קוֹמִיקְס (מאנגלית: Comics; בעברית: עֲלִילוֹן) היא מדיהגרפית וסוג אומנות בה דמויות המצוירות ברצף קטעים המצטרפים מתמונה לתמונה לכדי עלילה. מקור המונח "קומיקס" הוא ברצועות הקומיקס המוקדמות שהופיעו בעיתונות והיו בעלות תכנים קומיים, אך בהמשך הפך למונח המתאר את כל סוגי התכנים המופיעים במדיום זה, כולל אלו הרחוקים מלהיות משעשעים. הקומיקס מכונה "האומנות התשיעית".
רוב הקומיקסים משלבים מילים עם תמונות, ומה שהדמויות אומרות נכתב לרוב בבועת דיבור (או "בלון" בעגת הקומיקס) המצוירת בקרבתן ומיוחסת אליהן על ידי מתיחת קטע קטן מהבועה לעבר פיה של הדמות הדוברת. עם השנים התפתחו פורמטים שונים של קומיקס, ובין היתר נוצרו מסגרות התמונה ("חלונות"), שצורתן, רוחבן או אורכן וכן מיקומן, יוצרים רושם מסוים התורם לעלילה. לדוגמה: רצף צפוף של תמונות קצרות נועד ליצור תחושה תזזיתית ואווירת חיפזון.
הקומיקס מופץ בכתבי עת, עיתונים, חוברות ובעת האחרונה אף באינטרנט. הקומיקס בא בסוגות שונות: החל מעלילות וסיפורים ארוכים שמתמשכים בסדרות ארוכות של ספרים וחוברות וכלה ברצועת קומיקס קצרה ומצחיקה עם שורת מחץ בסופה.
המונח "קומיקס" משמש כשם עצם יחיד שמתייחס למדיום עצמו (למשל, "קומיקס הוא צורת אמנות חזותית"), אך הופך לרבים כאשר הכוונה ליצירות באופן קולקטיבי (למשל, "קומיקס הם חומר קריאה פופולרי"). המונח "קומיקס" נובע מהמילה קומיק (comic), שפירושה הומור. זאת מכיוון שבתחילה, מטרת רצועות הקומיקס שפורסמו בעיתונים אמריקאים הייתה בידורית. המונח השתרש חזק בשפות רבות, וכיום מתאר את כל מדיום הקומיקס, כולל ספרים שאינם מבדרים כלל. בשפה האנגלית, השיבוש "comix" משמש עבור סיפורי קומיקס רציניים ולא מבדרים. בארצות דוברות אנגלית נהוג לקרוא לקומיקס שמופיע בתרבויות שונות בשם שלהן בארץ המקור, כך למשל במאנגה היפנית או "dessinées" לקומיקס צרפתי. בעברית לעומת זאת נקראים כל ספרי הקומיקס בעולם בשם קומיקס (קומיקס צרפתי, קומיקס בלגי, קומיקס ערבי ועוד) מלבד מאנגה.
מתקיימת מחלוקת בין תאורטיקנים, היסטוריונים לאמנות ואמנים, לגבי מושג הקומיקס. חלקם מגדירים את הקומיקס כשילוב של ציורים ומילים, חלקם מתייחסים לרצף שבין הפאנלים וחלקם מדברים על דמויות שחוזרות מספר פעמים. ריבוי הקומיקס בתרבויות שונות מקשה על הגעה להגדרה מוסכמת אחת, מכיוון שבכל תרבות הקומיקס שונה במקצת, ולכן להגדיר את כולם לתוך מושג ספציפי זה קשה.
סופרמן הוא האלטר אגו של קלארק קנט, ניצול מכוכב הלכת הבדיוני קריפטון, שממנו הוברח בחללית לכדור הארץ לפני שקריפטון הושמד. הוא הישות החזקה ביותר על פני כדור הארץ, ונעזר בכוחותיו העצומים כדי להילחם בפשע ולהגן על נזקקים. הופעתו ייחודית ואייקונית - הוא לבוש בבגדים בצבעי כחול-אדום-צהוב שעליהם מסוגנן באזור החזה סמל דמוי האות S, ועטוי גלימה אדומה.
