PROFILBARU.COM

שמורת נבק
מידע כללי
תאריך הקמה	1992
נתונים ומידות
שטח	600 קילומטר רבוע
מיקום
מדינה	מצרים
מיקום	דרום סיני
קואורדינטות	28°16′41″N 34°22′48″E / 28.278°N 34.38°E
	(למפת סיני רגילה) אל-עריש אסמאעיליה שארם א-שייח' סואץ ג'בל קתרינה טאבה נואיבה אבו רודס נח'ל א-טור פורט סעיד ישראל ירדן ערב; הסעודית; הים התיכון ים סוף שמורת נבק

שמורת נבק (NPA) (בערבית: محمية نبق) היא שמורת טבע הנמצאת בדרום מזרח חצי האי סיני במחוז דרום סיני במצרים. שטח השמורה הוא כ-600 קילומטרים רבועים. השמורה היבשתית נפרשת לאורך של 47 קילומטרים בחוף מפרץ אילת, מראס אתנתור (Ra’s aţ Ţanţūr) בצפון ועד לכפר הבדואי נבק, הנמצא מצפון למפרץ נבק, בדרום. השמורה הוקמה ב-1992 והורחבה ב-1996 כשנוסף לאזור המוגן גם הקטע הימי מדהב בצפון השמורה ושמה שונה לאזור המשאב המוגן והמנוהל נבק NABQ Managed Resource Protected Area ובקיצור (NMRPA).

שמורת נבק מאופיינת במגוון גדול של בתי גידול ומערכות אקולוגיות בסביבה ייחודית, המייצגת מערכת אקולוגית יבשתית/ימית שלמה המאפיינת את חוף מפרץ אילת. לאזור יש מגוון ביולוגי יוצא דופן: שוניות האלמוגים הן מהמגוונות ביותר בים האדום המצרי (208 מינים של אלמוגים קשים), והן ביתם של מספר רב של דגים (438 מינים) וחסרי חוליות ימיים. יש להם ערך כלכלי רב, בכך שהם מספקים בסיס לפעילויות תיירותיות בינלאומיות ומקיימים דיג בדואי מקומי.

שמורת נבק כוללת מופע משמעותי של מנגרובים, שורה של שיחי אביצניה ימית (אנ') משתרעת לאורך 4.5 קילומטרים רציפים למחצה הנחשבים למנגרוב הצפוני ביותר בים האדום ובמערכת האוקיינוס ההודי, הוא מהווה בית גידול חשוב לדגים ובעלי חיים ימיים, ואתר קינון לרבים מעופות המים באזור. מצעי עשב ים משמעותיים מספקים מזון לשני מינים הנמצאים בסכנת הכחדה, לצב הים הירוק ולתחש המשכן.

פנים השמורה הוא סביבה הררית המאוכלסת בחיות בר מגוונות, הכוללות מספר מינים בסכנת הכחדה. ואדי כיד, ששפכו נמצא בדרום השמורה, הוא אחד מאגני הניקוז הגדולים ביותר הנשפכים אל מפרץ אילת בצד המצרי. ניתן להתייחס אליו כוואדי הצמחי ביותר בכל רחבי המפרץ, עם המצבור הגדול ביותר של סלוודורה פרסית.

בשמורת נבק יותר מ-20 מינים המצויים בסכנת הכחדה בעולם. המינים המשמעותיים ביותר שעבורם שמורת נבק יכולה לתרום לשימור הגלובלי שלהם הם צבים ימיים, כרישים, תחשאים, שחף לבן עין, צבי הנגב ויעל נובי.

האזור מאוכלס על ידי בדואים המשתייכים לשבט אל-מזינה. חלק מהם עדיין שומרים על אורח חייהם המסורתי במידה רבה, כולל פרנסה על דיג, מרעה ותיירות. באזור יש אתר ארכאולוגי בוואדי סיאלת דלאל (Wādī Sayyālat Dalāl). המערכות הטבעיות בשטח השמורה עדיין שלמות ולא התרחש פיתוח באזור, למעט כרייה וחציבת אלביט (מינרל) בוואדי אל סמרה (ממזרח לראס אתנתור שבצפון השמורה (Samrā’ Wādī)) וממכרה הנחושת הישן שאינו פעיל.

נבק

בעבר, נווה מדבר קטן בחוף מפרץ אילת ובו מספר תמרים לא מטופחים, שבדואים עניים היו פוקדים אותה לעיתים.^[1] נבק נמצאת כ-24 קילומטרים מצפון לשארם א-שייח'. פירוש השם הוא פרי עץ השיזף,^[2] (העץ הנקרא סדר ועל שמו ראס סודר וואדי סודר). כיום יש בנבק מלונות ומתקני ושרותי תיירות והיא מהווה את גבולה הדרומי של שמורת נבק. באזור נבק רוחב המלחה מהחוף עד ההרים הוא כ-6 קילומטרים. בחלקה המזרחי (הסמוך לים) היא בעל אופי טיני, במרכזה היא בעלת אופי חולי ובמערב היא גסת גרגר וחצצית.^[1] חלק גדול מרוחב המלחה מוצף בזמן הגאות.

