האגודה להתנדבות (ע"ר) היא ארגון התנדבותי המקיים מסגרות התנדבות של שירות לאומי ופעולות התנדבותיות אחרות.
האגודה הוקמה ב-1971 (בשמה הקודם: "האגודה להתנדבות בעם") והייתה למייסדת השירות הלאומי בישראל. מאז ועד היום, במשך למעלה מחמישים שנה, קיים מערך מסודר של שירות לאומי, והאגודה היא העמותה הגדולה והוותיקה במערך. כ-4000 מתנדבים ומתנדבות פועלים באמצעותה מדי שנה, ובמצטבר, מאז הקמתה, שירתו כ-200 אלף בוגרים ובוגרות של מערכות ההתנדבות והשירות הלאומי.
בעשור האחרון הרחיבה האגודה את גזרות פעילותה. התשתית הארגונית והניסיון שצברה, מאפשרים לה לפעול במגוון ערוצי התנדבות נוספים בארץ ובחו"ל, מלבד השירות הלאומי.
היסטוריה
מאז הקמת המדינה ובמשך שני עשורים לא הייתה קיימת מסגרת כלשהי עבור בנות דתיות שלא יכלו לשרת בצה"ל מטעמי דת ומצפון. אמנם הכנסת חוקקה את חוק שירות לאומי (1953) המחייב כל בת שאינה מתגייסת לצה"ל, לשרת במשך שנתיים במסגרת שהמדינה תקיים, אבל בגלל הסכמים קואליציוניים ולחץ של המפלגות הדתיות, לא נקבעו תקנות לחוק, והוא נותר ללא מימוש.
בשלהי עשור שנות ה-60, החלו להתארגן ברחבי הארץ קבוצות של בנות דתיות שסיימו את לימודי התיכון וביקשו לתרום שנה של התנדבות בעיירות פיתוח. הקבוצות אורגנו במסגרת "המשמרת הצעירה" של מפלגת מפד"ל ובמסגרות אחרות, שלא היה ביניהן קשר, אבל לכולן הייתה מטרה אחת: לשרת את המדינה כתחליף לשירות הצבאי שהבנות לא יכלו להיות שותפות בו.
ב-1971, בלחץ של גורמים חילונים, התכנסה ממשלת ישראל כדי לדון במימוש חוק השירות הלאומי[1], והחליטה להקים לתקופת ניסיון גוף ממשלתי שיגייס מתנדבות ויפעל בתאום עם משרדי החינוך, הבריאות והסעד (רווחה)[2]. ההחלטה עוררה התנגדות עזה במגזר החרדי (האשכנזי והספרדי)[3], שנציגיו התנגדו לכל שירות של צעירות דתיות. בציבור הדתי-לאומי נחלקו הדעות בין השוללים שלילה מוחלטת של שירות לאומי תחת מסגרת ממשלתית, לבין כאלה המחייבים שירות לאומי ואפילו צבאי לכל בת[4].
לאחר מאבק ציבורי, שנגרר לפסים אלימים, יזם השר מיכאל חזני מהמפד"ל "מסלול עוקף" להחלטת הממשלה – הקמת אגודה עות'מאנית (המסגרת שקדמה למסגרות העמותות כיום) שתפעל כמסגרת שירות לאומי ממוסדת ומאורגנת. זו הייתה פשרה בין הצדדים למחלוקת: הקמת גוף ציבורי ברוח החלטת הממשלה, אך הוא יפעל ללא פיקוח ממשלתי, אלא של נציגי הציבור הדתי לאומי.
הוא הטיל את המשימה על עוזרו, עו"ד דב פרומן, שהכין את מתווה העמותה ודרכי פעולתה ורשם אותה ברשם האגודות בחודש נובמבר 1971.
העמותה נקראה: האגודה להתנדבות בעם ועל רשימת מייסדיה, הוועד המנהל שלה, נמנו אנשי ציבור מכל כל הפלגים והזרמים של הציבור הדתי-לאומי: חברת הכנסת טובה סנהדראי (יו"ר הוועד) ולצידה: ד"ר דב אברון, הרב אברהם בהר"ן, הרב צפניה דרורי, פרופ' דוד מאיר, שאול יהלום, הרב משה לוינגר, חבר הכנסת יהודה בן-מאיר (רוזנברג), הרב דניאל שילה, וכן: דוד בן אריה – ממקימי הקיבוץ הדתי וחבר קבוצת יבנה. עזריאל ברוק – מנהל המחלקה לחינוך ונוער באיגוד המושבים הדתיים, חבר מושב ניר עציון. אברהם דיאמנט - מנכ"ל מרכז ישיבות בני עקיבא, שמואל דנינו – מנהל מוסד חינוכי בחדרה, מיכה ינון – עורך דין, ראש המחלקה לדור הצעיר במפד"ל, שמואל שחרור – מנהל "סמינר אפרתה למורות וגננות" (כיום: מכללת אפרתה).
