תוצר מקומי גולמי

הכלכלות הגדולות בעולם לפי תמ"ג, 2018

מפת התמ"ג הנומינלי של מדינות העולם על פי נתוני הבנק העולמי, 2014

תוצר מקומי גולמי (תמ"ג; באנגלית: gross domestic product‏ – GDP) הוא מונח כלכלי המציין מדידה של הערך הכולל^[1] של הסחורות (מוצרים) והשירותים שיוצרו בשטח טריטוריאלי מסוים (לרוב מדובר במדינה) במהלך תקופה נתונה (לרוב מדובר על שנה), לפני הפחתת הבלאי. נתונים אלו מבוטאים במונחים של כסף. המונח שונה מתוצר לאומי גולמי (תל"ג) בכך שהוא מוציא מכלל החישובים העברות כספים בין מדינות, כך שהחישוב כולל למעשה את התוצר שנוצר בתוך מדינה מסוימת ולא את התוצר שנתקבל בה.

התמ"ג הוא אחד המדדים המשמשים להערכת חוסנו הכלכלי של האזור הנבדק^[2]. יחד עם זאת, התמ"ג אינו משקף בהכרח את רמת ההתפתחות הכלכלית היחסית של המדינה, משום שהוא איננו מתחשב בשאלת פיזור התוצר הנמדד בין כמה תחומים, בשאלת מהות המוצר הנמדד או בשאלת ריכוזיות הרווח מהמוצר בכלל הכלכלה במדינה. לדוגמה, מדינה בעלת כלכלה המבוססת ברובה המוחלט על ייצור נפט עשויה להציג תמ"ג גבוה מאוד אך אין בכך להעיד בהכרח על חוסנו הכלכלי של המשק באותה מדינה או על כך שהמשק כולו נהנה משגשוג ופיתוח ולא רק קבוצה קטנה של משקיעים או בעלי-עניין.

יש להבחין בין "תמ"ג נומינלי", השימושי יותר בהשוואה לכלכלות לאומיות בשוק הבינלאומי אך אינו משקף הבדלים ביוקר המחיה ובשיעורי האינפלציה של המדינות, לבין "תמ"ג שווי כוח הקנייה" (PPP), שעשוי להיות שימושי יותר בהשוואת רמת החיים בין מדינות.

ניתן לחלק את התמ"ג הכולל לתרומה של כל ענף או מגזר במשק. היחס בין התמ"ג לכלל אוכלוסיית האזור הוא התמ"ג לנפש (נקרא גם רמת החיים הממוצעת).

על בסיס התמ"ג נבנה מדד תמ"ג לנפש המותאם לכח קניה במדינה. מדד זה לוקח בחשבון שני משתנים נוספים: גודל האוכלוסייה במדינה, ורמת המחירים במדינה. באמצעות התמ"ג לנפש מעריכים את רמת החיים במדינה.

על פי נתוני קרן המטבע הבין-לאומית, סכום התמ"ג של כלל מדינות העולם עמד בשנת 2014 על 77.27 טריליוני דולרים, ועשר המדינות המובילות ייצרו 65.18% ממנו. לעומת זאת, על פי נתוני הבנק העולמי (לפי כוח קנייה), עמד התמ"ג של כלל מדינות העולם בשנת 2014 על 108 טריליוני PPP^[3], ועשר המדינות המובילות ייצרו 60% ממנו. התמ"ג מניח שכל מה שמיוצר הוא על פי הגדרה בגדר "טובין" (goods). בחישוב אין הבחנה בין עלויות לרווחים, בין פעילויות יצרניות לפעילות שאינה יצרנית או פעילות הפוגעת במשאבי טבע מתכלים.

