לפי רולינג, הרעיון ליצירת ספרי הארי פוטר וליצירת הדמות עצמה התגבש בזמן שהמתינה לרכבת ממנצ'סטר ללונדון ב־1990[2]. על פיה, באותה נקודה "הייתה דמותו של הילד הצנום, שחור השיער והממושקף, שאינו יודע שהוא קוסם, יותר מוחשית עבורי". במהלך עיבוד הרעיונות לסדרה החליטה רולינג שהארי יהיה ילד יתום הלומד בבית ספר בשם הוגוורטס שבו יש פנימייה. בריאיון ב"גרדיאן" ב־1999 אמרה כי "הארי היה חייב להיות יתום – כך שיהיה שחקן חופשי, ללא חשש לאכזב את הוריו… הוגוורטס חייב היה להיות בית ספר עם פנימייה – מחצית מהדברים החשובים מתרחשים בלילה! ויש חשיבות גם לביטחון: בהיותי אם לילדה, אני מאמינה יותר ויותר שהדבר שילדים רוצים יותר מכל הוא ביטחון, וזה מה שהוגוורטס מאפשר להארי."[3].
מותה של אמה מטרשת נפוצה נתן לה את ההשראה לכתוב כי הארי הוא ילד המתגעגע להוריו המתים, וצערו הלך ונעשה מוחשי יותר מטיוטה לטיוטה בגלל הנגיעה האישית של רולינג לנושא[2]. רולינג קבעה את יום הולדתו של הארי ב־31 ביולי, שהוא גם יום הולדתה. עם זאת, לאורך השנים היא שבה והדגישה כי הארי לא מבוסס על אדם אמיתי כלשהו.
רולינג גם התייחסה למעמדו של הארי פוטר כדמות לחיקוי. "היתרון של גיבור או גיבורה בדיוניים," ציינה, "הוא שאתה יכול להכיר אותם יותר טוב מאשר גיבורים לא בדיוניים, שאת רובם לעולם לא תפגוש… אני מרוצה מכך שאנשים אוהדים את הארי ומזדהים איתו, כיוון שאני חושבת שהוא מאוד חביב"[4].
הארי פוטר מופיע לראשונה בספר הראשון כדמות ראשית. כאשר הוא בן מעט יותר משנה נרצחים הוריו על ידי לורד וולדמורט, שהוא קוסם אופל שמטיל אימה על עולם הקוסמים; הארי מצליח לשרוד את הקללה הממיתה של וולדמורט, שחזרה ופגעה בוולדמורט עצמו וקרעה את נשמתו מגופו. כתוצאה מהקללה נושא הארי על מצחו צלקת בצורת ברק. הוא התפרסם בשל היותו האדם היחיד שידוע כי שרד את הקללה הממיתה ("אבדה קדברה"), והחל מאירוע זה הוא ידוע בכינוי "הילד ששרד", "הנבחר" או "הילד שנשאר בחיים". מבחינה מעשית גם וולדמורט שרד, אם כי גופו הגשמי הושמד.
לפי רולינג, תכנון סיפור הרקע הזה בוצע בראייה לאחור: "הרעיון הבסיסי [הוא ש] הארי… לא יודע שהוא קוסם… כך שאני חזרתי אחורה כדי לבדוק איך זה קרה, שהוא לא יודע מי הוא… כאשר הוא היה בן שנה, הקוסם הרשע ביותר מזה מאות שנים ניסה להרוג אותו. הוא רצח את הוריו של הארי, ואז ניסה לרצוח אותו – הוא ניסה להטיל עליו קללה… הארי חייב לגלות, לפני שאנחנו מגלים. ומסיבה לא ברורה, הקללה לא עבדה על הארי. כך שהוא נשאר עם הצלקת דמוית ברק על מצחו, והקללה חזרה אל הקוסם המרושע שנאלץ לרדת למחתרת מאז"[5].
מסיבה זו הארי מתואר כיתום החי באומללות עם קרוביו היחידים (משפחת דרסלי) המתנכלים לו בקביעות. החלק הראשון משמש גם לתיאור העימותים הראשונים בין הארי לבין משפחת דרסלי, שהחמור בהם מתרחש בגן החיות של לונדון ובו הארי שילח נחש בבן דודו דאדלי באמצעות קסם בלתי מכוון. ביום הולדתו ה־11 מגיע רובאוס האגריד, שומר הקרקעות בהוגוורטס, ומספר לו את האמת על הוריו, הקשר שלו לוולדמורט, ועל היותו קוסם שנועד ללמוד בבית הספר. הארי מתחיל ללמוד בבית הספר וממוין לבית גריפינדור. עם הזמן הוא מתחבר עם עמיתיו לספסל הלימודים ולבית, רון ויזלי והרמיוני גריינג'ר. בסוף הספר מצליחה השלישייה לסכל את מזימתו של וולדמורט לחזור לחיים באמצעות גנבת אבן החכמים.
במהלך הספר פוגש הארי את דראקו מאלפוי, נער בן גילו המשתייך למשפחת קוסמים ותיקה, מכובדת ועשירה שלפי הספר הייתה בעד הלורד וולדמורט ואף עזרה לו, והשניים הופכים לאויבים מרים. אחד העימותים הראשונים ביניהם התרחש כאשר הארי דרש ממאלפוי להשיב חפץ שזה לקח מתלמיד באותה שכבה בשם נוויל לונגבוטום. במסגרת מריבה זו נצפה הארי על ידי מורתו מינרווה מקגונגל על מטאטא, והוא מתקבל לקבוצת הקווידיץ' של גריפינדור. הארי מסתכסך גם עם סוורוס סנייפ, המורה לשיקויים. שתי היריבויות הללו משמשות גורמים מניעים לחלק מקווי העלילה של הספרים הבאים. רולינג אמרה בריאיון ב־1999 כי דראקו מאלפוי מבוסס על מספר בריוני בית ספר שהיא פגשה, וכי סנייפ מבוסס על אחד ממוריה שהיה אדם קשוח מאוד שניצל לרעה את כוחו[6].
רולינג אמרה בעבר כי הפרק על הראי של ינפתא הוא החביב עליה ביותר, כיוון שהמראה משקפת את משאלת ליבו החזקה ביותר של הארי, שהיא לראות את הוריו המתים[6].
בספר השני מעמתת רולינג את הארי עם טום ואנדרולו רידל, שהוא "זיכרון" של וולדמורט המוחבא בתוך יומן סודי שהשתלט על ג'יני ויזלי, אחותו הקטנה של רון שהחלה את לימודיה בהוגוורטס באותה שנה. תלמידים רבים חושדים כי הארי הוא האחראי לתקיפות לא מוסברות שבהן נפגעו מספר תלמידים ממוצא מוגלגי ושהפכו לפסלי אבן, כשבפועל הם בוצעו על ידי ג'יני שכושפה על ידי היומן של טום רידל. ג'יני נעלמת בשיאה של העלילה, ונחטפת לחדר הסודות שקיומו אושרר לאחר שלאורך כל הספר נחשב למקום מיתולוגי שלא באמת קיים. הארי יורד לשם, ומגלה כי רידל הוא האחראי לתקיפות. לאחר מכן הוא מתמודד עם הבסיליסק, המפלצת מחדר הסודות שסרה למרותו של טום רידל. הארי מצליח (בעזרתו של עוף החול פוקס) לגבור עליה, להרוג אותה, ולהציל את חייה של ג'יני.
בספר השני הוצג גם קו עלילה משני שבו מתוארת התאהבותה של ג'יני בהארי, אם כי ההתייחסות איננה רציפה ונושא זה המשיך להתפתח רק בשני הספרים האחרונים בסדרה.
