פומלה או פומלו[2] (באנגלית: Pomelo, שם מדעי: Citrus maxima או Citrus grandis) הוא פרי ממשפחת פיגמיים. הפומלה הלבנה בעלת צבע ירוק חיוור, ההופך לצהוב כאשר מבשיל. הפרי גדול בהרבה מאשכולית, בעל בשר מתוק וקליפה עבה וספוגית. מגדלים בארץ גם זן של פומלה אדומה והיא המועדפת על ידי הצרכנים. היא בעלת קליפה דקה יותר וציפה אדומה ועסיסית.
במאה השבע עשרה, אנגלי בשם שדוק, קברניט באוניית סוחר בקו הודו המזרחית- בריטניה, העביר זרעים של פומלה לאיי ברבדוס (איי הודו המערבית) ומשם הצמח נפוץ לג'מאייקה ולאמריקה, המשיך להתפשט וחדר לעולם המערבי.[6] לכן, באנגלית, הפומלה נקראת גם "שֶדוֹק", (Shaddock). באוקיינוס השקט ובאסיה הוא ידוע כ"הזָ'בּוֹנְג", ובסינית הוא נקרא "יוֹאוּדְזִי" (柚子). בהולנדית נקראת פוֹמְפֵלְמוּס Pompelmoes (מילולית "לימון נפוח"), כפי שקרא לה הבוטנאי הגרמני וולקמר (אנ'). משם זה נגזר השם בצרפתית "פומלו".[4]
בשנת 1910, לפני עלייתו לארץ מאוסטרליה, רכש שמואל הולצמן מספר שתילי פומלה בסינגפור. רק שניים מהשתילים שהביא שרדו והתפתחו - אחד מוצאו מסין והשני מתאילנד. אחד הניב פירות אגסיים גדולים, שנקראו גוליית, והשני פירות קטנים. עד שנות ה-70 לא התקבלה הפומלה בישראל. בשנת 1975 החל יצוא של כמויות קטנות של פרי הפומלה לאירופה, ושם התקבל בהתלהבות. בעקבות כך, התחיל להתפשט גידולה, ובעיקר זני גוליית וצ'נדלר. היצואניות הגדולות ביותר של פומלה בימינו הן ישראל וקליפורניה.
הפומלה היא צמח האם במכלוא טבעי, יחד עם התפוז שתוצאתו הייתה האשכולית.
הפומלה היא פרי ההדר הגדול ביותר, והיא מגיעה לקוטר של 30 סנטימטר ולמשקל של עד 3–4 קילוגרמים. הפומלה הלבנה אשר מגדלים בארץ היא בעיקר מזן גוליית. זהו זן יסוד, בעל קליפה עבה מאד, ספוגית, המתקלפת בקלות. צבע חלקו הפנימי של הפרי הוא צהוב חיוור, בעל אחוז מיץ נמוך וטעמו מתוק. הבשלתו מתרחשת בחודשים אוקטובר עד פברואר.
פומלת צ'נדלר היא זן מכלוא בין פומלה חסרת חומציות לבין פומלה פינק מתוק, והיא שייכת לפומלות התאילנדיות. צורת הפרי עגולה פחוסה, בעל קליפה חלקה, דקה יחסית ומתקלפת בקלות. הציפה בעלת גוון אדום, עסיסית ומתוקה.[3]
עץ פומלה מחייב הרכבה ולא ניתן לקבל עץ פורה מזרעים ללא הרכבת זן מתאים.[7]
משתמשים בקליפתה העבה של הפומלה להכנת מרמלדה. היא משמשת גם בבישול ובממתקים, ובמטבח הסיני משמשת לתיבול, במיוחד במרקים מתוקים.
הסכנות בפרי הפומלה
לעומת התרומה החיובית של פרי זה לאנשים בריאים, אצל אנשים הנזקקים לתרופות צריכת פומלה עלולה להוות סכנת חיים. הסיבה היא אינטראקציה בין פירות הדר שונים לבין פעילות תרופות שונות בגוף. התופעה נחקרה בעיקר באשכוליות, משום שזהו פרי בעל תפוצה רחבה, אך מחקרים חדשים יותר הראו שהתרכובות האחראיות לתופעה, כגון נרינגין,מצויות גם בפירות הדר נוספים וביניהם הפומלה[8]. כבר לפני כ-20 שנה התברר שתרופות הניתנות דרך הפה עוברות פירוק על ידי אנזימים ממשפחת ציטוכרום P450. אחד מאנזימים אלה, CYP3A4, נוצר בתאי המעי הדק, במעי הגס ובתאי הכבד. הוא אחראי לאינאקטיבציה (ביטול הפעילות) של כ-50% מכלל התרופות, במסגרת המטבולזם הנורמלי שלהם. הנרינגין המצוי בפירות הדר מעכב את פעילותו של האנזים ובכך גורם לעליה של ריכוזם בגוף.[8]האינטראקציה מתרחשת בין התרופות לבין הפרי השלם, המיץ, הציפה, התרכיז ואפילו ריבה שמכילה פירות הדר. השיבוש הוכח לגבי תרופות מקבוצת הסטטינים, תרופות לטיפול ביתר לחץ דם, תרופות נוגדות אלרגיה, תרופות שנועדו למנוע דחית איברים מושתלים ועוד. לגבי חלק מהתרופות יש עיכוב בהתפרקות בכבד, שגורם לעלית ריכוז התרופה בגוף מעבר ללרמה הרצויה. לגבי תרופות אחרות, האינטראקציה גורמת להקטנת ספיגת התרופה, והתוצאה היא שהריכוז בגוף הוא מתחת לרצוי.[8][9][10] התופעה הולכת ומתרחבת, עם הכנסתן לשימוש של תרופות חדשות. בשנים 2008–2012 עלה מספר התרופות המושפעות מפירות הדר מ-17 ל-43.[9]
