שכונת מעלות דפנה נבנתה החל מסוף שנת 1971 כחלק ממערך שכונות הבריח שנבנו בצפון מזרח העיר מיד לאחר מלחמת ששת הימים, כדי ליצור רצף התיישבות עברי בין ירושלים המערבית לבין הר הצופים[1]. השכונה הוקמה על שטח ההפקר שהיה חלק מהקו העירוני. השם "מעלות דפנה" ניתן לשכונה על שם השיפוע בו היא בנויה ועל שם צמח הער אציל, ובדרך עקיפה זו חוגג השם את איחוד העיר בשנת 1967, מאחר שהיוונים והרומאים נהגו לקשט בעלי ער אציל (עלי דפנה) את ראשיהם של הקיסרים המנצחים כמעשה האל היווני אפולו[דרוש מקור]. בחלקה הדרומי של השכונה ממוקם מתחם הידוע בשם "ארזי הבירה", על שם החברה שבנתה אותו. במתחם הוקמו שיכונים לעולים חדשים, בחלקם על קרקע פרטית שהופקעה בשנת 1968[2].
תכנון ועיצוב השכונה
מעלות דפנה תוכננה כשכונה קטנה לכ-4,000 תושבים וכמעט ללא רזרבות קרקע לבנייה עתידית. לשכונה אפיונים ארכיטקטוניים ייחודיים, הכוללים שימוש באלמנטים חיצוניים צורניים על המבנים כגון קשתות, זוויות, בליטות החורגות מקו הבניין ושיפועים, וזאת על מנת ליצור דו-שיח ארכיטקטוני עם מסורת הבנייה הירושלמית בכלל, וזו של העיר העתיקה בפרט. פרטים תכנוניים ייחודיים (לתקופת התכנון) כוללים שטחים ציבוריים נרחבים, מרכז מסחרי אינטגרלי במבני המגורים של השכונה, כנהוג בשכונות ותיקות, חצרות פנימיות לשימוש התושבים ולמעבר נוח בין בתי השכונה ולהולכי הרגל, ומשטחי דשא למשחקי ילדים. כן נבנו שני גשרים להולכי רגל ומגרשי החניה הוקמו בריחוק מה מהבניינים, על מנת למנוע תנועת כלי רכב ממונעים בתוך השכונה. תכנון ייחודי זה, הנוגד את התכנון של שכונות סמוכות (ובניגוד לרמת אשכול הסמוכה), זיכה את המתכננים בפרס רכטר[3].
בית הספר רנה קסין – בית הספר התיכון השש-שנתי על שם רנה קסין, מיסודה של חברת אליאנס (כי"ח), פועל ברוח ההומניזם שייצג פרופ' קסין. בית הספר נחנך בספטמבר 1974 בנוכחות פרופ' קסין[6]. החל משנת 2013, בית הספר שייך לרשת "דרכא"[7]. במקום לומדים תלמידים יהודים חילונים וערבים מהשכונות הצפוניות של ירושלים. מתוך עמדה כי האדם נמצא במרכז, וכי לכל אדם הזכות לשוויון הזדמנויות, בית הספר אינו מסנן תלמידים ואין בו הנשרה עד לסיום הלימודים.
בית הספר בית מרגלית – בית ספר יסודי לכיתות א' עד ח'. בית הספר שייך לחינוך העצמאי בירושלים, נוסד בשנת 1999. נקרא "בית מרגלית", על שמה של הרבנית מרגלית יוסף, רעייתו של נשיא מועצת חכמי התורה מרן הרב עובדיה יוסף.
בית הכנסת "יד שלום" – נוסח הספרדים ועדות המזרח, המנציח את ר' שלום צדיק ואשתו בתיה צדיק. שלום צדיק עלה לארץ ישראל מאיראן והיה התורם העיקרי לבניית בית הכנסת. ולזכרו נקרא בית הכנסת "יד שלום".
בית הכנסת "נחלת שמעון" – בית הכנסת הוותיק של הקהילה האמריקאית אשר הוקם בשנת 1989 ושוכן במקלט אחד הבתים (עם השלמת בית הכנסת "משכן יחיאל" המקום כבר אינו משמש לתפילות).
בית הכנסת "גן מח"ל" – קרואן המשמש בית הכנסת המוצב בגן מח"ל, ומשמש מתפללים מהקהילה האמריקאית בשכונה.
בית הכנסת "משכן יחיאל" – בית כנסת של הקהילה האמריקאית שנחנך בשנת 2022תשפ"ב, רב בית הכנסת הוא הרב נחום אייזנשטין ממקורבי הרב אלישיב. המבנה כולל אולם תפילה גדול, שני חדרי תפילה קטנים, עזרת נשים בקומה נפרדת ואולם אירועים בקומת המרתף.
בית מרים גיטל – מרכז תורני בשלבי סיום הבניה. התורם העיקרי לבניית בית הכנסת הוא הרב יעקב ווינרעב מניו יורק אשר הנציח את חמותו הרבנית מרים גיטל שטרנבוך. זהו בית מדרש לכלל מקהלות האשכנזים, הכולל בית מדרש כמנהג הישיבות, ובית מדרש חסידי כמנהג קהילות החסידים. רב בית הכנסת הוא הרב משה וייס.
בית הכנסת טעמעשווער – בית כנסת חסידי. נוסח התפילה כמהרי"ץ דושינסקי או חסידי.
בית ספר לשוטרים – נמצא בצמוד לשכונה נמצא ומשנות האלפיים, משמש כמטה אדמיניסטרטיבי של סוכנות האומות המאוחדות לפליטים אונר"א (UNRWA - United Nations Relief and Works Agency for Palestine Refugees in the Near East).
גבעת התחמושת – בצמוד לשכונה, שוכן אתר הנצחה לנופלים בקרבות מלחמת ששת הימים בירושלים בכלל ובגבעת התחמושת בפרט. האתר הוקם בשנת 1975, והמוצב הירדני שהיה במקום שולב בו כמוזיאון פתוח, על קיר המוזיאון חקוקים שמות 182 הנופלים במערכה על ירושלים במלחמת ששת הימים, ובמקום ניטעו 182 עצי זית לזכר הנופלים על הקרב בירושלים.
השכונה גובלת בשני קווי רכבת קלה: הקו האדום מצידה הדרום מזרחי, העובר לאורך רחוב בר לב; והקו הירוק, הנמצא בשלבי סלילה והקמה ועובר ברחובות שרגאי ושדרות אשכול.
.jpg)
