עברית - כשישה וחצי מיליון דוברים. כ-49 אחוז מהאוכלוסייה דוברים עברית כשפת אם[4], היא השפה הרשמית במדינת ישראל והשפה הנפוצה ביותר. העברית מדוברת בניב של עברית ישראלית. רוב מערכת החינוך הישראלית מלמדת בעברית. ישנה מערכת אולפנים ללימוד עברית למבוגרים, שנועדה בעיקר לעולים חדשים, ומסגרות ללימוד העברית לאוכלוסייה הערבית.
ערבית - כמיליון ו-700 אלף דוברים, המהווים כ-18 אחוז מן האוכלוסייה, וכמעט כולם דוברים בה כשפת אם. בשנת 2018 נקבעה הערבית בחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי כבעלת מעמד מיוחד, כשהעברית היא השפה הרשמית. קיימים שלושה ניבים עיקריים: פלסטיני ובדואי, ושפה ספרותית המשמשת בכלי התקשורת. ישנם גם ניבים יהודיים שהביאו עימם יהודים שעלו מארצות ערב, שלהם כמעט חצי מיליון דוברים אך השימוש בהם מתמעט. בנוסף, דרוזים ישראלים דוברים בניב המכונה ערבית דרוזית. ישנה מערכת חינוך ממלכתית בשפה הערבית, ואף ערוצי שידור ממלכתיים וציבוריים המשדרים בערבית.
רוסית - קרוב לשני מיליון דוברים, המהווים כ-20 אחוז מהאוכלוסייה. כמעט כולם דוברים בה כשפת אם. רובם הגיעו לישראל במסגרת העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים, וחלקם במסגרת העלייה מברית המועצות בשנות השבעים. יהודים דוברי רוסית הגיעו לישראל עוד מראשית העליות הציוניות, החל מסוף המאה ה-19. ישנם אף עולים מארצות הברית שמוצאם ברוסיה שדוברים שפה זו. בנוסף להם, ישנם ערבים-ישראלים שלמדו את השפה הרוסית בעת לימודיהם בברית המועצות. מאז שנות ה-90 מתפרסמות חלק מההודעות הרשמיות ברוסית (בעיקר אזהרות או מידע לעולים חדשים), וישנם ערוצים ממלכתיים וציבוריים המשדרים ברוסית.
אנגלית - השפה הראשית לצורך קשרי חוץ (סחר חוץ, דיפלומטיה וכדומה). היא נלמדת כמקצוע חובה במערכת החינוך הממלכתית, ונעשה בה שימוש רב באוניברסיטאות. רוב תושבי ישראל מדברים בה במידה מסוימת כשפה שנייה או שלישית. כ-100 אלף דוברים ילידיים בישראל, רובם יוצאי הקהילות היהודיות של ארצות הברית, הממלכה המאוחדת וקנדה ועוד. האנגלית הייתה שפה רשמית בתקופת המנדט הבריטי, ולכאורה מעמד זה נשמר[5] גם במדינת ישראל (להלכה, לפחות באשר לזכות השימוש בה[6], להוציא את חובות השימוש בה[7] שבוטלו בחוק ונותרו רק במספר מצומצם של מקרים). בפועל הרשויות אינן משתמשות בה אלא לקשרי חוץ, והיא נתפסת כשפה זרה. שלטי רחובות וכבישים, הכוונה, אזהרות ותוויות על-גבי מזון ותרופות נכתבים בדרך כלל גם באנגלית, בנוסף לעברית וערבית, בעיקר כדי להנגיש את הכתוב לתיירים ולמבקרים זרים שמכירים רק את האלפבית הלטיני.
צרפתית - בישראל ישנם כ-500 אלף דוברי צרפתית[8][9], חלקם הגדול כשפת אם וחלקם דוברי צרפתית כשפה זרה. בשנת 1960 אף נקבע לצרפתית מעמד מיוחד כשפה זרה ראשונה, בהמשך לקשרי התרבות והקשרים הצבאיים ההדוקים בין המדינות באותה התקופה, ובמידה מסוימת גם כתגובת נגד לאנגלית בהמשך לסיום המנדט הבריטי[10].
רומנית - כ-200 אלף דוברים, כמעט כולם דוברים ילידיים, רובם עולים מרומניה וצאצאיהם.
יידיש - כ-200 אלף דוברים, כמעט כולם דוברים ילידיים. עם זאת, מספרם הולך וקטן. רובם עולים שהגיעו לארץ מאירופה ומאמריקה החל מסוף המאה ה-19 ועד שנות ה-50 של המאה ה-20 וצאצאיהם. בנוסף, פלגים שונים של היהדות החרדית בארץ (בעיקר בעדה החרדית ובזרם החסידי) דוברים יידיש ממניעים של שמרנות ובדלנות. בישראל פועל מוסד רשמי: הרשות הלאומית לתרבות היידיש, שמקדם את השימוש והשימור של שפה.
לאדינו (ספניולית, ז'ודזמו) - כ-100 אלף דוברים, כמעט כולם דוברים ילידיים. חלקם מקהילות יהודיות ספרדיות ותיקות בארץ, וחלקם עולים מאזור אסיה הקטנה והבלקן וצאצאיהם. בישראל פועל מוסד רשמי: הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו, השימוש והשימור של שפה.
פולנית - כ-100 אלף דוברים, כמעט כולם דוברים ילידיים, רובם עולים שהגיעו לארץ עד שנות ה-50 של המאה ה-20.
במרוצת השנים מסגלים חלק גדול מהעולים את העברית הישראלית, אשר הופכת לשפתם העיקרית בחיי היומיום, וממעטים להשתמש בשפה שבה דיברו בארץ מוצאם ובתור עולים חדשים.
שפות מדוברות נוספות
לשלוש שפות יש מעמד מיוחד, אף שהן מדוברות בקהילות קטנות יחסית:
השפה הצ'רקסית מדוברת בפי קהילה קטנה של מוסלמים ממוצא קווקזי. רוב הצ'רקסים בישראל דוברים גם עברית וערבית. קיים בית ספר ממלכתי בכפר כמא, כפר צ'רקסי בגליל, שבו מתקיימים הלימודים בארבע שפות: צ'רקסית, ערבית, עברית ואנגלית.
השפה האמהרית מדוברת בפי קהילת יהודי אתיופיה (בקהילה זו מדוברת גם השפה הטיגראינית). משרד הקליטה דואג לתרגם הודעות ומסמכים לאמהרית עבור עולי אתיופיה, קול ישראל משדר מספר שעות ביום באמהרית וכן קיים גם ערוץ ישראלי-אתיופי שהחל ב-2007 ומשדר תוכניות באמהרית ובטיגראינית. בישראל כ-150 אלף יהודים עולי אתיופיה (נכון ל-2017), ורובם דוברי אמהרית.
שפת הסימנים הישראלית (שס"י) היא שפתם של כ-10,000 חירשים בישראל. שפה זו התפתחה בשנות ה-30 משפת הסימנים הגרמנית, בבית ספר לחירשים בירושלים, שנוהל בידי יהודים יוצאי גרמניה. במהלך שנות ה-40 הפכה לשפת קהילת החירשים היהודים בירושלים ובתל אביב, היא שפתם של רוב הישראלים החירשים, ומוכרת לצורכי תקשורת של חירשים עם רשויות המדינה.
.jpg)
