משה זָר (נולד ב-27 בינואר1937) הוא סוחר קרקעות יהודי המתגורר בקרני שומרון. הקרקעות אותן רכש הביאו להקמת מספר רב של התנחלויות בשומרון ובהן עמנואל, קרני שומרון, ברקן ומעלה שומרון. ב-1985 ישב במאסר ארבעה חודשים לאחר הנחת מטען שנועד לפגוע בראש העיר של שכם, שהיה סייען של אש"ף ומאוחר יותר הוצא בשל כך מחוץ לחוק. מאוחר יותר, בראיון ב-2015 התחרט על פעולתו ואמר כי הלחימה בטרור הערבי היא תפקידה של המדינה. בנו גלעד זר נרצח על ידי מחבלים ערבים סמוך ליישוב קדומים. ב-2021 זכה זר בפרס ירושלים להתיישבות.
ביוגרפיה
משה זר נולד ב-1937 בירושלים לבנימין זר, יליד איראן וצאצא למשפחת אנוסי משהד, ושרה. אביו עלה ברגל מאיראן יחד עם קבוצה קטנה, הם נעצרו על ידי שוטרים בריטיים בלבנון והובלו למאסר במגרש הרוסים בירושלים[1]. בן דודו של אביו, מרדכי זר, שימש כחבר הכנסת מטעם מפא"י. אביו של משה עבד כמכונאי רכב, אך בפרס עבדה המשפחה במשך דורות בעבודות, שכללו שימוש בחוטי זהב. על שם מלאכה זו נקראה המשפחה: 'זַר', שבפרסית פירושו חוטי זהב. בתקופת מלחמת העצמאות, היגרה משפחתו לפנמה, אך שבה כעבור שנה לתל אביב והתגוררה בשכונת מנשייה.
זר למד בבית הספר תחכמוני ובתיכון צייטלין, ובהיותו חניך תנועת בני עקיבא הצטרף לגרעין של שבט "מתנחלים" בתנועה. שימש קומונר בתנועה בסניף תל אביב צפון. באותה תקופה הוציא לאור חוברת שדאות מטעם התנועה. בתחילת 1955 התגייס לנח"ל המוצנח ושירת שירות מלא בצה"ל. הוא לחם במלחמת סיני, והשתתף בקרב המיתלה, בו נפצע קשה מאוד בראשו ואיבד את אחת מעיניו.
מאוחר יותר החלים והצטרף לגרעין "מתנחלים" בקיבוץ בארות יצחק. בשנת 1958 ערך עם חבריו לקיבוץ, יחזקאל דגן (לימים מייסד ויו"ר חברת חישתיל) וד"ר נחום ברוכי (לימים מראשי תנועת הקיבוץ הדתי), מסע רגלי לאורך כל מדינת ישראל, ממטולה ועד אילת (כ-700 קילומטרים ב-22 יום), אשר זכה לכיסוי תקשורתי.[2] בהמשך נשא את יעל, חברת הגרעין, לאשה. בתקופה שבין אירוסיו לנישואיו למד בישיבת מרכז הרב, אצל הרב צבי יהודה קוק. בקיבוץ עסק בהוראת מדעי הטבע, וניהל את החשמלייה ואת חברת הנוער. בשנת 1963 עזב את הקיבוץ, עבר למושבאבן שמואל והחל לעבוד כחשמלאי עצמאי. בהמשך עבר למושב נחלים והתיידד עם הרב משה לוינגר, אשר קירב אותו למפעל ההתנחלויות של גוש אמונים. באותה עת עשה חיל בעיסוקו כחשמלאי וחסך סכומי כסף גדולים.
רכישת קרקעות בשומרון
לאחר מלחמת יום כיפור, ובעקבות הקמת גוש אמונים וההתנחלויות היהודיות בשטחי יהודה ושומרון, החל גם זר לרכוש אדמות באזור והיה לסוחר קרקעות מוכר מאוד בקרב תושבי האזור היהודים והערבים. לצורך רישום הקרקע בטאבו הקים חברה ירדנית לרכישת קרקעות. בין השנים 1979–1982 רכש אלפי דונמים בשלושים כפרים ערביים. בין נקודות היישוב שנבנו על אדמות שרכש – העיר עמנואל, שכונות ביישובים ברקן, מעלה שומרון, קרני שומרון, חוות גלעד ורמת גלעד. בתקופת עבודתו זו היה לידידו הקרוב של אריאל שרון. הקשר ביניהם נותק עם פרסומה של תוכנית ההתנתקות. בשנת 1983 חדל זר מפעילותו זו, לדבריו, בשל כניסת מתווכים זייפנים לשוק הקרקעות, ובשל ביורוקרטיה ממסדית שמנעה ממנו את סיום רישום הקרקעות והפשרתן לבנייה. כחלק מכך, דרישת המנהל האזרחי הייתה לפרסם בעיתונות הפלסטינית את העסקאות, כולל הקרקעות, שמות המוכרים והקונים. דבר זה העמיד בסכנת חיים את המוכרים הערבים, שקיבלו איומים שלא למכור קרקעות ליהודים.