עשורים ראשונים 1971-1993
"האגודה להתנדבות בעם" החלה לפעול ממשרדים ברחוב שמאי בירושלים. ניהלו אותה: דב פרומן, מרים מאיר ושאול יהלום. הם החלו להפיץ את רעיון ההתנדבות לשירות לאומי בקרב תלמידות י"ב בתיכונים דתיים ואולפנות בכל רחבי הארץ. במקביל, גייסו רכזות ורכזי שטח, עובדות סוציאליות, ועובדי מנהלה, ויצרו יצרו קשר עם עיריות ומועצות מקומיות ומוסדות ציבור שבהם הועסקו המתנדבות.
האגודה קמה יש מאין, וצמחה במהירות. בשנה הראשונה יצאו לשנת שירות במסגרת האגודה, כ-200 מתנדבות. ומאז עלה בכל שנה המספר[5] והגיע בסוף העשור הראשון ל-1,300 מתנדבות[6]. בסוף העשור השני כבר יצאו כ-4,000 מתנדבות מדי שנה במסגרת האגודה שהייתה המסגרת היחידה למסלולי שירות לאומי עבור בנות בוגרות תיכונים דתיים ואולפנות.
למעשה האגודה הובילה מהפך במגזר הציוני דתי – השירות הלאומי היה לברירת מחדל של בנות המגזר ורוב מוחלט מהן התנדבו שנה או שנתיים.
בשלהי העשור השני, השירות הלאומי כבר היה לעובדה קיימת בהוויה הישראלית. בנות השירות נראו בבתי חולים, במערכות הרווחה, במשטרה, במד"א, ובמשרדי הממשלה השונים. למרות שפעלה ללא פיקוח ממשלתי, ולמעשה הייתה מסלול עוקף להחלטת הממשלה, הכירו כל ממשלות ישראל בשירות המתנדבות והעניקו להן הטבות שונות, כמו לחיילים משוחררים. גם מוסדות ציבור מוסדות להשכלה גבוהה וארגונים פרטיים הכירו באישור הרשמי של שניפקה האגודה לכל מתנדבת, והעניקו להן זכויות שונות, כמו מלגות ומסלולי למידה מקוצרים.
דו"ח מבקרת המדינה
ב-1993 פורסם דו"ח מבקר המדינה ובו קבעה המבקרת, מרים בן פורת, כי התגלו ליקויים בפעילות האגודה. עיקר הביקורת התייחסה לחוסר שקיפות ולהתנהלות בלתי תקינה של צוות ההנהלה. המבקרת לא קיבלה את טענות האגודה שצמיחתה המהירה והזינוק המהיר במספר המתנדבות גרמו לכך שפעולות רבות נעשו ללא תיאום ובקרה מספיקים.
למרות שהממצאים לא העלו חשדות למעשים פליליים, החליט המנכ"ל פרומן לקחת אחריות ולהתפטר מתפקידו. כדי לא לגרום לזעזועים במערך השירות הלאומי, הוטל על הרב צפניה דרורי, יו"ר הוועד המנהל, לפעול לקיום המשך תפקודה של האגודה. הרב דרורי מינה את יצחק לנגה למנכ"ל האגודה, אך המשיך לשמש כמתווה דרכה ונושא באחריות לקבלת ההחלטות החשובות, מאז ועד מלאת לה יובל (2022).
שנים 1994-2011
אחרי השינוי בהנהלה, הוחלט לשנות את שם הארגון, להשמיט מילה ולהשאירו "האגודה להתנדבות".
בשמה החדש והנהלתה החדשה, העמיקה האגודה את אחיזתה במקומות יישוב בהם שירתו מתנדבות השירות הלאומי ברחבי הארץ, הורחב מעגל המעסיקים של מתנדבות השירות גם למעסיקים פרטיים (הקשורים לתחומי בריאות, רווחה וחינוך) וכן לבתי ספר חילוניים. בשירות הציבורי הורחב מעגל המעסיקים במשרדי ממשלה, כמו משרד המשפטים ומשרד החוץ, ונוספו ארגוני הביון הישראליים, המוסד והשב"כ, שקיבלו לשורותיהם מתנדבות של האגודה במסגרת שירות לאומי. כמו כן התהדק הקשר עם קהילות יהודיות בחו"ל, ובנות האגודה נשלחו לשנת התנדבות בקהילות אלה. תקופת ההתנדבות הוכרה להן כשנת שירות לאומי.
