מקבץ הווידאו בן 47 הדקות מציג תמונות וסרטונים מהמתקפה, כולל 139 רציחות של ישראלים[12], מראות של עינויים והשחתת גופות. הצילומים, שצולמו בעיקר ממצלמות גוף שנשאו מחבלי חמאס, מכילים תוכן גרפי כמו גופות שרופות, כולל תינוק שרוף, אזרחים שהוצאו להורג, עריפת ראשים וביתור גופות, גופות שנזרקו לאשפה, חיילים שנרצחו בבסיסים צבאיים והתעללות בבני ערובה שנחטפו[13]. כדי לא לפגוע בכבוד המשפחות, לא נכלל בסרט תיעוד של מקרי אונס, אלא "רק את החלקים שאחרי שברור מאוד מהם שהיה אונס"[14].
הצילומים מספקים הצצה לטקטיקה של מחבלי חמאס. רבים מהם התחפשו במדי צבא ומשטרה ישראליים כדי שלא יבחינו בזהותם. מחבלים נשאו אזיקונים כדי להשתלט בעזרתם על שבויים[13].
בצילומים שצולמו על ידי אזרחים בבמסיבת הטבע ליד רעים, המחבלים נראים מגיחים לפתע, וחוגגים מבוהלים בורחים לשדות תוך זעקות וגניחות של הפצועים. בבסיס צבאי אחד, מחבלים הוציאו להורג צוות והתחמשו ברובי סער גנובים[13].
באחד מהצילומים נראות חיילות צעירות מצטופפות באימה כשמחבל נכנס ומתחיל לירות. התוקפים נראים עוצרים כלי רכב כדי להוציא להורג את יושביהם, וגונבים טלפונים סלולריים וחפצים מהמתים. אזרחים שהיו הלומים ולא התנגדו נמשכו בשיערם לכלי רכב שנסעו לעזה[13].
המחבלים צילמו את עצמם בין היתר מתעללים בגופת חייל מת לתרועת ההמון[13].
החיילים של דובר צה"ל שערכו את הסרט והיו הראשונים לצפות בתכנים נשלחו בפקודה ישירה של דובר צה"ל לטיפול פסיכיאטרי[15].
הפצה
הקרנות פרטיות
הסרט הופק על ידי דובר צה"ל מצילומים שנשלפו ברובם ממצלמות הגוף של מחבלי חמאס שביצעו את הטבח ב־7 באוקטובר[4].
לקיום וניהול ההקרנות הפרטיות הוקצו מספר מצומצם של אנשי מילואים מיחידת דובר צה"ל שהיו חשופים לסרט והיו אמונים על יצירת שיתופי פעולה ומנגנוני ההפצה. פקידים ישראלים ערכו הקרנות פרטיות של הסרט עבור קהלים נבחרים, שחתמו על הסכמי סודיות ונאסר עליהם להחזיק מכשירי הקלטה בזמן הצפייה. הקרנות נערכו לחברי הכנסת[16], לעיתונאים ולדיפלומטים זרים בישראל ובקונסוליות ישראליות ברחבי העולם[17]. לאחר שהסרט הוצג לחברי הכנסת, חלקם נצרכו לתמיכה רפואית ופסיכולוגית, וחברת הכנסת צגה מלקו אף התעלפה[18].
ב־14 בנובמבר הוקרן הסרט בפני חברי הקונגרס של ארצות הברית. חברי הקונגרס היו מזועזעים מהזוועות שראו, גינו את הברבריות של חמאס והביעו תמיכה בישראל[21]. ב־20 בנובמבר הוקרן הסרט בפני העיתונאים הזרים בישראל[22]. וגם באו"ם בהשתתפות למעלה מ-300 דיפלומטים[23].
ב־19 בדצמבר, לאחר שנעדר מצפייה בסרט בכמה הקרנות שהתבצעו באו"ם, הוקרן הסרט בהקרנה פרטית למזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש[26]. לאחר שלא הפסיק לגנות את ישראל ואף הפעיל לראשונה את סעיף 99 באמנת האו"ם במטרה לכפות על ישראל הפסקת אש[27].
ובנוסף, לאחר שסירבה לתייג קריאות לרצח יהודים כהפרה של כללי הקמפוס בשימוע מול בית הנבחרים, הוקרן הסרט לסאלי קורנבלות' ולבכירים נוספים ב־MIT[28].
תוכניות לפרסם את הסרט לציבור בפומבי עוררו בישראל ויכוח אתי נוקב.
התומכים בפרסום הסרט טוענים שהתמונות האכזריות יגבשו גיבוי בינלאומי למטרת ישראל על ידי הצגת ראיות בלתי ניתנות לערעור לזוועות חמאס. הם טוענים שחיוני שהעולם יהיה עד לפשעים הנוראיים הללו ממקור ראשון. על פי הדיווחים, ראש הממשלהבנימין נתניהו תמך בעמדה זו ורצה לפרסם את הסרט, אך אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש הזהירו מפני נזק פסיכולוגי לציבור[4].
המתנגדים העלו חששות לגבי טראומה של האוכלוסייה הישראלית. הם ציינו כי שידור צילומים גרפיים של קורבנות רק יעמיק את ייסורי המשפחות. מומחי בריאות הנפש הזהירו בתוקף מפני חשיפה לסרט[4]. התנגדות נוספת הייתה על רקע הפגיעה בפרטיות הקורבנות וכבודם, ופגיעה נוספת במשפחותיהם[31].