היסטוריה

פיתוח המושג, תמ"ג, נעשה לראשונה על ידי הכלכלן סיימון קוזנץ. קוזנץ השתמש לראשונה במונח בדוח שכתב עבור הקונגרס האמריקאי - "הכנסות לאומיות 1929-1932". הדוח נכתב בשעה שהכלכלה האמריקאית צנחה אל השפל הגדול וקובעי מדיניות חיפשו כלים להתמודד עם המצב ולקבל החלטות. בתחילתו של הדו"ח, הזהיר קוזנץ מפני שימוש בתל"ג כמדד לבחינה לשגשוג^[4]. התמ"ג לתפיסתו של קוזנץ לא יועד להיות אמת מידה לביצועים הכלכליים או לרווחה ושגשוג וכי יש צורך במדדים טובים ומקיפים יותר כדי להעריך את כלכלת המשק הלאומי. אולם, לאחר ועידת ברטון וודס בשנת 1944, התמ"ג הפך לכלי העיקרי למדידת החוסן כלכלי של מדינה. עד אז תוצר לאומי גולמי היה האומדן המועדף.

לאורך ההיסטוריה הקדם מודרנית, שני המשתנים שהשפיעו על התמ"ג היו כמות העובדים במשק - שגדלה בהתאם לגודל האוכלוסייה, וכמות ההון במשק - שמאפשרת להשקיע בתשתיות ובציוד למשל. בתקופה המודרנית נכנס גורם דומיננטי שלישי והוא הטכנולוגיה, שיכולה לשבור את המשוואה ולגרום לצמיחה גם בלי שינוי בכמות העובדים וההון. למעשה, כל שיפור בתמ"ג שאינו ניתן להסבר על ידי שינויים במספר העובדים ובכמות ההון נחשב בניתוחים הכלכליים כשיפור טכנולוגי^[5].

חישוב התמ"ג

גרף המייצג את תמ"ג שווי כוח הקניה של עשר הכלכלות החזקות בעולם בשנים 1998–2008, על פי נתוני קרן המטבע הבינלאומית^[6]

גרף המייצג את תמ"ג שווי כוח הקניה של עשר הכלכלות החזקות בעולם בשנים 2006–2016, על פי נתוני קרן המטבע הבינלאומית^[7]

בחישוב תמ"ג ישנם המבחינים בין חישוב תמ"ג נומינלי (או תמ"ג כסף), המתייחס לערכי כסף שהוצאו בתקופה מסוימת; ותמ"ג ריאלי (או תמ"ג לפי "מחירים קבועים") הכולל התאמה לאינפלציה באותה שנה.

משוואת החישוב המקובלת לתמ"ג היא:

תמ"ג = צריכה + השקעות + יצוא - ייבוא

תרשים תמ"ג של עשר הכלכלות החזקות בעולם לשנת 2016, (ערך בטריליוני דולרים)

כלכלנים, החל משנות ה-50 של המאה ה-20, מעדיפים לעיתים קרובות לפצל את הצריכה הכוללת לצריכה פרטית ולצריכה ציבורית (כלומר, ממשלתית). ההנחה שביסוד הפיצול היא שמוקד תשומת הלב של כלכלנים ושל המדיניות הכלכלית צריך להיות בשינוי או השפעה על הצריכה הפרטית, כשהצריכה הממשלתית נחשבת ממריץ "חיצוני" לכלכלה הלאומית. מכאן נובעת הנוסחה התקנית המתוקנת הבאה:

