בביגוד, צווארון הוא חלק מחולצה, שמלה או מעיל, המהודק סביב צוואר הלובש. הצווארון שונה בהגדרתו המקצועית מהדש, בכך שהוא עשוי מחתיכת בד נפרדת, ולא רק מקפל בגוף הבגד.
הצווארון יכול להיות מחובר באופן קבוע לבגד או ניתן לניתוק.
מקור המילה בעברית
המילה מופיעה (בכתיב חסר) בשיר השירים (פרק ד, פסוק ט) ”לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה לִבַּבְתִּנִי באחד [בְּאַחַת] מֵעֵינַיִךְ בְּאַחַד עֲנָק מִצַּוְּרֹנָיִךְ” (פרק ד פסוק ט), אולם הפרשנות המקובלת היא שהכוונה לתכשיט הנענד סביב הצוואר.
המילה במשמעותה זו הופיעה במילון המצויר למונחי הלבשה והנעלה שיצא לאור ב-1936, על ידי ועד הלשון העברית.[1]
הצווארון הפך לנפוץ במאה ה-13, בתחילה כאמצעי להגברת הנוחות, כאשר בד הבגד נעשה מבד קשיח ולא נעים. אך במהרה הפך לסמל סטטוס, עם השפעת אופנתיות, תרבותיות ואף פוליטיות.
קרל החמישי הפך את הצווארון הלבן בעל הצורה המקובלת כיום (מורכב משני חלקים הנפתחים לצדדים) לסמל היכר שלו ולרוב הוא מצויר כשהוא לובש צווארון כזה.
אולם צווארונים אחרים בעלי נפח וצורה גדולים יותר היו נפוצים, הן בקרב גברים והן בקרב נשים.
קיימים סוגי צווארונים רבים: כגון צווארון פולו, צווארון זקוף, צווארון מלח, צווארון אקורדיון ועוד.
