שירת האזינו

שירת האזינו
הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל הֲ לַה' תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר יַרְכִּבֵהוּ עַל במותי [בָּמֳתֵי] אָרֶץ וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ יַקְנִאֻהוּ בְּזָרִים בְּתוֹעֵבֹת יַכְעִיסֻהוּ יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַ אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ וַיַּרְא ה' וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי וְשֶׁן בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח בָּם עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר פֶּן יְנַכְּרוּ צָרֵימוֹ פֶּן יֹאמְרוּ יָדֵינוּ רָמָה וְלֹא ה' פָּעַל כָּל זֹאת כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַה' הִסְגִּירָם כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים כִּי מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם וּמִשַּׁדְמֹת עֲמֹרָה עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתֻם בְּאוֹצְרֹתָי לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב וְאָמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ צוּר חָסָיוּ בוֹ אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם יָקוּמוּ וְיַעְזְרֻכֶם יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ.

שירת האזינו היא קטע שירי המופיע בספר דברים, פרשת האזינו, פרק ל"ב. תוכן השיר עוסק בסקירת ההיסטוריה של עם ישראל, מאז צאתם ממצרים, כניסתם לארץ, הגלות, ועד הגאולה העתידה.

קטע משירת האזינו בספר תורה בצורת אריח על גבי אריח

בתורה

השירה נאמרה לבני ישראל באמצעות משה רבנו לפני מותו (ומכאן שמה הלועזי: "Song of Moses", מילולית: שירו של משה). ה' ציווה את משה לקרוא את השירה לעם כדי שתהיה עדות ואזהרה על העתיד לבוא עליהם כאשר יחטאו, שלא יחשבו בזמן הגלות שאין ה' בקרבם:

"וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה... וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת... וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת, וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד, כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ; כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי"

— דברים, ל"א, י"ז–כ"א

תוכן

השירה פותחת בפנייתו של משה אל השמים ואל הארץ, ”הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי” שהם קיימים כל ימי העולם^[1], שיהיו עדים לברית בין הקדוש ברוך הוא לבין עם ישראל.

בהמשך, מוכיח ה' את עם ישראל על שלא השכילו להעמיק בהבנת הטובות שעשה עימם, מיציאת מצרים ועד הכניסה לארץ, ובגדו בו לעבוד אלהים אחרים. הפסוק מתאר את כל חסדי ה' עם ישראל, ואת מעשי ישראל שעשו אחר כך בארץ להמרות את פיו.

כתוצאה ממעשים אלו, ה' מסתיר את פניו מישראל והעמים מכים בהם. אך מפני שהגויים מייחסים את ניצחונם לעצמם, ואינם מבינים כי מה' הייתה זאת להעניש את ישראל, לכן ה' ישיב את השראת השכינה לישראל, וינקום בעמים שהרעו לעם ישראל. בנימת נחמה זאת מסתיימת השירה - ”הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ”.

פסוקים שהשתנו

חלק מהפסוקים בשירה מופיעים בגרסאות מעט שונות בעדי נוסח שעתיקים במאות שנים מנוסח המסורה. לדוגמה, הפסוק

"בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם, בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם,
יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,
כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ"

נכתב במגילות קומראן כך:

"בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם, בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם,
יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי אֱלֹהִים,
וַיְּהִי חֵלֶק ה' יַעֲקֹב, חֶבֶל נַחֲלָתוֹ יִשְׂרָאֵל"

בתרגום השבעים הנוסח הוא "יצב גבולות עמים למספר מלאכי אלוהים".^[2] חוקרים ציינו שהשם "עליון" מתקשר לאל עליון, ראש הפנתאון הכנעני, והשוו את הגרסה המקורית של הפסוקים לנרטיב המוכר ממיתוסים כנעניים: האל הראשי מפצל את האנושות לעמים ומנחיל את העמים והארצות לבניו האלים, ואחד מהם, ה', קיבל את עם ישראל ואת ארץ ישראל.^[3]

