נולד וגדל בתל אביב, בנם של ברוך מרדכי שילה (שילסקי) ודבורה לבית קורז'אץ, שעלו לארץ ישראל מלודז' שבפולין בשנות השלושים והתיישבו בתל אביב. אביו ברוך מרדכי נותר שריד יחיד למשפחתו, לאחר שהוריו ושבעת אחיו ואחיותיו נספו בשואה. בשנת תשי"ג החל ללמוד בישיבת כפר הרא"ה אצל רבותיו הרב משה צבי נריה והרב אברהם צוקרמן[1]. היה פעיל בתנועת הנוער בני עקיבא שם שימש כחניך, מדריך וקומונר. מדריכו בתנועה היה הרב חיים דרוקמן.
למד בישיבת כרם ביבנה אצל הרב חיים יעקב גולדויכט והרב אלימלך בר שאול. לאחר מכן התגייס לצבא ושירת בנח"ל המוצנח בגדוד 50. בעת שירותו בנח"ל היה גם קומונר של סניף בני עקיבא בחיפה. כיהן גם במשך מספר קדנציות כחבר ההנהלה הארצית של בני עקיבא, ומשמש כחבר בעמותה של התנועה.
במהלך שנים אלו היה מראשוני תנועת ההתנחלות ביש"ע וגוש אמונים ועסק בכך רבות במישור המעשי החינוכי והתורני[4].
כמו כן, בשנות השבעים והשמונים (בעיקר על ידי מאמרים ב"הצופה") קיים מאבק ממושך נגד העסקת ר"מים חרדים שכיוונו את תלמידיהם בישיבות בני עקיבא להשקפה חרדית ולהמשך לימודים בישיבות חרדיות במקום בישיבות ציוניות.
מקיץ תשמ"ב החל לכהן כרבה הראשון של המועצה המקומית קצרין, תפקיד בו כיהן עד לקיץ תשמ"ט. בסוף שנת תשמ"ט עבר לכהן כרבה הראשון באופן רשמי של המועצה המקומית קדומים. בשנת תשס"ד פרש לפנסיה בגיל 67 – מוקדם לגבי המקובל אצל רבנים. החליפו בתפקיד הרב צבי פרבשטיין.
