הנתונים בנושא זה משתנים במהירות או בהתמדה, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.
ערך זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך
הנתונים בנושא זה משתנים במהירות או בהתמדה, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.
החלת האמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם ברצועת עזה (דרום אפריקה נ' ישראל) Application of the Convention on the Prevention and Punishment of the Crime of Genocide in the Gaza Strip (South Africa v. Israel)
ב־26 בינואר 2024 הוציא בית הדין שישה צווים זמניים בהם הורה לישראל לנקוט בכל האמצעים כדי למנוע מעשה שעלול להיחשב כרצח עם, להגן על הפלסטינים, להעביר סיוע הומניטרי ולדווח על כך בתוך חודש. עם זאת, בית המשפט לא הורה על הפסקת אש.[7][8]
ב-5 ביוני 2024 התפטר אהרן ברק ממותב השופטים מטעמים אישיים-משפחתיים.[9][10] ב-1 ביולי 2024 מונה רון שפירא למחליפו של אהרן ברק במותב השופטים מטעמה של מדינת ישראל.[11]
כוונה: "מעשים שנעשו בכוונה להשמיד, באופן מלא או חלקי, קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית כמות שהיא".
מעשה: ביצוע אחד מהמעשים המפורטים באמנה. "הריגת אנשים הנמנים עם הקבוצה; גרימת נזק חמור, בגוף או בנפש, לאנשים הנמנים עם הקבוצה; העמדת הקבוצה בכוונה תחילה בתנאי חיים שיש בהם כדי להביא לידי השמדתם הגופנית, כולה או מקצתה; קביעת אמצעים שכוונתם למנוע את הילודה בקבוצה; העברת ילדי הקבוצה לקבוצה אחרת בדרך כפייה".
התביעה ביקשה מבית הדין, כנקודת התחלה, לנקוט אמצעי הגנה זמני (אנ') ולהוציא צו ביניים המחייב את ישראל "להשהות לאלתר את פעולותיה הצבאיות בתוך וכנגד עזה".[20]
בעוד שמתן פסק דין לגופו של עניין עשוי להימשך שנים, צו הביניים יכול להינתן בתוך שבועות, משום שדיון בצו ביניים זוכה לעדיפות עליונה על פני דיונים אחרים (לפי סעיף 74 לחוקי בית הדין),[21] ומשום שכדי להוציא צו ביניים "לא נדרש לקבוע אם אכן בוצעה הפרה של אמנת רצח העם, אלא רק לקבוע האם הנסיבות מחייבות צו ביניים כדי להגן על הזכויות שנובעות מהאמנה". הפנייה מסתמכת על צו ביניים שהוציא בית המשפט ב-2019 נגד מיאנמר בעקבות הטבח שביצע השלטון ברוהינגיה.[22]
טענות התביעה
טענת התביעה מתבססת על שני מרכיבי רצח עם:
טענות לכוונה
בפנייה בת 84 העמודים טענה התביעה כי "מעשיה של ישראל... הם רצח עם באופיים, שכן הם מחויבים בכוונה ספציפית... להשמיד פלסטינים בעזה כחלק מהקבוצה הלאומית, הגזעית והאתנית הפלסטינית".[23][20]
כראיות לכוונתה של ישראל לבצע השמדת עם, הוצגו על ידי התביעה התבטאויות רבות מצד פוליטיקאים, אנשי צבא ואנשי תקשורת במדיה הישראלית וברשתות החברתיות, לצד סרטונים שצילמו חיילים והתבטאויות של קצינים.[24] בין השאר, מצטטת התביעה את ההתבטאויות הבאות:
שר הביטחוןיואב גלנט, שאמר כי "עזה לא תחזור למה שהייתה. נחסל הכל […] שחררתי את כל המעצורים".
השר לביטחון לאומיאיתמר בן גביר, שאמר: "כשאנחנו אומרים שאנחנו רוצים להשמיד את חמאס, אנחנו מתכוונים גם לאלו שחגגו, תמכו וחילקו ממתקים - הם כולם טרוריסטים וגם אותם צריך להשמיד".
חבר הכנסת משה סעדה, בדבריו כי הוא שומע בכל מקום שאומרים לו ש"ברור שצריך להשמיד את כל העזתים".