רולינג משתמשת במסע בזמן לצורך עלילת הספר השלישי. הארי מגלה כי הוריו הוסגרו לוולדמורט על ידי אחד מחבריהם בשם פיטר פטיגרו, שהפליל בפשעים הללו את סיריוס בלק (סנדקו של הארי) וגרם למאסרו בכלא אזקבאן. בתחילת הספר מצליח סיריוס להימלט מהכלא ולאורך רוב הספר נאלץ הארי להתמודד עם הפחד שלו מסוהרסנים (יצורים מוצצי נשמות המשמשים סוהרים בבית הכלא אזקבאן) שהוצבו בהוגוורטס כדי למנוע את כניסתו של סיריוס המבוקש למתחם בית הספר. הארי לומד לבצע את קסם הפטרונוס, שיגן עליו מפני הסוהרסנים, בעזרתו של רמוס לופין, מורה בבית הספר וחבר של הוריו. כאשר סיריוס נלכד על ידי סוורוס סנייפ ונכלא בהוגוורטס, הארי והרמיוני חוזרים בזמן על מנת להציל אותו ואת ההיפוגריף בקביק ממוות. פטיגרו מצליח להימלט גם לאחר שהם חוזרים בזמן, ולפיכך סיריוס לא היה יכול לערער על הפללתו ונאלץ להימלט מפני משרד הקסמים פעם נוספת.
הארי מפגין סימנים ראשונים של בגרות בספר הרביעי, וזאת בניגוד לספרים הקודמים שבהם הוא מתואר לעיתים כילד[7]. הוא נבחר באופן מסתורי להשתתף בטורניר הקוסמים המשולש, כנציג רביעי, אף על פי שקודם לכן נבחר סדריק דיגורי כנציג להוגוורטס. הארי מפתח טינה כלפי סדריק לאחר שזה מספיק להזמין לפני הארי עצמו, את צ'ו צ'אנג לנשף חג המולד, בעוד הוא עצמו מעוניין בה מבחינה רומנטית.
הארי מצליח מאוד במשימותיו בטורניר, אך לשם כך הסתייע בעזרה המנוגדת לחוקי הטורניר. את המידע על המשימה הראשונה הוא קיבל מחברו רובאוס האגריד, והצליח לסיים אותה בהצלחה מרובה. במשימה השנייה גם קיבל סיוע מדובי גמדון הבית, אשר סיפק לו הן את התשובה איך לנשום מתחת למים והן את החומר עצמו בו השתמש - אצות זימיזים. במשימה זו הוא היה צריך לחלץ את חברו רון מתחתית האגם של הוגוורטס, ותוך כדי המשימה הפגין דאגה לזולת בכך שהציל את גבריאלה דלאקור, אחותה הקטנה של המתחרה פלר דלאקור, אף על פי שלא היה צריך לעשות זאת בגלל אמצעי הבטיחות שהופעלו בטורניר.
במהלך המשימה האחרונה בטורניר הארי וסדריק אשר מגיעים יחדיו לגביע הטורניר מועברים באמצעותו (כאשר מתגלה שהוא למעשה מפתח מעבר ) לבית קברות, שם מחכה להם וולדמורט הפוקד על משרתו פיטר פטיגרו לרצוח את סדריק. וולדמורט, המסתייע בפטיגרו, משתמש בדמו של הארי בטקס אפל על מנת לבנות לעצמו גוף גשמי חדש. הארי נלחם בדו־קרב עם וולדמורט. שני השרביטים שלהם, שבבסיסם ליבת קסם ממקור זהה, מתחברים. לאחר שהארי ולורד וולדמורט ממשיכים בהפעלת הקסמים שהטילו נוצרות רוחות רפאים זמניות של קורבנותיו האחרונים של וולדמורט, כולל סדריק וג'יימס ולילי פוטר, היוצאים מקצה שרביטו של וולדמורט. הרוחות הללו מגנות על הארי באופן זמני, ומאפשרות לו לקחת את גופתו של סדריק ולהימלט חזרה להוגוורטס באמצעות מפתח המעבר. רולינג סיפרה כי זו הסצנה האהובה עליה בספר, כיוון שבה מתוארות ההקרבה העצמית והחמלה של הארי, ולדבריה "הוא רצה לחסוך להוריו של סדריק את הכאב הנוסף"[7], ואף השוותה זאת לסצנה מהאיליאדה שבה אכילס לוקח את גופתו של פאטרוקלוס מידיו של הקטור[7]. רולינג ציינה גם כי הספר הרביעי הוא סוף התקופה הראשונה בחייו של הארי, והחל מהספר הבא הוא כבר לא יהיה מוגן באותה מידה, וייאלץ להתמודד עם גורלו[8].
כמו כן, לאורך כל הספר נאלצים הארי וחבריו להתמודד עם השמצות ופרסומים שקריים מפיה של ריטה סקיטר, כתבת בעיתון הקוסמים "הנביא היומי".
בספר החמישי מנהל משרד הקסמים מסע השמצות נגד הארי ודמבלדור, על מנת לערער את האמינות של טענותיהם הנוגעות לשובו של וולדמורט. משרד הקסמים אף מנסה לסלק את הארי מהוגוורטס באמצעות העמדתו לשימוע משמעתי באשמת ביצוע קסם בנוכחות בן דודו דאדלי, וזאת לאחר שהארי נאלץ לבצע את קסם הפטרונוס על מנת להתגונן מפני סוהרסנים בלתי מרוסנים.
בספר זה מוצגת דמות חדשה כאשר שר הקסמים קורנליוס פאדג' ממנה את מזכירתו דולורס אמברידג' לתפקיד המורה להתגוננות מפני כוחות האופל, על מנת שהיא תרגל אחרי המתרחש בהוגוורטס. אמברידג' מסרבת ללמד את תלמידיה קסמי הגנה באופן מעשי, ומסתפקת בספר תיאוריה בלבד, וזאת מכיוון שמשרד הקסמים חושש שדמבלדור זומם להקים צבא בעזרת תלמידיו ולבצע הפיכה.
כתוצאה ממדיניותה של אמברידג' התנהגותו של הארי הופכת לכעוסה ולא יציבה, ולפרקים נוצר ריחוק מסוים בינו לבין רון והרמיוני. רולינג אמרה כי הארי "נאלץ" לעבור את כל הלחץ הזה על מנת להראות את פגיעותו הרגשית ואת האנושיות שלו, בניגוד לאויבו המר וולדמורט[9]. הארי רון והרמיוני מקימים אגודת תלמידים סודית בשם צבא דמבלדור,על מנת ללמוד כיצד להתגונן מפני כוחות האופל. אגודה זאת התכנסה דרך קבע בחדר סודי בטירה, חדר הנחיצות, ושם לימד ואימן הארי תלמידים מכל הבתים בהוגוורטס מלבד סלית'רין, בהתגוננות מפני כוחות האופל. אולם, תוכניתם נחשפת לאחר מספר חודשים בהם התקיימה, כאשר אחת מחברות הקבוצה מסגירה אותם לאמברידג', כך שדמבלדור נאלץ לקחת על עצמו את האשמה לקיומה של הקבוצה ולהימלט מהוגוורטס כדי להציל את הארי מהרחקה. הארי סופג מהלומה רגשית נוספת כאשר סנדקו סיריוס נהרג במהלך דו־קרב עם אוכלת המוותבלטריקס לסטריינג' במחלקת המסתורין, אך הוא מצליח לסכל את תוכניתו של וולדמורט לגנוב נבואה חשובה ומצליח להוכיח לכל עולם הקוסמים שוולדמורט אכן חזר. אחד מקווי העלילה המשניים של הספר הוא מערכת היחסים בין הארי לצ'ו צ'אנג, שמסתיימת לאחר שחברתה של צ'ו, מריאטה, מסגירה את צבא דמבלדור לדולורס אמברידג'.
