PROFILBARU.COM

פרדריק מיטראן
Frédéric Mitterrand
	צילום מ-2008
	צילום מ-2008
לידה	21 באוגוסט 1947; הרובע השישה-עשר של פריז, צרפת
פטירה	21 במרץ 2024 (בגיל 76); פריז, צרפת
שם לידה	Frédéric Bernard Mitterrand
מדינה	תוניסיה, צרפת
מקום לימודים	אוניברסיטת פריז מערב נאנטר לה דפאנס; המכון למדע המדינה פריז (1968); סורבון; תיכון ז'אנסון-דה-סאי; École Jeannine Manuel ;
פרסים והוקרה	קצין בלגיון הכבוד (13 ביולי 2023); 7 d'Or (1989); אביר בלגיון הכבוד (12 ביולי 1996); Le Vaudeville prize (2005); מפקד מסדר האמנויות והספרות (23 ביוני 2009); 7 d'Or (1986); עיטור הידידות (רוסיה); Roland Dorgelès Award; קצין מסדר האמנויות והספרות; קצין במסדר ההצטיינות הלאומי ;
	פרופיל ב-IMDb

פרדריק מיטראן (בצרפתית: Frédéric Mitterrand;‏ 21 באוגוסט 1947 – 21 במרץ 2024) היה איש קולנוע וטלוויזיה - מפיק, מנחה, במאי, תסריטאי, שחקן וסופר צרפתי, שבשנים 2009–2012 כיהן כשר התרבות והתקשורת של צרפת בשלוש ממשלות של פרנסואה פיון.

ביוגרפיה

פרדריק מיטראן נולד בפריז בשנת 1947 למהנדס רובר מיטראן, אחיו הבכור של פרנסואה מיטראן, ולאדית קאייה, אחייניתו של אז'ן דלונקל, מייסד הארגון הימני הרדיקלי לה קגול. מיטראן למד בתיכון ז'אנסון דה סאיי בפריז ולאחר מכן למד היסטוריה וגאוגרפיה באוניברסיטת פריז-ננטר, וכן מדעי המדינה במכון למדע המדינה בפריז. בתום לימודיו ניהל בפריז בשנות ה-1970 שלושה אולמות קולנוע, Art-et-Essai, ושיחק בסרטים שונים לצד פייר זוקה, פייר גרמבלא ובנואה ז'אקו. בשנות ה-1980 סגר את בתי הקולנוע שלו מסיבות כלכליות. בשנים 1968–1971 הוא לימד כלכלה, היסטוריה ופוליטיקה בבית ספר דו-לשוני בפריז. בשנות ה-80 וה-90 היה פעיל כמפיק וכבמאי של תוכניות וסרטי טלוויזיה.

ביוני 2008 מינה אותו נשיא צרפת ניקולא סרקוזי למנהל אקדמיית צרפת ברומא (וילה מדיצ'י), אותה ניהל עד ספטמבר 2009, כשהוחלף על ידי אריק דה שאסה. ב-24 ביוני 2009 התמנה לשר התרבות והתקשורת של צרפת בממשלת פרנסואה פיון.

פרדריק מיטראן היה הומוסקסואל מוצהר. באוקטובר 2009, בעקבות ספר בעל אופי אוטוביוגרפי (La Mauvaise Vie "החיים הרעים") שפרסם בשנת 2005, ושבו סיפר על ביקוריו בצעירותו בבתי הבושת לנערים בתאילנד, פרצו דיונים פומביים שבהם נדרש להתפטר מתפקיד שר התרבות על ידי מנהיגת "החזית הלאומית", מארין לה פן, ועל ידי פוליטיקאים מן המפלגה הסוציאליסטית, כמו בנואה אמון, בטענה שקיים יחסים עם קטינים ועשה תיירות מין. מיטראן טען שלא כל הפרטים בספר היו אמיתיים, שהאירועים התרחשו כשהוא עצמו היה צעיר מאוד כשהפרש הגילים בינו לבין נערי הליווי היה קטן או אפסי. מיטראן גינה את הפדופיליה ואת "תיירות המין" ונשאר בתפקידו. מיטראן, שהחזיק גם באזרחות תוניסיאית, עורר ביקורות נוספות בצרפת כשהצהיר בינואר 2011 שהערכת משטרו לשעבר של נשיא תוניסיה, זין אל-עאבדין בן עלי, כ"דיקטטורה" היא מופרזת.

