אָלֶרְגְּיָה (בעברית: רַגֶּשֶׁת[2]) היא תגובה חיסונית לא רצויה של הגוף בחשיפה לחומרים שבדרך כלל אינם מעוררי מחלות. דוגמאות נפוצות לאלרגיה הן עיטוש או דמע בנוכחות אבק או בתקופת פריחת צמחים מסוימים.
בשעה שתגובה חיסונית כנגד פתוגנים (גורמים מעוררי מחלות) נחשבת לדבר חיובי השומר על גוף האדם ממחלות, הרי שאלרגיה היא "תקלה" במערכת החיסון, ומהווה תופעה שלילית. כ-12%-25% מאוכלוסיית העולם סובלים מאלרגיה מסוימת. לנטייה לאלרגיה קיים מרכיב תורשתי מובהק. אלרגיה ואי סבילויות למזון נובעות לרוב ממזון פגום או מזיק לגוף, או מזיהום בגוף כתוצאה מנטילת תרופה, זיהום אוויר או מזון פגום אחר.
מלבד אלרגיה, קיימות תופעות אחרות של רגישות או אי סבילות, כגון רגישות לפול עקב חוסר באנזים G6PD (הנפוצה בעיקר בקרב יוצאי כורדיסטן וצפון עיראק) או אי-סבילות ללקטוז - סוכר החלב ולגלוטן. תופעות אלו אינן קשורות במערכת החיסון ולכן אינן אלרגיות.
אחת הסיבות לתופעת האלרגיה היא רגישות יתר של המערכת החיסונית כלפי חומרים מסוימים הנמצאים בסביבה (אלרגנים). רגישות יתר זו עשויה לגרום לתסמינים שונים בהתאם לסוג האלרגיה, חומרתה ודרך החשיפה לגורם האלרגיה. החומרים עלולים להוביל לתגובות אלרגיות שונות מאדם לאדם.
יש מספר סוגי אלרגיה, הנפוצה בהם היא האלרגיה המיידית הקשורה בנוגדני האלרגיה מסוג IgE. כאשר האדם נחשף לראשונה לאלרגן, התוצאה היא יצירת נוגדנים מסוג IgE המופיעים בדם. נוגדנים אלו נצמדים לדופן תאי פיטום (Mast cells) הנמצאים בכל הרקמות בגוף, בעיקר ברקמות החשופות לסביבה (דרכי נשימה, מערכת העיכול ועור). כאשר האדם נחשף בפעם השנייה לאותו אלרגן, הדבר גורם לקישור של שני נוגדנים מסוג IgE על פני תאי הפיטום ולהפעלת מערכת תאית הגורמת להפרשה של חומרים המעוררים תגובה אלרגית ודלקתית שבראשן הוא החומר הקרוי היסטמינים. ההיסטמין גורם לתגובות האלרגיות כגון פריחה, גרד, אודם, בצקת ונזלת אלרגית.
בקרב בני האדם קיימות אלרגיות למגוון רחב של חומרים. בנוסף, בני האדם נבדלים בתסמינים הנובעים מחשיפה לאלרגן לו הם רגישים.
חשיפה לאלרגן יכולה לגרום לתסמינים במערכות ואברי גוף שונים:
אבחנת האלרגיה לא תמיד ברורה ולעיתים דרושה רמת חשד גבוהה מצד הרופא כדי להבין שמחלתו של החולה נגרמת למעשה מגורם אלרגני כלשהו. כאשר עולה החשד לאלרגיה, יופנה החולה לבדיקת אלרגיה. הבדיקות מתחלקות לשלושה סוגים: בדיקות עוריות, בדיקות שאיפה ובדיקות דם (בדיקת RAST).
בדיקות עוריות - קיימות שלוש שיטות:
אם נוצרת תגובה דלקתית, פירושו שהאדם רגיש (אלרגי) לאלרגן שהוזרק, הוחדר בשריטה או הוצמד לעור.
בדיקות דם - בודקים את הימצאותם של נוגדנים גורמי אלרגיה (מטיפוס IgE) בדם ולאיזה חומרים הם נקשרים. אם נמצא נוגדן מטיפוס IgE שנקשר לחומר ידוע, יצביע הדבר על האפשרות שהנבדק אלרגי לחומר זה.
בדיקות שאיפה - מתאימות לאלרגיות לאבקת פרחים, אבק או עובש.