גם הפסוק ”הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ, כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם” מופיע בתרגום השבעים ובקומראן בנוסח אחר: ”הַרְנִינוּ שָׁמַיִם עִמּוֹ, וְהִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָּל אֱלֹהִים, כִּי דַם בָּנָיו יִקּוֹם”. הביטויים "שמים" ו"כל אלוהים" מתקשרים במיתולוגיה הכנענית עם שבעים האלים שהם בניה של אשרה, והתמונה בה האלים נאספים כדי להמליך אחד מהם מוכרת גם ממיתוסים מסופוטמיים.^[3]

חוקרי מקרא מעריכים שגרסאות השבעים וקומראן קרובות יותר לגרסה המקורית של השירה, שנכתבה בתקופה בה האמונה הישראלית הייתה פוליתאיסטית, ולא החשיבה את ה' כאל יחיד אלא כראש הפנתאון. הפסוקים שונו בתקופה מאוחרת יותר, עם התגבשות התפיסה המונותאיסטית ביהדות והורדת שאר האלים לדרגת מלאכים ומשרתים של האל היחיד.^[2]

הזי"ו ל"ך

לפי הגמרא,^[4] בית המקדש חלקו את שירת האזינו לשישה חלקים, המתילים בראשית תיבות 'הזי"ו ל"ך', ושכן צריכים לחלק את העליות בבית הכנסת. נחלקו הראשונים לגבי חלק מראשי התיבות.

מנהגים

השירה בנויה שורות-שורות, וכל שורה מחולקת לשתי צלעיות שוות פחות או יותר, בכל צלעית כשלוש מילים. בספר התורה היא כתובה בתבנית הקרויה "אריח על גבי אריח", כלומר בשתי עמודות ארוכות לאורך הדף (זאת לעומת שירת הים הכתובה "אריח על גבי לבֵנה").

מנהג ישראל לכתוב את השירה בשבעים שורות, אולם לדעת הרמב"ם^[5] יש לכותבה בששים ושבע שורות, וכך היא כתובה בכתר ארם צובא^[6]. בשיטת כתיבה זו, חלק מהשורות אינן שוות, אלא אחד הטורים או שניהם מתקרבים לאמצע השורה, וכן נוהגים יהודי תימן^[7].

על פי מסורת בחסידות חב"ד מהמהר"ל, צריך כל יהודי להיות בקי בשירת האזינו בעל פה^[8]. כמשתמע מלשון הפסוק ”וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם” (דברים, ל"א, י"ט).

ראו גם

• שירת הים

לקריאה נוספת

מיזמי קרן ויקימדיה
טקסט בוויקיטקסט: שירת האזינו

• אהרן הראל-פיש, שירת מקרא: עדות ופואטיקה, מאנגלית: סמדר מילוא, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשנ"ג, הפרק "שירת משה - פסטורלה בהיפוך", עמ' 61–83.

קישורים חיצוניים

• שירת האזינו: האזינו! שחר ענבר בפודקאסט עושים תנ"ך
• האזינו השמים בביצוע להקת המושב

הערות שוליים

1. ועוד, שכשישמעו לדברי ה' - יתנו השמים טל והארץ תתן פירות, וכשלא ישמעו -יפסיקו מלתת טובם. כן פירשו חז"ל בספרי על ספר דברים (פרשת האזינו, פסקה שו).
2. ד"ר לאה מזור, שירת "האזינו" ותולדות אמונת ישראל
3. אלון ברנד, בשירת האזינו מוכמנים רמזים למסורות עתיקות שנוסח המסורה בחר להעלים, באתר מידה
4. תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ל"א, עמוד א', יותר בהרחבה בתלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק ג', הלכה ז'.
5. משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ח', הלכה ד' בכתבי היד והנוסחאות הקדומות, אולם בספרי הרמב"ם הנדפסים כנראה שינו וכתבו שבעים שורות
6. ראו כאן בדברים פרק לב.
7. הבדל קטן קיים בין נוסח יהודי תימן לנוסח כתר ארם צובא, השורה הפותחת אצל יהודי תימן "גם בחור" נפתחת בכתר ארם צובא במילים הבאות, "גם בתולה"
8. יעקב ש' שפיגל, "קריאת האזינו – מנהג לא נודע ש"נתחדש"", דף שבועי 516, אוניברסיטת בר-אילן, האזינו תשס"ד.