בספר השישי מתמודד הארי עם תהפוכות רגשיות, שלדברי רולינג ההשראה להן מבוססת על קשייה וקשיי אחותה בגיל ההתבגרות[10]. רולינג אמרה על חייו האישיים של הארי כי בעקבות ההרפתקאות שהוא עובר יש לו פחות ניסיון בתחום הרומנטי בהשוואה לנערים אחרים בגילו[11]. חוסר הניסיון הזה הוא (לדברי רולינג) הסיבה לכישלון מערכת היחסים עם צ'ו צ'אנג בספר הקודם. בעלילת הספר השישי מתאהב הארי בג'יני ויזלי, אחותו הקטנה של חברו הטוב רון, ואחת הנקודות החשובות בפרק האחרון היא, כאשר הוא מחליט לסיים את מערכת היחסים ביניהם על מנת להגן עליה מפני וולדמורט.
דמות חדשה מצטרפת, כאשר סוורוס סנייפ עוזב את משרת המורה לשיקויים לטובת שיעורי התגוננות מפני כוחות האופל, ומוחלף על ידי המורה הוראס סלגהורן. הארי מפגין הצטיינות מפתיעה במקצוע בזכות ספר שיקויים ישן שהיה שייך לתלמיד מוכשר הידוע בכינוי "הנסיך חצוי־הדם". בספר יש הערות ותיקונים רבים, וכן כשפים מתקדמים; פעמים רבות לאורך הספר טוענת הרמיוני כי מה שהארי עושה הוא רמאות.
קו עלילה מרכזי בספר זה, היא התנהגותו החשודה של דראקו מאלפוי, יריבו של הארי. מאחורי הקלעים פקד וולדמורט על מאלפוי המבוהל לנסות להרוג את דמבלדור. במהלך דו־קרב בחדר שירותים משתמש הארי בקללת החיתוך "סקטומסמפרה" שמצא בשולי ספר השיקויים הישן, וגורם למאלפוי פצעים כמעט קטלניים שאותם מרפא סנייפ. הארי מבועת ממה שעשה וכמעט חש חמלה כלפי מאלפוי לאחר שגילה כי הוא אולץ על ידי וולדמורט לאפשר את כניסתם של אוכלי המוות תחת איומים על חייהם של הוריו.
לאורך הספר נערכות פגישות פרטיות בין הארי לדמבלדור, ובהן הארי לומד על עברו של וולדמורט כיתום, עליית כוחו, וכיצד הוא פיצל את נשמתו לשבעה הורקרוקסים על מנת לזכות בחיי נצח. שני הורקרוקסים (היומן של רידל והטבעת של סבו של וולדמורט) הושמדו, והארי ודמבלדור מצליחים למצוא עוד אחד בצורת תליון. כאשר אוכלי המוות פולשים להוגוורטס, סנייפ הורג את דמבלדור, ובמהלך מנוסתו חושף בפני הארי כי הוא הנסיך חצוי־הדם. הארי מגלה לאחר מכן כי התליון שהוא ודמבלדור מצאו מזויף.
בספר השביעי עוזב הארי את הוגוורטס ביחד עם רון והרמיוני, על מנת להשלים את המשימה שדמבלדור הטיל עליו: לחפש ולהשמיד את ההורקרוקסים הנותרים של וולדמורט, ואז למצוא את וולדמורט עצמו ולהרוג אותו. השלושה מוצאים את עצמם מתמודדים עם מדינת המשטרה הטוטליטרית שוולדמורט הצליח להקים לאחר רצח שר הקסמים רופוס סקרימג'ר.
לאורך הספר מתוארת ההתמודדות של הארי וחבריו עם בידודם מעולם הקוסמים, דבר שגורם למתחים רבים. באחד מרגעי השיא בעלילה פורצת מריבה קשה בין הארי לרון אודות מצבה של ג'יני בהוגוורטס, שגורמת לרון לנטוש את המאהל שלהם. הארי נאלץ גם להתמודד עם חשיפת עברו של מורהו הנערץ אלבוס דמבלדור, ועל קיומם של אוצרות המוות המסוכנים, שגורמים לו להסחה ממילוי בקשתו האחרונה של דמבלדור.
כאשר וולדמורט רוצח את סנייפ בחלק האחרון של הספר השביעי, מגלה הארי כי סנייפ איננו האדם הבוגדני שרצח את דמבלדור, כי אם סוכן כפול שהיה נאמן לדמבלדור כל השנים. הארי מגלה באמצעות זיכרונותיו של סנייפ כי הוא אהב את לילי אוואנס, אמו של הארי, וכי מערכת היחסים ביניהם הסתיימה על רקע קשריו עם אוכלי מוות לעתיד ואמונותיו בנוגע לטוהר הדם. לאחר שוולדמורט רצח את הוריו של הארי נדר סנייפ להגן על בנה היחיד, אף על פי שנאתו לג'יימס, ומסיבה זו סלד מהארי, אך הגן עליו כשהיה בסכנת חיים. מתברר גם כי סנייפ לא רצח את דמבלדור, אלא מילא את בקשתו. דמבלדור גסס מקללה שהתפשטה באיטיות, ורצה להגן על ההסוואה של סנייפ כמרגל בקרב אוכלי המוות, ולחסוך ממאלפוי את הצורך להשלים את פקודתו של וולדמורט להורגו.
וולדמורט גונב מקברו של דמבלדור את שרביט הבכור על מנת להביס את הארי, ופעמיים מטיל עליו את הקללה ההורגת אבדה קדברה. הניסיון הראשון גורם להארי להתעלף ולהיכנס למצב של לימבו. לאחר מכן רוחו של דמבלדור מספרת להארי כי הוא הפך להורקרוקס בלתי מכוון כשהיה תינוק, אך גם כי הקללה של וולדמורט השמידה את רסיס נשמתו של וולדמורט בגופו של הארי, וכל שנותר הוא להשמיד את הנחשית נגיני, ההורקרוקס האחרון. בשיאו של הספר וולדמורט מטיל על הארי את הקללה ההורגת בפעם השנייה, אך נכשל בכך ומת בעצמו כיוון ששרביט הבכור שייך להארי ואינו יכול לפגוע בו. הארי הופך לבעלים הראוי של אוצרות המוות, אך מחליט לשמור רק על גלימת ההיעלמות שלו כיוון שהייתה שייכת לאביו.
באפילוג של הספר מתואר כיצד הארי וג'יני הנשואים מלווים את שני ילדיהם הבוגרים, ג'יימס סיריוס ואלבוס סוורוס, אל רכבת האקספרס להוגוורטס. כמו כן, מתוארת דמותה של בתם הקטנה לילי לונה.
לפי רולינג הארי הפך להילאי לאחר תבוסתו של וולדמורט, והצטרף בגיל 17 למחלקת ההילאים כאשר ב־2007 התמנה לראש המחלקה. רולינג אמרה כי יריבו דראקו מאלפוי "התגבר" על השנאה כלפיו לאחר שהארי הציל את חייו שלוש פעמים במהלך הספר השביעי, אם כי אין סימנים שהם הפכו לחברים.
במחזה הארי פוטר והילד המקולל מתוארים יחסיו המתוחים של הארי עם בנו אלבוס סוורוס, כמו גם התעמתויות בינו לבין דראקו מאלפוי. במהלך עלילת המחזה מצליח הארי ליישר את ההדורים עם השניים.
מאפיינים
הארי מסווג בספרים כ"חצוי דם" אף על פי ששני הוריו קוסמים מכיוון שאביו ג'יימס היה קוסם "טהור דם", אך אמו לילי הייתה מכשפה שהוריה "מוגלגים". לפי רולינג, לילי נחשבת "גרועה כמו מוגלגית" עבור קוסמים הדוגלים בטוהר הדם, ולפיכך נקראה בכינוי הגנאי "בוצדמית".
