ז'אן-פול בלמונדו

ז'אן-פול בלמונדו
Jean-Paul Belmondo

בלמונדו בפסטיבל הקולנוע בקאן, 2011
לידה	9 באפריל 1933 ניי-סיר-סן, צרפת
פטירה	6 בספטמבר 2021 (בגיל 88) הרובע השביעי של פריז, צרפת
שם לידה	Jean-Paul Charles Belmondo
מדינה	צרפת
תקופת הפעילות	1953–2015 (כ־62 שנים)
מקום לימודים	בית הספר האלזסי הקונסרבטואר הלאומי הגבוה לאמנות הדרמה תיכון לואי הגדול
בן או בת זוג	Élodie Constantin (17 בינואר 1959–5 בינואר 1968) Natty Tardivel (29 בדצמבר 2002–5 בספטמבר 2008) אורסולה אנדרס (1965–1972) בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
צאצאים	פול בלמונדו, Patricia Belmondo, Stella Belmondo, Florence Belmondo
מספר צאצאים	4
פרסים והוקרה	מפקד מסדר האמנויות והספרות (14 ביולי 2006) Prix du Brigadier (1987) Prix Citron, Orange et Bourgeon (1972) מפקד בלגיון הכבוד (6 באפריל 2007) מפקד במסדר ההצטיינות הלאומי (14 במאי 1994) קצין בלגיון הכבוד (6 במאי 1991) פרס אריה הזהב (2016) קצין בכיר של מסדר ההצטיינות הלאומי (2 במאי 2017) פרס הכבוד של דקל הזהב (2011) אביר מסדר לאופולד (19 ביוני 2012) קצין גבוה בלגיון הכבוד (13 ביולי 2019) פרס סזאר לשחקן הטוב ביותר (1989) אביר בלגיון הכבוד (1980) בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
פרופיל ב-IMDb
חתימה

ז'אן-פול בֶּלמוֹנדוֹ (בצרפתית: Jean-Paul Belmondo;‏ 9 באפריל 1933 – 6 בספטמבר 2021) היה שחקן קולנוע ותיאטרון ומפיק קולנוע ותיאטרון צרפתי.

ביוגרפיה

בלמונדו נולד בפריז. בצעירותו לא הצטיין בלימודים, אך היה מוכשר באיגרוף ובכדורגל^[1].

קריירה מקצועית

תיאטרון

לאחר לימודים בבית הספר למשחק של ריימון ז'ירו (Giraud), בלמונדו החל את דרכו בתיאטרון וב-1950 גילם דמות במחזה "היפהפייה הנרדמת", והופיע בבתי-חולים בפריז. במשך שישה חודשים ניסה ריימון ז'ירו (Giraud) לעזור לו והכין אותו למבחני הקונסרבטוריון העליון של האמנות הדרמטית בפריז. הוא נכשל בבחינה והתקבל רק כצופה חופשי ב-1951. ב-1952, ניסה להתקבל בשנית, נכשל בבחינות, והתקבל רק באוקטובר 1952. בתקופת הלימודים פגש שחקנים, שאחר-כך עבד עמם. בבחינות המעשיות לא זכה לאהדת המורים, אך זכה לאהדה רבה מהצופים. בלמונדו הופיע בתיאטרונים רבים במקביל ללימודי התיאטרון (כמו תיאטרון האטלייה ב-1953).

קולנוע

סרטו הראשון ב-1956, "החברים מיום א'", יצא למסך רק ב-1967. לכן, שב לתיאטרון ושיחק מחזות מאת ברנרד שאו, פיידו ועוד. תפקידו הראשון והקטן בקולנוע היה בסרט "היי יפה ושתקי", סרטו של הבמאי מרסל קרנה ב-1958. לאחר מכן מצא עצמו בלמונדו לצדו של בורביל בסרט אחר באותה שנה, בבימוי מארק אלגרה. הסרט ספג ביקורת צוננת מהמבקר ז'אן-לוק גודאר, ב"מחברות הקולנוע", אך בלמונדו זכה למחמאות גדולות. גודאר הזמין אותו לשחק בסרט קצר "שרלוט וג'ול שלה". קלוד שברול ביים אותו בסרטו "סיבוב כפול", ובלמונדו החשיב את תפקידו בסרט זה יותר מאלה שבאו לאחר מכן.

פריצת הדרך הקולנועית שלו הייתה ב-1960, בסרטו של ז'אן-לוק גודאר, "עד כלות הנשימה", שהפך אותו סופית לדמות מובילה בגל החדש בקולנוע הצרפתי. החל מסרט זה זוהה בלמונדו עם דמות זאת שהושפעה משחקנים כדוגמת ג'יימס דין, בוגארט, ואחרים. בהמשך השתתף בסרטיו של ז'אן-פייר מלוויל. סרטיו הצליחו במידה זהה לסרטי לואי דה פינס ואלן דלון. סרטיו מכרו 130 מיליון כרטיסים.

