הרצת מניות היא דרך בלתי חוקית להשפיע על מחירי מניות הנסחרות בבורסה לניירות ערך. פעולה זו משפיעה על סוחרים שאינם מודעים לתרמית, ועלולה לגרום להם לקבל החלטות שגויות, וכתוצאה מכך להפסדים כספיים.
הרצת מניות היא אחת התופעות הנפוצות ביותר בתחום המסחר בניירות ערך, ומתקיימת כמעט בכל הבורסות בעולם. הרוב הגדול של מריצי המניות פועל בדרכים קשות לגילוי שכוללות פעמים רבות ניצול פרצות בחוק כדי לגרום לשינויים בשערי המניות.
רקע: המניות והשוק
ערך מורחב – בורסה לניירות ערך
המסחר בבורסה פועל על עקרון השוק, מוצעות בו למכירה מניות של חברות וכנגדן מוגשות דרישות לקניה. המפגש הנשנה בין הקונים והמוכרים קובע את מחיר המניה.
בין המניות הנסחרות ישנן מניות של חברות ידועות וגדולות, להן קיימים ביקוש והיצע גבוהים. מניות אלה מתאפיינות בנפח מסחר גבוה - כמות העסקאות היומיומיות בהן גדולה ונרשמת תנועה כספית גדולה בין מוכרים וקונים. חלק מהמניות נסחרות פחות, והביקוש להן נמוך גם כן.
בעוד שכדאיות ההשקעה במניה אמורה להיגזר מרווחיות החברה אשר הונפקה, ניתוח החברות הללו מסובך לרוב, ומשקיעים רבים אינם מקבלים החלטות על סמך נתוני החברה, אלא על סמך נתוני המסחר במנייתה עד אותו הרגע בבורסה. (למשל, מניה בעלת נפח מסחר גבוה היא מניה שקל יותר להיפטר ממנה במקרה של ירידות, לכאורה, מה שהופך אותה למסוכנת פחות, וכדאית יותר להחזקה) במקרה של תרמית, נתונים אלה אינם מייצגים את המניה, אלא מתקבלים ממניפולציה של המריץ.
שיטות
הרצת מניה, כשמה, היא פעולה המאיצה את מחיר המניה כלפי מעלה, מתוך כוונה לרמות. מניה בעלת נפח מסחר נמוך היא מועמדת אידיאלית להרצה.
בשנים האחרונות[דרושה הבהרה], ביטוי זה מכליל פעולות שונות המשפיעות על תנודות השערים:
ישנם משקיעים המתמחים ברכישת מניות שבהן קיים שיעור מחזיקי שורט גבוה. כאשר נוצרת עלייה פתאומית במחיר המניה, מחזיקי השורט קונים את המניה כדי לסגור את פוזיציית השורט ובכך גורמים לעלייה חדה יותר במחיר המניה.
הפצת שמועה
זוהי הדרך הנפוצה ביותר והפשוטה, הנעשית כיום בעיקר באמצעות האינטרנט - אדם המחזיק מניה של חברה מסוימת, מפיץ ידיעה או סדרת ידיעות כוזבות על אירוע חיובי אשר צפוי לגרום לעליית שער המניה. השמועה גורמת למשקיעים לרכוש את המניה, והביקוש מביא לעליית מחירה. בהגיעה לשער מסוים – מוכר המריץ את מניותיו ברווח, ומותיר את הקונים עם מניה שמחירה גבוה באופן מלאכותי, וכשיגלו כי אין מאחורי השמועה אמת, כבר לא יהיו להם קונים ומחיר המניה שברשותם ירד.
פעולות כאלה נפוצות בכל בורסה בעולם. האינטרנט משמש מדיום נוח להפצת שמועות – בפורומים או באמצעות אי-מיילים המופצים בכמויות גדולות. הרצה כזו אינה מצריכה השקעה גדולה בכסף, היא נוחה וקלה לביצוע.
ניפוח שערים והיקפי מסחר
זוהי הרצה מתוחכמת יותר, בה נעשה שימוש עוד לפני עידן האינטרנט וממשיכה להתקיים גם כיום.