המפנה
באמצע שנות ה-90, בעקבות התערבות בג"ץ, החלה המדינה להקצות תקנים של מתנדבים מעמותות נוספות, מלבד האגודה, ביניהן עמותות שגייסו בנות חילוניות ובנים שנפלטו מהשירות הצבאי.
ריבוי העמותות ופעילותן העצמאית, כמו גם ירידה בנתוני הגיוס לצבא, העלו לדיון ציבורי את הצורך במיסוד השירות הלאומי, וב-2008, בתקופתו של אהוד אולמרט, החליטה ממשלת ישראל להקים גוף מנהלתי שיכין את התשתית להקמת רשות לשירות לאומי-אזרחי.
האגודה להתנדבות, בהיותה הגוף הגדול והוותיק בשירות הלאומי, נטלה חלק פעיל ביישומו של התהליך. היא פתחה ערוצי שירות נוספים שאפשרו מסלולי שירות למגוון רחב של מתנדבים ומתנדבות ממגזרים באוכלוסייה הישראלית. הצלחת הערוצים הצריכה שינויים מבניים בארגון, והקמתם של שני מערכים נוספים למערך הבנות הדתיות: מערך התנדבות חילוני, ומערך ערבי-דרוזי.
להקמת המערכים החדשים נלוויתה מחלוקת אידאולוגית קשה בהנהלת האגודה ובקרב חברי הוועד המנהל שלה. רבים מהם סברו שהאגודה הוקמה לטובת בנות דתיות בלבד, וכי עליה להישאר כזו. מולם ניצבו חברים אחרים אשר סברו כי האגודה אינה יכולה להיות מועדון סגור, וכי האופי של מטרותיה (התנדבות לטובת העם והמדינה) מחייב את פתיחת השורות.
לאחר דיונים ממושכים הכריע הרב צפניה דרורי, יו"ר הוועד המנהל, בעד פתיחת ערוצים נוספים, כולל עבור חילונים וערבים, להתנדבות שתשרת כדבריו את טובת כל אזרחי מדינת ישראל[7].
2011–2022
ב-2011 התמנה ירון לוץ לכהן כמנכ"ל. הוא הגה את החזון לשנים הבאות, שעיקרו: האגודה תפעל להעצים את החברה במדינת ישראל באמצעות התנדבות בכלל והשירות הלאומי בפרט.
מאז כניסתו לתפקיד, פועלת האגודה ברוח החזון: בכל שנה נפתחים מסלולי התנדבות שמתאימים למגוון רחב ביותר של מועמדים לשירות לאומי, מכל המגזרים באוכלוסייה. עם התשתית הקיימת, והניסיון שנצבר באגודה במשך השנים, יכלה האגודה לפתח ערוצי התנדבות שאינם שירות לאומי, כמו: קליטה וליווי של מתנדבים מחו"ל שמגיעים להתנדב בארץ, ליווי והנחיה של תלמידי תיכון במסגרת תוכניות מעורבות חברתית, הפעלת מתנדבים גמלאים, ושיתוף פעולה עם ארגוני התנדבות אחרים לפרויקטים במסגרות רווחה וחינוך.
בתקופת הקורונה והסגרים שבאו בעקבותיה, (2020–2021) פעלו מתנדבי ומתנדבות האגודה במתכונת חירום, ונטלו חלק פעיל במשימות הקשורות במערכת הבריאות, ברווחה ובחינוך. רבים מהם ויתרו על "חופשת השחרור" לה היו זכאים בסיום שנת ההתנדבות.
ב-2022, יצאו מתנדבות האגודה לסייע לפליטי המלחמה באוקראינה.
בשנת היובל לאגודה, תשפ"ב, החליט הוועד המנהל למנות את הרב צפניה דרורי לנשיא האגודה. הרב כיהן כיו"ר הוועד המנהל, ונחשב למתווה הדרך שלה בעשורים האחרונים. במקומו התמנה הרב ד"ר ראובן טבול לכהן כיו"ר הוועד המנהל של האגודה[8].