פרדריק מיטראן נפטר בפריז ב-21 במרץ 2024. היה אב לשלושה ילדים: בן מקשר ללא נישואים, יליד 1981, ושני בנים מאומצים בתוניסיה, שנולדו בהממט ב-1989 ו-1991.

פרסים ואותות הוקרה

1982 – פרס ז'אן-לואי בורי על "מכתבי אהבה בסומליה"
1989 – פרס כמנחה הטוב ביותר של דיונים טלוויזיוניים
1990 – פרס על תוכנית הבידור הטובה ביותר (Carte blanche à Frédéric Mitterrand)
1997 – פרס Maison de la Presse על הסרט התיעודי "נפילת הנשרים"
2000 – פרס אוסקר ויילד על "יום אחד במאה"
2003 – פרס רולאן דורז'לס
2005 – פרס דה וודוויל (לה קופול) על הספר "La Mauvaise Vie"
2017 – פרס ז'אן-ז'אק רוסו לאוטוביוגרפיה - על הספר "Mes Regrets sont des Remords"
עיטור המסדר הלאומי של לגיון הכבוד בדרגת אביר
עיטור המסדר הלאומי להצטיינות בדרת קצין
מסדר האמנויות והספרות בדרגת מפקד – כשר התרבות
המסדר הלאומי של צלב הדרום עם צלב גדול מטעם ברזיל
עיטור המסדר של 7 בנובמבר בדרגת קצין בכיר – מטעם תוניסיה
מסדר ההצטיינות בתרבות של תוניסיה

פילמוגרפיה

1960 – Fortunat
1974 – Dites-le avec des fleurs (Diselo con flores) תאמר לו עם פרחים – קלאוס פון אהרנטל
1981 – Lettres d’amour en Somalie (מכתבי אהבה בסומליה)
1984 – Paris vu par… vingt ans plus tard (פריז כפי שנראה - כעבור עשרים שנה)
1995 – Madame Butterfly מאדאם באטרפליי גרסה קולנועית של האופרה של פוצ'יני - בוימה בתוניסיה
1997 – Mon copain Rachid (חברי ראשיד)
2001 – Le Fabuleux Destin d’Amélie Poulain (הגורל המדהים של אמלי פולן)

סרטי תעודה

הפיק כ-20 פרקי סרטים על נפילת המונרכיות בתחילת המאה ה-20:

1998 – Les Aigles foudroyés (נפילת הנשרים)
2000 – Mémoires d’exil (זיכרונות מגלות)

מיטראן הפיק והנחה תוכניות טלוויזיה רבות כולל Tunis chante et danse (תוניס זרה ורוקדת) ו-La délivrance de Tolstoï (השתחררותו של טולסטוי).

מבחר ספריו

Mémoires d'exil 1990 (זיכרונות גלות)
Destins d'étoiles - tomes 1, 2, 3, 4 - 1991–1992 (גורלות כוכבים) 4 כרכים
Monte Carlo: la légende – 1993 (מונטה קרלו - האגדה)
Une saison tunisienne – 1995 (עונה תוניסאית)
L'Ange bleu: un film de Joseph von Sternberg 1995 (המלאך הכחול: סרט מאת יוזף פון שטרנברג)
Madame Butterfly – 1995 (מאדאם בטרפליי)
Les Aigles foudroyés - la fin des Romanov des Habsbourg et des Hohenzollern – 1998 (נפילת הנשרים - סופם של בני רומנוב והוהנצולרן)
Un jour dans le siècle – 2000 (יום אחד במאה)
La Mauvaise Vie – 2005 – (החיים הרעים) אוטוביוגרפיה
Lettres d'amour en Somalie – 2006 (מכתבי אהבה בסומליה)
Maroc, 1900–1960 Un certain regard – 2007 (עם עבדללה טאיה) (מרוקו 1900–1960 מבט אחר)
Le Festival de Cannes – 2007 (פסטיבל קאן)
Le Désir et la Chance – 2012 (החשק והסיכוי)
2013 – La Récréation (ההפסקה) - על שנות כהונתו כשר התרבות
2015 – Une adolescence (שנות התבגרות)