בעקבות הסלמה בירי מרצועת עזה שהחלה באוקטובר 2012, פתח צה"ל ב-14 בנובמבר במבצע עמוד ענן שכלל גל תקיפות אוויריות של תשתיות טרור, מחסני רקטות ארוכות טווח ומתקני שיגור תת-קרקעיים ברצועת עזה. בתחילת המבצע הרג צה"ל את ראש הזרוע הצבאית של חמאס, אחמד ג'עברי, ופגע במשגרי רקטות רבים. בתגובה, חמאס ומספר ארגונים נוספים ברצועה שיגרו אלפי רקטות אל יישובים בדרום ישראל. כיפת ברזל יירטה מאות מהן. בקריית מלאכי נהרגו שלושה אזרחים ישראלים מפגיעה ישירה של גראד בבניין. לראשונה שוגרו רקטות פג'ר 5 לגוש דן, ולראשונה מאז מלחמת המפרץ נשמעה אזעקת אמת בתל אביב. ביום השלישי למבצע נשמעה לראשונה אזעקת אמת באזור ירושלים. במבצע נהרגו 4 אזרחים ישראליים ו-2 חיילים, ואילו לפלסטינים נהרגו 120 פעילי טרור ו-57 אזרחים. המבצע הסתיים כעבור 8 ימים בהסכם על הפסקת אש בין ישראל לחמאס שהושג בתיווך ארצות הברית ומצרים.
בין עמוד ענן לצוק איתן
במהלך תקופת זו שבין עמוד ענן לצוק איתן, המשיכו פלגי הטרור פלסטינים בעזה להצטייד ברקטות, ובהן רקטות המסוגלות לפגוע גם בגוש דן ואף עד פאתי חיפה, אך הסובלים העיקריים מירי רקטות ופצמ"רים היו יישובי עוטף עזה. ירי רקטות לטווח ארוך יותר מעוטף עזה סוכל על ידי "כיפת ברזל". בישראל נמשך פיתוח מערכות נוספות להתגוננות מפני האיומים מרצועת עזה; מערכת "שרביט קסמים" ליירוט רקטות לטווח בינוני ומערכת "מגן אור" ליירוט פצמ"רים ורקטות "קסאם" קצרות טווח, אך מערכות אלה עדיין לא הפכו למבצעיות באותה העת.
ב-7 באוקטובר חשפו כוחות חיל ההנדסה הקרביתמנהרת טרור גדולה ומתוחכמת, שיצאה מחאן יוניס והגיעה אל מעבר לגדר המערכת אל תוך שטח ישראל, ליד עין השלושה. ממדי המנהרה, כפי שפורסמו ב-ynet הם "1.7 ק"מ אורך, 1.8 מטר גובה, 20 מטר בממוצע עומק, 500 טון בטון ומלט, אלפי מטרים של כבלי חשמל ותקשורת ואפילו שמות של החופרים על הקיר."[1] כשבוע לאחר מכן נחשפה מנהרה נוספת, ממולכדת בחומרי נפץ. בעקבות חשיפת המנהרות, הפסיקה ישראל העברת חומרי בנייה, מלט ובטון לרצועת עזה, מאחר שהם נוצלו לצורכי טרור ולא לצרכים הומניטריים. חמאס לקח אחריות על חפירת המנהרה.
ב-11 במרץ 2014 תקפה חוליית טרור של הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בירי תלול מסלול כוח של צה"ל שעבד ליד ציר הוברס. צה"ל השיב אש באמצעות כלי טיס, וממנה נהרגו 3 מחבלים. למחרת, ב-12 במרץ אחר הצהריים, פתח הג'יהאד האסלאמי בירי מסיבי של רקטותקסאם וגראד על יישובי עוטף עזה, שדרות, אשקלון, אופקים ונתיבות. תוך מספר שעות ירו המחבלים למעלה מ-60 רקטות על יישובים ישראלים. כיפת ברזל יירטה מספר רקטות.[9] באותו לילה תקף חיל האוויר הישראלי 29 יעדי טרור ברצועת עזה.[10] לא דווח על נפגעים פלסטיניים. למחרת, בבוקר 13 במרץ, שיגר הג'יהאד האסלאמי רקטות גראד אל עבר אשדוד ואשקלון.[11] בשעות הצהריים פרסם בכיר בג'יהאד האיסלאמי שהושגה הפסקת אש עם ישראל בתיווך עם מצרים, לאחר כשלוש שעות הפסקת האש הופרה והמחבלים ירו 2 מטחים של כ-3 רקטות כל אחד אל עבר עוטף עזה. כיפת ברזל ירטה רקטה אחת מעל נתיבות ואחת מעל שדרות. בערב ירו המחבלים עוד רקטות לעבר ישראל. כעבור יומיים דעך ירי הרקטות.
ב-26 במרץ הטביע חיל הים הישראלי שתי סירות פלסטיניות שעסקו בהברחת אמצעי לחימה לרצועת עזה. הירי גרם לפיצוצי משנה של האמל"ח, התחמושת וחומר הנפץ שהוברחו בסירות, ומהם ככל הנראה נהרגו המבריחים שעל הסירות. המחבלים פתחו באש לעבר כלי השיט של צה"ל אך לא פגעו בהם.[13]
גם ב-1 ביולי נמשך ירי הרקטות כאשר נורו לעבר עוטף עזה 22 רקטות קסאם וגראד.