${\displaystyle \mathrm {GDP} =C+I+G+\left(\mathrm {eX} -i\right)}$

תמ"ג = צריכה פרטית + השקעות + הוצאות הממשלה + יצוא -ייבוא

• צריכה פרטית: נחשבת לצריכה המבוצעת על ידי תושבי המדינה על מוצרים ושירותים סופיים. המדידה כאן היא רק לתוצרים סופיים, ולא לתוצרי ביניים או קנייה ומכירה של נכסים. כך, לדוגמה, כאשר חקלאי מוכר חיטה לטחנת קמח, העסקה אינה מחושבת בתמ"ג. באותו מטבע, אם אדם רוכש פסל של אוגוסט רודן במכירה פומבית, הרכישה לא תחשב בתמ"ג, כיוון שפעולה כזו ניתן לבצע פעמים רבות, אך שכרו של מבצע המכירה הפומבית דווקא כן ייחשב, משום שזהו שירות "סופי".
• השקעות מוגדרות כהשקעות עסקיות בתשתית או הוצאה אחרת שכוונתה להפיק החזר עתידי באמצעות פעילות עסקית כמו הכשרה, מחקר ופיתוח, שיווק, גיוס עובדים, וכדומה. פעולות של השקעה במוצרים פיננסיים (לדוגמה, קניית איגרות חוב, מניות או מטבע חוץ) אינן נכללות כיוון שהשקעות כאלו נחשבות ל"חיסכון לאומי". הטעם להבחנה הוא הטיעון שקניית מוצר כמו איגרת חוב או מניה מהווה רק שינוי נומינלי בבעלות, ואינו מופנה לייצור או לפעולה יצרנית, ולכן תשלום העברה כזה אינו יכול להיות מחושב בתמ"ג.
• הוצאות הממשלה: סך ההוצאה הממשלתית. כלכלנים רבים עוקבים אחר היחס בין שיעור ההוצאה הממשלתית לבין התמ"ג הכולל על מנת לזהות תופעות של דחיקה החוצה (Crowding Out) של השקעות ופעילות לא ממשלתית, כאשר היחס משתנה לטובת הוצאות ממשלתיות באופן משמעותי.
• יצוא נטו: כולל את היצוא הגולמי פחות הייבוא הגולמי. היצוא מוסף למכלול משום שהוא חלק מהתוצר במדינה. הייבוא מופחת משום שמוצרים מיובאים ייכללו תחת הסעיפים הקודמים ולכן יש להפחיתם כדי למנוע חישוב היצע חיצוני כמקומי. חשוב בהקשר זה לשים לב כי כאשר יצרן רוכש דלק לצורך ייצור, הרכישה לא תחשב בתמ"ג, משום שאין זה מוצר סופי לצריכה פרטית. לעומת זאת, כאשר יצרן מייצא דלק, הייצוא נחשב בחישוב התמ"ג.

השוואות חיצוניות

לצורך השוואות בין מדינות נקוטות מספר שיטות השוואה המנסות לנטרל השפעות נומינליות (כלומר, השוואות הנובעות מערכו השונה של הכסף במדינות השונות.):

• השוואה על בסיס שער חליפין: מאפשרת השוואה בין מדינות בהן התמ"ג נמדד במטבעות שונים. בהשוואה כזו התמ"ג מחושב לפי שיעורי החליפין המקובלים בשוק המטבע העולמי. כך, לדוגמה, שער השקל הישראלי יוכפל או יחולק בשיעור מסוים כדי לקבל את ערך התמ"ג במטבע מקובל. מדידה זו מהווה מצביע מהימן יותר לכוח הרכישה הבינלאומי של מדינה וכוחה הכלכלי היחסי. למשל, אם התמ"ג הישראלי לנפש הוא 90,000 שקלים, כדי להשוותו לתמ"ג האמריקאי נראה מה שוויו בדולרים ונחלק בשער החליפין, אם שער החליפין הוא 4.5 שקלים לדולר, ערכו של התמ"ג בדולרים יהיה 20,000.
• כוח רכישה בשער חליפין: בהשוואה כזו התמ"ג מחושב על פי שווי כוח הקנייה (PPP) של כל מטבע ביחס לתקן מסוים (לרוב הדולר האמריקאי). מדידה זו מהווה מצביע מהימן יותר לכוח הרכישה של תושבי מדינה מסוימת ומפצה על חולשה אפשרית של המטבע בשווקים הבינלאומיים. לדוגמה: אם התמ"ג בהודו שווה לתמ"ג הישראלי, ההודים עדיין יוכלו לקנות יותר מוצרים באותה כמות כסף כי המחירים שם זולים יותר. לכן השוואה ישירה של דולר בישראל לדולר בהודו יכולה להיות פגומה, וצריך לתקנה על פי שיטת השוואה זו.