התפתחות הדמות
דייוויד קולברט, בספרו "העולמות הקסומים של הארי פוטר"[12], טוען כי אף על פי שהארי פוטר הוא דמות ייחודית בעל תכונות אופי ספציפיות, הרי שהמאפיינים שלו דומים לדמות ספרותית טיפוסית הידועה באגדות ובמיתוסים רבים בתור דמותו של 'הנסיך האבוד'. לדוגמה, עד להגעת המכתב מהוגוורטס הארי לא היה מודע לזהותו האמיתית. לדברי קולברט הקורא מזדהה עם הארי בעקבות היחס האכזרי שהוא סופג ממשפחת דרסלי, והוא אף משווה את השינויים במצבו של הארי לסיפור של סינדרלה. גם כשהארי מגיע אל הנוחות של הוגוורטס הוא ממשיך לפקפק בעצמו, בין השאר לאחר שמצנפת המיון לא הייתה בטוחה באיזה בית הוא ראוי להיות. רק בספר האחרון מתברר כי הסיבה לכך הייתה ששבריר מנשמתו של וולדמורט שכן בגופו של הארי, וגם אלבוס דמבלדור חשד כי הארי מודע לכך בצורה כלשהי. הארי לומד להכיר את הצדדים האפלים שלו במהלך הסדרה, ובסופו של דבר מנצל אותם על מנת להביס את וולדמורט, שהוא הנמסיס שלו.
קולברט ערך הקבלה בין ההרפתקאות שבהן הארי נוטל חלק, וטען כי גם הן משתלבות בטיפוס נוסף באגדות המוכר בשם "הגיבור בעל אלף הפרצופים" (מושג המוכר מכתביו של ג'וזף קמפבל), שהיא דמות הבאה לידי ביטוי באודיסאוס מהמיתולוגיה היוונית ולוק סקייווקר ממלחמת הכוכבים. לפי קמפבל מסעו של הגיבור באגדות מתחלק לשלושה שלבים: עזיבה, חניכה ושיבה. כיוון שבמהלך המסע הארי (הגיבור במקרה זה) חווה תהליך של התבגרות, הרי שהשיבה שלו תהיה שונה מעזיבתו.
קולברט מסביר את אירועי הספרים בהתאם לתבנית של קמפבל:
בשלב הראשון (העזיבה) הארי מוזמן לצאת להרפתקת הלימודים בהוגוורטס, והוא נמצא על סף שינוי מהותי במהלך החיים שלו. הוא פוגש באנשים המגנים עליו, ובהם האגריד המציג בפניו את עולם הקסמים ואלבוס דמבלדור, שהגן עליו בסתר מאז היותו תינוק וסיפק לו את גלימת ההיעלמות שלו.
בשלב השני הארי עובר אירועי חניכה, לעיתים תוך הסתמכות על אמצעים חריגים כגון הגלימה על מנת להשיג את מטרתו. הוא נאלץ להילחם ב"דרקון" סמלי (הבסיליסק בספר השני ולורד וולדמורט מספר פעמים). הארי הופך לאדם עוד יותר מפורסם, ובסופו של דבר משיג את מטרתו האולטימטיבית שהיא הניצחון על וולדמורט.
בשלב השלישי, המכונה "השיבה", הארי חוזר לחיי השגרה שלו. בששת הספרים הראשונים הוא חוזר לבית משפחת דרסלי תוך קושי מסוים, אך לפי דבריה של רולינג לאחר יציאת הספר השביעי הארי זכה לשוב לבית משל עצמו, להקים משפחה עם אהובתו ג'יני ויזלי, ובכך להשיג את "המתנה המוחלטת" שנשללה ממנו לאחר מות הוריו בידי וולדמורט.
רולינג אמרה בעבר כי היא תכננה פחות או יותר את כל עלילת הסדרה, וכי כבר בעת כתיבת הספר הראשון היה ברור לה באופן כללי איך היא תסתיים. קולברט העריך כי רולינג לא תכננה את העלילה באופן כה מדויק לשלבי המסע שתואר על ידי קמפבל, אך לדבריו כיוון שהדגם הזה בסיסי מאוד אזי הוא השפיע על רולינג, כך שהספרים מתארים גיבור, שבדומה לגיבורי מיתוסים וסיפורי עם, עובר מסע התבגרות פנימי וחיצוני. על מנת להילחם בכוחות הרשע בסדרה עליו להתמודד עם כוחות הרשע הנמצאים בו עצמו.
אישיות
לפי רולינג הארי הוא אדם מאוד מצפוני, ויש לו יכולת הבחנה טובה בין מה שנכון לבין מה שלא נכון. רולינג אמרה כי להארי לא הייתה כמעט גישה למבוגרים עם אכפתיות מפותחת, ולפיכך נאלץ כבר מגיל צעיר להחליט בעצמו ברוב הנושאים[13]. לדבריה אחת מהסצנות החשובות ביותר לגבי הארי הייתה בספר הרביעי כאשר הוא הגן על גופתו של עמיתו לספסל הלימודים סדריק דיגורי מפני וולדמורט, ובכך הפגין אומץ לב וחוסר אנוכיות[7]. כמו כן, בתחילת הספר השביעי נמלטו האגריד והארי מאוכלי המוות באמצעות אופנוע מעופף, ולמרות הסכנה העצומה שבה היו נתונים הוא סירב להרוג את אחד מאוכלי המוות שהיה נתון לקללת השליטה "אימפריוס", ובמקום זאת רק פרק אותו מנשקו.
רולינג אמרה כי שתי התכונות הגרועות ביותר של הארי הן "כעס ושחצנות מזדמנת"[14], אך מנגד אמרה כי הוא מתנהג בצורה מכובדת וכי "הוא לא ילד אכזר. הוא תחרותי, והוא לוחם. הוא פשוט לא שוכב ומחכה שמשהו יקרה. אבל יש לו יושר עצמי, מה שהופך אותו לגיבור עבורי. הוא ילד נורמלי עם התכונות שכולנו באמת מעריצים"[15]. לעיתים קרובות הוא מפגין צניעות או בושה, העשויות לפגוע בהישגיו; אף על פי שבתחילת הספר החמישי הוא מונה הרפתקאות אחדות כהוכחה לכך שהוא בוגר, בהמשך הספר הרמיוני מציגה אותן כסיבה לכך שהוא אמור להנהיג את צבא דמבלדור, והארי עצמו טוען כי הן לא הופכות אותו לאחד שראוי לקבל סמכות כלשהי. לאחר יציאתו לאור של הספר השביעי אמרה רולינג כי יכולתו של הארי לקבל את המוות כעובדה מוגמרת היא התכונה שהופכת אותו לכה חזק לעומת וולדמורט. אחת הדוגמאות לכך מתוארת בסוף הספר השביעי, כאשר הארי מוכן להקריב את חייו על מנת שוולדמורט יחוס על חייהם של מגני הוגוורטס. באותו פרק הוא הפגין תכונה בולטת נוספת שהיא חוסר רצונו שאחרים ייפגעו בגללו.
פעמים אחדות לאורך הסדרה נדונים ההבדלים בין האישיות של הארי לבין זו של וולדמורט, ומנגד גם מספר קווי דמיון ביניהם. בסוף הספר השני מציין דמבלדור את קווי הדמיון הללו (בהם יחס מעט רופף לחוקי בית הספר והיותו צאצא רחוק של סלזאר סלית'רין), ובהמשך הסדרה מסביר להארי כי הסיבה ששובץ לבית גריפינדור ולא לבית סלית'רין (בו למד וולדמורט) היא הבחירה שלו לבקש זאת ממצנפת המיון של הוגוורטס. לדברי דמבלדור הבחירות של הארי הן אלו שקבעו את דרכו, ובכך הוא נבדל במידה רבה מאוד מוולדמורט.