שרת ההסברה לשעבר, גלית דיסטל-אטבריאן, שצייצה לאחר הצפייה ב"סרטון הזוועות" מ-7 באוקטובר: "תשקיעו את האנרגיה הזאת בדבר אחד; מחיקת כל עזה מעל פני האדמה. שהמפלצות העזתיות יטוסו אל הגדר הדרומית וינוסו לתוך שטח מצרים. או שימותו. ושימותו ברע. עזה צריכה להמחק. ואש ותמרות עשן על ראשם של הנאצים ביהודה ושומרון. חרון אף יהודי שירעיד את אדמת העולם. דרוש כאן צה"ל נוקם ואכזר. כל דבר פחות מזה הוא לא מוסרי".[25]
בנוסף, בין הסרטונים של חיילי צה"ל שהוצגו כראייה כנגד ישראל היה סרטון בטוויטר ששותף גם על ידי חבר הכנסת לשעבר ינון מגל, בו נראים חבורות חיילים על מדים שרים וצוהלים: "ובמצווה אחת דבק / למחות את זרע עמלק" ו"את הססמה שלנו מכירים / אין בלתי מעורבים".[29][30]
טענות למעשה
לטענת התביעה, ישראל מבצעת פעולות העונות לרף הנדרש לביסוס העובדתי בעבירת רצח העם. טיעון זה מתבסס על מספר האזרחים ההרוגים בעזה, המשבר ההומניטרי והפגיעה בתשתיות העיר עזה, ההופכת את המגורים בה לבלתי אפשריים.[26] לטענתם הפעולות כללו הרג המוני של פלסטינים בעזה, הרס בתיהם, גירושם ועקירתם, וכן חסימת הגישה שלהם למזון, מים וסיוע רפואי. בנוסף טענה דרום אפריקה שישראל הטילה אמצעים למניעת לידותפלסטינים באמצעות הרס שירותי בריאות חיוניים להישרדותן של נשים הרות ותינוקותיהן. בתביעה נטען כי כל הפעולות הללו "נועדו להביא להשמדתם של הפלסטינים כקבוצה".[23]
עמדת ישראל
תגובת ישראל והחלטה להשתתף בדיון
דוברמשרד החוץ הישראלי ליאור חייט הכריז כי "ישראל דוחה בשאט נפש את עלילת הדם של דרום אפריקה", והצהיר כי טענתה "משוללת יסוד עובדתי ומשפטי". חייט אף טען כי "דרום אפריקה משתפת פעולה עם ארגון טרור הקורא להשמדת מדינת ישראל", והאשים את חמאס בפשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות ואף ניסיון לביצוע רצח עם במתקפת הפתע על ישראל ב-7 באוקטובר.[31] משרד החוץ מסר בערוצים דיפלומטיים כי לפסיקה נגד ישראל "יכולות להיות השלכות פוטנציאליות משמעותיות שאינן רק בעולם המשפט אלא בעלות השלכות מעשיות דו-צדדיות, רב-צדדיות, כלכליות וביטחוניות".[32]
כנגד טענותיה של דרום אפריקה הציגה ישראל טיעונים הנוגעים לשני המרכיבים של רצח עם:
יסוד הכוונה: ישראל טענה כי האמירות שהובאו בתביעה הוצאו מהקשרן, והטענה העיקרית היא שמי שאמרו את הדברים אינם ממקבלי ההחלטות (קבינט המלחמה, הרמטכ"ל ומפקדים בכירים אחרים בצה"ל) אשר מקפידים לומר בכל הזדמנות כי ישראל נלחמת בחמאס בלבד, ואינה מבקשת לפגוע באזרחים.[26]
יסוד עובדתי: ישראל טענה כי היא פועלת על פי הדין הבין-לאומי, וכל המלחמה נועדה להגנה עצמית, הן ההכרזה על המלחמה והן הלחימה עצמה.[26]
בספטמבר 2024 פורסם כי משרד החוץ החל בקמפיין דיפלומטי כדי לנסות ללחוץ על דרום אפריקה לא לקדם את התיק בבית הדין הבינלאומי לצדק, באמצעות חברי הקונגרס של ארצות הברית. בפנייה של משרד החוץ לדיפלומטים ישראליים הם התבקשו לפנות לחברי קונגרס כדי שאלה יפנו לדיפלומטים דרום-אפריקאים בארצות הברית ויאיימו עליהם שאם דרום אפריקה לא תשנה את מדיניותה, הם יפעלו להשעיית קשרי הסחר של ארצות הברית עם דרום אפריקה.[41]
פסק הדין
בקשת הסעד הזמני
ב-26 בינואר הוציא בית הדין שישה צווים זמניים:[7][8]
ישראל תנקוט בכל האמצעים שבכוחה למנוע ביצוע של כל המעשים המפורטים בסעיף II לאמנת רצח העם (רוב של 15 מול 2, השופטים ג'וליה סבוטינדה מאוגנדה ואהרן ברק מישראל התנגדו).
