סוכן ביטוח הוא אדם העוסק במכירה של פוליסות ביטוח, כנציג של חברת הביטוח המוציאה את הפוליסה, ובמתן שירות ראשוני למבוטח בעת הגשת תביעה לחברת הביטוח. סוכן ביטוח פועל כעצמאי, או במסגרת סוכנות ביטוח המעסיקה סוכנים רבים. הכנסותיו של סוכן הביטוח מבוססות על עמלות שהוא מקבל מחברת הביטוח בהתאם להיקף מכירותיו.
בישראל
דרושים סוכנים לחברת ביטוח חיים מודעה בעיתון הארץ, 29 ביולי [1]1924
כדי להפוך לסוכן ביטוח בעבור אחד משלושת הרישיונות הללו, על כל סוכן ביטוח שעבר את הבחינות הבסיס יש לעבור התמחות בת חצי שנה אצל מאמן שהוא בעל רישיון לאותו תחום.
פעילותו של סוכן הביטוח מוסדרת בחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981. בחוק זה מוגדר סוכן ביטוח: "מי שעוסק בתיווך ביטוחים בין מבוטחים לבין מבטחים", ונקבע מעמדו כמקשר בין המבטח למבוטח:
לעניין המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולעניין כריתת החוזה, יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, זולת אם פעל כשלוחו של המבוטח לפי דרישתו בכתב.
לעניין חובת הגילוי בכריתת חוזה הביטוח, יראו את ידיעת סוכן הביטוח לגבי העובדות הנכונות של עניין מהותי כידיעת המבטח.
לעניין קבלת דמי הביטוח נחשב סוכן הביטוח שתיווך בביטוח או שצוין בפוליסה כסוכן הביטוח, כשלוחו של המבטח, זולת אם הודיע המבטח למבוטח בכתב כי אין לשלמם לאותו סוכן.
לעניין מתן הודעות של המבוטח ושל המוטב למבטח נחשב סוכן הביטוח שתיווך בביטוח או שצוין בפוליסה כסוכן הביטוח, כשלוחו של המבטח, זולת אם הודיע המבטח למבוטח ולמוטב בכתב כי יש לשלוח הודעות למען אחר.
מאחר שסוכני ביטוח רבים עובדים רק עם חברה אחת או שתיים (נכון לשנת 2020, כ-85% מהסוכנים), בסוף העשור השני של המאה ה-21 החלה רשות שוק ההון לקדם מודל בשם הסוכן האובייקטיבי, במטרה לתמרץ אותם אף יותר להעדיף את האינטרסים של הלקוחות על פני אלו של חברות הביטוח. על פי המודל, תיווצר הבחנה בין "סוכן קשור" שבעל זיקה לחברה עיקרית ופועל איתה בשיתוף פעולה הדוק יחסית, לבין "סוכן אובייקטיבי" שעובד מול מגוון חברות ויעבוד על בסיס עמלה אחידה שיקבלו מהלקוח עצמו או באופן אחיד מהחברות עצמן. הרשות מקדמת מודל זה במקרים שונים, למשל, במתן היתרים לחברות נוספות להיכנס לשוק הביטוח המקומי[2][3][4]. החל מ-1 במרץ 2021 נכנסה לתוקפה רפורמה לפיה סוכן ביטוח שלמעלה מ-40% מהכנסותיו מגיע מחברה מסוימת, מחויב להצהיר על זיקתו לחברה בפני לקוחותיו[4][5].