פעילות האגודה
על פי נתונים שמפרסמת האגודה, בשנת העבודה תשפ"ב (2021-2022), מצבת המתנדבים השנתית שלה עומדת על כ-5,000 מתנדבים ומתנדבות. הם מועסקים בכ-2,000 מקומות שירות הפרושים ב-600 יישובים - מחיספין ברמת הגולן ועד אילת בערבה. מתנדביה נמצאים בכל בתי החולים, סניפים של כל קופות החולים, משרדי ממשלה (משרד הרווחה, משרד החוץ ועוד), משטרת ישראל, מגן דוד אדום, בתי ספר בכל החטיבות, יישובים מעבר לקו הירוק, מועצות מקומיות גני ילדים, מוסדות חינוך של ויצו ונעמת, ארגוני הביון – שב"כ ומוסד[9].
בנוסף לאלה מפעילה האגודה עוד כ-4000 מתנדבים וביניהם תלמידי תיכון, אזרחים ותיקים, ומתנדבים מחו"ל.
באגודה להתנדבות שלושה מערכים של שירות לאומי: דתי, ממלכתי, וערבי-דרוזי. בנוסף לאלה, מתקיימת פעילות של מחלקות ייעודיות העוסקות במסלולי התנדבות שאינם שירות לאומי.
המערך הדתי
זהו המערך המרכזי, הוותיק והגדול ביותר שמפעילה האגודה, ומהווה את הבסיס האיתן עליו נשענת כל פעילותה.
במסגרת המערך פועלות מדי שנה בממוצע כ-3,000 בנות שירות לאומי דתיות אשר קיבלו פטור משירות צבאי בעקבות הצהרה על היותן דתיות. המערך הדתי פועל בתוך תיכונים דתיים ואולפנות על מנת לאתר ולגייס בנות דתיות המעוניינות לשרת בשירות לאומי, וכן מפעיל מערך הכוונה וייעוץ עבור בנות אלו. הבנות המשרתות במסגרת המסלול הדתי, משתלבות במגוון רחב של תחומי שירות הכוללים תחום חינוך, בריאות, רווחה, מנהל וביטחון, בכל רחבי הארץ, עם אפשרויות דיור לבנות המגיעות ממקומות שונים. המסלול הדתי מאופיין בליווי מקצועי, ערכי ותורני של הבנות הדתיות במסגרתו משתתפות הבנות בשיעורים תורניים, סדנאות שונות וימי עיון ופעילות תוך התייחסות לפעילותן בשירות הלאומי ולרקע הדתי שלהן.
מערך ממלכתי-חילוני - ש.ל.מ (שירות לאומי ממלכתי)
מערך ש.ל.מ מפעיל כ-1,200 צעירים וצעירות מדי שנה, רובם בוגרי מסגרות כלליות, אשר קיבלו פטור משירות צבאי בשל סיבות שונות. המערך פועל בהסברה רחבה מול מסגרות נוער פורמליות ובלתי פורמליות למען העלאת המודעות לנושא ואיתור בעלי הפטור. בנוסף קיים מערך הכוונה מקצועי במטרה להתאים בין המתנדבים למקומות השירות. מערך ש.ל.מ נותן מענה ליוויי פרטני לטובת המתנדבים, משלב האיתור הראשוני ועד לסיום השירות, על בסיס ליווי אישי, קבוצתי, ימי עיון וסמינרים. בשנת ההתנדבות (או שנתיים) מקבל המתנדב מעטפת משמעותית של הכשרה והעשרה, שיתנו לו כלים לחייו הבוגרים, יתרמו לעיצובו כאדם, כאזרח וכשותף פעיל ומחובר לחברה ולהוויה הישראלית, ויביאו את המתנדב לעשייה פורייה ומשמעותית יותר במהלך השירות.
המערך הערבי דרוזי
מדי שנה מתגייסים לשירות לאומי במסגרת האגודה כ-1,000 צעירים וצעירות בני מיעוטים (מוסלמים, נוצרים ודרוזים). הם קיבלו פטור משירות צבאי אך מעוניינים לצאת להתנדבות של שנה או שנתיים, גם כדי למלא מה שנראה להם חובה אזרחית, וגם כדי ליהנות מהמעמד של חיילים משוחררים שמעניקה להם המדינה לאחר סיום ההתנדבות. צעירים אלו משתלבים לרוב במסגרות חינוך, בריאות ורווחה בקרב החברה הערבית ישראלית. המערך הערבי שם לו למטרה לטפח ולהעשיר את המתנדבים בתקופת השירות, ולשם כך הוקמה תוכניות למידה, העשרה ורכישת כישורי חיים, המשתלבת בפעילות ההתנדבות לאורך כל השנה. את המערך הערבי מלווים רכזי שטח אקדמאים מתחום החינוך ומטה מרכזי בירושלים.