ב-1983 ניצל מהתנקשות בחייו כאשר בעל קרקעות ערבי עמו סחר הכה אותו בגרזן בפניו ובגרונו, ירה בו ופצעו קשה.[3] זר אושפז לתקופה ארוכה, אך שב והחלים.
בראיון שמסר בדצמבר 2015 אמר זר: ”אני בוגר המחתרת היהודית, נתפסתי, הודאתי ושילמתי את המחיר. מאותו הרגע שנתפסתי, ידעתי שאני מתחרט על מה שעשיתי והיום אני חושב שהמחתרת היהודית לא עשתה נכון, זאת צריכה להיות עבודה של המדינה, של הממשלה, של הכנסת ושל השלטון. ...מבקש להעביר מסר לנערי הגבעות ולפיו הדרך היחידה "לפגוע" בערבים, לא במובן הפיזי כמובן, היא באמצעות בניית בתים בארץ ישראל. "אני מתנגד לתג מחיר, לא להכות ערבים, לא לשבור חלונות, לא לעקור עצים. תג המחיר לא עוזר לנו, רק מפריע ומקלקל.”[5]
משה זר רכש קרקעות בהיקף של כ-7,000 דונם, בעיקר בין השנים 1979-1982. לטענתו, חלק מהקרקעות נאלץ לרכוש פעמיים במחיר מלא לאור ביטול המכירה על ידי המינהל האזרחי שפעל למנוע רכש אדמות ביהודה ושומרון על ידי יהודים[8].
בין 1983 עד 1989 נחקר זר ביחידה לחקירת פשעים חמורים של משטרת פתח תקווה בעקבות טענות ערבים על זיוף עסקאות רכישת קרקעות. בסיום החקירות קציני יח"פ עמדו לכבודו ואמרו: נכנסת כרב־נוכלים ויצאת איש ישר, בלי תלונה אחת על חשדות לזיופים או פלישות.
ב-2008 תיאר העיתונאי ופעיל השמאל גדעון ספירו את זר במילים "מגדולי שודדי הקרקעות בשטחים הכבושים". זר תבע את ספירו בתביעת דיבה, וזה השיב כי מדובר במטאפורה. ב-2011 דחתה שופטת בית משפט השלום בתל אביב שושנה אלמגור את תביעת הדיבה בנימוק שלספירו עומדת הגנת תום הלב וכי דבריו לא נועדו להשמיץ אלא לעורר שאלה באשר להתנהגותו של זר.[10]
בינואר, 2009, פסק בית משפט השלום בתל אביב לטובת משה זר ובנו, איתי זר, בתביעת דיבה כנגד עיתון "מעריב" וחייב את העיתון בתשלום פיצוי בסך 40,000 ש"ח. תביעת הדיבה נסובה סביב כתבה שפורסמה ב"מעריב" ב-2005 ובה נטען כי משפחת זר הנהיגה קבוצה מהמאחז "חוות גלעד", שנערכה להתמודדות מול כוחות הביטחון שבאו לפנותם ולצורך כך הכינה שמן רותח וחומרי הדברה כדי לפגוע בהם. בפסק הדין מתח השופט ביקורת קשה על עיתון "מעריב", על תוכן הכתבה ועל הפגיעה בבני משפחת זר.[11]
בשנת 1978, עבר זר עם בני משפחתו להתגורר בקרוואנים בקרני שומרון. בראשית שנות ה-80 רכש שטח של תשעה דונמים סמוך ליישוב קרני שומרון, על שרידי מערכות ביצורים ירדניות ומערות קבורה קדומות. השטח מוקף בשדות מוקשים ירדנים. בלב האתר, על גבעה הנישאת למרחק, הקים בשנת 1982 מבנה מגורים בן ארבע קומות בו הוא מתגורר,[12] המכונה "מצפה צבאים"[13] ומאוחר יותר הקים לידו גן אירועים.
לאחר רצח בנו גלעד רכש זר את השטח עליו נבנתה חוות גלעד, אליו עבר להתגורר בנו איתי ומשפחתו, והיום מתגוררות במקום כ-50 משפחות נוספות ופועלת בו ישיבת "שירו למלך".