הרצה זו מתבצעת על ידי כמה אנשים או על ידי אדם אחד שפתח כמה חשבונות בנק שונים. באמצעות החשבונות הם קונים ומוכרים מניה של חברה בינם לבין עצמם, ובכל פעולה מעלים את מחירה. סדרה של פעולות כאלה יוצרת נפח מסחר, ואשליה כאילו יש סיבה כלכלית לעליות, ומפתה משקיעים לרכוש את המניות של החברה. לעיתים קרובות דואגים המריצים לפזר שמועות הקשורות להתפתחויות חיוביות, מה שמגביר את הפעילות סביבה. כאשר המניה נמצאת בשער גבוה - נפטרים ממנה המריצים, על ידי גריפת רווח. המשקיעים האחרים נותרו עם מניה שמחירה אינו מבטא את שוויה האמיתי של החברה, ערכה צונח ושווי כספם המושקע הצטמק.
להרצה כזו עוד כמה מאפיינים בולטים:
- כדי לבצע אותה ביעילות, נדרשים סכומי כסף גדולים, יחסית, ונדרשות הבנה ומיומנות באופן פעילות השוק.
- הרצה כזאת מכילה אלמנט של סיכון למריצים. במקרה ומזימתם תיכשל ומחיר הקנייה של המניה לא יעלה - הם עלולים "להיתקע" עם כמות מניות שקנו בשער גבוה ולהיאלץ למכור אותן במחיר נמוך.
ויסות
- ערך מורחב – משבר מניות הבנקים (ישראל 1983)
פעולה כזאת נעשתה על ידי הבנקים בישראל בשנות ה-80. זוהי הרצה איטית יותר: הבנקים דאגו לווסת את עליית שערי מניותיהם על ידי הזרמה קבועה של פקודות קניה ומכירה באופן מלאכותי. כך הם קבעו את עליית השערים באופן קבוע ומדוד, במקום שהשוק יעשה זאת מעצמו. על כך נדונו למאסר וקנסות מנהלי בנקים ומנהלי תיקים שעסקו בהרצת מניות בנק[1].
חקיקה
במרבית מדינות העולם, לרבות ישראל, מהווה הרצת מניות עבירה על החוק.
חקיקה בישראל
בישראל, הרצת מניות היא עבירה לפי חוק ניירות ערך[2], והמבצע אותה צפוי לקנס של עד רבע מיליון שקלים ומאסר עד חמש שנים:
מי שעשה אחד מאלה, דינו - מאסר חמש שנים או קנס פי חמישה מן הקנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, ואם הוא תאגיד – פי עשרים וחמישה מן הקנס כאמור באותו סעיף:
(1) הניע או ניסה להניע אדם לרכוש או למכור ניירות ערך ועשה זאת באמרה, בהבטחה או בתחזית - בכתב, בעל פה או בדרך אחרת - שידע או היה עליו לדעת שהן כוזבות או מטעות, או בהעלמת עובדות מהותיות;
(2) השפיע בדרכי תרמית על תנודות השער של ניירות ערך. לעניין פסקה זו, חזקה כי מי שפעל לפי הוראות סעיף 56(א) לעניין ייצוב מחיר ניירות ערך לא השפיע בדרכי תרמית כאמור.
פיקוח
בעולם כולו מנסים להתמודד עם התופעה, לא תמיד בהצלחה. הבורסה לניירות ערך בישראל מצוידת בכלים שנועדו למנוע הרצת מניות. בין היתר, נבדקים ומוצלבים נתונים על עסקאות חריגות: פעילות ערה במניה עם סחירות נמוכה יכולה לעורר חשד ולהיבדק, כך גם מניה העולה ללא הגיון כלכלי. מחלקת החקירות של הרשות לניירות ערך, פועלת בשיתוף עם גופי אכיפה אחרים כדי לעקוב אחרי העבריינים, ומדי פעם נחשפים לציבור מריצי מניות שהובאו לדין[3].
למרות כלי האכיפה, קשה לאתר באופן ודאי מריצים, בעיקר את מפיצי השמועות, ובמיוחד באינטרנט, המלא בהמלצות להשקעה בבורסה. על פי נתוני חברת הייעוץ Sophos Labs, שמונה מיליארד הודעות זבל מדי יום, מכילות הודעות הקשורות להרצת מניות[4].
