אורה נחמה עשהאל (זילברשטיין) (נולדה ב-ה'תרצ"ח, 3 ביולי 1938) היא משוררת, סופרת, חוקרת ועורכת ישראלית.
קורות חיים
אורה עשהאל הוא שם העט של אורה נחמה זילברשטיין. מצד האב נקראה אורה בשם המשפחה שור, משפחה חסידית צאצאה לזאב וולף קיציס תלמידו הקרוב של הבעל שם טוב, ולאלכסנדר סנדר שור, מחבר "התבואות שור". אורה החלה בחקר הגנאלוגיה של משפחת שור, מפעל שהרחיב והעמיק יעקב וידס, בו מגיע תיעוד עץ המשפחה עד למאה האחת עשרה. ראשוני המשפחה הגיעו לארץ ישראל בעליה החסידית של 1777 מברודי, לטבריה. קשר חיתון נוצר בין נתן נטע מטבריה, לבין משפחת שור מצפת. יואל שור הראשון, הגיע לצפת בשנת 1850 מלבוב. צאצאם, אביה של אורה, אברהם שור, נולד וגדל בצפת. הוא נשא לאישה את יונה בתם של עידה ועשהאל. עידה היא בתו של שמואל וילסון, שהוכר בכינויים: סם ו'הקבלן האמריקאי', מבוני תל אביב. עשהאל הוא בנם של מיכל פוחצ'בסקי, איש האילן, ונחמה פיינשטיין (נפ"ש), הידועה כנחמה פוחצ'בסקי. שניהם ממייסדי ראשון לציון, אנשי העלייה הראשונה.
אורה נחמה, היא הבת היחידה של יונה, שנפטרה חודש ימים לאחר הלידה. עד גיל תשע שנים, גודלה אורה באכסניות שונות. החל מילדותה המאוחרת, גודלה בידי סבה עשהאל וסבתה עידה, בבית פוחצ'בסקי בראשון לציון, עמם התגוררה עד נשואיה לעמי זילברשטיין. בראשון לציון סיימה את בית הספר היסודי "חביב" (1952), ואת הגימנסיה הריאלית (1956). כאות תודה לסבה עשהאל אימצה אורה את שמו כשמה הספרותי, עוד בטרם גילתה שהיה משורר גנוז.
בצה"ל שירתה כעורכת הפרסומים של אגף המודיעין במטכ"ל. בערבים למדה בסמינר לוינסקי למורים, ובסיום שירותה הצבאי קיבלה תעודת מורה מוסמכת (1958). היא למדה באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת תל אביב. בשנת 1961 סיימה את לימודי התואר הראשון בביולוגיה. היא בעלת תואר שני בבוטניקה (1972). את מחקרה בפיטופתולוגיה, עליו קיבלה ציון לשבח, ביצעה בהדרכת יצחק ואהל, חתן פרס ישראל. את לימודיה במסגרת החוג לקולנוע וטלוויזיה ריכזה בעת עבודתה בטלוויזיה (1982). דוקטורט בהוראת המדעים ותקשורת, קיבלה מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, בשם אורה זילברשטיין (1994). המחקר עוסק בתפיסת שפת הטלוויזיה. היא פעלה בצוותים בינלאומיים, במסגרת אונסק"ו, לפיתוח הוראת המדעים והקניית מיומנויות במחשב לילדים, בקרב אוכלוסיות נחשלות, במדינות מתפתחות.
אורה עשהאל זילברשטיין עבדה כמורה, מדריכה, מנחה, מרצה ומפקחת במערכת החינוך בישראל, בבתי ספר יסודיים, בחטיבת הביניים, בחטיבה העליונה, בסמינר לוינסקי למורים, ובאוניברסיטת תל אביב. בשנות עבודתה כתבה וערכה ערכות וחוברות הדרכה למורים וספרי לימוד במדעים. לאחר שפיתחה את הוראת מדעי הטבע בנגב, כולל הכשרת גננות ומורות להוראת שיטת מט"ל, בחטיבה הצעירה (1978-1975), עבדה כרכזת שידורי המדעים בטלוויזיה החינוכית (1995-1978). בצד חוברות ההדרכה למורים והחומר המלווה למשדרים, כתבה והפיקה את כתב העת הטלוויזיוני "מדע פופולרי" שליווה את הסדרה בטלוויזיה. באותה תקופה הפיקה והנחתה השתלמויות למורים, למפקחים ולמנהלי בתי הספר, בנושאי המשדרים במדעים בטלוויזיה. היא פרסמה רשימות ב"סלעית" ובעלון למורי הביולוגיה.