האבחון הסופי הוא שילוב של האינפורמציה הרפואית בתוצאות הבדיקות.
ההתמודדות מתחילה בזיהוי האלרגן שהאדם רגיש לו והימנעות ממנו. עם זאת, כאשר מדובר על אלרגיה לחומר המצוי בשימוש נרחב בקרב כלל הציבור, המשימה של הימנעות מהאלרגן היא קשה. במיוחד קיים קושי להימנע מחשיפה לאלרגנים העוברים באויר, כמו בוטנים, או שהתגובה האלרגית מופיעה גם מחמת מגע ולא רק מאכילה. במקרים כאלו ישנם מוסדות, דוגמת בתי ספר וגני ילדים המגדירים חלק משטחם או את כלל המוסד כמקום האסור להכנסת האלרגן. במדינת ישראל נקבע שבתי ספר וגני ילדים בהם לומד ילד עם אלרגיה מסכנת חיים יוגדרו כשטח הנקי מהאלרגן.[5]
בעיה נוספת היא כאשר הסובל מאלרגיה הוא קטן מכדי לקחת אחריות על הימנעות מאלרגן. במדינת ישראל ניתנת להורים של ילדים מגיל 9 חודשים עד גיל 10 שנים הסובלים מאלרגיה מסכנת חיים גמלה המיועדת למימון סיוע בהשגחה על הילד מפני חשיפה לאלרגן המסכן אותו.[6]
במקרים בהם האלרגיה מוגדרת כמסכנת חיים, מומלץ לבעלי האלרגיה לשאת איתם מזרק אפינפרין, הנותן טיפול רפואי ראשוני להתקף אלרגיה פתאומי.[7][8] המלצה נוספת הניתנת לבעלי אלרגיה מסכנת חיים היא להימצא תמיד בקרבה לבעל ידע רפואי היכול לטפל בהתקף או בסמיכות לבית חולים המסוגל לתת טיפול רפואי להתקף אלרגי. כך למשל, צה"ל מתנה השתתפותם של בעלי אלרגיה מסכנת חיים בפעילות בבסיסי צה"ל בהתקיימם של שני תנאים מצטברים: היות הבסיס הצבאי מרוחק 30 דקות נסיעה או פחות מבית חולים וכן הימצאותו הרציפה של מטפל רפואי בכיר בבסיס, במשך כל שעות היממה.[9]
כאשר ההימנעות קשה לביצוע, עוברים לטיפול תרופתי. בין הטיפולים לאלרגיות ניתן למצוא תרופות אנטי-היסטמיניות המנטרלות את פעילות ההיסטמין, סטרואידים המעכבים את הדלקת הנגרמת עקב האלרגיה, נוגדי גודש, נוגדי לויקוטריאנים[10] ואמצעים רפואיים רבים אחרים. בחירת הטיפול המתאים נעשית על פי סוג האלרגיה, חומרתה ותדירותה.
אחת השיטות היעילות לריפוי של ממש מהאלרגיה ולא רק טיפול בתסמינים, הוא חיסון. בשיטה זו (המכונה אימונותרפיה) מקבל החולה, במינונים הולכים ועולים, תמציות מגורם האלרגיה, באופן כזה שבסופו של דבר הוא מתחסן מפני השפעותיו המזיקות. התהליך הוא איטי וקיים בו סיכון לתגובה אלרגית קשה במהלכו ולכן מבוצע רק על ידי רופאים מומחים לאלרגיה.
ברפואה אלטרנטיבית מקובל לטפל במקרי אלרגיה על ידי נטורופתיה, צמחי מרפא, הומיאופתיה, רפואה סינית מסורתית,[11] טאט וקינסיולוגיה. מאמר מדעי שפורסם בשנת 2006 על ידי "מאיו קליניק" (Mayo Clinic),[12] בדק מאות מקרי אלרגיה, כולל אסתמה וזיהומים בדרכי הנשימה, שטופלו על ידי מרפאים אלטרנטיביים שונים. ברוב המקרים הטיפולים האלטרנטיביים לא היו יעילים ולא ניכר שינוי לעומת טיפול בפלסבו. בפרט נבדקו טיפולים הומיאופתיים במקרי אלרגיה אצל ילדים ומתבגרים; מחברי המאמר הגיעו למסקנה שהגישה האלטרנטיבית לא מספקת פתרון מוכח לבעיות אלו.
{{cite journal}}
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.