ישראל תבטיח שצבאה לא יבצע את המעשים המתוארים בסעיף II (רוב של 15 מול 2, סבוטינדה וברק התנגדו).
ישראל תנקוט בכל האמצעים שבכוחה למנוע ולהעניש את ההסתה הישירה והפומבית לביצוע רצח עם בחברי הקבוצה הפלסטינית ברצועת עזה (רוב של 16 מול 1, סבוטינדה התנגדה).
ישראל תנקוט באמצעים מיידיים ויעילים כדי לאפשר מתן שירותים בסיסיים הדרושים בדחיפות וסיוע הומניטרי להתמודדות עם תנאי החיים הקשים של הפלסטינים ברצועת עזה (רוב של 16 מול 1, סבוטינדה התנגדה).
ישראל תנקוט באמצעים יעילים למניעת השמדת ראיות הקשורות להפרת סעיפים II או III לאמנת רצח העם ותבטיח שמירת ראיות כאלו (רוב של 15 מול 2, סבוטינדה וברק התנגדו).
ישראל תגיש דו"ח לבית הדין על כל האמצעים שננקטו לביצוע צו זה תוך חודש ממתן הצו (רוב של 15 מול 2, סבוטינדה וברק התנגדו).
ב-16 בפברואר 2024 דחה בית הדין בקשה מצד דרום אפריקה להחמיר את הצווים נגד ישראל בשל פעולה צבאית אפשרית ברפיח,[42] אך ב-28 במרץ אושרה בקשתה להוצאת צו המורה לישראל לאפשר ללא הפרעה אספקת סיוע הומניטרי לרצועה.[43]
ב-24 במאי 2024 הוציא בית הדין צו ביניים, אותו ביקשה דרום אפריקה בעקבות פתיחת הפעולה הישראלית ברפיח, הקובע כי "על ישראל לעצור את המבצע הצבאי וכל פעולה באזור רפיח שעלולה להשפיע על האוכלוסייה האזרחית ברפיח", "לנקוט בצעדים על מנת למנוע הרס וראיות בנוגע לאמנת רצח העם" ו"להבטיח גישה מיידית לעזה של כל ועדת חקירה, ועדה למציאת עובדות וגופי חקירה שימונו על ידי האו"ם לחקור טענות על רצח עם".[44]
לוח זמנים
בית הדין קבע לוחות זמנים להמשך הדיון בנושא המהותי, סביב טענת דרום אפריקה לרצח עם בעזה. נקבע כי דרום אפריקה צריכה להגיש כתב טענות עד 25 באוקטובר 2024, וישראל תידרש להשיב עד יולי 2025.[45]
דובר ממשלת בריטניה אמר כי "הקייס (התביעה) של דרום אפריקה מוטעה לחלוטין" והוסיף כי "בריטניה עומדת מאחורי זכותה של ישראל להגן על עצמה בכפוף לחוק הבינלאומי".[56]שר החוץ הבריטי, דייוויד קמרון אמר "אני לא חושב שהעתירה עוזרת, אני לא מסכים עמה, ואיני חושב שהיא צודקת".[55]
שרת החוץ הגרמניתאנאלנה ברבוק מתחה גם היא ביקורת על העתירה, ואמרה שהיא "לא מוצאת אף כוונה [לרצח עם] מצד ישראל בהגנתה העצמית נגד ארגון הטרור חמאס". ב-12 בינואר הודיעה גרמניה שתצטרף לדיון כצד שלישי, וכן תתמוך בעמדת ישראל.[57]