עשהאל זילברשטיין השתלמה בלימודי המשך לתואר השלישי בארצות הברית. היא משתתפת בכנסים בינלאומיים בהם היא מרצה בתחום המחקר של האוריינות החזותית, המתמקד בשפת התמונה – בדימוי ובמטפורה. מאמריה מראים את הקשר בין החשיבה בתמונה לבין ההמשגה והשפה. מיד עם פרישתה המוקדמת פנתה לכתיבתה הספרותית.
ספר שיריה הראשון פורסם בשם העט שלה אורה עשהאל, בשנת 1996. היא פרסמה עוד שישה ספרי שירה, ספר סיפורת "פיסות אישה", ואת אסופת כתביה האקדמיים במתכונת דו-לשונית, בעברית ובאנגלית. עשהאל מפרסמת שירים וסיפורים, מאמרים וביקורות, בכתבי העת הספרותיים "מאזנים", "עיתון 77", "אפיריון", "פסיפס", "ביטאון שירה" ואחרים. היא מטפלת בעריכה והוצאה לאור של כתבי בני משפחתה: את "במדרון" מאת נחמה פוחצ'בסקי (2004), ו"גחלת" מאת עשהאל פוחצ'בסקי (2012) ערכה והפיקה יחד עם בן דודה עצמון יניב. כמו כן ערכה והוציאה לאור את "הזכות", זיכרונותיו האישיים וקורות משפחתו של אביה אברהם שור (2005).
עשהאל יוזמת ומנחה אירועים ספרותיים. היא הייתה בהנהלת איגוד נשים אקדמאיות כיו"ר פורום הסניפים והקימה את סניף 'נשים יוצרות' (1994). בעקבותיו הקימה את 'איגוד נשים יוצרות' – אנ"י (2008-1996). במסגרת אנ"י הקימה את אתר אנ"י (2014-2007) ופעלה להוצאה לאור של אנתולוגיות אנ"י בעברית (מעגלים 2001, מעגלים 2002). בנוסף לכך הפיקה אנתולוגיות של 'נשים יוצרות', באנגלית. האנתולוגיות הוכנו לכנסים הבינלאומיים של איגוד נשים אקדמאיות, בגרץ, אוסטריה (1998), ובאוטווה, קנדה (2001).
בארצות הברית פעלה בוועד המנהל באיגוד האקדמי אליו היא משתייכת: IVLA, האיגוד הבינלאומי לאוריינות חזותית, כולל במערכת כתב העת האקדמי ה-JVL. בישראל היא מכהנת כיו"ר ועדת הביקורת וכיו"ר הוועדה לספרות ומגדר של אגודת הסופרים העבריים. בעבר הייתה חברת הוועד באגודת הסופרים העבריים, יו"ר וועדת הכספים, סגן יו"ר האגודה ויו"ר הוועדות לטיפוח הלשון העברית והוועדה להוצאה לאור באגודה זו. כמו כן היא חברה באקו"ם ובאיגוד סופרים כללי.
אורה עשהאל נישאה לעמי זילברשטיין (1959), הם מתגוררים לסירוגין בהרצליה ובצפת; להם ארבעה ילדים.
ספריה
שירה
- פנים לרשת, ספרי עיתון 77, בעריכת יעקב בסר (1996).
- כאישון העין, ספרי עיתון 77 בעריכת יעקב בסר, (2000)
- מסגרת לדומיה, ספרי עיתון 77, בעריכת יעקב בסר (2004)
מעמקים – כתב עת וירטואלי, גיליון מס' 45, כסלו תשע"ב, דצמבר 2011.
- שירי אי אפשר, ספרי עיתון 77, בעריכת יעקב בסר (2004)
- רצפת הזמן, ספרי עיתון 77, בעריכת עמוס לויתן (2006)
- התפעמות, ספרי עיתון 77, בעריכת עמית ישראלי-גלעד (2012).
- הולדת תמוז, ספרא, בעריכת חיים נגיד (2013)
סיפורת
- פיסות אישה, רומן-סיפורים, עריכה: עמית ישראלי-גלעד, הוצאת גוונים.
- אסופת מאמרים דו-לשונית (עברית ואנגלית, בהוצאת תלם (2009)
סליל החיים או לראות את המשמעות (המאמרים פורסמו בשנים 2002-1992)
לקריאה נוספת
- זיוה פרידמן, 'הביוגרפיה כ"מטפורה של האני"'. אפיריון, גיליון 92 (2005), עמ' 34-33 (דיון בשני ספרי שירה של המשוררת: 'מסגרת לדומיה' ו'שירי אי אפשר').
על "פיסות אישה"
על "רצפת הזמן"
על "שירי אי אפשר"
- תמר זכריה, 'אבן כבדה המושלכת לאגם מים שקטים', עתון 77, גיליון 297-296 (דצמבר 2004), עמ' 12.
קישורים חיצוניים
