אל-יאמון

אל-יאמון
اليامون

טריטוריה	הרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית
נפה	ג'נין
גובה	177 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	16,383 (2007)
קואורדינטות	32°29′11″N 35°14′07″E
אזור זמן	UTC +2
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת הכרמל מוגדלת)   אל-יאמון (למפת הכרמל רגילה)   אל-יאמון (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום אל-יאמון (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום אל-יאמון tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

אל-יאמון (בערבית: اليامون) היא עיירה פלסטינית, הממוקמת כתשעה קילומטרים מערבית לג'נין בנפת ג'נין, בצפון יהודה ושומרון. שטחה של אל-יאמון מורכב מכ-20,000 דונם, מתוכם 1,300 דונם הם שטח בנוי.

לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, אוכלוסיית העיר מונה 16,383 תושבים (2007). האוכלוסייה מורכבת בעיקר ממספר משפחות כמו פריחאת, ח'מאיסה, סמודי, חושיה, אבו אל-היג'ה, סמאר, עבאהרה, זייד, ג'ראדאת, שרקיה ונוואהדה.

היסטוריה

העיירה נחשבת לעיר עתיקה.^[1] בכפר נמצאו חרסים מהתקופות הרומית, הביזנטית, המוסלמית והעות'מאנית.^[2]

במהלך המאה ה-16 (תחת שלטון האימפריה העות'מאנית) התקיימו בכפר כ-28 משקי בית מוסלמים. התושבים שילמו שיעור מס קבוע של 25% על מוצרים חקלאיים שכללו חיטה, שעורה, יבולי קיץ, עצי זית, עזים וכוורות, בנוסף להכנסות מזדמנות, בסך הכל 15,000 אקצ'ות.^[3]

בשנת 1799, הכפר הוזכר על ידי פייר ז'אקוטן במפות במהלך מסע נפוליאון בארץ ישראל.^[4] בשנת 1838 אדוארד רובינסון ציין את הכפר במסעותיו,^[5] ובשנת 1870 מצא ויקטור גרן כי אל-יאמון מונה 500 תושבים. הכפר היה אז מחולק לשני רבעים, שכל אחד מהם נוהל על ידי שייח' משלו.^[6] בשנת 1882 אל-יאמון תואר במפת הקרן לחקר ארץ ישראל כ"כפר גדול עם עצי זיתים סביבו. ניצב על אדמה גבוהה, ובאר במזרחו."^[7]

במפקד האוכלוסין של ארץ ישראל בשנת 1922 שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, מנה אל-יאמון 1,485 תושבים. כל התושבים היו המוסלמים למעט נוצרי אורתודוקסי אחד.^[8][9] האוכלוסייה גדלה במפקד 1931 ל-1,836; תושבים שהתגוררו ב-371 בתים.^[10] בסקר הכפרים של 1945 האוכלוסייה מנתה 2,520 תושבים^[11] על שטח של כ-20,361 דונם.^[12] 6,036 דונם שימשו למטעים וקרקע להשקיה, 11,121 דונם לדגנים,^[13] ואילו 58 דונם שימשו לבנייה.^[14]

לאחר סיום מלחמת העצמאות והסכמי שביתת הנשק מ-1949, הכפר הוכפף לשלטון ירדני. בתקופה זו היגרו לכפר שבט אבו חיג'ה, שישב באזור עין הוד של היום.^[15] בשנת 1961 אוכלוסיית אל-יאמון מנתה 4,173 נפשות.^[16]

ב-29 באוקטובר 2008 נהרג מחמד עבאהרה, חקלאי בעיירה על ידי צה"ל. לעבאהרה היה רובה ציד שהביא את חיילי צבא להאמין שהוא יורה לעברם. עם זאת, בנו של עבאהרה טען כי אביו נהג לשמור על הכבשים שלו מפני גנבים פוטנציאליים.^[17]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אל-יאמון בוויקישיתוף

הערות שוליים

1. Dauphin, 1998, pp. 748-9
2. Zertal, 2016, pp. 188-190
3. Hütteroth and Abdulfattah, 1977, p. 160
4. Karmon, 1960, p. 169
5. Robinson and Smith, 1841, vol 2, pp. 161, 167
6. Guérin, 1875, p. 225
7. Conder and Kitchener, 1882, SWP II, p. 46
8. Barron, 1923, Table IX, Sub-district of Jenin, p. 30
9. Barron, 1923, Table XV, p. 47
10. Mills, 1932, p. 71
11. Government of Palestine, Department of Statistics, 1945, p. 17
12. Government of Palestine, Department of Statistics. Village Statistics, April, 1945. Quoted in Hadawi, 1970, p. 55
13. Government of Palestine, Department of Statistics. Village Statistics, April, 1945. Quoted in Hadawi, 1970, p. 100
14. Government of Palestine, Department of Statistics. Village Statistics, April, 1945. Quoted in Hadawi, 1970, p. 150
15. Ben Ze'ev, 2011, p. 92
16. Government of Jordan, Department of Statistics, 1964, p. 13
17. West Bank farmer killed by troops BBC News. BBC MMVIII. 2008-10-29.