דמותו של סופרמן נחשבת לאייקון תרבותאמריקאי. היא נמנית בין הדמויות הראשונות בסוגת גיבורי-העל, וכן מהווה את אחת הדמויות המזוהות עם הסוגה והמוכרות ביותר בה. דמותו הייתה בעלת השפעה מכרעת על התפתחות הסוגה ונשארה אחת מדמויות הקומיקס הפופולריות ביותר גם כיום. הרפתקאות הדמות ופופולריותה הרבה ביססו את הדמות ככוח מניע בעיני הציבור, והיא היוותה השראה למוזיקאים, קומיקאים וכותבים כאחד. היסוד הכימי החוצני קריפטונייט וכן הנבלים ברייניאק וביזארו הפכו זה מכבר לשם נרדף למושגים שגורים כעקב אכילס, בינה מלאכותית ולוגיקה הפוכה.
סרט קומיקס (באנגלית: Superhero film, מכונה גם סרט גיבורי על) הוא סרט קולנוע אשר מתמקד בגיבורי-על, יחיד או רבים, אשר ניחנים בכוחות על-אנושיים ומקדישים את חייהם להגנה על הציבור. סרטים מסוג זה מכילים אלמנטים של פעולה, הרפתקאות, פנטזיה או מדע בדיוני, והסרט הראשון בסדרה של גיבור אחד בדרך כלל מתמקד בסיפור המקור של הגיבור ושל כוחו, וכן במאבקו בנבל-העל הידוע ביותר שלו והאנטגוניסט הראשי של הסרט.
הכנס נוסד כוועידת הקומיקס של גולדן סטייט בשנת 1970 על ידי קבוצה של חובי קומיקס מסן דייגו שכללה את של דורף, ריצ'רד אלף, קן קרוגר, ומייק טוירי; מאוחר יותר שונה שמה.ל "ועידת הקומיקס של סן דייגו". הכנס הוא אירוע בן ארבעה ימים (חמישי – ראשון) שנערך בחודשי הקיץ (ביולי מאז 2003) במרכז הכנסים בסן דייגו. בכנס יוצרי קומיקס מכל העולם מגיעים כדי למכור, לחתום, להציג, לפרסם וליחצ"ן את עבודותיהם, ובנוסף גם להכיר יוצרים אחרים בתחום. אל הכנס מגיעים מדי שנה מיטב יוצרי הקומיקס, שחקנים מפורסמים של סדרות וסרטי קומיקס ופנטזיה ואנשי הוצאות קומיקס מהגדולות בעולם. מכיוון שהכנס הוא כמה ימים, רוב האנשים שקונים אליו כרטיס נשארים ללון במקום, באמצעות אוהלים.
אף שהמבקרים לא מתבקשים לעשות זאת, נוצר מנהג שהמבקרים בכנס מתחפשים לדמויות מתוך סדרות, ולעיתים אף פוגשים בכנס את השחקנים המגלמים את אותן דמויות. אנשים רבים משקיעים ימים של עבודה ואלפי דולרים עבור תחפושות מושקעות מאוד, ובכנס כמעט כולם מחופשים. אפילו בסדרה המפץ הגדוללאונרד הופסטטר, ראג'ש קוטרפאלי, הווארד וולוויץ ושלדון קופר נוסעים לפסטיבל בכמה פרקים בכמה עונות שונות, והם מחופשים לדמויות של מארוול קומיקס, די סי קומיקס או סדרות פנטזיה, כגון מסע בין כוכבים. בכנס אף נערכת תחרות תחפושות, שבה האדם עם התחפושת הטובה ביותר זוכה בפריט אספנות.
לפסטיבל יש כנסי-בת בשם "WonderCon", הנערך באנהיים, ו- "SAM: Storytelling Across Media", כנס שהתקיים בשנת 2016 בסן פרנסיסקו, ומשנת 2018 מופק מדי שנה במוזיאון הקומיקס בסן דייגו.
מאז 1974 מעניק קומיק-קון את פרס "Inkpot" ליוצרי קומיקס, מוציאים לאור, שחקנים, במאים, תסריטאים ועוד אנשים בתעשייה. בפסטיבל מחולקים מדי שנה פרסי אייזנר לחדשנות ויצירתיות בקומיקס, הפרס הנחשב ביותר של הקומיקס.
