הכפר ברטעה הוקם באמצע המאה ה-19 על ידי בני שבט כבהא. על פי מסורות בעל פה, בני השבט עברו באמצע המאה ה-18 מבית ג'יברין ליעבד. באמצע המאה ה-19 חלק מבני כבהא עזבו את יעבד בחיפוש אחר אזור מחיה ורכשו את השטח של ברטעה, בו מצאו מעיין ומרעה למקניהם. עם הזמן ברטעה התפתחה ונוסדו מסביבה כפרי לוויין, גם הם של בני כבהא: אום אל-קוטוף, עין אל-סהלה, ואדי עארה וטורא אל-ערבייה[1].
בהסכם שביתת הנשק בין ישראל וירדן, שנחתם בתום מלחמת העצמאות, חולק הכפר לשניים, על בסיס מתווה ואדי אל-מיה החוצה את הכפר ומהווה גבול טבעי. חלקו המערבי-צפוני הועבר לידי ישראל עם כשליש מהתושבים (500 נפש), בעוד חלקו המזרחי-דרומי, הנמצא במעלה הגבעה, הוכלל בממלכת ירדן עם כאלף תושבים. המרחק בין בתי ברטעה הישראלית לבין בתי ברטעה הירדנית היה כמה עשרות מטרים ובמקומות מסוימים מספר מטרים בלבד. בשנים הראשונות לאחר מלחמת העצמאות נעו תושבי הכפר כמעט בחופשיות בין שני חלקי הכפר. תושבי ברטעה הישראלית נהגו ללכת למסגד שנמצא בחלק הירדני, והמוכתר כיהן במשותף על שני חלקי הכפר[3].
בעקבות זאת, היה הכפר למקום נוח לפגישות בין ערבים ישראליים לבין קרוביהם שהתגוררו בממלכת ירדן. במאי 1955 פינו שלטונות ירדן את הפליטים שהתיישבו בברטעה המזרחית מהאזור, על מנת להקשות על הברחה והסתננות לשטח ישראל[4]. במרץ 1956 התפתחה במקום תקרית גבול, שבה נהרג שוטר ישראלי וארבעה ערבים מירדן. במהלך התקרית ברחו רוב תושבי ברטעה המזרחית מבתיהם[5].
לאחר מלחמת ששת הימים
לאחר מלחמת ששת הימים עברה ברטעה המזרחית לשליטה ישראלית. תושביה החלו לעבוד בישראל והחקלאות הייתה למקור הכנסה משני. הודות לקרבה לישראל רמת החיים בברטעה המזרחית עלתה מהר יותר מבשאר יהודה ושומרון. בשנת 1978 חוברה ברטעה המזרחית לחשמל מגנרטורים ובשנת 1984 היא חוברה לרשת החשמל הישראלית. תלמידי ברטעה לומדים בתיכונים ביעבד ובג'נין[6]. בשנת 1995 נכנסה לתוקף תוכנית מתאר לברטעה המזרחית שיועדה לספק את צורכי ההתרחבות של ברטעה המזרחית עד שנת 2015[7].
בעקבות האינתיפאדה השנייה הפך הכפר ברטעה למרכז מסחרי חשוב לתושבי נחל עירון וחלק ניכר מתושבי הגליל, לקניית מוצרים בזול במחירי הרשות הפלסטינית, לאחר שנמנעה כניסתם של ישראלים ליהודה ושומרון ובמיוחד לעיר ג'נין. אנשי עסקים רבים מיהודה ושומרון העתיקו את בתי העסק שלהם לברטעה המזרחית בהיותה חלק מהרשות הפלסטינית אך בעלת נגישות וקרבה לקהל היעד לסחורות באזור נחל עירון. עם הקמת גדר ההפרדה נכללה ברטעה המזרחית במובלעת הנמצאת בצד הישראלי של הגדר והמגמה של נהירת ישראלים לברטעה לעריכת קניות זולות התחזקה. רבים מבתי הכפר הפכו לחנויות ומחסנים לסחורה ורבים מבני הכפר התעשרו[8]. עם זאת, הועלו גם טענות על פגיעה בתושבי הכפר הנאלצים לעבור לערי המחוז יעבד וג'נין דרך מחסום של צה"ל[9].
ההתפתחות של ברטעה למרכז מסחרי חשוב הביאה לכך שפועלים רבים מאזור יהודה ושומרון התיישבו בכפר באופן קבוע, דבר שגרם למתיחות חברתית בין התושבים המקומיים ובין הפועלים הזרים. התושבים ראו בפועלים גורם מאיים על פרנסתם. בנוסף לכך, שהותם המתמשכת של הפועלים, שרובם צעירים ללא משפחות, לאורך זמן רב, נראתה על ידי רבים כגורם מאיים על המנהגים השמרניים של התושבים. בהיעדר מרכזי בילוי ורווחה בכפר, נוהגים הפועלים להעביר את זמנם הפנוי ברחובות הכפר וליד אזורים סמוכים לבתי המגורים של התושבים המקומיים. הקרבה בין חלקי ברטעה נוצלה על ידי ארגוני הטרור כדי להבריח אנשים לתוך מדינת ישראל. כך למשל, המחבלת המתאבדת שביצעה את הפיגוע במסעדת מקסים עברה את הקו הירוק בברטעה[10].
מובלעת ברטעה א-שרקייה
גדר ההפרדה עוברת ממזרח לברטעה, ומפרידה בין העיירה לשאר הגדה המערבית. חלקה של העיירה השוכן מחוץ לקו הירוק (ברטעה המזרחית – ברטעה א-שרקייה) נמצא במה שמכונה אזור התפר, אזור בין הקו הירוק למחסום ריחן. ערים וכפרים נוספים במובלעת זו כוללים את: אום א-ריחאן, ח'רבת עבדאללה אל-יונס, ח'רבת א-שייח' סעד, ח'רבת אל-מונט'אר אל-גרביה, ח'רבת אל-מונט'אר א-שרקייה, ודהר אל-מליק. אין מחסומים מערבה בתוך שטחי הקו הירוק, אך תושבי מובלעת ברטעה שאינם בעלי אזרחות ישראלית צפויים לקנסות אם הם יעזבו את המובלעת וייכנסו למדינת ישראל. הגישה ממובלעת ברטעה לגדה המערבית היא דרך שני שערי כניסה / יציאה: ריחן ושקד. אנשים שרוצים להיכנס מהגדה למובלעת צריכים גם להגיש בקשה להיתר[11].
התייחסויות בתרבות
במיזמיו התיעודיים "הזמן הצהוב" ו"נוכחים נפקדים", ייחד דויד גרוסמן לברטעה פרק בשם "ברטעה השנייה", במהלכו תיאר את היחסים בין ערביי ישראל לערביי הגדה המערבית, שלטענתו באים לידי ביטוי באופן מובהק בסיפור הכפר החצוי.
בפברואר 2011 צולמה בכפר סצנת הפתיחה של סדרת הטלוויזיה "הומלנד".
