רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
חלוקת הלהגים של הערבית-הלבנטינית הצפונית (בכתום); והערבית-הלבנטינית הדרומית (בסגול)
השפה הערבית היומיומית המדוברת בקרב הפלסטינים, הירדנים וערביי ישראל מגוונת וכוללת מספר להגים. כל הלהגים משתייכים לענף המזרחי של הלהגים הערביים, והם נחלקים לשתי קבוצות עיקריות: להגים דרום-סוריים שמדוברים בקרב מיעוט מהפלסטינים, בקרב חלק מערביי ישראל ובעיקר הדרוזים, ולהגים בדואיים, שמדוברים בקרב הבדואים. אפשר להבחין בהבדלים בשפה המדוברת בין אזורים גאוגרפיים שונים בישראל, ברשות הפלסטינית וברצועת עזה, וכן בין קבוצות שונות: הערבית המדוברת בפי תושבי הערים (מַדַנית) שונה מזו המדוברת בפי תושבי הכפרים, הפלאחים (פַלאחית). לערבית הפלסטינית יש מאפיינים לשוניים ייחודיים המבדילים אותה מהסוגים האחרים של הלהגים הערביים המודרניים, אך הערבית הפלסטינית העירונית קרובה יותר ללהגים הצפון-לבנטיניים שמדוברים בסוריה ובלבנון.
במשך השנים וכתוצאה מחשיפה לחברה הישראלית העברית חדרו מילים עבריות לערבית הפלסטינית כגון: רמזור (המשובש לעיתים ל"רמזוּן"), מחסום, אזעקה, משטח, שמנת, עסיס, מזגן, בסדר, מים ועוד. חלק מן המילים האלו אף קיבלו ריבוי שבור (לדוגמה: מחסום – מחאסים; משטח – משאטיח) ולא ריבוי שלם נקבה (ات), שמצורף בדרך כלל למילים הזרות (לדוגמה: מזגן – מזגנאת). חדירה של מילים עבריות לערבית מתקיימת בעיקר אצל ערביי ישראל. משום כך, יש בלשנים הרואים בערבית של ערביי ישראל תת-ניב עצמאי – ערבית ישראלית.
אוצר מילים
אוצר המילים של הערבית הפלסטינית, בחלק מהמקרים, שונה מזה שבערבית הספרותית, בעיקר במילות יחס ושאלה.
טבלה המשווה בין מילות שאלה בערבית ספרותית לבין מקבילותיהן הפלסטיניות:
ערבית ספרותית
תעתיק עברי
ערבית מדוברת
תעתוק עברי
תרגום
لِمَاذَا
לִמַאדַ'א
ليش1
לֵיש
למה
مَاذَا
מַאדַ'א
ايش1 או شُو
אֵיש או שוּ
מה
كَيْفَ
כַּיְףַ
كِيف2
כִּיף
איך
مَتَى
מַתַא
إيمْتَى או وينْتَى1
אֵימְתַּא או וֵינְתַּא
מתי
أيْنَ
אַיְןַ
وين או فين 1
וֵין או פֵין
איפה/איה
مَنْ
מַן
مِين2
מִין
מי
1 במקרה זה התנועה הראשונה במילים נהגית כצרה או סגול (כפי שמצוין בתעתוק).
2 במקרה הזה התנועה נהגית קצרה.
הגייה
הגיית עיצורים
ישנם מספר עיצורים הנהגים בערבית הפלסטינית בצורה שונה מהערבית הספרותית. רוב צורות ההגייה משותפות לקבוצת הערביות הלבנטיניות. צורות ההגייה הנפוצות בדרום ישראל וברשות הפלסטינית משותפות ללהגים הבדואים.