בתחילה הכנס כלל רק יוצרים מתחום הקומיקס, שמכרו ופרסמו את עבודותיהם, לרוב קומיקס בידור. כיום כולל הכנס מגוון רחב של אלמנטים של תרבות פופ כמעט בכל הז'אנרים, כולל אימה, אנימציה, אנימה, מאנגה, צעצועים, משחקי קלפים לאספנים, משחקי וידאו, ובקומיקס ורומנים גרפיים מורכבים. מאז שנת 2010 הכנס מילא את מרכז הכנסים בסן דייגו עד אפס מקום עם למעלה מ -130,000 משתתפים. הכנס מחזיק בכמה שיאי גינס, כולל פסטיבל הקומיקס השנתי הגדול בעולם.
בשנות התשעים של המאה ה-20 הייתה דמותו של ספיידרמן פופולרית במדית הקולנוע, ויצאו סרטים וסדרות שונים מבית מארוול קומיקס אודות גיבור זה. באותו הזמן מייקל ג'קסון, שהיה בשיא הפופולריות שלו, היה גם כן מעריץ של מארוול קומיקס, ובפרט של ספיידרמן. עוד לפני שיצא הסרט הקלאסי של ספיידרמן החל לדבוק בג'קסון הרעיון לקנות את זכויות היוצרים על ספיידרמן. הוא קבע פגישה עם יוצר הקומיקס, סטן לי, ויחד השניים דנו במחיר על הזכויות על ספיידרמן. אלא שאז התברר לשניים שהזכויות שייכות למארוול, והיא לא מוכנה לשחרר אותן. אך הרעיון לא עזב את ג'קסון, והוא החליט לקנות את חברת מארוול קומיקס, ולו רק כדי לככב בסרט של ספיידרמן. לאחר דיונים רבים כבר היה מוכן ג'קסון לקנות את חברת מארוול קומיקס במחיר של כמה עשרות מיליוני דולרים. רק כשכל החוזים כבר היו מוכנים לחתימה, התחרט ג'קסון וביטל את העסקה.
הקומיקס בישראל החל להתפתח בארץ ישראל ואחר כך במדינת ישראל, החל משנות ה-30 של המאה ה-20. היצירות הראשונות היו רצועות קומיקס שהתפרסמו בתקופת המנדט הבריטי בעיתוני ילדים כגון "דבר לילדים", "משמר לילדים" ואחר כך ב"הארץ שלנו". הקומיקס העברי אופיין בבחירה של דמויות ונרטיבים שנועדו ליצור הזדהות עם קהל הילדים הקורא. הדבר נעשה הן על ידי בחירת גיבורים ילדים והן על ידי שימוש בסיטואציות המתקשרות לחי היום יום. בנוסף, הכיל הקומיקס "ערכים לאומיים" שצוינו גם על ידי שימוש בדימויים חזותיים מקומיים, כגון תיאורי נוף מקומי או שימוש בדגלי לאום.
אף על פי שבמשך שנים היה קהל היעד מורכב בעיקר מילדים ומבני נוער, החל משנות ה-90 של המאה ה-20 החלה להתפתח בישראל תרבות קומיקס המתבטאת בפרסומים בכתבי עת המיועדים לילדים ונוער, לצד בעיתונים ובכתבי עת הפונים למבוגרים. כמו כן מתפרסמים, במידה מצומצמת, ספרי קומיקס ורומנים גרפיים, מקוריים ומתורגמים. ספרי קומיקס ישראליים מפורסמים הם "אורי און", "זבנג!", "הנכס", "סברמן", "מעבר לקו", "שתיקת הברווז", "איך לאהוב", "אנה פרנק: היומן הגרפי", "דדליין" ועוד.
פרסי תעשיית הקומיקס ע"ש ויל אייזנר (אנגלית: Will Eisner Comic Industry Awards) או בקיצור פרס אייזנר המכונים גם פרס אוסקר של תעשיית הקומיקס, הם פרסים הניתנים להישגים יצירתיים בספרי קומיקס אמריקאים. פרס אייזנר הוענקו לראשונה ב-1988, והוכרזו כתגובה להפסקת פרס קירבי ב-1987.