רשימה של תמ"ג של מדינות שונות ב-2003 על פי שתי שיטות הדירוג מופיעה כאן ולשנת 2011 כאן.

ההבדלים שיוצרים הדירוגים לפי השיטות השונות ניכרים למדי. לדוגמה, בנתונים לשנת 2000 עשר המדינות הראשונות לפי מדידת שער חליפין לנפש הן לוקסמבורג, נורווגיה, ארצות הברית, שווייץ, דנמרק, יפן, אירלנד, ליכטנשטיין, איסלנד ומונקו. בדירוג לפי כוח רכישה נעדרות יפן, ליכטנשטיין, ואיסלנד, ובמקומן מופיעות סן מרינו, קנדה, ובלגיה.

דוגמה נוספת: בשנת 2016 התמ"ג הנומינלי הסיני עומד על 11,220.173 מיליון דולרים, הרבה אחרי התמ"ג האמריקני, בעוד שעל פי תמ"ג שווי כח הקניה הוא נוסק למקום הראשון בדירוג העולמי ועומד על סך של 18,975.744 מיליון דולרים (השוואה של התמג הסיני בעשור האחרון בין נומינלי לשווי כח הקניה, נתוני קרן המטבע הבינלאומי(הקישור אינו פעיל)).

בעיות במדידות תמ"ג

בעיות דיוק במדידה

כמה וכמה כלכלנים הצביעו על חולשות בולטות במדידות התמ"ג. אחת הבולטות בהן היא התעלמות מפעילות שוק שחור, שבמדינות מסוימות עשויה להוות חלק בולט מהתמ"ג. בישראל, לדוגמה, מוערכת הפעילות בשוק השחור בכמה אחוזים מכלל מחזור העסקאות בשוק. מאחר שהתמ"ג מודד רק אספקת שירותים ומוצרים סופיים, סביר להניח כי משקל העסקאות "בלי חשבונית" שאינן מובאות בחשבון בתמ"ג גדול אף יותר.

בעיה משמעותית אחרת היא שמדידתו היא כמותית ולא איכותית. לדוגמה, אם אדם שכר קבלן שיפוצים אחד כדי לבצע תיקונים, לא היה שבע רצון מהם והזמין קבלן שיפוצים שני כדי להחזיר את המצב לקדמותו, שתי הפעולות תרשמנה בתמ"ג, אף על פי שבפועל ה"תוצר" היה אפס. כך יהיה, לדוגמה, גם בעקבות פעולות ייצור המחוללות נזק סביבתי ותיקון הנזק הזה: הייצור והתיקון יירשמו שניהם בתמ"ג.

בעיה אחרת היא של צמיחה מדומה בתמ"ג. לדוגמה, עליית מחירי הנפט עשויה להביא לצמיחה מרשימה בהכנסותיה של מדינה, כאשר למעשה לא היה שינוי כלל בתוצר במדינה.

בעיות עקרוניות

בעיה עמוקה ויסודית הרבה יותר קשורה לעובדה שהתמ"ג, מדד התוצר המקומי הגולמי, אינו מודד למעשה תוצר אלא את ההוצאה המצרפית. למעשה, שני המדדים זהים, בהבדל שבהוצאה המצרפית מוצאים מכלל חשבון מוצרים שיוצרו אך לא נצרכו (לדוגמה, סחורה במחסנים).

ההתייחסות להוצאה המצרפית הצרכנית כמשתנה הרלוונטי היחידי מעוגנת בתפישות הקיינסיאניות והנאו-קיינסיאניות, הרואות בהוצאה הצרכנית המצרפית חזות הכל. היא מוציאה מכלל חשבון לחלוטין את כל מוצרי הביניים (או "מוצרי הון"), שהם המוצרים המשמשים לייצור מוצרים סופיים. במילים אחרות, התמ"ג אינו כולל את התוצר המופק במדינה בתקופה מסוימת אלא רק את התוצר הנצרך על ידי צרכנים פרטיים וממשלה.