החל מהספר הראשון בסדרה מודגש כי אחת התכונות החזקות ביותר של הארי הייתה יכולתו לחוש אהבה. בסוף הספר הראשון הסביר לו אלבוס דמבלדור כי העובדה שאמו לילי בחרה מרצונה החופשי להקריב את חייה העניקה לו הגנה חזקה, שאותה וולדמורט לא היה מסוגל להבין, זלזל בה, ושילם מחיר יקר כשניסה לתקוף אותו. בסוף הספר החמישי הסביר דמבלדור להארי כי במשרד הקסמים יש חדר שנעול תמיד ובו נמצא הכוח שלהארי יש כמויות גדולות ממנו ולוולדמורט אין. בהמשך הסדרה הסביר דמבלדור כי יכולתו של הארי לאהוב היא זו שהגנה עליו מפני הפיתויים החומריים שהציע וולדמורט, וכי זה הכוח שנחקר באותו חדר מסתורי במשרד הקסמים. חשיבותה של יכולתו של הארי לאהוב מתבטאת באופן בולט בסוף הספר השביעי, בו הארי היה מוכן להקריב את חייו על מנת שוולדמורט יחוס על חייהם של הלוחמים שהגנו על הוגוורטס. בפרק שבו תואר החלק השני של הקרב סופר כיצד וולדמורט לא הצליח לבצע בצורה מוצלחת את כשפיו החזקים ביותר כתוצאה מכך.
מראה חיצוני
לאורך כל הסדרה מוזכר פעמים רבות כי שיערו של הארי מבולגן וצומח לכל הכיוונים (בדומה לשיערו של אביו ג'יימס), וצבע עיניו הוא ירוק (בדומה לעיניה של אמו). המאפיין הבולט ביותר הוא הצלקת שנוצרה כאשר וולדמורט ניסה לרצוח אותו בינקותו, ולפי סדרת הספרים ידוע שהצלקת בצד ימין של ראשו. הארי מתואר בתור "ילד קטן וכחוש ביחס לגילו" עם "פנים רזות" ו"ברכיים בולטות", והוא מרכיב משקפיים עגולים. בספר הראשון מוזכר כי הצלקת היא הדבר היחיד שהארי אוהב במראה שלו. רולינג נשאלה על משמעות צורת הברק של הצלקת, ואמרה "רציתי שיהיה לו סימן על הגוף בגלל מה שקרה לו. זה ביטוי חיצוני למה שהוא עבר מבחינה פנימית… באופן מסוים, זה כמו להיות הנבחר או המקולל[16]. רולינג הסבירה שדמותו של הארי הצטיירה במוחה כשחשבה עליו לראשונה. היא אמרה גם שהמשקפיים של הארי הם הרמז לפגיעות שלו[17].
יכולות ותחומי עניין
לאורך הסדרה תואר הארי כקוסם מתלמד מוכשר. המקצוע שבו הוא מצטיין הוא התגוננות מפני כוחות האופל, והוא נחשב לשחקן קווידיץ' ברמה גבוהה. בעבר אמרה רולינג כי עד לאמצע הספר השלישי הארי היה מפסיד לחברתו הרמיוני גריינג'ר לו היה נלחם נגדה בדו־קרב קוסמים[18]. יכולת עשיית הקסמים של הארי ניכרת כבר בתחילת הסדרה; הוא שולט היטב במטאטא מעופף כבר בניסיון הראשון, מפיק פטרונוס כבר בשנתו השלישית, ומצליח להימלט מוולדמורט מספר פעמים.
הארי היה מסוגל לדבר ולהבין לחשננית (שפת הנחשים), הקשורה לקסמים אפלים, כיוון שהוא נושא בתוכו שבריר מנשמתו של וולדמורט. הוא איבד את היכולת הזו לאחר שוולדמורט משמיד את החלק הזה בשיאו של הספר השביעי[19]. היכולת לדבר עם נחשים מתגלה במהלך דו־קרב שהארי מנהל מול דראקו מאלפוי בשנה השנייה, אך למעשה כבר נרמזה קודם לכן, כאשר הפעם הראשונה שהארי מדבר עם נחש מתרחשת לפני שהוא ידע שהוא קוסם, כאשר ביקר בגן החיות בפעם הראשונה בחייו, ביום הולדתו ה 11 של בן דודו דאדלי. הארי הוא גם התלמיד היחיד בשכבת הגיל שלו שמסוגל להתנגד לקללת אימפריוס.
הארי הצליח לבצע את קסם ההגנה מפני סוהרסנים ("פטרונוס") כבר בשנת הלימודים השלישית שלו, אף על פי שקסם זה נלמד בדרך כלל רק בשנה השישית או השביעית של הלימודים בהוגוורטס. צורת הפטרונוס של הארי היא אייל. כמו כן, כוחות הקסם החזקים של הארי באו לידי ביטוי גם ביכולתו להטיל את הקללות שאין עליהן מחילה, ואף ביכולתו להפנים את הנדרש לצורך ביצוען. בסוף הספר החמישי הוא הטיל את קללת העינויים "קרושיאטוס" על אוכלת המוות בלטריקס לסטריינג', שהטיחה לעברו כי עליו "להתכוון לזה ולרצות להכאיב" על מנת לגרום לקללות לפעול כמו שצריך. גם בסוף הספר השישי הוא ניסה להטיל את הקללה הזו פעמיים לעברו של סוורוס סנייפ, אך כשל בכך. אולם, בסוף הספר השביעי הוא הצליח לבצע פעמיים בהצלחה את קללת "אימפריוס", ואף את קללת "קרושיאטוס", ולפי הסדרה דבר זה נחשב לכמעט בלתי אפשרי עבור נערים בגילו. אף שביכולתו של הארי לבצע קסמים מורכבים, הוא מעולם לא השתמש בקללת ההרג "אבדה קדברה", ובמקום זאת מעדיף לנטרל את יריבו באמצעות כישוף השיתוק "שתק" או כישוף הפריקה מנשק "אקספליארמוס". נטייה זו של הארי הובילה לזיהויו על ידי אוכלי המוות בתחילת הספר השביעי, כאשר מסדר עוף החול ארגן את פינויו מבית משפחת דרסלי באמצעות שישה כפילים זהים שהשתמשו בשיקוי פולימיצי.
הארי הצליח לדרבן את חבריו לקבוצת הקווידיץ' כשהוא הוביל אותה בתפקיד הקפטן במהלך הספר השישי, אך לא הצליח להפגין זאת בזמן אמת בגלל התקרית עם קללת סקטומסמפרה שהטיל על דראקו מאלפוי. לפי רולינג הספר האהוב עליו הוא קווידיץ' בראי הדורות, שנכתב גם במציאות על ידי רולינג (תחת שם העט קנילוורת'י וויספ) למטרות צדקה.
רכוש
הוריו של הארי הורישו לו כספת בבנק הקוסמים גרינגוטס, המכילה כמות גדולה של כסף קוסמים. לאחר מותו של סיריוס ירש הארי את כל רכושו. הירושה הכפולה הזאת הופכת למקור הכסף שהארי מוציא. רולינג אמרה כי "הכסף של הארי אף פעם לא היה חלק חשוב בספרים, מלבד זאת שהוא יכול להרשות לעצמו לרכוש את מדי בית הספר וכדומה"[20]. עושרו של הארי משמש בספרים כניגוד למשפחת ויזלי, הנחשבת למשפחה ענייה מאוד; פעמים אחדות מתואר כיצד הארי מוכן לחלוק איתם את רכושו ללא היסוס, אך הוא מעולם לא עשה זאת כיוון שידע כי הדבר יפגע בכבודם.