הם נקראים על שמו של האמן וחלוץ הכותבים ויל אייזנר, שהשתתף בקביעות בטקס חלוקת הפרס עד למותו ב-2005. בפרס אייזנר נכלל גם היכל התהילה של תעשיית הקומיקס.
המועמדויות בכל קטגוריה נבחרות על ידי צוות של חמישה שופטים, כשלמוציאים לאור בתחום ניתנת האפשרות לשלוח מועמדויות. ההצבעה נערכת על ידי כל הגורמים בתעשייה: יוצרים, מפרסמים, מוכרים וכולי. הרשימה הנבחרת מוצגת בקומיק-קון הבינלאומי הנערך בסן דייגו בחודשי יולי אוגוסט מדי שנה. ג'קי אסטרדה היא אמרכלית הפרס מאז 1990.
רומן גרפי (באנגלית: graphic novel) הוא סוג של ספר קומיקס המכיל בדרך כלל עלילה ארוכה ומורכבת, בדומה לעלילת רומנים. להבדיל מרצועת הקומיקס המכילה תכנים מבדחים ומשעשעים, התכנים ברומן הגרפי לרוב אינם קומיים ומיועדים לרוב למבוגרים.
הרומנים הגרפיים מודפסים לרוב בכריכות קשות ועמידות יותר מאשר חוברות הקומיקס. הם לעיתים מודפסים בחלקים - כמו קומיקס בהמשכים, בשל שיקולים כגון בעיות כספיות או עקב החלטת חברת ההוצאה לאור.
רומנים גרפיים ידועים שפורסמו בהמשכים, לפני שאוגדו לכרך אחד, הם למשל "Watchmen" של אלן מור, ו"Box Office Poison" של אלכס רובינסון. קיימת מחלוקת לגבי מה נחשב רומן גרפי ומה לא - האם סדרה קצרה (לרוב פחות מעשר חוברות) בהמשכים שאחר-כך אוגדה יכולה להיחשב רומן גרפי.
קריקטורה היא איור שמתאר אדם או מצב בצורה מוגזמת, תוך הבלטה מופרזת של פרטים מסוימים, בדרך כלל מאפיינים חיצוניים או נקודות תורפה, במטרה להצחיק ולעיתים גם לעורר ביקורת. קריקטורות משמשות לרוב לצרכים פוליטיים או תעמולתיים, והן מעבירות מסר ברור וישיר. קריקטורה של אדם כמעט תמיד תתאפיין בהגזמת פרטים דומים בפניו, לרוב אף, אוזניים, מצח או סנטר.
קריקטורה נבנית כהגזמה של קווי הדמיון של אובייקט שנעשית על ידי הדגשת המאפיינים אשר מבדילים את אותו אובייקט מכל אובייקט אחר. לדוגמה, קריקטורה של פנים אינה עיוות גרפי של תווי הפנים, אלא הגזמה של קווי המתאר האמיתים של הפנים. למשל, אם במאפייני הפנים האף הגדול הוא פרט בולט המאפיין אותם, ניתן לצייר אותו גדול עוד יותר - להגזים באפיון הפרטים - בכך קווי הדמיון נשמרים תוך הבלטת המציאות. לעומת זאת ציור של אותו האף קטן יותר יהיה עיוות של המציאות. על אף האמור ישנם יוצאים מן הכלל אשר מצליחים בעזרת עיוות לשמר את תווי הפנים המאפיינים ולהשיג את הדמיון הדרוש ללא הגזמת הפרטים.
אַסטֶריקס (בצרפתית: Astérix) היא סדרת ספריקומיקס בצרפתית, פרי עטו של הסופר היהודי רנה גוסיני ובאיוריו של אלבר אודרזו, שנוצרה ב-1959. אודרזו המשיך לכתוב ולאייר את הסדרה לבדו מאז מותו של גוסיני ב-1977. מאז 1959 נמכרו בעולם 325 מיליון ספרים ב-107 שפות, בהן עברית, לטינית ואף יוונית עתיקה. אסטריקס הוא הקומיקס הצרפתי הפופולרי ביותר בעולם.
