ידוע על קיום תגובות אלרגיות לאכילת תות שדה, המתבטאות בעיקר בפריחה עורית, אולם אלה נדירות ונחקרו אך מעט.[4]
מקור השם
מקור המילה תות ככל הנראה מהשפה הפרסית, שבה התות נקרא توت فرنگی (תּוּתְּפַרַנְגִּי). למילה גם הגייה דומה בערבית: תּוּתּ וארמית: תּוּתָא, והיא מופיעה גם בתלמוד.[5]
מקור השם באנגלית (Strawberry) איננו ודאי, אך ייתכן שהוא מגיע מהזרעים החיצוניים דמויי-הקש שמכסים את הפרי.[6]
ככל הנראה הקש (straw) נמצא בשם מכיוון ששיטת ההימנעות מריקבון הפרי על ידי מגע באדמה הייתה בהצבת קש בין התלמים (כיום משתמשים בפלסטיק כהפרדה).
תיאור
מבחינה בוטנית, התות אינו פרי אלא מצעית תפוחה, כלומר גבעול התפוח בסופו. כל אחת מהבליטות הצהובות-שחורות המצויות על פניו היא המשך השחלה עם זרע בתוכה, ולכן הן ראויות יותר להיקרא הפרי.[7]
עלי צמח התות נחלקים לשלוש אונות, ופרחי הצמח לבנים. הצמח מצמיח שלוחות – גבעולים הזוחלים על פני הקרקע ומצמיחים שורשים, וכך יכול כל צמח להוסיף וליצור צמחים חדשים ברבייה וגטטיבית.
נכון לשנת 2016, ספרד היא היצואנית הראשונה בעולם, לאחריה ארצות הברית ובמקום השלישי מרוקו.
זני תות השדה בישראל מוצאם מקליפורניה. תות השדה בישראל גדל בחורף.
עד שנות השישים, גדל התות בשדה פתוח והניב בחודש מרץ. היום מגדלים אותו גם מתחת למעטה פלסטי מוגן מגשם, קור, ברד ורוח. והתנובה היא מחודש דצמבר עד חודש יוני. בארץ טופחו ומטופחים זנים כגון מלאך, תמר, אורלי, יובל, חירות, ברק, רותמי, שקד, רוקי ומתן - רובם על ידי מכון וולקני ומיעוטם על ידי חברות מסחריות.
^L. Zuidmeer, E. Salentijnw, M. F. Rivasz, et. al., The role of profilin and lipid transfer protein in strawberry allergy in the Mediterranean area. Clinical and Experimental Allergy 2006;36:666–675.