הארי ירש גם שני חפצים יקרי ערך שהיו שייכים לאביו. החפץ הראשון שהארי מקבל הוא גלימת ההיעלמות שניתנה לו על ידי דמבלדור, המהווה גם הוכחה לכך שהוא צאצא של האחים פברל (ממציאי אוצרות המוות). החפץ השני הוא מפת הוגוורטס שאביו יצר, יחד עם חבריו בימי הלימודים - רמוס לופין, סיריוס בלק, ופיטר פטיגרו. מפה זו נקראת מפת הקונדסאים, והיא ניתנה לו על ידי פרד וג'ורג' ויזלי שגנבו אותה משרת בית הספר ארגוס פילץ'. המפה מראה להארי את מבנה הטירה ואת מיקומם של כל האנשים בתוך הטירה, ובזכותה רכש הארי ידע רב על סודות הוגוורטס ועל מבנה הטירה. המפה, בשילוב עם גלימת ההיעלמות, נותנת להארי יכולת כמעט בלתי מוגבלת להסתובב בכל מקום בשטחי טירת הוגוורטס בשעות היום והלילה מבלי להיתפס, יכולת הנופלת רק מיכולתו של אביו, ג'יימס פוטר, שבנוסף להיותו הבעלים של גלימת ההיעלמות ואחד היוצרים של מפת הקונדסאים, היה גם אנימאגוס ויכל להפוך את עצמו לבעל חיים (אייל). הארי משתמש במפה ובגלימה באופן קבוע על מנת לבצע מעשי שובבות, אך גם להגן על אלה שיקרים ללבו.
הארי החזיק בבעלותו שני מטאטאים קסומים יקרי ערך, המיועדים לשחקני קווידיץ'. הראשון, "נימבוס 2000", נרכש עבורו על ידי פרופסור מינרווה מקגונגל כאשר הארי צורף לקבוצת הקווידיץ' של בית גריפינדור אף על פי שהיה רק תלמיד שנה ראשונה. מטאטא זה נהרס על ידי הערבה המפליקה (עץ אלים בעל יכולת תנועה חלקית) במהלך משחק בספר השלישי. הנימבוס מוחלף על ידי "אש המחץ", שהוא המטאטא המהיר בעולם, שנרכש עבורו על ידי סיריוס בלק; אולם, כיוון שהדעה הרווחת הייתה שסיריוס מנסה לרצוח את הארי המטאטא הוחרם לבדיקה מקיפה לפני שהארי הספיק לרכוב עליו. מטאטא זה הלך לאיבוד במהלך המנוסה מדרך פריווט בתחילת הספר השביעי.
לאחר מות סנדקו של הארי, סיריוס בלק, הארי מקבל בירושה גם את ביתו של סיריוס בכיכר גרימולד מספר 12 ואת גמדון הבית של משפחת בלק, קריצ'ר. קריצ'ר מתנגד בהתחלה לעבור לבעלותו של הארי, אך לאחר שהארי נותן לו קמע שהיה שייך לבעלים הקודמים שלו, רגולוס בלק, קריצ'ר מתפייס. הוא משרת את הארי במגוון משימות, החל בתחזוקת הבית של סיריוס ובבישול כאשר הארי נאלץ לשהות שם במהלך הספר השביעי, וכן בלכידתו של מנדנגוס פלצ'ר, שנעשתה כדי לגלות פרטים אודות ההורקרוקס שהיה מוסתר בבית משפחת בלק, אותו מנדנגוס בזז.
בסוף הספר השני, הארי גורם בעקיפין לשחרורו של גמדון הבית דובי מידי משפחת מאלפוי שהעבידה אותו. למרות הארי איננו הבעלים של דובי, דובי חש חוב גדול להארי על ששחרר אותו והוא מתייחס להארי כאל הבעלים שלו. בהמשך העלילה דובי עוזר להארי בטורניר הקוסמים המשולש (בו הוא נותן לו אצות זימזים, המאפשרות לו לנשום מתחת למים למשך שעה), הוא עוקב אחרי דראקו מאלפוי כאשר הארי חושד שהוא מתכנן פשע, ובנוסף מציל את חייו של הארי וחבריו כאשר הם נלכדים במרתף של אחוזת מאלפוי בספר השביעי, ומשלם על כך בחייו שלו. הארי קבר את דובי בעבודת כפיים (כיוון שלא רצה להשתמש לשם כך בשרביט) בגינה של בקתת הצדפים של ביל ופלר וויזלי.
עד תחילת הספר השביעי מחזיק הארי בבעלותו כחיית מחמד תנשמת ושמה הדוויג, המשמשת להעברת הודעות וחבילות. הדוויג נהרגת בתחילת הספר השביעי, ורולינג אמרה על כך כי "האובדן של הדוויג מייצג את אובדן התמימות והביטחון. לפעמים היא הייתה כמו צעצוע חמוד עבור הארי. אני יודעת שהמוות שלה העציב הרבה אנשים."[14].
בספר השביעי הארי הופך לבעלים החוקיים של כל שלושת אוצרות המוות: את האוצר הראשון, שרביט הבכור, הוא מקבל כאשר הוא מביס את וולדמורט בקרב הסופי על הוגוורטס, אך למעשה זוכה בנאמנות השרביט בשלב מוקדם יותר, כאשר הוא מביס את דראקו מאלפוי, כאשר הוא וחבריו נמלטים מאחוזת מאלפוי. את האוצר השני, אבן האוב, הוא מקבל בירושה מדמבלדור, כאשר היא מוחבאת בתוך הסניץ' שהארי תפס במשחק הקווידיץ' הראשון שלו. האוצר האחרון, גלימת ההיעלמות, עבר במשך דורות רבים במשפחתו של הארי, שכן הוא צאצא של יוצר הגלימה, איגנוטוס פברל. בשום שלב הארי לא מחזיק בכל האוצרות במקביל, שכן הוא נפטר מאבן האוב והשליך אותה ביער האסור בטרם הגיע לידיו שרביט הבכור.
ג'יימס פוטר, המכונה "קרניים", הוא אביו של הארי. ג'יימס הוא בן יחיד, והוריו פינקו אותו לאורך כל ילדותו כיוון שהיו כבר מבוגרים. הוא פגש את סיריוס בלק, רמוס לופין ופיטר פטיגרו ברכבת להוגוורטס, שם נתקלו לראשונה באויבם המר סוורוס סנייפ, איתו היו מסוכסכים לאורך כל לימודיהם וחייהם הבוגרים. כאשר מתברר כי לופין הוא אדם זאב, הופכים ג'יימס וסיריוס לאנימגים על מנת ללוות אותו בבטחה בזמן השינוי, ומלמדים את פיטר פטיגרו כיצד לעשות זאת. בתקופה זו חיברו ג'יימס וחבריו את מפת הקונדסאים. ג'יימס היה אחד התלמידים המבריקים ביותר בתולדות הוגוורטס, והתמנה לתפקיד המדריך הראשי, אף על פי שלא היה מדריך רגיל קודם לכן. הוא היה שחקן קווידיץ' ברמה גבוהה. בסרט הראשון הארי וחבריו רואים בלוח הנצחה שהוא שיחק בתפקיד המחפש (כמו הארי), אך רולינג אמרה שהיא ייעדה אותו לתפקיד רודף.
הארי דומה מאוד לג'יימס מבחינת מראה חיצוני. בדומה להארי, ג'יימס מתואר בדרך כלל כחבר נאמן וטוב, המתייחס בחומרה לבגידה בחברים. הדמויות השונות מתייחסות לג'יימס פעמים רבות לאורך הספרים, ורולינג אמרה על כך כי "יש הרבה טוב בג'יימס". הוא היה פופולרי בקרב תלמידי הוגוורטס בתקופתו, והמורים רחשו כבוד לכישרונו אך לא להתנהגותו. בספר החמישי הארי משתמש בגיגית של דמבלדור ורואה זיכרון שבו ג'יימס וסיריוס מענים ולועגים לסנייפ, ונאלץ להסכים עם טענתו הקבועה של סנייפ שג'יימס היה שחצן וביריון. אולם, בספר השלישי מתברר כי ג'יימס הוא זה שמציל את סוורוס מהיתקלות ברמוס לופין בצורת הזאב, לאחר שסיריוס היתל בו וגרם לו ללכת אל הצריף המצווח.
