецької народної республіки РФ Прапор ДНР Посаду обіймаєДенис Пушилінвід 4 жовтня 2018Член Уряд самопроголошеної Донецької народної республікиМісце ДонецькПопередник Голова Донецької ОДАСтворення 4 листопада 2014Перший на посаді Олександр ЗахарченкоОста...
Professional association football club based in Addis Ababa, Ethiopia For football clubs with a similar name, see Saint George (disambiguation). Football clubSaint GeorgeFull nameSaint George Sports ClubNickname(s)ፈረሰኞቹ (The Horsemen)አርበኛው (The Patriot)አራዶቹ (The Aradas)ሳንጃው (The Bayonet)Founded1935 (1928 E.C.)GroundAddis Ababa StadiumCapacity35,000ChairmanAto Abinet GebremeskelManagerZerihun ShengataLeagueEthiopian Premier League2022–23Ethiopian Premi...
У Вікіпедії є статті про інших людей із прізвищем Потапов. |партія= Потапов Володимир Петровичрос. Владимир Петрович Потапов Ім'я при народженні рос. Владимир Петрович Потапов[1]Народився 24 січня 1914(1914-01-24)[2][3]Одеса, Російська імперія[3]Помер 21 грудня 1980(1980-1...
1980 song by Queen Flash (song) redirects here. For other songs of the same name, see Flash§Songs. FlashUK single picture sleeveSingle by Queenfrom the album Flash Gordon B-sideFootball FightReleased 24 November 1980 (UK) 27 January 1981 (US) RecordedOctober 1980GenreHard rock[1]Length 3:29 (album version) 2:48 (single version) Label EMI (UK) Elektra (US) Songwriter(s)Brian MayProducer(s)Brian MayReinhold MackQueen singles chronology Need Your Loving Tonight (1980) Flash (1980) Under...
село Дихтинець Країна Україна Область Чернівецька область Район Вижницький район Громада Путильська селищна громада Код КАТОТТГ UA73020130050030754 Облікова картка картка Основні дані Засноване 1774 Населення 1003 Поштовий індекс 59115 Телефонний код +380 3738 Географічні дані Ге...
English actor (1931–2022) Frank WilliamsWilliams in 2011BornFrank John Williams(1931-07-02)2 July 1931Edgware, Middlesex, EnglandDied26 June 2022(2022-06-26) (aged 90)London, EnglandOccupationActorYears active1953–2022Notable workThe Army Game, Dad's Army Frank John Williams (2 July 1931 – 26 June 2022)[1] was an English actor, best known for playing Reverend Timothy Farthing in the BBC television sitcom Dad's Army (1969–1977). Often cast as a member of the clergy, W...
artikel ini tidak memiliki pranala ke artikel lain. Tidak ada alasan yang diberikan. Bantu kami untuk mengembangkannya dengan memberikan pranala ke artikel lain secukupnya. (Pelajari cara dan kapan saatnya untuk menghapus pesan templat ini) Artikel ini sebatang kara, artinya tidak ada artikel lain yang memiliki pranala balik ke halaman ini.Bantulah menambah pranala ke artikel ini dari artikel yang berhubungan atau coba peralatan pencari pranala.Tag ini diberikan pada Februari 2023. Topik arti...
Stefan MellerMinister of Foreign AffairsIn office31 October 2005 – 9 May 2006PresidentAleksander Kwaśniewski, Lech KaczyńskiPrime MinisterKazimierz MarcinkiewiczPreceded byAdam Daniel RotfeldSucceeded byAnna FotygaPolish ambassador to FranceIn office4 September 1996 – 31 January 2001Appointed byAleksander KwaśniewskiPreceded byJerzy ŁukaszewskiSucceeded bySławomir Czarlewski Personal detailsBorn(1942-07-04)4 July 1942Lyon, FranceDied4 February 2008(2008-02-04) (aged...
Erika Heymann, circa 1919 RighteousAmong the Nations The Holocaust Rescuers of Jews Righteousness Seven Laws of Noah Yad Vashem By country Austrian Croatian German Hungarian Lithuanian Norwegian Polish (list) Romanian Serbian Ukrainian vte Erika Heymann (née Erika Lasallelie Geck; German: [ˈeː.ʁi.ka ˈhaɪˌ̯man] ⓘ; Offenburg, Germany, 1895 – Amsterdam, 6 April 1950) was a German woman posthumously granted the status of Righteous Among the Nations by Yad Vashem for helping se...
