השביתה במפעל אתא (נקראת לעיתים השביתה הגדולה) הייתה שביתה של 1,680 עובדי מפעל הטקסטיל "אתא" שבכפר אתא (כיום קריית אתא), שהחלה ב-10 במאי 1957 ונמשכה 107 ימים, עד 24 באוגוסט.
השביתה
בשנת 1956 מפעל "אתא" ספג הפסדים. מנכ"ל המפעל, הנס מולר, רצה להתייעל והחליט לפטר לראשונה עובדים רבים ולהקפיא את השכר במפעל. בשל כך, באפריל 1956 החלו סכסוכי עבודה. עובדי המפעל דרשו תוספת שכר. הסכסוך בין עובדי המפעל להנהלת המפעל נמשך למשך שנה, והיו שותפים לו אף פעילי מפלגות כגון מפא"י ומפ"ם, עד שב-10 במאי 1957 פרצה שביתה מהגדולות והארוכות שידעה ישראל בהיסטוריה שלה,[1] בה פועלים עזבו את בית החרושת והתאספו לאספה כללית. בשביתה זאת, מספר אנשים נאמו בפני הקהל ופועל תלה שלט על שערי המפעל אשר הכריז על שביתה.[2]
ב-23 ביולי הסכימו השובתים לבוררות שיקיים בן-גוריון,[9] אך למחרת חזר בו בן-גוריון מיוזמה זו.[10] ב-18 באוגוסט הסכימו הצדדים לסכסוך העבודה על סיומו, בהסכם קיבוצי לשנתיים,[11] שכלל צמצום הפיטורים והעלאת שכר קטנה, אך החזרה לעבודה סדירה התעכבה עקב התנגדות העובדים להחלטת מנכ"ל המפעל לפטר שני עובדים שנהגו באלימות במהלך השביתה.[12] עיכוב זה הסתיים בהתפטרות שני העובדים,[13] וב-26 באוגוסט התחדשה העבודה במפעל,[14] שלושה וחצי חודשים לאחר שהחלה השביתה.