ארצ'יבלד ויויאן היל נולד ב-26 בספטמבר1886 בעיר בריסטול שבאנגליה. הוא למד בבית הספר בלונדל שבטיברטון. לאחר מכן למד במכללת טריניטי בקיימברידג', ונחשב לתלמיד מוכשר במתמטיקה. אחרי שסיים את לימודיו, ב-1907, עודד אותו וולטר פלטשר, פיזיולוג שהיה אחד ממוריו, ללמוד פיזיולוגיה. היל החל בעבודת חקר בשנת 1909, אז הוציא את מאמרו הראשון. בהשפעת ג'ון לנגלי, ראש המחלקה לפיזיולוגיה, היל בחר לחקור את נושא כיווץ השרירים. לנגלי עודד אותו לחקור את נושא החומצה הלקטית בשרירים, בייחוד בקשר להשפעת חמצן על הסרתה בתהליך ההתאוששות. בנוסף, הוא חקר את התלות של הפקת חום באורך של סיבי השריר. לאחר פרסום מאמריו, הוא גילה שמדענים גרמנים כבר חקרו את הנושא, ועל כן עבר לגרמניה בתחילת 1911 על מנת ללמוד על עבודתם. היל קיבל מלגה בטריניטי בשנת 1910.[1]
הישגים בולטים במחקר
בשנת 1910 ניסח היל את משוואת היל, שמשמשת לתיאור הקישור בין מולקולות חמצן לבין המוגלובין שמאוחר יותר שימשה אותו בעבודתו על שרירים.[2] המשוואה פשוטה ומשמשת באופן נרחב בתחום מדעי החיים. היל גם חקר את תופעת הפקת החום בשרירים של צפרדעים, ומצא שחום מופק בתהליך ההתכווצות בלבד, ושתהליך ההרפייה הוא פסיבי ולא דורש השקעת אנרגיה. חקר הפקת החום גם תרם להבנת מקור חומצת החלב בשרירים.[3] בנוסף, היל נחשב, יחד עם הרמן פון הלמהולץ, כאחד ממייסדי הביופיזיקה. היל עבד גם על קלורימטריה של חיות.[1] בנוסף, הוא הראה במחקרו שבמקרים מסוימים חמצן לא דרוש בזמן כיווץ שרירי אבל כן בזמן התאוששות, מה שנתן השראה למונח "חוב חמצן".[4][3]
במהלך מלחמת העולם הראשונה, היל פיתח אמצעים נגד מטוסים. בסוף 1915, במהלך חופשה, הוא התבקש על ידי מנהל התחמושת לייעץ לאימון תותחים נוגדי מטוסים. באותו יום הוא הציע שיטה לגילוי גובה מטוסים ושיטה למדידת מקום פיצוץ פצצות עשן בעזרת שימוש בשתי מראות. מאוחר יותר במלחמה עבד על שיטה לגילוי מטוסי אויב על פי קולותיהם. על עבודתו במלחמה קיבל את מסדר האימפריה הבריטית ב-1918.[1]
היל היה מייסד, חבר וסגן הנשיא במועצה לסיוע אקדמי - ארגון צדקה בריטי שמוקדש לעזרה לאקדמאים בסכנה או בגלות כפויה. הרעיון לארגון הגיע ב-1933 על ידי ויליאם בוורידג, ששמע על פיטורים של מספר אקדמאים על רקע גזעני באוניברסיטאות גרמניות. בשנותיה המוקדמות, המועצה עזרה לכ-1,500 אקדמאים,[3] מתוכם שישה עשר או יותר זכו בפרס נובל, שמונה עשר קיבלו תואר אבירות, ומעל למאה נבחרו לחברים בחברה המלכותית.[3] הוא החזיק במעבדתו בובה של היטלר מצדיע במועל יד ונהג להסביר שהיא משמשת להכרת תודה על כל המדענים שהוגלו מגרמניה. היל גם עבד עם מספר מדענים שהוגלו.
ב-9 בספטמבר2015 הועמדה לוחית כחולה של "אינגליש הריטג'" בבית בלונדון שבו התגורר היל בין השנים 1923–1967. האדון ראלף קון F.R.S שהציע את תליית הלוחית, אמר: "זוכה הפרס נובל א. ו. היל תרם במידה ניכרת להבנתנו של פיזיולוגית שרירים. העבודה שלו יושמה לטווח רחב ברפואת ספורט. כבן אדם יוצא מן הכלל, הוא לא התפשר בגינוי המשטר הנאצי בגין רדיפתם אחר מדענים ואחרים. להיל היה תפקיד מרכזי בעזרה וחילוץ של פליטים רבים למען המשך עבודתם במדינה זאת".
הלוחית הכחולה ב-16 Bishopswood Road ,Highgate.
לקריאה נוספת
Van der Kloot, W. (2011). Mirrors and smoke: A. V. Hill, his Brigands, and the science of anti-aircraft gunnery in World War I. Notes and Records of the Royal Society, 65(4), 393–410. doi:10.1098/rsnr.2010.0090
Hale, T. (2008). History of developments in sport and exercise physiology: A. V. Hill, maximal oxygen uptake, and oxygen debt. Journal of Sports Sciences, 26(4), 365–400. doi:10.1080/02640410701701016