הרעיון שביסוד חישוב זה הוא תאוריית "הזרימה המחזורית של פעילות מקרו-כלכלית" (CFMA) ומודל "המכפיל" הקיינסיאני הגורסים שערך כל הפעולות הכלכליות מתנקז ומבוטא בערך המוצר הסופי, וספירת התוצרים שבדרך תהווה "ספירה כפולה". כך, לדוגמה, כאשר אדם קונה כיכר לחם, סכום הרכישה אמור לבטא את כל העמל, הרכישות, והמכירות שבוצעו בדרך לזריעת החיטה, קצירתה, דישתה, הובלתה, טחינתה לקמח, הפיכתו לבצק אצל האופה, הובלתו ומכירתו לבעל החנות.

הבעיה הגלויה לעין כאן היא שההשקעות ומוצרי ההון (מוצרי הביניים) אינם מבוטאים במחיר הלחם—קמח, סוכר, חיטה או שמרים הם מוצרים נפרדים—ולכן התמ"ג אינו מודד למעשה את מה שהוא מתיימר למדוד. מדידה אמיתית של התוצר הייתה חייבת לכלול תמונת מצב של כלל התוצר המיוצר, לא רק של זה החשוב לצורך התאוריה הקיינסיאנית.

בעיה קשה אחרת של מדידת התמ"ג היום היא תפישה קיינסיאנית אחרת, המבחינה בין השקעה בפעילות יצרנית לבין "חיסכון" המוגדר כפעילות שלילית (מוצא מכלל מכלול התמ"ג). להפרדה זו אין יסוד במציאות, שכן חיסכון הוא פעולת צריכה והשקעה מובהקת: הצרכן קונה מוצר (כסף, איגרת חוב, מניה), כדי להמירו בשלב מאוחר יותר במוצר אחר (לדוגמה, חיסכון לצורך רכישת דירה או מכונית). בזמן שהכסף שלו גדל בבנק, אנשים אחרים משתמשים בו באמצעות הבנק כדי לממן פעולות צרכניות ויצרנים משתמשים בו כדי לממן פעילות השקעה.

עוד בעיה עקרונית היא שהתמ"ג סוכם את כל תוצריה של המדינה ולא מבדיל בין מגזרים שונים, אוכלוסיות שונות וכדומה. ייתכן שתהיה צמיחה בעשירונים העליונים אך צמיחה שלילית (מיתון) בעשירונים התחתונים, התמ"ג יהיה עיוור לעובדה זו ויצביע על צמיחה במשק.

במדיניות רווחה או מדינות סוציאליסטיות, הרבה מהשירותים והמוצרים ניתנים בחינם או בסבסוד וללא רווח. המשכורות וההוצאות שהמדינה משלמת נספרים בתמ"ג, אך אין רווח פרטי ולכן נרשם בתמ"ג סכום נמוך יותר, על אף שאיכותו של השירות או המוצר אינה יורדת מאיכותו של אותו מוצר הנמכר במחיר מלא (ללא סבסוד-מוצר\שירות מופרט) ואף טובה יותר. לדוגמה, במקרה של הפרטת קרקעות המדינה והפיכתן לסחירות, תיווצר קפיצה משמעותית בתמ"ג מכיוון שלפתע יש מוצר חדש ויקר שנסחר, אך למעשה המוצר, הקרקע, כבר היה קיים, אם כי לא נסחר. מכאן עולה שהתמ"ג הוא כלי מדידה המטיב עם מדיניות הפרטה וקפיטליזם, אף על פי שאין הבדל באיכות המוצר אם היה מסובסד או ניתן בחינם.

ביקורות בשימוש בתמ"ג כמדד לפיתוח כלכלי

העלייה בתמ"ג, המכונה על פי רוב צמיחה כלכלית, נחשבת על ידי מרבית הכלכלנים כמדד טוב לעושר וכוח הקנייה של אזרחי המדינה. אולם נתון התמ"ג לבדו אינו יכול להוות מדד לרמת הפיתוח הכלכלי מהסיבות הבאות:

ראשית, עליה בתוצר אינה מעידה בהכרח על רמת חיים גבוהה יותר. לדוגמה: במדינה שנפגעה מאסון טבע גדול או מלחמה ומוציאה כסף רב על שיקום - התמ"ג יגדל, אף שסביר שאושרם ורמת חייהם של התושבים דווקא יקטן בתקופה זו.