ב-2 ביולינחטף נער במזרח ירושלים ולאחר כחצי שעה נמצאה גופתו שרופה.[19] זמן קצר לאחר מכן החלו מהומותאלימות בירושלים. חמאס וארגוני טרור נוספים האשימו את ישראל ברצח, וקראו לפתוח באינתיפאדה. הירי לעבר הדרום החמיר, וטווח הטילים גדל והגיע שוב לאשקלון, לאחר שבימים שקדמו לתקרית ספגו את הרקטות בעיקר יישובי עוטף עזה. המחבלים פתחו בהפגזה מסיבית באמצעות מרגמות על יישובי המועצה האזורית אשכול ובצהריים תקף צה"ל מרגמה שממנה נורו פצמ"רים, אך הירי לא נפסק ודקות אחדות לאחר מכן נמשכו הנפילות בשטח ישראל ואף הטווח גדל, נזק נגרם ללול תרנגולות ושרפה קטנה פרצה כתוצאה מהירי. בערב נשמעה אזעקת צבע אדום באשקלון ובישובים מסביב, כיפת ברזל פעלה ויירטה רקטה אחת ו-2 נוספות נפלו בשטחים פתוחים. זמן קצר לאחר מכן נורה שוב מטח לעבר הנגב, כיפת ברזל יירטה רקטה אחת מעל נתיבות והשאר נפלו בשטחים פתוחים.[20] ב-2 ביולי נפלו בסך הכל כ-25 רקטות בשטח ישראל ועוד מספר רב של פצצות מרגמה.
ב-3 ביולי נמשך הירי הכבד אל עבר ישראל. מטח רקטות נורה לעבר שדרות. רקטה אחת פגעה בבית וגרמה לנזק[21] ורקטה אחרת פגעה בבית ובו משפחתון אך לא התפוצצה.[22] אדם נפגע מפגיעת פצמ"ר בחבל אשכול.[23] בערב ירו הפלסטינים עשרות רקטות ופצמ"רים על יישובים בגזרת עוטף עזה וגרמו נזק למבנים ולרכוש, ולראשונה בסבב זה נורו רקטות לעבר אופקים. ב-3 ביולי נפלו בסך הכל 55 רקטות ופצצות מרגמה בשטח ישראל. זהו היום עם מספר הנפילות הגבוה ביותר בהסלמה.
ב-4 ביולי ירו הפלסטינים 26 רקטות לעבר ישראל. גם ב-5 ביולי נמשך ירי הרקטות, בעיקר על יישובי חבל אשכול אך גם על אופקים. לראשונה מאז מבצע עמוד ענן ירו המחבלים רקטות על באר שבע (אחת מהן יורטה על ידי כיפת ברזל והשאר פגעו בשטחים פתוחים).[24]
המבצע החל ב-8 ביולי בעקבות ירי רקטי הולך וגובר מרצועת עזה לעבר אוכלוסייה אזרחית בדרום ישראל, כתגובה ל"מבצע שובו אחים" של צה"ל לאחר חטיפת שלושת הנערים ורציחתם ב-12 ביוני. בשלב הראשון כלל המבצע בעיקר הפצצות כבדות של חיל האוויר הישראלי, חיל השריון וחיל התותחנים ברצועת עזה, כשבמקביל ישראל ספגה ירי רקטי מרצועת עזה והתמודדה עם חדירה של מחבלים חמושים לשטחה שהגיעו מרצועת עזה דרך הים או דרך מנהרות. בשלב השני, שהחל ב-17 ביולי, נכנסו כוחות קרקעיים של צה"ל לרצועה תחילה לעיירה בית חאנון במטרה להרוס את מנהרות הטרור. בשלב שלישי, שהחל ב-5 באוגוסט הושלמה יציאת הכוחות הקרקעיים של צה"ל מרצועת עזה, אך הלחימה נמשכה במתכונת השלב הראשון. במהלך המבצע נמנו 12 ניסיונות לתיווך ולהשגת הפסקת אש, כאשר רוב הניסיונות התקבלו על ידי ישראל, אך נדחו על ידי חמאס. המבצע הסתיים לאחר 50 ימי לחימה, עם קביעת הפסקת האש.
עם תחילת המבצע נפרסו סוללות כיפת ברזל ברחבי ישראל כדי להגן גם על יישובים במרכז הארץ. במהלך המבצע נורו 4,594 רקטות ופצצות מרגמה לעבר ישראל, מתוכן 735 יורטו על ידי כיפת ברזל, 64 מהן נפלו בשטחי מגורים, 188 מהן כשלו ונפלו בתוך שטחי הרצועה ו-3,607 מהן נפלו בשטחים פתוחים. מנגד צה"ל תקף 6,231 מטרות טרור בשטחי רצועת עזה; 10,590 מבנים נפגעו בתקיפות, 4,024 מבנים נהרסו כליל עד היסוד ו-32 מנהרות טרור הושמדו.[27]
בצד הישראלי נהרגו 68 חיילים, 5 אזרחים ופועל זר מתאילנד,[28] ונפצעו 1,433 חיילים ו-837 אזרחים. מבחינת הפלסטינים, מבצע צוק איתן היה קטלני ביותר: 2,203 פלסטינים נהרגו במהלך המבצע, מתוכם, בין 1,068 ל-1,408 פעילי טרור[29] ובין 805–1473 אזרחים הרוגים,[30] מעל ל-11,000 פלסטינים פצועים,[29][31] ומעל ל-200 פעילי טרור נשבו בידי ישראל. בנוסף, עשרות פלסטינים ברצועת עזה הוצאו להורג בידי חמאס בטענה ששיתפו פעולה עם ישראל.[32] במהלך הלחימה בין 300 אלף לחצי מיליון מתושבי הרצועה נאלצו לנטוש את בתיהם.[33]