עם הבמאים ידועי השם שעבד עמם נמנים אלן רנה, הנרי ורנוי, פרנסואה טריפו, קלוד סוטה, ז'ראר אורי, קלוד ללוש הצרפתים, וגם במאים מחוץ לצרפת, ובהם ויטוריו דה סיקה.

סרטים רבים שבהם שיחק הפכו לקלסיקה של הקולנוע הצרפתי, בהם "המקצוען", "בורסלינו", "פיירו המשוגע", "המוח" ועוד.

עד אמצע שנות ה-80 גילם דמויות נועזות, הרפתקניות וציניות. עד 1986 היה לאחד מכוכבי-העל הצרפתיים. בשנת 1995 הוא השתתף בסרט "עלובי החיים" לצד מישל בוז'נה. הסרט זכה במספר פרסי גלובוס הזהב.

למרות בעיות רפואיות קשות, חזר לקולנוע ב-2009, ושיחק בסרט "אדם וכלבו". כשהזדקן מצא את מקומו גם בכמה תפקידי במה בתיאטרון.

פרסים והוקרה

בלמונדו זכה במבחר פרסים והוקרה, בהם:

• אות לגיון הכבוד מאת נשיא צרפת על תרומתו לקולנוע הצרפתי.
• 2011, פרס הכבוד של דקל הזהב
• 2016, פרס אריה הזהב
• 1989, פרס סזאר לשחקן הטוב ביותר
• בלמונדו זכה לאזכור כאחד מאלילי גיבור הספר "היו זמנים בהוליווד", של קוונטין טרנטינו^[1]

מבחר מסרטיו

• À bout de souffle (עד כלות הנשימה) - סרטו של ז'אן לוק גודאר – 1960
• מודרטו קנטבילה - סרטו של פיטר ברוק, על פי ספרה של מרגריט דיראס, עם ז'אן מורו – 1960
• לאון מורין, כומר - סרטו של ז'אן פייר מלוויל, על פי ספרה של ביאטריס בק – 1961
• אשה היא אשה - סרטו של גודאר – 1961
• האיש מריו עם אורסולה אנדרס – 1964
• המלשין - Le Doulos‎ (באנגלית: The Finger Man) - סרטו של מלוויל – 1962
• פיירו המשוגע - סרטו של גודאר – 1965
• הגנב - סרטו של לואי מאל – 1967
• המוח - סרטו של ז'ראר אורי, עם בורביל, דייוויד ניבן ואלי וולך – 1969
• בורסלינו - סרטו של ז'ק דריי, עם אלן דלון – 1970
• האיש מאקפולקו (Le magnifique) - סרטו של פיליפ דה ברוקה – 1973
• פרשת סטביסקי - סרטו של אלן רנה, עם שארל בואייה, ועם ז'ראר דפרדייה בתפקיד קטן – 1974
• חיית פרא - סרטו של קלוד זידי, עם ראקל ולש, ג'יין בירקין וקלוד שברול – 1977
• המקצוען – 1981
• רודפי הבצע – 1984
• עלובי החיים (1995) - עיבודו של קלוד ללוש לספרו של ויקטור הוגו – 1995
• אדם וכלבו - סרטו האחרון, עיבוד מחודש לסרטו של ויטוריו דה סיקה, "אומברטו דה" – 2009

חיים אישיים

בלמונדו התגורר בפריז, היו לו 4 בנות זוג והיה אב ל-4 ילדים. ב-2001 עבר שבץ, אך המשיך בפעילותו בקולנוע. נפטר ב-6.9.2021^[1]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ז'אן-פול בלמונדו בוויקישיתוף

• ז'אן-פול בלמונדו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ז'אן-פול בלמונדו, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• ז'אן-פול בלמונדו, באתר AllMovie (באנגלית)
• ז'אן-פול בלמונדו, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• ז'אן-פול בלמונדו, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• ז'אן-פול בלמונדו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• ז'אן-פול בלמונדו, באתר Discogs (באנגלית)
• מרב יודילוביץ', ז'אן פול בלמונדו לקה בשבץ מוחי, באתר ynet, 8 באוגוסט 2001
• ז'אן-פול בלמונדו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אורי קליין, ז'אן פול בלמונדו לימד דורות שלמים של צופים מהי אהבת קולנוע, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2021
• ז'אן-פול בלמונדו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

1. אבנר שביט‏, מותה של אגדה: השחקן ז'אן-פול בלמונדו הלך לעולמו בגיל 88, באתר וואלה, 6 בספטמבר 2021