גופייה היא סוג של חולצה, המאופיינת בכך שהיא חסרת צווארון ולרוב גם חסרת שרוולים. הגופייה מקיפה את הגוף בשלמות ולרוב אין לה כפתורים. גופיות כותנה נפוצות בעיקר באזורים חמים, בשל רכותה של הכותנה ויכולת הספיגה שלה. באזורים קרים שימשו בעבר גופיות צמר כשכבת חימום. כיום מעוצבות גופיות גם מבדים סינתטיים בעלי תכונות בידוד תרמי.
את הגופייה נהוג ללבוש בתור בגד תחתון, ישירות על הגוף, מתחת לבגדים העליונים. באופן זה הגופייה יכולה לשמש בין היתר גם להסתרת הגוף מתחת חלק עליון שקוף או שקוף למחצה. הגופייה גם משמשת לספיגת זיעה. גופייה יכולה להיות ללא שרוול, או עם שרוול קצר או ארוך.
בצבא היא חלק מתלבושת החובה של החיילים, גם כדי לספוג זיעה וכך למנוע חיכוך של בד המדים על הגוף.
בתקופות ובמקומות שנשים הכינו נדוניות, בגדים תחתונים נספרו כחלק מהנדוניה[1]. היו מוסכמות שונות לגבי מספר הגופיות שיש לכלול בנדוניה.
ישנן גם גופיות שמקובל ללבוש ללא כל כסות מעל. שימוש זה נפוץ במיוחד בימי הקיץ החמים ולצורך עיסוק בפעילויות ספורטיביות. גופיות ספורט עשויות לעיתים מבדים סינתטיים המהונדסים כך שיאפשרו נידוף זיעה מהיר.
קיימים עיצובים שונים של גופיות, ביניהם גופיית ספגטי שמאופיינת ברצועות בד דקות המחזיקות את הגופייה על הכתפיים, וגופיית סבא - גופיות כותנה פשוטות ופונקציונליות.
היסטוריה
באוסף מוזיאון לונדון נמצאת גופייה סרוגה לילדים, סרוגה ללא תפרים[2], מה שמצביע על כך שנסרגה על 4 מסרגות דו צדדיות. הגופייה מתוארכת למאה ה-16.
כיון שעד המאה ה-18 אנשים לא הרבו להתרחץ, המעמדות העליונים לבשו בגדים תחתונים כדי להגן על הבגדים החיצוניים ממגע עם זיעה [3] ושאר נוזלי הגוף, וגם כדי להגן על עורם ממגע עם הבגדים העליונים, שהיו עשויים מחומרים גסים. לפשוטי העם בדרך כלל הייתה רק חולצה אחת במקרה הטוב.
ב-סוף יולי 1884, בהרצאות בתערוכת 'בריאות' באנגליה, מספר רופאים דברו על 'סילוק רעלים ושומנים מהגוף'[4] על ידי לבישת בגדים תחתונים סרוגים ביד או במכונה מצמר לבן טבעי. את הרעיון הזה הפיץ דר' יאגר [Dr. Jaeger] משטוטגרט, גרמניה, שם היה מרצה לאנתרופולגיה וזואולוגיה בפוליטכניקום המלכותי [ Royal Polytechnic]. לטענתו לפני שלבש לבני צמר היה חולני ושמן.
גופיות בתרבות
בקולנוע ובטלוויזיה נעשה שימוש בדמויות לובשות גופיות כסימן מעמדי.
בארץ הומצאה גופית ציצית, שייחודה הוא שהקצוות התחתונים של הבגד משתלבים לבד של ציצית. מפני שהאקלים החם מקשה על גברים שומרי מצוות ללבוש גם טלית קטן וגם גופייה, אולם יש הסתייגות מסוימת מהשימוש בה[6].
עם המודעות הגוברת לאיכות הסביבה, יש נטייה גוברת למחזר את הגופיות הישנות, לא רק לסמרטוטים. גמישות הגופיות וצבעוניותן, עוררו רבות לעשות מהם תיקי נשיאה לירקות[8]. היות שלרוב הגופיות עשויות מסריג, הן משמשות חומר מצוין להפיכתן למעין חוטים עבים [9] המכונים 'חוטי טריקו', חוטי סריג אלו מצוינים לצינור או סריגת שטיחים, סלי בד וכדומה.