מְעִיל הוא בגד עליון, המיועד לכיסוי פלג הגוף העליון או לגוף כולו מחוץ לבית. למעיל יש שרוולים (בשונה משכמיה) ואין לו מכנסיים (בניגוד לחליפת סקי כגון חרמונית). המעיל יכול להיות עשוי ממגוון חומרים.
המעיל מורכב בדרך כלל מביטנה, שהוא הבד הקרוב לגוף הלובש ובד חיצוני שהוא בדרך כלל עמיד לרטיבות. הבד החיצוני נראה מבחוץ ועל כן הוא בעל צבע ודוגמה נאים. בין הבטנה לבד החיצוני נמצא לרוב ריפוד מבודד. ישנם מעילים הקרויים על שם החומר החיצוני כמו מעיל פרווה או מעיל עור.
יש מעילים המיועדים להגן על הגוף מפגיעה פיזית או מתנאים קיצוניים אחרים, כגון מעיל אופנוענים המשלב הגנה מרוח עזה וריפוד מפני נפילה וחיכוך עם הכביש.
מעילים יכולים גם להעיד על השתייכות לקבוצה או על מעמד מסוים כגון: מעילי שרד המהווים חלק מתלבושת רשמית של קצינים או נושאי תפקיד ממלכתי או דתי. או קפוטה - מעיל ארוך, לרוב בצבע שחור, שאותו נוהגים ללבוש יהודים חסידים בכל ימות השנה. בעבר היה נהוג גם "מעיל סטודנטים" (מעיל צמר באורך הברך, לרוב משובץ, ללא ריפוד) שאפיין קבוצת אוכלוסייה זו ו"מעיל שחור ארוך" ("טרנץ'", כנ"ל, אך שחור) שאפיין בלשים בסרטי קולנוע[1].
היותו של המעיל בגד מגן גדול ועבה גורמת לכך שהתנועה בו עלולה להיות מסורבלת. במיוחד אמורים הדברים לגבי אנשים השוהים זמן רב בחוץ כחלק מפעילותם כחיילים, פועלים וכדומה. לפיכך, התקדמות הטכנולוגיה פועלת לכיוון של הפיכת המעיל לקל-משקל, גמיש, עמיד ונוח יותר. נעשה שימוש בבדים וסיבים סינתטיים ליצירת מעילים שרמת ההגנה שלהם מפני הקור לא תהיה כרוכה בעובי ובסירבול (כפי שקורה במעילים מחומרים טבעיים כצמר, מילוי נוצות וכדומה). כך תופס מקום אריג הפליס כפתרון ליצירת מעילים מודרניים.
סוגי מעילים רבים מותאמים להגנה על הגוף מפגעי מזג אוויר קר בסביבות שונות (מעיל גשם, מעיל רוח, מעיל לטמפרטורות נמוכות).
מעיל רוח הוא מעיל דק שמגן מפני קירור הרוח ומפני גשם דק. הוא עשוי לרוב מבד סינתטי עמיד למים ובמקרים רבים הוא יכלול גם ברדס. חלקים שונים (כגון קצות השרוולים) יכולים להיות גמישים כדי לעזור מההגנה מהרוח.
מעיל דובון הוא מעיל עמיד, מרופד, בעל בטנה מניילון וכיסוי בד חיצוני אטום למים שביניהם שכבת מילוי מבודדת מסיבים סינתטיים. למעיל ברדס. המעיל מתאים לשוהים בחוץ זמן ארוך בימים קרים כגון חיילים ופועלים. שמו הרשמי ברישומי האפסנאות: "מעיל מארב מרופד". נקרא "דובון" עקב גִזרתו העבה המקנה ללובש אותו מראה מגושם, מנופח ודמוי דוב.
justacorps או justaucorps הוא מעיל רחב באורך הברך מן המאה-ה18 לספירה-האזרחית שנפוץ בעיקר בקרב אצולת יבשת אירופה. המילה "justaucorps" היא גם שם נוסף או כינוי לבגד גוף.
המעיל היה אחד מבגדי הכהונה אותם לבש הכהן גדול בבית המקדש.
מלבד זאת מופיע המעיל במקרא כבגד חשוב שלבשו אותו מלכים, נסיכים ואנשים חשובים נוספים.
כבגד עוטף ומחמם יש למעיל גם משמעות רוחנית כגון בפסוק:
שוש אשיש ביהוה, תגל נפשי באלהי--כי הלבישני בגדי-ישע, מעיל צדקה יעטני: כחתן יכהן פאר, וככלה תעדה כליה. — ספר ישעיהו, פרק ס"א, פסוק י'
שוש אשיש ביהוה, תגל נפשי באלהי--כי הלבישני בגדי-ישע, מעיל צדקה יעטני: כחתן יכהן פאר, וככלה תעדה כליה.
גם הכיסוי לספר תורה מכונה "מעיל".
יש אנשים שמעדיפים ללבוש גלימה, שכמיה, פונצ'ו או צעיף גדול במקום המעיל המסרבל את תנועותיהם. היו תקופות שרק אצילים, אנשי כמורה או עשירים יכלו להרשות לעצמם קנית מעיל, בעוד העניים הסתפקו בצעיפים גדולים ועוטפים.
עם קום המדינה נפוץ בארץ השיר 'גלגולו של מעיל' מאת קדיה מולודובסקי. המעיל עובר מיד ליד במשפחה ומדי פעם גורעים ממנו קטע פגום. מעילים תמיד היו בגד יקר מאוד. לכן הורישו או שינו אותם, שינו את צבעם[2] או השתמשו בבדים שלהם למשהו אחר. מעילי גברים הפכו למעילי נשים[3].