1958 film by K. Shankar For other uses, see Bhookailas. BhookailasTheatrical release posterDirected byK. ShankarWritten bySamudrala Sr (dialogues)Screenplay byK. ShankarProduced byA. V. MeiyappanStarringN. T. Rama RaoAkkineni Nageswara RaoJamunaCinematographyMadhava BulbuleEdited byK. Shankar K. NarayananMusic byR. SudarsanamR. GovardhanamProductioncompanyAVM ProductionsRelease date 20 March 1958 (1958-03-20) Running time174 minutesCountryIndiaLanguageTelugu Bhookailas is a 195...
UK Parliament constituency since 2010 Camborne and RedruthCounty constituencyfor the House of CommonsBoundary of Camborne and Redruth in CornwallLocation of Cornwall within EnglandCountyCornwallPopulation85,436 (2011 census)[1]Electorate66,534 (2018)[2]Current constituencyCreated2010Member of ParliamentGeorge Eustice (Conservative)SeatsOneCreated fromFalmouth and Camborne, St Ives Camborne and Redruth (/kæmbɔːrn ænd rɛdruːθ/) is a constituency[n 1] in Cornwall r...
نتاشا زفريفا معلومات شخصية الميلاد 16 أبريل 1971 (العمر 52 سنة)مينسك، جمهورية بيلاروسيا السوفيتية الاشتراكية، الاتحاد السوفيتي الطول 1.74 م (5 قدم 9 بوصة)* الإقامة مينسك الجنسية بيلاروس الوزن 62 كـغ (137 رطل؛ 9.8 ستون) استعمال اليد اليد اليمنى الحياة العملية الف...
Der Titel dieses Artikels ist mehrdeutig. Weitere Bedeutungen sind unter Kolyma (Begriffsklärung) aufgeführt. Kolyma Колыма, Халыма (Chalyma) Kolyma mit Nebenfluss Omolon Kolyma mit Nebenfluss Omolon Daten Gewässerkennzahl RU: 19010100112019000000019 Lage Republik Sacha, Oblast Magadan (Russland Russland) Flusssystem Kolyma Zusammenfluss von Kulu und Ajan-Jurjach[1]62° 17′ 35″ N, 147° 43′ 57″ O62...
Angowuloa Fa'awosa kho YesuPenggolonganProtestanPemimpinEphorus Pdt. Yanto Kurniatman Hura S.ThWilayahIndonesiaDidirikan25 November 1925; 98 tahun lalu (1925-11-25) Sumatera UtaraUmat45.300 jiwa Angowuloa Fa'awӧsa khӧ Yesu (disingkat AFY) adalah gereja Protestan yang berpusat di Jl. Gunungsitoli-Idanogawo Km. 31,7 Desa Hilibadalu Kec. Sogae'adu Kab. Nias, Sumatera Utara, dan terdaftar menjadi anggota Persekutuan Gereja-gereja di Indonesia (PGI) pada tanggal 25 November 1996.[1]...
Cinque proporzioni di uso comune comparate fra di loro, inscritte nella misura della diagonale dello schermo (la circonferenza nera). I due rettangoli più bassi e larghi (2,39:1, in viola, e 1,85:1, in giallo) sono due rapporti molto comuni nel cinema. Il rettangolo blu corrisponde al 16:9 ed è lo standard dei formati televisivi ad alta definizione. Il rettangolo verde (3:2) rappresenta un comunissimo formato fotografico, mentre il rettangolo più alto, in rosso, rappresenta il formato 4:3,...
Bredenberg på 1930-talet Byggnaden i september 2010 Bredenbergs varuhus är ett före detta varuhus i korsning av Mäster Samuelsgatan och Drottninggatan på Norrmalm i centrala Stockholm. Byggnaden som är ritad av Gunnar Asplund och uppförd 1934-35 är ett av de främsta exemplen på den tidiga svenska funktionalismen.[1][2] Huset uppfördes för Bredenbergs varuhus som fanns kvar i byggnaden fram till 1980-talet. Byggnaden Huset är en smal byggnad med huvuddelen av fasaden mot Mäster ...