בנוסף לכל אלה, אמצעי התקשורת מרבים להציג את התופעה, להתריע מפניה, ולהשיא עצות למשקיעים כיצד להתמודד עימה[5][6].
הענישה
בית המשפט העליון התבטא כי "עבירות ממין אלה, יש בהן כדי לפגוע פגיעה ממשית ביעילותו של שוק ההון ובאמון שרוחש הציבור לתקינות פעולתו". משום כך נקבע בפסיקה כי ניתן להרשיע ולהעניש מריץ גם אם לא התכוון להרוויח מפעולת ההרצה[7] או שהפיק ממנה טובת הנאה מועטה[8]. המבחן הקובע להרשעה הוא: הידיעה של המריץ כי הוא פועל במירמה.
בין הרצה לפעילות חוקית
הבורסה מכילה אלמנטים ספקולטיביים רבים, ויש המאמינים כי בלעדיה לא הייתה פעילות ערה ומשקיעים רבים לא היו פעילים בה. פעילות הסוחרים כוללת גם מהלכים אשר גבול דק מפריד בינם ובין פעילות פלילית, בעיקר במניות אשר סחירותן נמוכה. כך למשל יכול אדם לרכוש ולאסוף בהתמדה מניות של חברה, עד שהוא מחזיק כמות כזו שיש בכוחה להשפיע על מחיר המניה. ההנחה הבסיסית היא שהוא פועל כך מתוך שיקול כלכלי לגיטימי. כאשר הוא מוכר את המניות שרכש, התוצאה יכולה להיות גם היא הפסד למשקיעים שקנו ממנו. זוהי פעילות סבירה אלא אם כן הוכחה כוונתו הפלילית או שהוא עשה שימוש בהפצת מידע כוזב. בהקשר זה מוזכר גם חלקו של המשקיע היודע כי הוא נמצא בשוק מלא סיכונים, ומהי מידת הזהירות שהוא נוקט[9].
השופט אהרן ברק קבע כי "התערבות יזומה במסחר במניה שכל תכליתה הוא רק השפעה על השער – ולו רק למטרת ייצוב – היא מניפולציה"[10]. לעומת זאת הפרופ' עמרי ידלין הבדיל בין מניפולציה חיובית שיש לה תפקיד חשוב בשכלול השוק, לבין מניפולציה שלילית שעלולה לפגוע במנגנון השוק[11].
גם הפצת שמועה אינה תמיד פלילית, ולא תמיד ברור ההבדל בינה ובין הצגת עובדה אובייקטיבית או השערה או אפילו תקווה כמוסה בליבו של המפיץ. בכל מקרה, נדרשת ההוכחה כי ידע בוודאות שהשמועה אינה נכונה וכוונתו הייתה להונות.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ראו דברי השופט עמית בגזר הדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב בת"פ 73/91
- ^ סעיף 54א' לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968, באתר נבו
- ^ ארנון בן-יאיר, שנת מאסר בפועל בשל הרצת מניות, באתר הארץ, 5 בפברואר 2007
- ^ אמיר טייג, אג"ח זבל, nrg, 3 באוקטובר 2006
- ^ סיון איזסקו, מדריך: כך תזהו הרצת מניות, Biz Portal, 19 במרץ
- ^ רימונה פרקש ברוך, בעקבות פרשת פסגות: כך תזהו הרצת מניות, באתר כלכליסט, 9 בפברואר 2010
- ^ פס"ד טל פודים מתאר מקרה של מריץ מניות שלא התכוון להרוויח
- ^ מדינת ישראל נ' עיני בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בת"פ 92/97 מיום 2.1.03 שניתן על ידי השופטת ב' אופיר-תום
- ^ ראו המאמר הרצת מניות – אז היכן התרמית? מאת עורך דין רונן עדיני
- ^ ע"פ 5383/97 טמפו תעשיות בירה נ' מדינת ישראל פ"ד נד(1) 569,557
- ^ "מניפולציה אסורה – מהי ?" מאמר מאת פרופ' עמרי ידלין, פורסם ב"מגמות בפלילים עיונים בתורת האחריות הפלילית" (תשס"א, 2001) עורך א. לדרמן