ג'יימס ולילי דחו את דרישתו של וולדמורט להצטרף אליו, ובכך נמלטו ממנו בפעם הראשונה עוד לפני שהגיעו לגיל הנעורים[21]. לאחר סיום לימודיו הוא לא עסק בעבודה ממשית, והקדיש את כל זמנו למסדר עוף החול. כאשר וולדמורט מגיע לבית המסתור שלו ושל לילי במכתש גודריק ג'יימס לא אחז בשרביטו, וניסה להדוף את וולדמורט ללא סיכוי ממשי לפני שזה רוצח אותו.
בסרטים מגולם ג'יימס על ידי אדריאן רולינס כאדם בוגר, ועל ידי רובי ג'רוויס כנער צעיר.
לילי פוטר (לשעבר אוואנס) היא אמו של הארי. היא מתוארת כאישה יפה מאוד עם עיניים ירוקות בצורת שקדים, ושיער ג'ינג'י המגיע עד כתפיה. כמו כן, היא אחת התלמידות המצטיינות בשכבת הגיל שלה, ויש לה כישרון מיוחד לרקיחת שיקויים. היא אחת מהתלמידים החביבים ביותר על המורה לשיקויים הוראס סלגהורן, שחלק לה מחמאות רבות. לילי הייתה ילידת מוגלגים, ואחותה פטוניה שנאה אותה כיוון שקינאה בעובדת היותה מכשפה וכינתה אותה "מופרעת". צורת הפטרונוס של לילי הייתה איילה, ככל הנראה על מנת ליצור זיווג מתאים עם הפטרונוס של ג'יימס שהיה אייל[22].
לאורך רוב תקופת לימודיהם היא וג'יימס פונים זה אל זו בשמות המשפחה. לעיתים קרובות ג'יימס מפגין את יכולתו כשהיא נמצאת בקרבתו, דבר הגורם לה לכעס רב. לאחר שראה את הזיכרון של סנייפ בהגיגית קיבל הארי את הרושם שהיא שנאה את ג'יימס, אך סיריוס ולופין הכחישו זאת ואמרו שהיא החלה לצאת עם ג'יימס לפגישות בשנה השביעית, ולאחר שג'יימס החל להתנהג בצורה יותר בוגרת. היא התחתנה עם ג'יימס זמן קצר לאחר שסיימה ללמוד בהוגוורטס, וסיריוס היה השושבין בחתונתם.
החברות בין לילי לסוורוס סנייפ נחשפת בספר השביעי, ביחד עם העובדה שסנייפ היה מאוהב בה בסתר. רולינג אמרה כי לילי הייתה עשויה להיענות לחיזוריו אלמלא היה עסוק בקסמים אפלים. מערכת היחסים ביניהם מסתיימת בשנה החמישית, כאשר סנייפ קורא לה "בוצדמית" לאחר שהושפל על ידי ג'יימס והיא הגנה עליו. לאחר שעזב את הוגוורטס, הודיע סנייפ לוולדמורט על הנבואה ששמע, אך נבהל כשהבין כי וולדמורט חושב שהיא מתייחסת ללילי. הוא היה זה שהתריע בפני דמבלדור על הסכנה האורבת לה, ובתמורה הפך למרגל של מסדר עוף החול. הוא אף ביקש מוולדמורט לחוס על חייה, כפי שמתואר בסוף הספר השביעי. אהבתו של סנייפ ללילי ניכרת גם שנים לאחר מותה, כאשר בספר השביעי מתוארת סצנה שבה הוא מפיק פטרונוס בצורת איילה, כמו זה של לילי.
בסרטים מגולמת לילי על ידי ג'רלדין סומרוויל כאישה בוגרת, ועל ידי סוזי שיינר כנערה צעירה. בסרטים, אומנם עיניה של לילי אכן ירוקות כמתואר בסיפור, אך לעומתן עיניו של הארי, המגולם בידי דניאל רדקליף, הן דווקא כחולות, בניגוד למוטיב החוזר בספריו על כך שעיניו של הארי דומות לעיני אימו. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שכאשר שמו לרדקליף בעל העיניים הכחולות, עדשות אשר ישנו את צבע העיניים בצילומים לירוק, הוא סבל מרגישות לאותן עדשות, לכן הוחלט בסוף לוותר עליהן וכך צבע עיניו נשאר כחול.
משפחת דרסלי היא משפחת מוגלגים מובהקת, איתם מתגורר הארי עד שהוא מתקבל להוגוורטס. משפחת דרסלי מתייחסת להארי באכזריות רבה, וקיבלה אותו בחוסר רצון בולט על אף הסכנה הקבועה שבה הוא נתון. הם שיכנו את הארי בארון קטן מתחת לגרם מדרגות, ומאלצים אותו לבצע את רוב עבודות הבית כאילו היה משרת. בניגוד לכך עומד היחס החם והאוהד כלפי דאדלי, הצאצא היחיד של ורנון ופטוניה. לאורך 11 שנות חייו הראשונות של הארי הסתירו ממנו ורנון ופטוניה את עובדת היותו קוסם.
ורנון הוא אבי המשפחה, והוא מתואר כאדם שמן ונטול צוואר. הוא שמרן מאוד ומתעב אנשים מוזרים, לכן שונא את הארי ואת הוריו הקוסמים. ורנון עובד בניהול מפעל המייצר מקדחות. ורנון מתעצבן במהירות, והסימן אשר מזהיר מפני כך הוא הווריד המתנפח בצווארו. בכל הספרים הוא זה שנותן להארי את העונשים הכי קשים.
פטוניה (לשעבר אוואנס) היא אחותה הגדולה של לילי פוטר (אמו של הארי), ולפיכך דודתו של הארי. בספר הראשון היא מתוארת כאישה בלונדינית, גבוהה עם צוואר ארוך במיוחד (בדיוק ההפך מבעלה), רכלנית וחטטנית. לפי הספר השביעי שנאתה של פטוניה כלפי עולם הקסמים בכלל, וכלפי אחותה לילי בפרט, נובעת מהכחשת הקנאה שהיא חשה כיוון שאין ביכולתה לבצע קסמים.
דאדלי (נולד ב־22 ביוני 1980) הוא בנם היחיד של ורנון ופטוניה. הוא מתואר כילד בלונדיני ושמן. הוריו של דאדלי נהגו בו בכפפות משי מאז בא לעולם, ולכן הוא מפונק מאוד, חסר נימוסים ומרגיש חופשי ממגבלות משמעתיות. בעידודם של הוריו הוא מענה ומתעלל בהארי פעמים רבות, בעיקר בנושא יתמותו. בדומה להוריו הוא מפגין חשש גדול מפני קסמים, הנובע בין השאר מכך שהאגריד הצמיח לו זנבחזיר במפגש ביניהם בספר הראשון.
בספר החמישי מתואר כיצד הפך דאדלי לנער חסון בעקבות הצטיינותו באיגרוף וכיצד התדרדר מבחינה מוסרית ועבריינית. בסוף הפרק הראשון הוא ניצל ממתקפת הסוהרסנים רק בזכות התערבותו של הארי. בתחילת הספר השביעי חלה התפתחות מסוימת בדמותו של דאדלי, והוא מפגין סימנים ראשונים של הכרת תודה על כך שהארי הציל את חייו ואף לוחץ את ידו (הראשון מבני משפחת דרסלי שעשה זאת).
מארג' (מארג'ורי) דרסלי היא אחותו של ורנון, ובעלת מראה חיצוני דומה. הארי מאולץ לכנות אותה דודה אף על פי שאין ביניהם קרבת דם. היא מוזכרת בספר הראשון כמישהי שמתעבת את הארי, אך מופיעה לראשונה רק בספר השלישי, אז היא באה לביקור בבית משפחת דרסלי. היא ממשיכה להפגין את תיעובה כלפי הארי, ומטיחה עלבונות קשים בהוריו. חמתו של הארי מתעוררת, וכתוצאה מכך הוא מטיל עליה בטעות לחש ניפוח חזק.
כאן ניתן לראת עץ המכיל דמויות נוספות מ"הארי פוטר".