שנית, ישנם דברים, החשובים לאושרו של האדם, שניתנים חינם או שלא ניתן לקנות ולכמת אותם ועל כן אינם משוקללים בתמ"ג. לדוגמה: פעילות פנאי וייצור עצמי גם הם לא יכללו בתמ"ג. גם חוף ים הפתוח לקהל הרחב ללא תשלום לא ייכנס כמרכיב בתמ"ג, ולעומת זאת, אם תיבנה גדר סביב החוף ויגבו דמי כניסה, ישוקללו התשלום עבור הבניה ודמי הכניסה בחישוב התמ"ג. באופן דומה, הורים שמטפלים בילדיהם בעצמם במקום לשלוח אותם לגן בתשלום, מקווה מי שתייה נקי במקום מים מינרלים, שלום במקום מלחמה, פעילות התנדבותית במקום שירותים בתשלום - כל אלה מורידים את התמ"ג, ומתורגמים בראייה הכלכלית המקובלת כירידה באיכות החיים והאטה בצמיחה.

ראו גם

• מדינות לפי אוכלוסייה, שטח, צפיפות, תמ"ג ופיתוח אנושי
• מדד מחירי התוצר
• מד קידמה אמין

לקריאה נוספת

• עמי גינזבורג, תוצר מקומי גולמי, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2007
• האקונומיסט, למה אנחנו לא באמת יודעים למדוד שגשוג כלכלי?, באתר TheMarker‏, 10 במאי 2016
• Wladimir Kraus, The Role of Saving in the Process of Income Formation
• Purchasing Power Parity Method רשימה מלאה של מדינות בהתאם לתמ"ג לנפש על פי הנתונים ששררו בשנת 2006 (הקישור אינו פעיל)
  • השוואה בהתאם לשיטת שער החליפין על פי הנתונים ששררו בשנת 2000 (הקישור אינו פעיל)
• נתוני תמ"ג ונתונים כלכליים אחרים באתר הבנק העולמי (הקישור אינו פעיל)
• תמ"ג לפי נתוני הלמ"ס משנת 1995 עד 2007
• תוצר מקומי גולמי והשימושים במקורות - הלמ"ס
• תמ"ג לנפש - המכון הישראלי לדמוקרטיה

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: תמ"ג
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תוצר מקומי גולמי

• חנן שטיינהרט, ‏שקר התמ"ג: הכלכלה במצב טוב אבל חשבון הבנק שלכם לא? הכירו את הנתון שאחראי לעיוות, באתר גלובס, 13 בינואר 2019
• תוצר מקומי גולמי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

1. ערך של מוצר או שירות הוא מחיר השוק שלו, נקוב במטבע המקומי. להמחשה - אם במדינה מסוימת מייצרים רק חיטה. מחיר קילוגרם חיטה אחד בשוק של אותה מדינה הוא 4 יחידות של המטבע המקומי (נאמר שקוראים למטבע זהוב) ובמדינה ייצרו במשך שנה אחת 500 ק"ג חיטה, יהיה התוצר המקומי הגולמי של מדינה זו 2,000 זהובים.
2. תמ"ג
3. Gross domestic product 2021, PPP, באתר הבנק העולמי, 1 ביולי 2014
4. National Income, 1929-1932 : Letter from the Acting Secretary of Commerce Transmitting in Response to Senate Resolution No. 220 (72nd Cong.) a Report on National Income, 1929-32
5. ליאו ליידרמן, מה מניע צמיחה כלכלית לאורך זמן?, באתר אוניברסיטת תל אביב, החל מדקה 45:12
6. 5. Report for Selected Countries and Subjects, באתר International Monetary Fund
7. תמג שווי כוח קנייה, באתר קרן המטבע