המחלקה הבינלאומית
גולת הכותרת של המחלקה היא התוכנית "מתנדבים ללא גבולות", המתקיימת בשיתוף פעולה עם ארגוני מתנדבים בעולם. במסגרת התוכנית מגיעים לישראל מאות מתנדבים ממדינות שונות – יהודים ולא יהודים. הם שוהים בארץ שנה אחת במהלכה הם מתנדבים בבתי חולים, גני ילדים, בתים לדיור מוגן, ועוד. במסגרת הפעילות הבינלאומית, מארגנת האגודה שליחת מתנדבים מישראל למדינות נחשלות באפריקה[10].
מסלול לבעלי צרכים מיוחדים ולנוער בסיכון
מסלול זה מיועד לצעירים וצעירות בני גיוס, בעלי צרכים מיוחדים או המוגדרים כנערים בסיכון, אשר קיבלו פטור משירות צבאי ומעוניינים לשרת במסגרת שירות לאומי. מסלול זה נבנה במיוחד עבור צעירים וצעירות אלה ומותאם ליכולותיהם ולצרכיהם. השירות במסגרת שירות לאומי מהווה צוהר והזדמנות לבני נוער רבים אשר לא מצאו את מקומם בצה"ל. ההשתלבות שלהם במסגרת זו מאפשרת חזרה למסלול חיים נורמטיבי ומאפשר רכישת מיומנויות והכשרה לחיים המהווים קרש קפיצה לחיים יצרניים וערכיים כאזרחי מדינת ישראל. את המשרתים במסלול זה מלווה צוות חינוכי - טיפולי מקצועי[11].
תוכנית לשילוב צעירים עם מוגבלויות בשירות הלאומי
האגודה להתנדבות הקימה יחד עם עמותת אקים מערך המיועד לצעירים עם מוגבלויות, מתוך האמונה כי השירות הלאומי, כחלופה ראויה לשירות צבאי, הוא מערכי הליבה של החברה הישראלית, אשר במסגרתה יכולה לאפשר חוויה מכוננת לאדם עם מוגבלות בהתאמה ליכולותיו ולצרכיו.
שילוב של עשייה חינוכית חברתית עם עשייה קהילתית בשכונות חלשות ובפריפריות. במסגרת גרעינים אלו, עובדות בנות השירות הלאומי בתקני חינוך בבקרים, ואחר הצהריים מתכננות ומיישמות פעילות חברתית בקהילה: חונכויות, הדרכות, פעילויות במתנ"ס, ארגון אירועים בקהילה סביב מעגל השנה ועוד.
מדרשות שילוב
שילוב של שירות לאומי עם לימוד תורני וערכי במדרשה לבנות. במסגרת מדרשות שילוב, משתלבות הבנות בתקני בוקר במקום בו הן משרתות (בדרך כלל תקני חינוך), ואחר הצהריים פונות ללימודים במדרשה. כל מדרשה פועלת באופן אחר ועל פי תוכניות לימודים אחרות, אך כולן משלבות בלימודים תכנים מעולמם של בנות השירות ומן העשייה בשטח, במטרה לשפר ולהעשיר את העשייה של הבנות בשטח, ולמלא את עולמן הפנימי[12].
מאמנים לשינוי חברתי
פרויקט המלווה את המשרתים בשירות לאומי בתוכנית אימון חברתית המסייעת בהעצמתם ושיפור יעילותם במסגרת השירות הלאומי בה הם מוצבים.
בשביל - התנדבות בני נוער בקהילה
מסגרת לליווי תלמידי תיכונים במהלך תוכנית ה״מחויבות האישית״. התכנית כוללת שיעורים שבועיים העוסקים בסוגיות חברתיות, וכן ליווי אישי לתלמידים[13]. התכנית נוסדה על ידי אסף גרנות ופעילה בין השאר במספר תיכונים בירושלים, מבשרת ציון והרצליה.
התנדבות גמלאים
שילוב גמלאים ובני הגיל השלישי המעוניינים לתרום מהידע ומהזמן שלהם למען הקהילה, בהתנדבויות במקומות שונים.