לפני מלחמת סיני הקים הצבא המצרי מוצב במקום. המוצב נועד לחסום כוח שיגיע מוואדי כיד לכיוון ראס נצרני ושארם א-שייח'. המוצב ננטש לפני הגעת חטיבה 9 אליו (אף על פי שכוח מצרי נשלח לחסימת פתח ואדי כיד).^[3]

פלורה

בגבול שטח ההצפה ישנן תלוליות ועליהן שיחי ימלוח פגום, ומעבר להן שיחי זוגן לבן,^[4] וזוגן אדום,^[5] כשהזוגן הלבן נפוץ יותר בשל התאמתו הטובה יותר לאקלים ולקרקע המלחה שלחצה האוסמוטי גבוה.^[1] כמו כן, ניתן למצוא ברצועת הזוגן, גם פריטים בודדים של אוכם מדברי. בחלק המערבי של המלחה, במניפות הסחף של הוואדיות הגדולים באזור, ואדי כיד (Wadi Kid ששפכו כ-8 קילומטרים מצפון לנבק) וואדי אום עדוי (Wadi Umm ‘Adawī שהוא הדרומי בין השניים ושפכו מול נבק), גדלה סלוודורה פרסית.^[6] שיחי הסלוודורה נמוכים ומוקפים תלוליות חול ומעידים על הימצאות מי תהום מתוקים שאינם עמוקים ביותר.^[1]

המנגרובים

עיקר פרסומה של נבק מגיע בזכות תופעת המנגרובים שעל חוף ימה. בנבק קיימות חורשות של המין אביצניה ימית שאופייניות לחופים טרופיים, והמופע שלהן בשמורת נבק הוא הצפוני ביותר באוקיינוס ההודי.^[7] אורך משוכת המנגרובים, הנמצאת על קו המים של החוף הוא כ-4.5 קילומטרים המורכבים ממספר רצפים.

צמח האביצניה הוא בעל עלים גלדניים אשר צידם העליון הוא ירוק כהה וצידם התחתון בהיר יותר. פריחת האביצניה חלה בסוף החורף והבשלת הפירות בחודשים אוקטובר-נובמבר.^[1] פירות העץ הם דמויי פרי עץ השקד בניגוד לעצי מנגרובה אחרים, שבהם השורשון שבתוך הפרי נובט עוד בהיותו על העץ ועם נפילת הפרי על הקרקע הטינית הוא נועץ בה את שורשונו, אצל האביצניה הזרע נובט רק בהיותו על הטין ומעמיק את שורשו אל תוך הטין עד הגעה לשכבת המים המתוקים (אך בעלי מליחות גבוהה).^[1] הצמח מצמיח שורשי אויר הנראים כמקלות חלולים קצרים הנטועים במים ובטין שלמרגלות העץ.

סביב המנגרובים התפתחה סביבת חיים הכוללת בעלי חיים הנמצאים במים שסביב המנגרובים ועל גבי עלי וצמרות העצים.

פאונה

הסביבה הימית בשמורה שופעת חיים וכוללת מעל 200 סוגי אלמוגים, מעל 400 סוגי דגים וכן סוגי צבים, חלזונות, צדפות, כיטונים וסילוניות רבים. בין בעלי החיים הגדולים נמנים:

עופות

יונקים

בעלי חיים ימיים

האונייה הטרופה "מריה שרודר"

בסמוך לנבק, כ-100 מטר מהחוף, על ריף האלמוגים, נמצאים חלקי שלד האונייה הטרופה "מריה שרודר". זוהי ספינת סוחר שנבנתה במספנה בטרונדהיים שבנורווגיה והושקה ב-1920. לאחר שירות כסוחרת, גויסה במלחמת העולם השנייה והשתתפה בשיירות של בנות הברית, כולל שיירות בצפון האוקיינוס האטלנטי. לאחר המלחמה נרכשה הספינה על ידי איש עסקים גרמני ושמה שונה ל"מריה שרודר". ב-11 באפריל 1956, בעת שהפליגה מנמל עקבה אל גרמניה, עלתה הספינה על ריף האלמוגים של נבק. הניסיונות לחלצה כשלו והיא הוכרזה כאבדן מלא (Total Loss). שלד הספינה משמש כאטרקציה נוספת לצוללים בריף האלמוגים.^[8]

גלריית תמונות

מפת שמורת נבק
מראה כללי של נווה המדבר נבק
משוכת המנגרובים (צמחי אביצניה ימית) - מבט מכיוון הים
שורשי האוויר של המנגרובים
פרי האביצניה
הספינה הטרופה "מריה שרודר" מול חוף נבק
מבט מערבה על המלחה ורכס ההרים

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שמורת נבק בוויקישיתוף

המשרד לאיכות הסביבה הסוכנות המצרית לענייני סביבה - תיאור שמורות הטבע במצרים

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ מנחם זהרוני, "משרם א-שייח' לנבק", בתוך "נופים ואתרים", הוצאת משרד הביטחון, 1973, עמ' 317-314
^ זאב וילנאי, סיני עבר והווה, הוצאת אחיעבר, 1969, עמ' 215
^ שלום כהן, האפוס של טיראן, העולם הזה, גיליון 996, 14 בנובמבר 1956, עמ' 18
^ זוגן לבן, באתר "צמח השדה"
^ זוגן אדום, באתר "צמח השדה"
^ זאב משל, דרום סיני, עמ' 43, שהל"י-שרותי הוצאה לאור ישראליים, 1971
^ זאב משל טוען שורת המנגרובים באל מנקטע (4 ק"מ מדרום לראס אתנתור, קואורדינטות 28.207385, 34.420245, היא הצפונית בעולם), משל עמ' 149
^ Maria Schröder, באתר Red Sea Wreck Project, ‏19 באוגוסט 2013