הקומיקס עוסק בכפר גאלי המחזיק מעמד נגד הכיבוש הרומאי בזכות שיקוי פלא המעניק כוח על-אנושי, וגיבוריו הם אסטריקס האמיץ והממולח, אובליקס הענק התמים והילדותי, אשפיקס כהן-העץ החכם ושאר חברי הכפר הגאלים.
המפתח להצלחת הסדרה הוא שימוש באלמנטים הנחשבים לקומיים ומתאימים לכל הגילאים, החל מתגרות ידיים הומוריסטיות וכלה במשחקי מילים מתוחכמים. חלק ניכר מהבדיחות הן על רקע ההיסטוריה של רומא ובפרפראזות על מימרות לטיניות, נושא שנלמד בהרחבה במערכת החינוך הצרפתית. הרמיזות הקומיות הן גם על רקע הבדלים תרבותיים בין אזורים שונים בצרפת, וסגנונות שונים של קבוצות לאומיות אחרות. סגנון הציור משלב בין דמויות קריקטוריסיטיות, מצחיקות וחביבות לרקע ריאליסטי הכולל שחזור מהימן של התקופה, מהכפר הגאלי מוקף היער ועד לרומא העתיקה.
יחד עם חוברות הקומיקס "לאקי לוק" ו"טינטין", "אסטריקס" נחשב לאחת מסדרות הקומיקס הפופולריות והנמכרות ביותר ביבשת אירופה ובעולם כולו.
דמותו של אובליקס, רעהו של אסטריקס, דורגה במקום ה-23 ברשימת 50 דמויות הקומיקס הגדולות של כל הזמנים לפי מגזין Empire.
קַרְטוּן (מאנגלית: Cartoon) הוא סגנון ציור ואנימציה המתאפיין בדמויות לא-ריאלסטיות ולעיתים מוקצנות. הקרטון כמעט תמיד משמש כדי להעביר בדיחה או סאטירה. אדם המצייר דמויות בסגנון זה נקרא קרטוניסט (מאנגלית: Cartoonist). לעיתים קרובות ציורי קרטון מביעים אף תנועה, בעזרת 'קווי מהירות'. מקורו של הקרטון בימי הביניים, והתייחס לציור התכנון ליצירה עצמה (רישום).
בשנת 1843 הופיע לראשונה ציור קרטון בהגדרה המודרנית שלו במגזין פאנץ'. הקרטון שימש להעברת הומור וסאטירה, ולאחר מכן הופיע לראשונה בתור קומיקס ב-1895 ברצועות של הילד הצהוב. מאז מזוהה הקרטון לרוב עם קומיקס. בראשית המאה העשרים החל מושג הקרטון להתייחס גם לאנימציה של סרטים מצוירים, כגון מיקי מאוס או סרטים נוספים מבית חברת וולט דיסני.
במקור המו"ל לא היה ייחודי, שכן הוא פרסם בעיקר קומיקס על גיבורי-על וסיפורי הרפתקאות שונים, ב-1941 החל המו"ל לפתח רצועת קומיקס מקורית, העוסקת בהרפתקאותיו של תלמיד תיכון בשם ארצ'יבלד אנדרוז, המכונה "ארצ'י", מאת ג'ון ל. קולדווטר, ויק בלום ובוב מונטנה. הרצועה הראשונה של ארצ'י פורסמה בדצמבר 1941 במהדורה מס' 22 של חוברת הקומיקס "Pep Comics".
הדמות ארצ'י זכתה להצלחה רבה, ובשל כך החלה החברה להפיק חוברות קומיקס המוקדשות לדמות זו בלבד. על מנת למשוך קוראים נוספים, שונה שם החברה ל"ארצ'י קומיקס" בשנת 1945. בעת יצירת הקומיקס של ארצ'י, קיווה ג'ון גולדווטר לפנות למעריצי סרטי אנדי הארדי בכיכובו של מיקי רוני.