בניגוד לערבית הספרותית, הערבית המדוברת, ובכללה הערבית הפלסטינית, נוטה לקצר את הגיית המילים. לפיכך, הפלסטינים מקצרים הגייתן של מילים שמקורן בערבית הספרותית לפי הקווים הכלליים הבאים:
הניקוד הסופי אינו קיים בשמות עצם ובשמות תואר. בחלק מתוארי הפועל הניקוד הסופי התקבע עם צורתה של המילה, לדוגמה, تقريبًا ("בקירוב", בעברית). כמו כן, סיומות פעלים בגופים היחידים מסתיימות בהיעדר תנועה, וסיומות פעלים בגופי הרבים מסתיימות בהברה פתוחה – כתוצאה של השמטת האות האחרונה, המופיעה במילה בגרסתה הספרותית. הגייה זו מקבילה להגיית הפעלים בעברית.
צָ'מַּה קצרה לעיתים נהגית כקמץ קטן ולעיתים כקובוץ, בהתאם לבניין ומשקל. כַּסְרַה קצרה נהגית כסגול.
דיפתונג פתחה-סכון על יא (צליל אַי) הקיים בערבית הספרותית יהפוך לכַּסְרַה הפוכה שנהגית כצירי.
פתחה לפני תא מרבוטה על אותיות בערבית הספרותית תהפוך לכַּסְרַה הפוכה חוץ מאותיות נחציות או גרוניות והאות רא. במילה שהיא בסמיכות תהפוך הפתחה לכסרה הפוכה על כל האותיות.
כלל אצבע אומר שכאשר יש שני עיצורים בראש מילה, אחד מהם ינוקד בסכון. כלל זה אינו מתקיים כאשר האות השנייה דגושה, שכן אין בערבית סכון לפני אות דגושה. מיקומן של אמות קריאה לאחר העיצור השני מחייב את הגיית הסכון על האות הראשונה, שכן לא ייתכן סכון לפני אם קריאה.
דקדוק
בערבית המדוברת, ובכללה הפלסטינית, ההתייחסות בפעלים לנוכחות ונסתרות הן לנוכחים ונסתרים, בהתאמה. הדבר מקביל למגמות בעברית, לפיהן צורות פעלים ייחודיות לעבר נסתרות כבר אינן קיימות יותר והשימוש בצורות העתיד לנוכחות ונסתרות הולך ופוחת.
צורת ההתייחסות לריבוי שאינו מציין בני אדם (רשמב"א) היא בשלוש צורות: כנקבה יחידה – בדומה לערבית הספרותית, כזכרים רבים וכנקבות רבות. שלוש הצורות קבילות ובשימוש, כאשר האחרונה שימושית רק כאשר היחיד הוא נקבה.
בניגוד לערבית הספרותית שבה הפועל מקדים את הנושא, בערבית המדוברת הצורה הנפוצה היא שהנושא קודם לפועל, בדומה לעברית.
צורת שלילה הנפוצה בערבית המדוברת היא הוספת שין בסוף הפועל.
יוחנן אליחי, מילון עברי-ערבי לשפה הערבית המדוברת. ינץ, ירושלים, תשל"ז; מהדורה שנייה: 1996 – בתעתיק עברי מדעי בתוספת הסברים דקדוקיים.
יוחנן אליחי, לדבר ערבית: קורס ללימוד השפה הערבית המדוברת הפלסטינית. הוצאת קסת, ירושלים, 1989; מהדורה שנייה מתוקנת: מינרוה בית הוצאה לאור, ירושלים, 2006.
יוחנן אליחי, המילון החדש לערבית מדוברת: ערבי-עברי. משרד הביטחון והוצאת קסת, תל אביב תשנ"ט.
J. Elihay, The Olive Tree Dictionary – A Transliterated Dictionary of Conversational Eastern Arabic (Palestinian), מינרוה בית הוצאה לאור, ירושלים 2004 – מילון ערבי-אנגלי בתעתיק לטיני מדעי, כולל הסברים דקדוקיים.
אריה לוין, דקדוק הלהג הערבי של ירושלים. מאגנס, ירושלים, 1995; מהדורה שנייה: 1996 ISBN 965-223-878-3.
מיטל לוקוף, ספר ללימוד הערבית המדוברת הפלסטינית, כַּלִמַַאת, שדרות 2018.
שמעון לנדמן ומשה פיאמנטה, לשון ערב: הערבית המדוברת בפי העם. דערב, ירושלים, תש"ו–תש"ז.
