סריג על עץ בתל אביב, מתוך אירוע "עצים סרוגים" של אלונה ארובס, אורנה גלבוע ואיריס ירון[1]
סריג הוא בדסרוג, כלומר עשוי מחוט אחד מתמשך משמש ליצירת לולאות הנקראות עיניים, שורה אחר שורה. בצד אחד הנקרא גם צד ימין הסריג נראה כשורות של האות האנגלית V המשולבות זו בזו, בדרך כלל זה הצד שנהוג ללבוש כלפי חוץ. הצד השני נראה כמו שורות של קווים קטנים אופקיים. להבדיל מבדים אחרים שמיוצרים באריגה, כלומר בחוטים המתוחים בשתי וערב ושילובם זה בזה.
בשפות רבות נקרא בד סריג בשם טריקו (מצרפתית: tricot). בד הטריקו נבדל מסריגת-יד בכך שהוא מיוצר מחוטים עדינים, במכונות סריגה מיוחדות.
לסריג, מתיחות גבוהה יותר באחד הכיוונים מאשר בכיוון הניצב לו. השימוש בסריג להכנת בגדים הוא בדרך כלל כאשר הכיוון הנמתח מוצב אופקית, והכיוון שאינו משנה אורכו - אנכית. אחרת, כוח הכבידה יעוות את צורת הבגד.
סריג שנפער בו חור ימשיך להיפרם בכיוון אחד - הכיוון הנמתח פחות, פרימה זו בגרביונים העשויים ניילון ומשי מכונה "רכבת" על שם צורתה שנדמית כמו מסילת רכבת,[2] תיקון הפרימה בגרבי ניילון ובגרבי משי נעשה בעזרת מחט חשמלית וכונה 'תיקון אמנותי'.
בין חלוצי התעשייה בארץ היה המפעל לגרביים לודז'יה שהוקם ב-1924. אחרי שנקלע לקשיים נמכר לאריה שנקר, שהקים בו גם מחלקה ליצור סריגים.[3]
^אילה רז, יעל נמרודי-רבינוביץ (ע), התפתחות תעשיית האופנה בשנות ה-20 וה-30, חליפות העתים, מאה שנות אופנה בארץ-ישראל, 1996, ישראל: ידיעות אחרונות, 1996, עמ' 84, מסת"ב 965-482-014-5. (בעברית)
.JPG)