ב-1 ביולי 2015 החלה החברה לפרסם גרסה מחודשת לקומיקס של ארצ'י, בו המראה והעיצוב של הדמויות הותאם לדור הנוכחי של בני הנוער.
אוסמו טזוקה (ביפנית: 手塚 治虫; 3 בנובמבר1928 - 9 בפברואר1989) היה אמןמאנגה, קריקטוריסט, אנימטור ומפיק סרטיםיפני. התפוקה הפורייה שלו, הטכניקות אותם פיתח במהלך הקריירה, והז'אנרים החדשים אותם יצר הובילו לכך שהוא זכה לכינויים "אבי המאנגה", "הסנדק של המאנגה" ו"אל המאנגה". ביפן הוא נחשב בקרב רבים למקביל היפני לוולט דיסני, אשר ששימש לטזוקה מקור השראה במהלך הקריירה. טזוקה ידוע גם בעיקר כיוצר של הסדרות אסטרו בוי וקימבה האריה הלבן (אשר כנראה היווה השראה לסרט של אולפני דיסני "מלך האריות").
הסגנון היפני הייחודי של סרטי אנימציה בהם לדמויות יש עיניים גדולות (סגנון אשר מוכר מחוץ ליפן בשם "אנימה") הומצא על ידי טזוקה, אשר ביסס את הסגנון על סרטים מצוירים מהעולם המערבי כגון בטי בופ של מקס פליישר ומיקי מאוס של וולט דיסני. כאינדיקטור לפרודוקטיביות שלו, אוסף יצירות המאנגה השלם של אוסמו טזוקה מכיל כ-400 כרכים, עם למעלה מ-80,000 עמודים.
הוא הוכשר רשמית כרופא, אך הקדיש את חייו ליצירת כמות עצומה של סיפורי מאנגה, שרובן המכריע מעולם לא תורגמו מיפנית לאנגלית ולכן רובם אינם נגישים לקהל המערבי. הוא החל את הקריירה שלו בתור יוצר מאנגה בעת שהיה סטודנט באוניברסיטה.
טזוקה מת מסרטן הקיבה בשנת 1989 בגיל 60.
ב-1994, העיר טאקאראזוקה, בה גדל טזוקה, פתחה מוזיאון לזכרו. טזוקה זכה בפרסים רבים לאחר מותו.
הרפתקאותיה המצמררות של סברינה (באנגלית: Chilling Adventures of Sabrina) הוא שמו של קומיקס אמריקאי שמופץ על ידי חברת ההוצאה לאור "ארצ'י הורור", חברת בת של "ארצי קומיקס", ויצא לאור באוקטובר 2014. עלילת הקומיקס מתמקדת בחייה של סברינה ספלמן, מכשפה מתבגרת באמצע שנות ה-60 ובהרפתקאות שהיא עוברת עם בני משפחתה ועם בן זוגה, הארווי קינקל. הקומיקס נכתב על ידי הכותב רוברטו אגירה-סאקאסה בשיתוף פעולה עם המאייר רוברט האק, ולוקח השראה מדמותה של סברינה כפי שהופיעה בסדרת קומיקס אחרת של אגוויר-סאקאסה, "אחרי המוות עם ארצ'י".
העלילה מתרחשת באמצע שנות ה-60, כאשר סברינה ספלמן, מכשפה מתבגרת שחיה בגרינדייל עם דודותיה, הילדה וזלדה, ועם בן דודה, אמברוז, מגיעה ליום ההולדת ה-16 שלה והיא נאלצת להכריע בבחירה שלה האם ברצונה לחיות כבת אנוש לשארית חייה ולחיות חיים שלווים או להישאר מכשפה ולהצטרף לקובן (כנס מכשפות) אליו היא משתייכת כחברה מן המניין. מנגד, עם תאריך יום הולדתה ה-16 שקרב, מאדם שטן, מכשפה רבת עוצמה שמעוניינת לנקום במשפחת ספלמן מכיוון שאב המשפחה, אדוארד ספלמן, אביה של סברינה ואחיהן הקטן של הילדה וזלדה, בגד בה ועזב אותה לטובת אישה אחרת, קמה לתחייה מהגיהנום.
.jpg)
.jpg)