הארי הוא בנם היחיד של ג'יימס ולילי פוטר. דודו ודודתו של הארי הסתירו ממנו את האמת על מותם, וסיפרו לו שנהרגו בתאונת דרכים. ג'יימס פוטר הוא צאצא של איגנוטוס פברל, השלישי מבין האחים למשפחת פברל שקיבלו את אוצרות המוות. הארי לא מבין במהלך הספרים כי דבר זה הופך אותו לקרוב־רחוק של וולדמורט, שסבו ואנדרולו גונט היה ככל הנראה צאצא של הפברלים כפי שנכתב בספר השביעי. באמצעות נישואיו לג'יני ויזלי הוא יוצר קשר שני בין משפחת פברל ובין משפחת בלק, שהן שתיים ממשפחות הקוסמים הוותיקות ביותר המתוארות בספרים. הקשר הראשון היה לאחר נישואיו של צ'ארלס פוטר לדוריאה בלק.
בכל שמונת הסרטים שיצאו לאקרנים בין 2001 ל־2011 גולם הארי פוטר על ידי השחקן האנגלידניאל רדקליף. דייוויד היימן, אחד ממפיקי הסרטים, ביקש מרדקליף בשנת 2000 להיבחן לתפקיד הארי פוטר, בזמן שנכח במחזה בלונדון בשם "Stones in His Pockets"[28].
בריאיון שהעניק ל־MTV בשנת 2007 אמר רדקליף כי עבורו הארי פוטר הוא דמות קלאסית של מתבגר: "זה מה שהסרטים עבורי: איבוד התמימות, הפיכה מילד צעיר המתפלא למראה העולם הסובב אותו, לאדם שהוא יותר למוד קרבות"[29]. הוא אמר גם כי החלקים החשובים עבורו בנפשו של הארי הם אשמת הניצולים שלו ביחס להוריו המתים ובדידותו המתמשכת. כיוון שכך הוא קיבל ייעוץ על מנת לסייע לו להתמודד עם התפקיד[29].
רדקליף סיפר כי השאלה שהופנתה אליו הכי הרבה פעמים הייתה כיצד הארי פוטר השפיע על חייו, ותגובתו הרגילה היא "בסדר"[30], וכי הוא מחשיב לכבוד גדול את זה שהוא מגלם את דמותו של הארי פוטר[30].
בין רדקליף לבין דמותו של הארי נוצרה זהות מסוימת, שהתבטאה בין השאר בכך שכלי תקשורת ברחבי העולם פרסמו שהארי פוטר ימות בסוף הספר השביעי כיוון שכך רדקליף אמר בשלב מסוים. רולינג אף נאלצה להכחיש בעצמה את האמירה הזאת כדי לסיים את הדיון התקשורתי בנושא.
הסרט הראשון החל בסצנה שבה רואים את הארי התינוק מונח על מפתן ביתה של משפחת דרסלי על ידי אלבוס דמבלדור. לצורך צילומי הסצנה הזו השתמשו המפיקים בשלישיית תינוקות ממשפחה בשם סונדרס, על מנת לא להעמיס במידה מוגזמת על תינוק אחד. לא ידוע מה היו שמותיהם הפרטיים של השלישייה, ובכתוביות שבסוף הסרט הראשון הם קיבלו קרדיט כ־Saunders triplets (שלישיית סונדרס).
ישנם הבדלים אחדים בין דמותו של הארי בסרטים לבין המתואר בספרים, בין השאר השיער שלו ועיניו. שיערו של הארי מתואר כשחור ומאוד לא מסודר בספרים. בשני הסרטים הראשונים השיער אמנם שחור, אך נראה חלק ומסודר. חוסר הסדר של השיער מופיע בסרט השלישי ובסרט הרביעי. בסרט השלישי שיערו שחור ולא מסודר. בסרט הרביעי שיערו של הארי גדל ונראה פחות מסודר בהשוואה לסרט הקודם. אולם, בסרט החמישי השיער שלו קצר ומסורק, מרוח בג'ל לשיער, ומנוגד באופן מוחלט לסגנון המתואר בספרים. כמו כן, עיניו של רדקליף מצולמות בצבען הכחול הטבעי, וזאת אף על פי שפעמים רבות לאורך הסדרה מודגש כי הארי ירש מאמו את צבע עיניה שהוא ירוק. הבעיה הזו נוצרה מפני שרדקליף היה רגיש לעדשות צבע ירוקות.
במשאל שנערך על ידי המגזין Book בשנת 2002 נבחר הארי פוטר במקום ה־85 ברשימת "100 הדמויות הבדיוניות הטובות ביותר"[31], ובמקום ה־35 ברשימת "הבריטים הגרועים" בתוכנית "100 הבריטים שאנחנו אוהבים לשנוא" ששודרה בערוץ 4 הבריטי[32]. כמו כן, הסופר האמריקאימייקל גרבר חיבר סדרת ספרים פרודית בשם "בארי טרוטר", שבה הדמות הראשית בארי טרוטר מתוארת כאנטי גיבור. גרבר אמר "כיוון שאני מאוד אוהב את הספרים של רולינג… הרגשתי מחויב לכתוב פרודיה הראויה להם".
החל מ־2002 החלו לקום להקות רוק המתלבשות בסגנון הדומה למראהו של הארי פוטר, וההערכה היא כי יש 200 להקות כאלה, כשהראשונה מביניהן קמה במסצ'וסטס[33].
פרודיות רבות חוברו על דמותו של הארי פוטר. דמותו של הארי מופיעה בפרק "Nutcracker Sweet" של הסדרה זוכת האמי Robot Chicken, ומדובבת על ידי סת' גרין. באחד מפרקי הסדרה "הרפתקאותיו של ג'ימי נייטרון: ילד גאון" יש התייחסות משולשת לדמותו של הארי, הראשונה כאשר ג'ימי צופה בסרטים רבים במהירות (כאשר האגריד אומר "אתה קוסם, הארי") ומאוחר יותר כאשר ג'ימי מבצע פרודיה על דמותו של הארי ונקרא בשם "פרי בלאדר". במספר פרקים בתוכנית "ההרפתקאות של בילי ומנדי" ישנה דמות פרודית על הארי, הנקראת נייג'ל פלנטר. בניגוד להארי, לנייג'ל יש צלקת בצורת האות L. בפרק "Nigel Planter and the Order of the Peanuts" (נייג'ל פלנטר ומסדר האגוזים) מתברר כי נייג'ל אינו בנם של קוסמים, כי אם יורש של חברת אגוזים גדולה. נייג'ל, המחקה את יכולתו של הארי לדבר לחשננית (שפת הנחשים בספרים), מדבר שפה בשם "לשון חלקית" ובמקום לדבר אל נחשים הוא מדבר אל חטיפים.
בשנת 2008 הוקרן סרט הקומדיה "Yes Man" שבו קארל (המגולם על ידי ג'ים קארי) משתתף במסיבה שהנושא שלה הוא הארי פוטר, ומתחפש להארי עצמו. בתוכנית המערכונים האמריקאית "All That" הוקרנו מספר מערכונים שבהם הופיעה דמות בשם הארי בלאדר. במקום לרכב על מטאטא רוכב הארי על מפוח עלים. באחד מהמערכונים של התוכנית הקומית מד טי.וי המתאבק טריפל H מבצע פרודיה על הסצנה שבה האגריד מגיע לצריף שעל האי המבודד על מנת לחלץ את הארי ממשפחת דרסלי. כמו כן, מוזכר הארי גם בסרט "פיקסלים" (Pixels).
^בספרים מוזכר כי יום ההולדת שלו הוא ב־31 ביולי. בספר השביעי, רשום על מצבות ההורים שלו שג׳יימס ולילי פוטר נפטרו ב־31 באוקטובר 1981, מכאן שנולד ב־1980, פרק 16, מכתש גודריק
